קרל מריה פון ובר
| עיסוק | מלחין, מנצח, פסנתרן, גיטריסט, מבקר מוזיקה |
|---|---|
| כלי נגינה | גיטרה קלאסית, פסנתר |
קרל מריה פרידריך ארנסט פון ובר (בגרמנית: Carl Maria von Weber 18 או 19 בנובמבר 1786 – 5 ביוני 1826 משחפת[1] בלונדון שבבריטניה) היה מלחין, מנצח, פסנתרן, גיטריסט ומבקר מוזיקה גרמני, מראשוני המלחינים החשובים של האסכולה הרומנטית.
ביוגרפיה
ובר נולד באיוטין שליד ליבק. הוריו היו חברים בלהקת אופרה נודדת, וכך זכה ובר להתוודע אל מוזיקה בערים שונות וללמוד אצל מורי מוזיקה שונים, בזלצבורג אצל מיכאל היידן ובווינה אצל יוזף היידן והומל, בין השאר. ובר היה פסנתרן וירטואוז וכשהיה בן 14 בסך הכל הוצגה האופרה הראשונה שלו, "נערת היער" בווינה, בהצלחה מסוימת. כשרונותיו המוזיקליים הבולטים הביאו לו משרת קאפלמייסטר בתיאטרון ברסלאו עוד לפני הגיעו לגיל 18. משם המשיך אל משרה שאינה קשורה במוזיקה, כמזכירו האישי של הדוכס לודוויג משטוטגרט, שם כתב את האופרה השנייה שלו, "סילוואנה" ומוזיקה לפסנתר.[2]
ובר היה מן הראשונים לנצח על התזמורת לא מכלי המקלדת או אגב נגינה בכינור אלא בעמידה לפני הנגנים ומתן קצב בזרועותיו ובאמצעות דף נייר מגולגל, לפני היות שרביט הניצוח.[3]
עוד בילדותו היה ובר חולני, ובמשך חייו הגיע לידי תשישות עקב עבודה מאומצת ודאגות כספיות. מחלת השחפת שלקה בה הכריעה אותו כאשר נסע ללונדון, לנצח שם על האופרה "אוברון".[3]
יצירתו
ליצירתו, בעיקר לאופרות שלו, שהחשובות בהן הן "הקלע החופשי" (Der Freischütz), "אוריאנטה" ו"אוברון", הייתה השפעה רבה על התפתחות האופרה הגרמנית בתקופה הרומנטית, בייחוד על של ריכרד וגנר, שהיה מעריץ מוצהר של ובר. המרכיב המאקאברי והעל-טבעי הבולט ב"הקלע החופשי" היה חביב על בני המאה ה-19, הן בספרות והן בשירה ובמוזיקה, ומלחיני אופרות עשו בו שימוש, כוגנר בלוהנגרין, או היינריך מארשנר, מעוזריו של ובר באופרה של דרזדן, באופרה שלו "הערפד". יצירותיו לקלרינט, הכוללות שני קונצ'רטי, קונצ'רטינו, חמישייה וריאציות לפסנתר וקלרינט וגרנד דואו קונצרטנט, מבוצעות בקביעות גם כיום. המוזיקה שלו לפסנתר, הכוללת ארבע סונאטות, שני קונצ'רטי וה"קונצרטשטוק" - קטע קונצרטנטי - בפה מינור, השפיעה על מלחינים כמו שופן, ליסט ומנדלסון.[3]
ובר היה גם האיש שהעניק מעמד של כבוד לריקוד הוולס ביצירתו "הזמנה למחול", קונצרט-ולס לפסנתר סולו מ-1819. עד אז היה הוולס מקובל באולמות הריקודים של ברלין, שם כבש לו מקום מ-1792 כריקוד חדש ונועז על גבול השערורייתי. היצירה של ובר מתארת פנייה מנומסת של צעיר אל נערה צנועה בנשף מכובד, לפי כל כללי הנימוס והגינונים המקובלים, ובכך נפתחה הדרך ליצירותיהם של מלחיני הוולסים הווינאיים פרנץ להאר ומשפחת שטראוס.[3] ברליוז תזמר את היצירה. בקונצ'רטינו לקרן יער קבע ובר חידוש בהציגו לנגן הקרן תביעה להשמיע בו-זמנית שני צלילים על ידי המהום במקביל תוך כדי נגינה - טכניקה הידועה בשם "מולטיפוניקה".
ובר גילה עניין גם בצדדים טכניים של הוצאה לאור כמו ליתוגרפיה, כתיבה עיתונאית ביקורתית והיסטוריה של כלי נגינה וביצוע, שירי עם, למשל. מכלול המוזיקה הדתית (הקתולית) שלו היה פופולרי מאוד בגרמניה של מאה ה-19. עוד הלחין את אחד ממחזורי השירים המוקדמים ביותר, 'Die Temperamente beim Verluste der Geliebten". הוא עשה לו שם גם כמתזמר מוכשר, שהישגיו זכו לשבח ולחיקוי מצד דורות של מלחינים. ברליוז מזכיר אותו ב"מסה על אינסטרומנטאציה" שלו ודביסי העיר, שצליל התזמורת של ובר הושג באמצעות חקר נשמתו של כל אחד מכליה.
השפעתו של ובר הגיעה עד אל מלחיני המאה ה-20, כגון דביסי, סטרווינסקי, מאהלר (שהשלים את האופרה הקומית של ובר, "שלושת הפינטוס", שלא הושלמה והכניס שינויים ותיקונים ב"אוריאנטה" וב"אוברון") והינדמית (שחיבר את היצירה הפופולרית "מטאמורפוזות סימפוניות על נושאים של ובר").
בת-דודו של ובר, קונסטנצה, הייתה אשתו של מוצרט.
מבחר יצירות חשובות
- קונצ'רטו לקלרינט מספר 1 אופוס 73, משנת 1811
- קונצ'טו לקלרינט מספר 2 אופוס 74, משנת 1811
- סונטות לפסנתר מספר 1 עד 4, משנת 1812 עד שנת 1822
- קונצ'טו לבסון, משנת 1811
- חמישייה לקלרינט, משנת 1815
- קונצ'טינו לקרן יער, משנת 1815
- "גרנד דואו קונצרטנט" בשביל קלרינט ופסנתר כאחד, משנת 1816
- "הקלע החופשי"- אופרה, משנת 1821
הנצחה
מפרצון ובר באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו.[4].
קישורים חיצוניים
- קרל מריה פון ובר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קרל מריה פון ובר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ קרל מריה פון ובר באתר www.musicacademyonline.com
- ^ ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, "מוזיקה בכל הזמנים" עמ' 172
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 גולוויי ומאן
- ^ מפרצון ובר באתר הסקר הגאולוגי של ארצות הברית
36172266קרל מריה פון ובר