בריסטול בולדוג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בריסטול בולדוג
מאפיינים כלליים
סוג מטוס קרב
ארץ ייצור בריטניהבריטניה בריטניה
יצרן בריסטול אירופליין
טיסת בכורה 17 במאי 1927
תקופת שירות 1929–1937[1] (כ־8 שנים)
צוות 1
יחידות שיוצרו 442
משתמש ראשי בריטניהבריטניה בריטניה
משתמשים משניים אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה
פינלנדפינלנד פינלנד
ספרד

הבריסטול בולדוג (באנגלית: Bristol Bulldog) היה מטוס קרב חד-מושבי ודו-כנפי בריטי אשר נבנה על ידי חברת בריסטול אירופליין ושירת בחיל האוויר המלכותי החל מסוף שנות ה-20 ובמהלך שנות ה-30.
הבולדוג היה דגם מטוס הקרב הנפוץ ביותר בחיל האוויר המלכותי בתקופה שבין מלחמות העולם, עם יותר מ-400 מטוסים שנבנו.

תכנון, פיתוח וייצור

בספטמבר 1926 פרסם משרד האוויר הבריטי מכרז עבור מטוס קרב חד-מושבי המסוגל לפעול ביום ובלילה, החמוש בצמד מקלעי ויקרס בקוטר 7.7 מ"מ ובעל מנוע כוכבי מקורר-אוויר[2]. הבולדוג תוכנן בידי פרנק בארנוול (Frank Barnwell), מהנדס התכנון הראשי של החברה, כהשקעה פרטית של בריסטול כדי לעמוד בדרישות המכרז. אב הטיפוס (בולדוג סימן I) טס לראשונה ב-17 במאי 1927[3]. לאחר הבחינה הראשונית של תשעת דגמי המטוסים שעמדו למכרז נבחרו מתוכם הבולדוג וההוקר הופינץ' (Hawker Hawfinch) לבחינה מעמיקה יותר[2]. בעוד שבחיל האוויר המלכותי שיבחו את חוזקו ואת יכולת התמרון שלו, סבל הבולדוג בתחילה מיכולת חלשה להחלץ מסחרור אליו היה נקלע ומשום כך הוארך חלקו האחורי של גוף המטוס. לאחר הארכת גוף המטוס ובחינתו בגרסת אב טיפוס שנייה, הוכרז הבולדוג כמנצח במכרז בשל פער מהירות קטן ממנו נהנה לעומת מתחרהו ובשל תחזוקתו הזולה יותר. בנוסף, לא היה צורך במספר רב של שינויים כדי להפוך את המטוס למבצעי.

לסדרת הייצור של המטוס, אשר סומנה כבולדוג סימן II, היו שינויים מבניים מינוריים אך מלבדם היה המטוס זהה לאב הטיפוס; החימוש כלל זוג מקלעי ויקרס בקוטר 7.7 מ"מ, יכולת נשיאה של ארבע פצצות במשקל 9 ק"ג כל אחת. המנוע הכוכבי מסוג בריסטול יופיטר (Bristol Jupiter) היה בעל 450 כוחות סוס שהעניקו למטוס מהירות מקסימלית של קצת פחות מ-290 קמ"ש וטווח פעולה של 480 ק"מ. ייצור הבולדוג החל באוגוסט 1928 והוא נכנס לראשונה לשירות החל ממאי 1929. בתחילת שנות ה-30 הפך הבולדוג למטוס הנפוץ ביותר בשימוש חיל האוויר המלכותי, כאשר תחזוקתו הזולה, בתקופה של קשיים כלכליים ומגבלות תקציביות, הפכה אותו לבחירה המועדפת על פני מתחריו. 312 מטוסים סופקו לחיל האוויר המלכותי, כאשר גרסת הייצור העיקרית, הבולדוג סימן IIA, הייתה אף היא זהה ברובה לגרסה שקדמה לה, מלבד שיפורים במנוע, בכן הנסע ובמבנה[2].

הבולדוג סימן II היה ייצוא מוצלח וסופק לפינלנד, אוסטרליה, דנמרק, אסטוניה, לטביה, יפן, סיאם, ספרד ושוודיה.

