בנק ארץ ישראל בריטניה
בנק ארץ ישראל בריטניה בע"מ היה בנק ישראלי, חברה בת של בנק בריטי, שניהם בשליטתה של משפחת ויליאמס, שבראשה עמד נחום זאב ויליאמס, יהודי בריטי ונדבן ידוע, חמיו של מנכ"ל הבנק, יהושע בן ציון. בחודש יולי 1974 התמוטט הבנק, ונכנס להליך ממושך של פירוק. מנכ"ל הבנק, יהושע בן ציון, הועמד לדין ונידון לעונש כולל של 12 שנות מאסר וקנס של 25 מיליון לירות ישראליות.
תולדות הבנק
הבנק נוסד בארץ ישראל בשנת 1930 ביוזמת התאחדות עולי פולין,[1] בשם "בנק העולים ארץ ישראל פולניה", והחל לפעול בתחילת 1931.[2] בשנת 1937 נרכש הבנק על ידי נחום זאב ויליאמס. בשנת 1945 שונה שם הבנק ל"בנק ארץ ישראל בריטי",[3] ולאחר מכן שונה פעם נוספת ל"בנק ארץ ישראל בריטניה". קבוצת ויליאמס כללה השקעות נוספות בישראל, בתחומים שונים - ביטוח, בנייה, יקב ועוד. בשנת 1954 מונה יהושע בן ציון למנכ"ל הבנק. הבנק גדל בהדרגה, והפך לבנק הרביעי בגודלו בישראל.
בשנת 1963 הציע מנכ"ל הבנק, יהושע בן ציון, לנתן גוטווירט, איש עסקים יהודי מבלגיה, להשקיע 100,000 דולר בפיתוח אדמות אשדוד. עסקה זו הגיעה לדיון בבית המשפט העליון, שמתח ביקורת חריפה על התנהלות הבנק בעסקה, ופסק שעל הבנק להחזיר למשקיע את השקעתו בצירוף הוצאות משפט.[4]
בשנת 1969, עם התערערות מצבו של הבנק, מונה דוד הרשקוביץ כמנכ"ל משותף, לצדו של בן ציון, וכעבור חודשים אחדים מונה דוד פרידמן כמנכ"ל משותף שלישי.[5]
קריסת הבנק
תחילת הסתבכותו של הבנק מתוארת בפסק הדין שבו הורשע בן ציון:
- במסגרת פעולותיו העניק הבנק המקומי הלוואות לתאגידי הקבוצה במשך שנים, ומשנוכח המפקח על הבנקים כי ליתרות חובה בעשרות מיליונים לירות של חברות הקונצרן אין לבנק ביטחונות מספיקים - הוא הגיע עם הבנק להסכמים עוד בסוף 1968 ושוב בדצמבר 1970... שעיקר מטרתם איסור הגדלת האובליגו לאחד הגופים של קבוצת ויליאמס או של תאגיד בשליטת בני משפחת ויליאמס... וכן התחייבות הבנק לחסל את כל האשראי לגופים אלה לא יאוחר מאשר עד סוף שנת 1974. מתאריך 20.12.70 (תאריך ההסכמים עם המפקח על הבנקים) היה ברור איפוא לנאשם כי מכוח הוראות המפקח על הבנקים, אין הבנק רשאי להגדיל את האשראי לאחת החברות של הקבוצה אלא להפך: החובות של אלה חייבים להיות מסולקים עד מועד קצוב.[6]
באמצעות הבנק ערכה קבוצת ויליאמס עסקות עתידיות בשוק הסחורות, בהיקף גדול מאוד. למימון עסקאות אלה קיבלה קבוצת ויליאמס מ"בנק ארץ ישראל בריטניה", בשנים 1972–1973, הלוואות בסך 47 מיליון דולר, חרף ההסכמים המפורשים של הבנק עם המפקח על הבנקים. ההלוואות ניתנו בדרכים שנועדו לעקוף את הנחיותיו של המפקח על הבנקים, והן לא נפרעו.
לאחר מלחמת יום הכיפורים הורע מצבו של הבנק, ונעשו ניסיונות למכור אותו לבנק המזרחי ולבנק לאומי.
ב-9 ביולי 1974 השתלט בנק ישראל על "בנק ארץ ישראל בריטניה".
פירוק הבנק
עם השתלטותו על הבנק פרסם בנק ישראל הודעה על ההסדרים לתשלום הפקדונות בבנק למפקידיהם, ולפיה ישולמו בהדרגה כל סכומי הפקדונות.[7] לבנק מונה מנהל מורשה, חנוך פינקלשטיין מבנק לאומי, ונעשו ניסיונות למכירתו.[8] משכשלו ניסיונות אלה נכנס הבנק להליך ממושך של פירוק. חברת הביטוח "צור", שהייתה בבעלות הבנק, נמכרה לחברת "הסנה", באוגוסט 1974[9].
