בתי כנסת מעץ באיחוד הפולני-ליטאי
.JPG)
_(2).jpg)
בתי כנסת מעץ נבנו באיחוד הפולאני-ליטאי בין אמצע המאה ה-16 לאמצע המאה ה-17 על ידי הקהילות היהודיות שהתגוררו בכפרים ובשטעטלים.[1]
הרקע ההיסטורי
האיחוד הפולני-ליטאי הידוע גם בשם "הרפובליקה הראשונה של פולין" כלל את מממלכת פולין ואת הדוכסות הגדולה של ליטא. האיחוד התקיים בין השנים 1569 – 1795 והיה אחת המדינות הגדולות ובעלות המגוון האתני הרחב ביותר באירופה של המאות ה-16, ה-17 וה-18. האיחוד פורק בשלושה שלבים, בין השנים 1772 – 1795, על ידי האימפריה הרוסית, ממלכת פרוסיה הגרמנית וממלכת הבסבורג האוסטרית.
השטחים עברו לשליטת האימפריה הרוסית לאחר החלוקה קיבלו את הכינוי "תחום המושב".
באמצע המאה ה-16, כ-80% מיהודי העולם חיו בתחום האיחוד הפולני-ליטאי. הם זכו לחופש דת בהתאם להחלטות קונפדרציית ורשה, שנחתמה ב-28 בינואר 1573.[2] בין המאה ה-16 למאה ה-18, נוהלו חיי היהודים באיחוד על ידי ועד ארבע ארצות, גוף מנהלתי עצמאי הכפוף לשלטון המרכזי.[3]
בתי הכנסת מעץ שנבנו בעיירות ובכפרים היהודיים בשטחי האיחוד הפולני-ליטאי במאות 16 ו-17, הוזנחו במהלך העשורים הבאים, ובמיוחד לאחר פירוק האיחוד. במהלך מלחמת העולם השנייה, שרפו הגרמנים והרסו כמעט את כל בתי הכנסת שעדיין עמדו על תילם. בפולין לא נשאר אף בית כנסת אחד ובליטא נשארו רק 16 בתי כנסת מעץ.[4]
משלחות מחקר ושחזור
הסגנון האדריכלי המיוחד של בתי כנסת אלה זכה להתעניינות רבה בתחילת המאה העשרים. שחזור בתי כנסת או חלקים מהם והמחקרים השונים בנושא, בוצעו על סמך תצלומים של אנשים פרטיים ותיעוד של משלחות אתנוגרפיות.
החברה היהודית להיסטוריה ולאתנוגרפיה בפטרבורג ארגנה בין השנים 1912-1914 משלחת מחקר בראשותו של ש. אנ-סקי שתפקידה לתעד את התרבות היהודית בתחום המושב ובתוך כך גם את בתי הכנסת. במשלחת השתתף גם הצלם סולומון יודובין.[5]
בשנת 1916, התבקשו אל ליסיצקי ויששכר בר ריבק על ידי החברה היהודית להיסטוריה ולאתנוגרפיה לנסוע לעיירות באוקראינה ולהעתיק ציורים בבתי הכנסת מעץ.[6]
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם (1918–1939) פרופסור אוסקר סוסנובסקי מהמחלקה לארכיטקטורה של הפוליטכניקה של ורשה, והצלם והיסטוריון האמנות שמעון זייצ'יק, יצרו תיעוד נרחב של בתי הכנסת מעץ, שכללו רישומים אדריכליים, ציורי העתק ותצלומים. חלק גדול מתיעוד זה אבד במלחמת העולם השנייה.[7]
בשנת 2015 נבנה העתק מדויק של בית הכנסת וולפה בעיר בילגוריי שבפולין.
במוזיאון לאדריכלות עממית בסאנוק, פולין, מוצג שחזור בית הכנסת של פולנייץ.
המוזיאון לתולדות יהודי פולין בוורשה מציג שחזור של הגג ושל התקרה של בית הכנסת מעץ בעיר גבוז'דיאץ (Gwoździec_Synagogue).