עקב הדרישה לביצועים משופרים הציגה בריסטול את הבולדוג סימן IIIA, גרסה שעברה שינויים מקיפים; מנוע בריסטול מרקיורי סימן IVS.2 בעל 560 כ"ס, כיסוי טבעתי סביב בית המנוע, כנף עליונה מעובה ושיפור שדה הראייה מטה מתא הטייס. אב הטיפוס הראשון התרסק ב-30 במרץ 1933 ובמקומו נבנה אב טיפוס חדש. אף על פי שהיה מהיר משמעותית מהבולדוג סימן II והגיע ל-334 קמ"ש בגובה 4,572 מטר, לא הייתה לגרסה זו ביקוש[4].

לאחר כישלון הבולדוג סימן IIIA הסבה בריסטול את אב הטיפוס ששרד לבולדוג סימן IVA וזאת בהתאם למכרז חדש של משרד האוויר למטוס קרב בעל ארבעה מקלעים. גרסה זו, עם מנוע בריסטול מרקיורי בעל 640 כ"ס, הוצגה באביב 1934 והגיעה למהירות של 362 קמ"ש בגובה 3,877 מטר ויכולת נסיקה לגובה 3,048 (כ-10,000 רגל) תוך 4 דקות ו-40 שניות. הבולדוג סימן IVA הפסיד במכרז לגלוסטר גלדיאטור אך 17 מטוסים מגרסה זו הוזמנו על ידי פינלנד באפריל 1934[4].

היסטוריה מבצעית

בריסטול בולדוג בשירות חיל האוויר הפיני, מצויד במגלשי סקי במהלך תרגיל חורף. 1937

הבולדוג נכנס לפעילות מבצעית בעשר טייסות קרב בבריטניה אך לא השתתף בפעולות קרביות בתקופת שירותו. עם זאת, במהלך משבר אתיופיה נשלחה טייסת מס' 3 לתגבור כוחות האוויר הבריטיים בסודאן[5]. דאגלס באדר, שהתפרסם בתקופת מלחמת העולם השנייה, איבד את רגליו כאשר הבולדוג אותו הטיס התרסק לאחר שביצע ללא אישור תרגילים אווירובטיים מעל בסיסו, וודלי (Woodley) שליד רדינג[6].

הבולדוג יצא משירות פיקוד מטוסי הקרב של חיל האוויר המלכותי ביולי 1937 והוחלף בעיקר על ידי הגלוסטר גלדיאטור, אך הוסיף לשמש כמטוס אימון בבתי הספר לטיסה של החיל.

מטוסי הבולדוג האסטוניים ומלחמת האזרחים בספרד

מלחמת האזרחים בספרד פרצה ב-17 ביולי 1936 והממשלה הרפובליקנית חיפשה נואשות אחר מטוסי קרב משומשים בניסיון לעקוף את אמברגו הנשק שהוטל בעיקר מצידן של בריטניה וצרפת. הספרדים פנו אל הממשלה האסטונית בבקשה לרכוש את מטוסי הבולדוג שלה והציעו סכומי כסף גבוהים אף יותר מהסכומים בהם נרכשו המטוסים מלכתחילה. האסטונים התעקשו גם על מסירת מטוסים מיושנים יותר מדגם פוטז 25A‏ (Potez 25A) כתנאי להעברת מטוסי הבולדוג. פקידי ממשל אסטוניים קיבלו שוחד רב והעסקה יצאה לפועל. הרפובליקנים קיוו כי העסקה תפתח את הדלת לרכישת מטוסים מערביים מודרניים יותר ואסטוניה מצדה התחייבה לספק את ההעברה והכיסוי להברחת המטוסים.

