ברית שלושת הלאומים
ברית שלושת הלאומים (בלטינית: Unio Trium Nationum - אוניו טריום נאטיונום, בהונגרית: A három nemzet unió או A Három nemzet szövetség) או "ברית האחים" משנת 1437 (בלטינית: Fraterna Unio או בהונגרית - A Kápolnai unió) הייתה ברית עזרה הדדית שהוכרזה ביישוב קאפולנה (ברומנית "קפלנה") ב-16 בספטמבר 1437 ושאושרה מחדש בשדה טורדה (קמפיה טורזי) ב-2 בפברואר 1438 על ידי שלושת המעמדות ששלטו בכיפה בנסיכות טרנסילבניה בימי הביניים:האצולה, שרוב רובה הייתה הונגרית, הבורגנות הסקסונית והסקלרים שנהנו כאנשי צבא "חופשיים" ממעמד מיוחד בממלכת הונגריה. שלושת מעמדות אלה היו רומיים-קתוליים באמונתם, בעוד המוני האיכרים, שהפכו לצמיתים, היו בחלקם רומנית - ("ולאכים" בפי ההונגרים) וחסידי הדת הנוצרית האורתודוקסית ובחלקם הונגרים.
הברית נוצרה לקראת דיכויו של מרד בובלנה בשנת 1437. מרד זה פרץ כתגובה לניסיון של הבישוף הקתולי של טרנסילבניה לגבות את המיסים שלא שולמו. למרות שהמרד הונהג על ידי ברונט הונגר בשם אנטאל בוודאי נאג' (אנטון הגדול מבודה), המורדים היו קואליציה של יסודות שונים שבחברה הטרנסילבנית - צמיתים רומנים והונגרים, יחד עם בורגנים הונגרים וסקסונים מקולוז'וואר (קלוז'). המרד פרץ לא רק על רקע כלכלי, אלא נשא גם אופי חברתי ופוליטי, כשהמורדים הכריזו גם הם על עצמם "מעמד" ("לאום") של הנסיכות.
הרומנים היוו גם הם בטרנסילבניה מעמד הקרוי 'Universitas Valachorum" (אוניברסיטס ולאכורום) עד למרד בובלנה, אולם אחרי דיכוי המרד והיווצרות "ברית שלושת הלאומים", נדחקו רובם למעמד של צמיתים.
החלוקה המנהלית של טרנסילבניה בימי הביניים
בימי הביניים טרנסילבניה שהייתה חלק ממלכת הונגריה חולקה לשני סוגים של יחידות מנהליות:
- "מחוזות אצולה" או "רוזנויות" - ,comitatus, בשליטת בעלי אחוזות פאודלים הונגרים, ובהם רוב האוכלוסייה הייתה מורכבת מצמיתים רומנים והונגרים.
- שטחים שנקראו "כיסאות" שבהם חיו הסקלרים החופשיים והסקסונים הטרנסילבנים, מחוץ לשליטת הפאודלים, ובעלי זכויות מטעם המלכות לשלטון מקומי וניהול עצמי.
האירועים שהובילו לברית
בשנת 1365 הנהיג מלך הונגריה לאיוש הגדול לבית אנז'ו באמצות הצו בטורדה מספר גזרות נגד האוכלוסייה הרומנית והדת הנוצרית אורתודוקסית בממלכה. המעמד של אצולה הותנה מכאן ואילך בהשתייכות לדת הרומית קתולית. משום כך רבים מהאצילים הרומנים נאלצו להמיר דתם לנצרות קתולית. אלו שלא עשו זאת נכסיהם הופקעו וחלקם הפכו במשך הזמן ממש לאיכרים. עם סילוק האליטה הרומנית הפסיקו הרומנים להיות מיוצגים בפורומים המנהיגים.
התחייבויות האיכרים, רומנים והונגרים כאחד, כלפי האצולה והכנסייה, הכבידו והלכו. האיכרים איבדו גם את הזכות לעבור מגוריהם ונקשרו לאדמת האציל המקומי וחויבו לעמול בשבילו.
משנת 1434 לא נגבו מיסים לכנסייה מהאצילים ההונגרים הקטנים ומהרומנים.