שחזור תקרת בית הכנסת בחודורוב, אוקראינה, שצוירה על ידי האומן ישראל ליסניצקי בשנת 1714 מוצג במוזיאון העם היהודי בתל אביב.[8]
משה ורבין[9]חבר קיבוץ יקום יצר דגמים מקש, בקנה מידה 1:100, של 27 בתי כנסת מעץ שתוארו בספריהם של מריה וקזימיר פיאצ'וטקה.[10]
סגנון הבנייה של בתי הכנסת מעץ
בניית בתי הכנסת מעץ באיחוד הפולני-ליטאי במאה ה-16 ובמאה ה-17 הייתה בנייה ורנקולרית, דהיינו בנייה עממית, ללא אדריכלים, המשתמשת בחומרים מקומיים ובטכנולוגיות מסורתיות. היו לכך שתי סיבות עיקריות:
- ועידה כנסייתית בכירה שהתכנסה בעיר פיוטרקוב בפולין במאה ה-16 קבעה שבתי הכנסת ייבנו תמיד מעץ, אלא אם קיבלו אישור מיוחד לבנייה מאבן.
- על היהודים בשטחי האיחוד נאסר לעבוד במקצוע האדריכלות או במקצועות הבנייה לכן בניית בתי הכנסת התבססה על שיטות הבנייה המקומית ועל חומרי הגלם הזמינים שהבטיחו השתלבות מוחלטת של הבניין בסביבתו, מבלי להחצין אלמנטים דתיים.[11]
הגגות
ביישובים קטנים ובמקומות בהם הקהילה היהודית לא נהנתה מאמצעים כספיים רבים, היו בתי הכנסת מבנים מלבניים או ריבועיים פשוטים, קטנים יחסית, בעלי גג משופע, בעלי מראה חיצוני הדומה לאסם. ארבעה עמודי הבימה סיפקו תמיכה לגג ולתקרה. בבתי כנסת אלה עזרת הנשים הייתה בחדר סמוך לאולם התפילה המרכזי.
ביישובים בהם חיה קהילה יהודית גדולה ובעלת אמצעים, נבנו בתי כנסת גבוהים ומרווחים שיכלו לארח עד 1,000 מתפללים. במקרים אלה, עמודי הבימה לא יכלו לספק תמיכה לגג לכן הבנאים נדרשו ליצור גגות מדורגים, חד, דו או תלת קומתיים. כל קומה נתמכה על ידי הקומה שמתחתיה ועל ידי מערכת מורכבת של קורות פנימיות. התוצאה הייתה מרשימה מאוד ושיוותה לבית הכנסת מראה של פגודה.[12]
במקרים אלה, התקרות, שהיו מעוצבות כשילובים שונים של קמרונים וכיפות לא היו קשורות כלל לגגות ונהינו ממערכות תמיכה עצמאיות.
בכל המקרים היו גגות בתי הכנסת מחופים ברעפים מעץ בעיצובים שונים.
המבנה המרכזי
המבנה המרכזי של בית כנסת מעץ היה ריבועי או מלבני וחופה בצדו החיצוני בלוחות עץ אופקיות. בקירות נפתחו חלונות גדולים, לעיתים בעלי קשת עליונה, שמטרתם להבטיח תאורה מרבית לציבור המתפללים. לעיתים נוספו למבנה המרכזי חדרים משניים בגדלים שונים ששימשו כעזרת נשים או ללימוד ולמפגש בין זקני העדה. כאשר עזרת הנשים נבנתה כיציע מעל אולם התפילה המרכזי, הגישה אליה התאפשרה דרך מדרגות חיצוניות או פנימיות.[13]
הבימה הוצבה על משטח מוגבה מוקף מעקה עליו אפשר היה לעלות דרך מספר מדרגות. בפינות המשטח הוצבה חופה נישאת על ארבעה עמודים.
עמוד התפילה עמד לפני ארון הקודש או מימינו לעיתים במקום שהונמך, כדי ששליח הציבור יקיים את הפסוק "ממעמקים קראתיך ה' ".
עיטור הקירות והתקרות
בניגוד למראה החיצוני הפשוט והצנוע, החלל הפנימי של בתי הכנסת מעץ עוטר בציורים אשר כיסו לעיתים את כל שטח הקירות והתקרות. ארון הקודש, הבימה, עמוד התפילה, המעקות ולעיתים אף קורות התמיכה של התקרה והגג עוטרו בגילופי עץ מורכבים. גילופי העץ היו שכיחים יותר באזור ליטא בעוד שציורי הקיר היו שכיחים יותר באזור גליציה.