שמונה מטוסי בולדוג הועמסו מפורקים על גבי האוניה S.S. Viiu אשר עגנה בנמל טאלין והארגזים שהכילו אותם כוסו בשקי תפוחי אדמה. האוניה יצאה לדרכה בסוף מאי, נעצרה לבדיקה ועוכבה במשך מספר שבועות בנמל לה הבר שבצרפת, אולם המטוסים לא נתגלו. לאחר שהיעד המקורי של המשלוח, העיר בילבאו, נכבשה על ידי כוחותיו הלאומנים של פרנקו ב-19 ביוני 1937, עגנה האוניה לבסוף בנמל חיחון ופרקה שם את מטענה בתחילת יולי.

המטוסים שהורכבו נתגלו במצב מכני גרוע אך הוכנסו לשירות ב-Escuadrilla Especial de Recondiomiento, שהורכבה בתחילת פעילותה משכירי חרב שהפעילו מגוון של מטוסים אזרחיים. משימתה העיקרית של הטייסת הייתה תקיפת מטרות קרקעיות ותמיכה בצבא היבשה שנלחם בחזית צפון ספרד. מספר גדול של משימות בוצעו ובמהלכן אבדו מספר מטוסים. כאשר ביולי נכבש שדה התעופה לאמיאקו (Lamiaco) על ידי הלאומנים נתפסו בו בולדוג אחד ופוטז אחד. באוגוסט 1937 הופלו לפחות שני מטוסי בולדוג מאש נ"מ במהלך פעילות באזור אסטוריאס ואחד נוסף הופל בספטמבר בקרב אוויר עם צמד מטוסי מסרשמיט Bf 109 גרמניים.

מטוסי הבולדוג ששרדו נפלו לידי הלאומנים לאחר תבוסת הכוחות הרפובליקניים בקרב סנטנדר, שסיים למעשה את הלחימה בצפון ספרד, ב-1 בספטמבר 1937. מטוס אחד הוצג לראווה בסן סבסטיאן וגורלם של האחרים אינו ידוע, אם כי ייתכן שצוידו מחדש והמשיכו לשרת בתפקידי אימון[7].

מספר מקורות מציינים שמטוסי הבולדוג בספרד נרכשו למעשה מלטביה[8], אך זהו אינו המקרה מכיוון שמרביתם אותרו בשירות הלטבים עד לכיבוש הסובייטי ב-1940[9]. מתוך תריסר מטוסי הבולדוג שהוזמנו במקור מחברת בריסטול, אותרו ארבעה בלבד בשירות האסטונים ב-1940, כך ששמונת הנותרים נמכרו לספרד[7][10].

פינלנד

17 מטוסי הבולדוג סימן IVA שנקנו על ידי פינלנד, בתוספת שני בולדוג סימן II שהתקבלו כמתנה משוודיה, שירתו בחיל האוויר הפיני כנגד הסובייטים במהלך מלחמת החורף שהחלה ב-1939. על אף נחיתותם הטכנולוגית הצליחו חמישה טייסי בולדוג שונים לפגוע בשישה מטוסים במחיר איבוד אחד משלהם. שני מפציצי טופולב SB נרשמו כהפלות ודאיות, בעוד מתוך הארבעה הנוספים, נרשם מטוס קרב מדגם פוליקרפוב I-16 כהפלה לא ודאית ושני מפציצי SB ו-I-16 נוסף ניזוקו. למעשה, ההפלה הראשונה לזכות חיל האוויר הפיני במלחמה היא הפלתו של ה-I-16 ב-1 בדצמבר 1939, שנמצא מרוסק מאוחר יותר. מכיוון שלא היו עדי ראייה נוספים, נרשמה ההפלה כלא ודאית לזכות טייס הבולדוג Toivo Uuttu‏[11].

הפינים הוסיפו לעשות שימוש בבולדוג כמטוס לאימון מתקדם במהלך מלחמת ההמשך שהחלה ב-25 ביוני 1941. הבולדוג האחרון בתפקיד זה התהפך בנחיתה והוצא משירות ב-1944[4][8][12].