עם העלייה בכוחה של האימפריה העות'מאנית בשנת 1421 התחוללה אחת הפשיטות הצבאיות העו'תמאניות הראשונות נגד המחוזות הטרנסילבנים של ממלכת הונגריה. הכוחות הפולשים חדרו מתוך ולאכיה השכנה. הסקסונים הטרנסילבנים והסקלרים שחיו באזור הספר ניסו להתגונן אך הוכרעו על ידי המספר העצום של החיילים הטורקים. הקיסר זיגמונד לבית לוקסמבורג, שהיה גם מלך הונגריה, לא היה מסוגל להגיב מיידית מפני שזה עתה ירש את כתר בוהמיה והיה מעורב שם במלחמות ההוסיטים. כמו כן, טרנסילבניה לא הייתה מאורגנת מזה עשורים ולא היה קיים בה שום פורום שיתאם את ההכנות להגנה של שלושת המעמדות. ה"כיסאות" בורצנלנד הסקסוני וה"הארומסק" ("שלושת הכיסאות") הסקלרי, שנותרו בודדים, נשדדו על ידי הפולשים. זיגמונד הגיב רק כעבור שנים, והוביל שורה של מסעות צבאיים נגד העות'מאנים בוולאכיה. העות'מאנים, בברית עם שליטי ולאכיה, שבו בשנת 1432 לדרום טרנסילבניה נפגעה שוב נזקים ניכרים.
באותה תקופה האצולה ושלטונות הכנסייה במרכז טרנסבילבניה היו מודאגים ממחאות ומרידות הצמיתים. האיכרים האלה היו ממורמרים ממעמדם המדוכא, מהמסים הגבוהים וההגבלות שהוטלו על תנועתם. מחאות איכרים שהיו בהתחלה פזורים הפכו למרד ממש בשנת 1437 כשכוחות של האיכרים ושל אצילים קטנים הביסו את חיילי הפאודלים. המרד בראשות אנטאל נאג' בוודאי פרץ אחרי שבישוף טרנסילבניה שישב בגיולאפהרוואר (אלבה יוליה), גיירג' לפש, ניסה לגבות את החובות בתשלומי המיסים כלפי הכנסייה שלא נגבו בשלוש השנים האחרונות. הרומנים חויבו לשלם מס לכנסייה הקתולית, אף על פי שלא אף על פי שבראש המרד עמד אציל קטן (אנטאל נאג'י בוודאי) - בקרב המורדים לחמו יסודות מגוונים של החברה הטרנסילבניה - בעיקר איכרים צמיתים הונגרים ורומנים, אך גם בורגנים סקסונים מן העיר קולוז'וואר (קלוז') וכמה אצילים קטנים. אחרי ניצחונם בקרב קולוז'מונושטור האצילים נאלצו להסכים להקלת הגבלות התנועה וירידות במיסים. בנוסח ההסכם צוין שמו של אחד מראשי המורדים, פאל ויידהאזי כ"נושא הדגל של מעמד התושבים ההונגרים והרומנים של הפרובינציה זו של הונגריה", בלטינית -vexilifer Universitatis regnicolarum Hungarorum et Valachorum huius principatus Hungariae). מכאן ייתכן כי המורדים קראו לעצמם "מעמד ההונגרים והרומנים" (Universitas Hungarorum et Valachorum)
"ברית האחים" (ברית קאפולנה)
בנסיבות אלה, כשהדיאטה של טרנסילבניה לא כונסה עדיין על ידי שליט הנסיכות (הוויבוד) האצילים יזמו מפגש של שלושת המעמדות השולטים. אחרי כמעט חמישים שנה נוצרה הזדמנות למעמדות הנ"ל לדון בסוגיות הבוערות של טרנסילבניה. המעמד זה כרתו האצילים ברית עם הסקלרים ועם הסקסונים שחששו עדיין מפלישות אפשריות של הטורקים העות'מאנים. הברית, שהבטיחה עזרה הדדית למקרי חירום (arduas causas), נחתמה ביישוב קאפולנה (ברומנית - קפלנה) בנוכחות סגן הוויבוד של טרנסילבניה, לוראנד לפש ואראשקסי והבישוף גיירג' לפש. היא נקראה "ברית האחים" (Fraterna Unio) ונועדה להגן על הצדדים החותמים ממרידות איכרים (האיכרים הרשעים - nefandissimi rustici) ומהתקפות עות'מאניות כאחד. חתימת הברית איפשרה לבעלי האחוזות הפאודלים לשאת ולתת מחדש בנוגע להסכם עם האיכרים ולשנות חלקים ממנו. עם זאת לא ארגנה הברית מבצעים צבאיים משמעותיים עד לסוף שנת 1437. אולם כשהלך הקיסר זיגמונד לעולמו בדצמבר 1437, יצאה הברית למתקפה וכתשה את צבא האיכרים.