למפרק הבנק מונה יוסף מילוא, ולאחר פטירתו הועבר התפקיד לכונס הנכסים הרשמי. למפרק הוגשו תביעות חוב בסכום כולל של כ-250 מיליון דולר, מתוכן אושרו תביעות ב-132 מיליון דולר. הנושה העיקרי היה בנק ישראל, בעקבות הסכומים ששילם לבעלי הפקדונות בבנק. הנושים קיבלו 57% מהסכומים שתבעו. בדצמבר 2006 הודיע משרד המשפטים שהסתיימו הליכי הפירוק של בנק ארץ-ישראל בריטניה.[10]
ועדת שמגר
בעקבות התמוטטות הבנק הוקמה ועדה, שנתבקשה לבחון את הנסיבות שהביאו להתמוטטות ואת הצעדים שיש לנקוט בתחום הפיקוח על הבנק לשם מניעת הישנות מקרים כאלה. בוועדה היו חברים היועץ המשפטי לממשלה מאיר שמגר, החשב הכללי חיים שטסל, ראש מחלקת המחקר בבנק ישראל ד"ר צבי זוסמן והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה מאיר גבאי. הוועדה הגישה את הדו"ח שלה בחודש מאי 1975, ובו נמתחה ביקורת על תפקודו של בנק ישראל בתקופה שקדמה להתמוטטות הבנק.[11]
מסקנות אישיות
מנכ"ל הבנק, יהושע בן ציון, הועמד לדין והורשע בעבירות של גניבה על ידי מנהל, מרמה ורישומים כוזבים, וכן בעבירה על חוק הבנקאות ועל תקנות ההגנה (כספים), ונידון לעונש כולל של 12 שנות מאסר וקנס של 25 מיליון לירות ישראליות. הוא ריצה רק כשלוש שנות מאסר, לאחר שקיבל חנינה מנשיא המדינה, אפרים קציר, עקב מצב בריאותו. בעקבות ניסיונה של המדינה לגבות מבן ציון את הקנס שהוטל עליו, ניסיון שלא צלח, הוכרז בן ציון כפושט רגל ב-20 בדצמבר 1976.
נגיד בנק ישראל בעת קריסתו של בנק ארץ ישראל בריטניה היה משה זנבר, והמפקח על הבנקים היה ד"ר מאיר חת. חת הגיש את התפטרותו לנגיד זמן קצר לאחר קריסת הבנק, אך הנגיד דחה את התפטרותו. בסופו של דבר פרש חת מבנק ישראל בסוף אפריל 1975.[12] חת המשיך למלא תפקידים בכירים בענף הבנקאות, ובהם יו"ר בנק לאומי.
על בנק ישראל ועל הנגיד, משה זנבר, נמתחה ביקורת חריפה,[13] אך זנבר המשיך בכהונתו עד לתום חמש השנים שנקצבו לה מלכתחילה.
לקריאה נוספת
- מאיר חת, "התמוטטות בנק ארץ-ישראל בריטניה – מבט לאחר 25 שנים", בספר: חמישים שנות כלכלת ישראל, המסלול האקדמי המכללה למינהל, 2002
קישורים חיצוניים
- שלמה פרנקל ושמשון ביכלר, המיוחסים, 1984, עמ' 106-99
- שאול אברון, 2 מיליארד ל"י - "תרומת" משלם המסים הישראלי להסתבכות בנק א"י-בריטניה, מעריב, 10 באוגוסט 1979
הערות שוליים
- ^ "בנק העולים", דבר, 23 בינואר 1930
- ^ בנק העולים, דבר, 25 בינואר 1931
- ^ בנק ארץ ישראל בריטי, דבר, 30 במרץ 1945
- ^ ביקורת על בנק בביהמ"ש העליון, דבר, 3 באוקטובר 1972
- ^ אריאל וינשטיין, סמנכ"ל בנק לפיתוח התעשיה נתמנה למנכ"ל בבנק א"י בריטניה, מעריב, 28 בספטמבר 1969
- ^ ע"פ 173/75 מדינת ישראל נגד יהושע בן-ציון, ניתן ב-18 בספטמבר 1975
- ^ הודעה מטעם בנק ישראל, דבר, 11 ביולי 1974
- ^ דניאל בלוך, ועדת הכספים החליטה לזרז מכירת א"י בריטניה, דבר, 14 ביולי 1974
ניתנה ארכה של שבועיים למו"מ על מכירת "בנק ארץ ישראל בריטניה", דבר, 20 בספטמבר 1974 - ^ הסנה רכשה את חברת הביטוח צור, דבר, 23 באוגוסט 1974
- ^ נועם שרביט, אחרי 32 שנים: הסתיים פירוק בנק א"י-בריטניה; הנושים קיבלו 75 מיליון דולר, באתר גלובס, 17 בדצמבר 2006
- ^ אברהם קושניר, נגיד בנק ישראל ומפקח הבנקים לא ביצעו ההמלצות, דבר, 12 במאי 1975, המשך
- ^ חת פורש מתפקיד המפקח על הבנקים; מסר במקומו, דבר, 17 במרץ 1975
- ^ דניאל בלוך, ביקורת קשה על בנק ישראל ונגידו, דבר, 10 ביולי 1974