גרסאות

בריסטול בולדוג במוזיאון חיל האוויר המלכותי בהנדון, לונדון. 5 באפריל 2006
בולדוג סימן I
אב טיפוס למטוס קרב חד-מושבי לפעולה ביום ובלילה. שני מטוסים נבנו על ידי חברת בריסטול אירופליין.
בולדוג סימן II
גרסת הייצור של מטוס הקרב. בעל מנוע כוכבי בריסטול יופיטר סימן VII,‏ 440 כ"ס. 92 מטוסים נבנו.
בולדוג סימן IIA
גרסת ייצור משודרגת של מטוס הקרב, בעלת מנוע בריסטול יופיטר סימן VIIF,‏ 490 כ"ס. 268 מטוסים נבנו.
בולדוג סימן IIIA
גרסה שעברה שיפורים מקיפים. רק שני מטוסים נבנו.
בולדוג סימן IVA
גרסה זו התחרתה במכרז משרד האוויר הבריטי עבור מטוס קרב בעל ארבעה מקלעים והפסידה לגלוסטר גלדיאטור, אך 17 מטוסים (בעלי זוג מקלעי ויקרס בלבד) הוזמנו וסופקו לפינלנד. חלקם צוידו במגלשי סקי ובמערכת לחימום תחמושת[13].
בולדוג סימן TM ‏(124 Type)
גרסת מטוס אימון דו-מושבית. 59 מטוסים נבנו.
.J.S.S.F‏[14]
שני מטוסים נבנו ברישיון על ידי חברת נאקאג'ימה (Nakajima Aircraft Company) היפנית[8].

שירות

בריסטול בולדוג בצבעי חיל האוויר הפיני

הבריסטול בולדוג שירת במדינות הבאות:

מפרט טכני (בולדוג סימן IIA)

הנתונים מתוך: Illustrated Anatomy of the World's Fighters

תכונות כלליות

  • צוות: 1
  • אורך: 7.62 מטר
  • מוטת כנפיים: 10.31 מטר
  • גובה: 2.99 מטר
  • שטח כנף: 28.5 מ"ר
  • משקל ריק: 1,094 ק"ג
  • משקל מקסימלי בהמראה: 1,601 ק"ג (הוגדל מאוחר יותר ל-1,660 ק"ג)
  • מנוע: כוכבי מקורר-אוויר, 1 X בריסטול יופיטר סימן VIIF,‏ 490 כ"ס

ביצועים

חימוש

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בריסטול בולדוג

הערות שוליים

  1. ^ בחיל האוויר הפיני עד 1944
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Jackson, Robert. 101 Great Fighters. The Rosen Publishing Group, 2010. מסת"ב 1435835972. עמוד 13
  3. ^ Spick, Mike. Green, William. Swanborough, Gordon. Illustrated Anatomy of the World's Fighters. Zenith Imprint, 2001. מסת"ב 0760311242. עמודים 54-55
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Spick, Mike. The Illustrated Directory of Fighters. Zenith Imprint, 2002. מסת"ב 0760313431. עמודים 54-57
  5. ^ Brown, Edward Brown. Harold, Anthony. Camera above the clouds: the aviation photographs of Charles E. Brown. Airlife, 1983. מסת"ב 0906393310. עמוד 41
  6. ^ Joseph, Frank. The Axis Air Forces: Flying in Support of the German Luftwaffe. ABC-CLIO, 2011. מסת"ב 031339590X. עמודים 118-119
  7. ^ 7.0 7.1 Crawford, Alex. "Spanish Bulldogs". web.archive.org
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Luff, David. Bulldog: the Bristol Bulldog fighter. Smithsonian Institution Press, 1988. מסת"ב 0874746485. עמודים 180-183
  9. ^ "Winged Latvia" - BRISTOL BULLDOG IIA
  10. ^ Niehorster, Estonian Armed Forces - Air Defense Command Order of Battle. 1st September 1939
  11. ^ Gustavsson,Håkan. "Ylikersantti Toivo Antero Uuttu". Håkans aviation page
  12. ^ Gustavsson,Håkan. "Bristol Bulldog IVA in Finnish Service". Håkans aviation page
  13. ^ Gustavsson,Håkan. "Bristol Bulldog". Håkans aviation page
  14. ^ Japanese Single Seat Fighter
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בריסטול_בולדוג&oldid=1161183"