יששכר בר ריבק
| לידה |
2 בפברואר 1897 יליסבטגרד, פלך חרסון, האימפריה הרוסית (כיום קרופיבניצקי, באוקראינה) |
|---|---|
| פטירה |
22 בדצמבר 1935 (בגיל 38) פריז, צרפת |
יששכר בֶּר ריבַּק (ביידיש: בער ריבאַק; בכתב לטיני: Issachar Ber Ryback; 2 בפברואר 1897 – 22 בדצמבר 1935) היה צייר, פסל ומבקר אמנות יהודי אוקראיני-צרפתי.
ביוגרפיה
יששכר בר ריבק נולד בשנת 1897 ביליסבטגרד שבפלך חֶרסון, דרום-מערב רוסיה (כיום קרופיבניצקי, באוקראינה). אביו היה מנהל חשבונות, משכיל ממשפחה חסידית. התפתחותו של ריבק הייתה איטית, ורק בגיל תשע הגיע לרמת דיבור שאפשרה את שליחתו ללימודים ב"חדר". הוא למד ב"חדר" במשך שנה, ובגיל 11 החל ללמוד ציור, ובשנת 1909 הצטרף לקואופרטיב שעסק בציור במבני ציבור ובכנסיות.
בשנים 1911–1916 למד בבית ספר לאמנות בקייב, בין השאר אצל הציירים אלכסנדר בוגומזוב (אנ') ואלכסנדרה אֶקסטר (אנ'). היה חבר בקבוצה שעמה נמנו בוריס ארונסון (אנ'), אלכסנדר טישלר, סולומון ניקריטין (אנ') ומארק אפשטיין, שלימים התפרסמו כציירים. הושפע מפעילי תרבות יהודית כדוד ברגלסון ודוד הופשטיין (לימים היו שניהם בין הרוגי המלכות בברית המועצות). בשנת 1915 הציג לראשונה מציוריו, בתערוכת הסתיו של קייב. בשנת 1916 עבד עם אל ליסיצקי על איסוף אמנות יהודית בעיירות היהודיות באוקראינה וברוסיה הלבנה. בסתיו 1917 השתתף בתערוכה של אמנות יהודית במוסקבה וזכה לשבחים. במהלך מהפכת אוקטובר (1917) נטל חלק בפעילות להגדרת אוונגרד בתרבות יידיש, ולשם כך עבר למוסקבה.
לאחר שאביו נרצח בפרעות פטליורה, נמלט ריבק באפריל 1921 לקובנה, וכעבור חצי שנה קיבל אשרה לגרמניה. הוא שהה בברלין עד 1924. נמנה עם קבוצת נובמבר והציג יצירות קוביסטיות. אייר את הספר ביידיש "מאיסעלעך פאר קליינינקע קינדערלעך" (סיפורים לילדים קטנים) מאת מרים מרגולין-ייבין. כמו כן יצר טיוטה לסמליל של ארגון אורט, ששכן באותה עת בברלין.
ב-1925 שב לברית המועצות ועסק בעיצוב תפאורה לתיאטרון היהודי במוסקבה ובחרקוב. ב-1926 היגר לפריז ולא חזר עוד לברית המועצות. הציג מיצירותיו בגלריות בצרפת. סגנון הציור שלו השתנה לאקספרסיוניזם של אסכולת פריז. תערוכות נוספות שלו נערכו בהאג, ברוטרדם, בבריסל ובאנטוורפן.
עקב החמרה במצב בריאותו[1] אושפז במשך חודשים אחדים, ונפטר ב-22 בדצמבר 1935, בגיל 38. לאחר פטירתו נערכה בפריז רטרוספקטיבה של יצירתו.
מרבית היצירות שהותיר מוצגות בבית ריבק שבשכונת רמת יוסף בבת ים, שהוקם כמוזיאון וכבית מגורים לאלמנתו, סוניה ריבק.[2]
לקריאה נוספת
- אליהו צ'ריקובר (עורך), יששכר בער ריבאַק: זיַין לעבן און שאַפֿן, פריז: קאַָמיטעט צון פֿאַראייביקן דעט אַנדענק פֿון יששכר בער ריבאֲק, 1937. (הספר, בארכיון האינטרנט)
- ירון לביץ, הלל קזובסקי, אלי סהר, יששכר בר ריבק: איורים למעשיות ילדים, גלריה מינוטאור, 2008.
קישורים חיצוניים
- Issachar Ber Ryback, Comité & Foundation Issachar Ber Ryback (באנגלית)
- סת' ל' ווֹליץ, יששכר בר ריבק, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- וו. לאצקי-ברתולדי, אמנות זעירה יהודית, דבר, 3 בספטמבר 1934
- ישכר בר ריבק, דואר היום, 24 בדצמבר 1935
- גיטל מייזל, יששכר בר ריבאק, דבר, 1 במרץ 1936
- באין מוצא, דבר, 1 במרץ 1936
- א. קולב, יששכר ריבאק (1897–1935), על המשמר, 15 בדצמבר 1950, המשך
- תערוכת הזכרון ליששכר ריבאק, דבר, 8 בדצמבר 1950
- רשימת הפרסומים של יששכר בר ריבק, בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ ו. לצקי-ברתולדי, הצייר יששכר ריבאק חולה מסוכן, דבר, 22 בנובמבר 1935.
- ^ טוביה כרמל, תכנית למוזיאון ריבאק בבת ים, על המשמר, 11 במאי 1962, המשך;
דוד גלעדי, יששכר ריבאק חי בשקט בבת ים, מעריב, 3 בדצמבר 1971;
בית ריבק, באתר "מובי: מוזיאוני בת ים".
27654081יששכר בר ריבק