ברית שלושת הלאומים
אחרי מסע צבאי מוצלח זה, הברית בין האצולה (ההונגרית), הסקלרים והסקסונים חוזקה ב-2 בפברואר 1438 באמצעות הסכם שכונה "ברית שלושת הלאומים". בדומה ל"ברית האחים" שיתוף הפעולה כוון להבטחת סיוע הדדי נגד מרידות איכרים ונגד סכנות מצד האימפריה העות'מאנית. הברית עירבה לכך שהצמיתים, רומנים והונגרים כאחד, לא יהיו שותפים לניהול החיים הפוליטיים והחברתיים של טרנסילבניה, אף על פי שהיוו רוב האוכלוסייה של טרנסילבניה. הברית בין שלושת המעמדות השליטים קיבלה תוקף מחוזק באיגרת משנת 1458, של המלך מתיאש הוניאדי,[1] ושאושרה בכינוס הדיאטה של טרנסילבניה (congregatio generalis) בעיר מדיאש ב-1459, המשיכה להיות יעילה למשך מאות שנים וביססה את מסגרת הפוליטיקה הפנימית בטרנסילבניה. שלושת ה"לאומים" נודעו כלאומים ה"מאוחדים" או ה"מוכרים" (nationes unitae או receptae).
אחרי הקמת נסיכות טרנסילבניה ב-1541 נשמר העקרון לפיו בדיאטה הטרנסילבנית יוצגו רק "שלושת הלאומים" הללו. כשהתקבלה הרפורמציה בנצרות התווסף עקרון ייצוגן של ארבע דתות "מקובלות" בלבד:רומית-קתולית, לותרנית, קלוויניסטית (רפורמית) ויוניטרייאנית, כשהדת הנוצרית אורתודוקסית של הרומנים נחשבה "נסבלת" בלבד.
אחרי המאה ה-18 כשהצבא ההבסבורגי הצליח לשים קץ לאיומים מצד העות'מאנים ושל בני בריתם הטטרים, ברית שלושת הלאומים נועדה להגן על הפריבילגיות של המעמדות הנ"ל מפני אותם תושבים רבים של החברה שלא היו מיוצגים בדיאטה הטרנסילבנית. במאות 18 ו19 המונח "שלושת הלאומים" קיבל עוד יותר משמעות אתנית, מפני שהרומנים היו ברובם איכרים ובאופן תמידי הודרו מחוץ לפוליטיקה של חבל הארץ.
בשנת 1711 המיעוט הבולגרי מאלווינץ ודווה בראשות המנהיג הדתי באלאז' מרינוביץ' והמיעוט הארמני ביקשו גם הם להיות מוכרים כמעמדות רשמיים בעלי פריבילוגיות, אך לא נענו.
לקריאה נוספת
- Robert William Seton Watson A History of Roumanians, Cambridge University Press 1934 עמוד 102
קישורים חיצוניים
- Supplex Libellus Valachorum
- הערך מאת ראדו טריפאן באתר "האנציקלופדיה של רומניה"
- Bogdan Murgescu coord. Istoria României in texte, Editura Corvin ,Bucuresti,2001
טקסט מתורגם לרומנית של הברית בקפולנה, בעמוד 115 לפי Crestomație II 123-124
צילום לפי אלבום התעודות "Mărturii ale trecutului.Album de documente" București 1981" (תרגום הטקסט לרומנית מתוך I.Toderașcu Crestomație de Istorie Medie a României, Iași 1977)
הערות שוליים
- ^ Seton Watson עמוד 102
30007436ברית שלושת הלאומים