ברבור מצוי

ברבור מצוי
מיון מדעי
מין:	ברבור מצוי
תחום תפוצה

ברבור מצוי או ברבור אילם (שם מדעי: Cygnus olor) הוא מין של ברבור, עוף מים גדול מאוד המקנן במקווי מים מתוקים.

מאפיינים

לברבור המצוי מראה ייחודי: צווארו ארוך, ליד מקורו מעין רצועה עבה בצבע שחור. המקור כתום, עם כתם שחור קטן. נוצותיו לבנות, אורך גופו כ-150 ס"מ ומוטת כנפיו כשני מטרים. הוא אחד העופות הגדולים באירופה (בבריטניה הוא הגדול ביותר) והכבדים בעולם, משקלו של הברבור עשוי להיות יותר מ-15 ק"ג. לזוויגים מראה דומה, אך הזכר גדול במעט והבליטה במקורו בולטת יותר משל הנקבה. ניצוי הצעירים אפור-חום, מקורם אפור והוא חסר בליטה.
למרות כינויו, הברבור אינו אילם והוא מפיק קולות רבים הגנה על טריטוריה. גם למשק הכנפיים, בשעת המראה ותעופה, קול ברור וייחודי. הברבור האילם קיבל את שמו מכיוון שהוא פחות קולני מאשר מיני ברבור אחרים.

בעונת הרבייה מגן על קנו ועשוי לנהוג בתוקפנות כלפיי המתקרבים אליו. הזכרים מנהלים תכופות קרבות טריטוריאליים, המשלבים ריצות זה אל זה, גלישות על המים והתזות.

בני הזוג בונים קן שצורתו חרוט והוא עשוי מצמחים מקומיים, וממוקם בין קנים צף על המים הרדודים או סמוך לשפת המים.^[1] הקן משמש את בני הזוג למספר עונות. בקן מוטלות 5–7 ביצים בעלות גוון לבן עכור ומעט כחול (גודל תטולה מקסימלי הוא 12 ביצים). שני בני הזוג דוגרים, אך עיקר הדגירה נעשית על ידי הנקבה. האפרוחים בוקעים אחרי 36 ימים, הם עוזבים את הקן, אך לא את הוריהם, אשר ממשיכים לדאוג להם עד לעונת הרבייה הבאה. למידת התעופה אצל הברבורים מתרחשת מאוחר יחסית, כמה חודשים לאחר הבקיעה.

הברבור ניזון בעיקר מצמחי מים שקועים, אך גם מדגניים שונים, חרקים, דו-חיים ורכיכות. את צמחי המים השוקעים הוא אוסף כאשר הוא משקיע את כל גופו במים, ראשו למטה, ורק זנבו גלוי.^[2] בקרבת האדם, ניזון גם מלחם.

הברבור המצוי מוזכר רבות בתרבות כהתגלמות החן, היופי והרכות. מספר יצירות נכתבו על ידי מוזיקאים לאורך השנים המגלמים בתוכם את הברבורים. ביניהם אגם הברבורים מאת צ'ייקובסקי וקטע מ"קרנבל החיות" של סאן-סנס. בנוסף, מספר יצירות אמנות מתארות את הברבור, המפורסמת שבהן היא "לדה והברבור" שצויר על ידי לאונרדו דה וינצ'י. אגדות גם נכתבו על הברבורים: אגם הברבורים מקורו באגדה, וכן "ששת הברבורים" שנכתבו על ידי האחים גרים.

"שירת הברבור" היא ביטוי שמתאר את היצירה האחרונה של אדם, מוזיקאי או משורר. הביטוי מקורו במיתוס שהברבור אינו שר או משמיע קול במהלך חייו, אך בגסיסתו הוא משמיע שירה ענוגה ויפהפה ואז מת.