הציורים כללו סמלי מזלות, ערבסקות, דמויות של בעלי חיים וסמלים יהודיים כגון מנורת שבעה הקנים, לוחות הברית, פסוקים מהתנ"ך ונופי ירושלים.[14] הצבעים השולטים היו אדום, ירוק, כחול וכתום. הטקסטים נכתבו בשחור. היו שמצאו דמיון בין ציורי הקיר בבתי הכנסת מעץ לבין כתבי היד המאוירים של יהודי מזרח אירופה בימי הביניים.[15]
שמם של מקצת מהציירים שעיטרו את בתי הכנסת מעץ באיחוד הפולני-ליטאי ידוע לאחר שהם חתמו על עבודותיהם. חיים בן יצחק הלוי סגל צייר בשנת 1740 את הקירות הפנימיים של בתי הכנסת במוהילב, קופוסט ודולהינוב. ישראל ליסינסקי צייר את בית הכנסת של חודורוב ויהודה לייב את בתי הכנסת של פשדבוז', שידלוב, פינצ'וב ודז'יאלושיצה.[16]
בין גילופי העץ אפשר היה למצוא נשר פורס כנפיים, סמלה של פולין, גור אריה יהודה, חנוכיות ואגרטלי פרחים. חלק מגילופי העץ נצבעו גם הם בצבעים עזים. על פי מסורת בני המקום, בוצעו גילופי העץ באמצעות אולר יחיד.
ראו גם
- רשימת בתי כנסת מעץ (אנ')
- בית הכנסת וולפה
- בית הכנסת בזבלודוב
- בית הכנסת בפוהרבישצ'ה
- בית הכנסת בידוובנה
- בית הכנסת זניומה
- בית הכנסת העתיק בפשמישל
- בית הכנסת בגומבין
- בית הכנסת הרמ"א
- בית הכנסת של ז'ולקבה
- בית הכנסת בנאשיילסק
- בית הכנסת הישן במיינדזיז'ץ פודלסקי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Czerwiński, Tomasz (2006). Budownictwo ludowe w Polsce. Warszawa (Warsaw): Sport i Turystyka-Muza SA. p. 159. ISBN 9788374950435.
- ^ The Warsaw Confederation (1573), Polish History, 2024-01-28 (באנגלית אמריקאית)
- ^ European Jewish Congress - Poland, web.archive.org, 2008-12-11
- ^ Wooden Jewish synagogues | Jewish heritage, Jewish Heritage Lithuania (באנגלית בריטית)
- ^ Jewish Heritage Online Magazine, www.jhom.com
- ^ Issachar Ryback - Overview, Ben Uri Gallery and Museum (באנגלית)
- ^ A Brief History of Polish Synagogues, Handshouse Studio (באנגלית אמריקאית)
- ^ קמעות מהטבע בתצוגת 'אנו' מוזיאון העם היהודי, באתר וואלה!, 23 בינואר 2024
- ^ Synagogue Models, Moshe Verbin (באנגלית)
- ^ Mikołaj Gliński, Heaven’s Gates: Wooden Synagogues in the Territories of the Former Polish-Lithuanian Commonwealth – Maria & Kazimierz Piechotka
- ^ Barry L. Stiefel, Jews and the Renaissance of Synagogue Architecture, 1450–1730, Routledge, 2015-10-06, מסת"ב 978-1-317-32032-6. (באנגלית)
- ^ "Moshe Verbin: Wooden Synagogues of Poland in the 17th and the 18th Century". www.zchor.org. נבדק ב-2019-05-24.
- ^ Wooden Synagogues, by Maria and Kazimierz Piechotka, Commentary Magazine, 1960-07-01 (באנגלית אמריקאית)
- ^ A Brief History of Polish Synagogues, Handshouse Studio (באנגלית אמריקאית)
- ^ Hubka, Thomas C. "Medieval Themes in the Wall-Paintings of 17th and 18th-Century Polish Wooden Synagogues", in Imagining the Self, Imagining the Other, edited By Eva Frojmovic, Leiden: Brill, 2002; p. 213 ff.
- ^ dev, Wooden synagogues, Morashá, 2006-06-20 (באנגלית)
40004423בתי כנסת מעץ באיחוד הפולני-ליטאי