בנימין אלקובי

אין תמונה חופשית

בנימין אלקובי (נולד 21 במאי 1961) הוא משורר ועורך ישראלי.

ביוגרפיה

בנימין אלקובי נולד בעיר טטואן שבצפון מרוקו, הנחשב בתקופה הקולוניאלית כ"מרוקו הספרדית". ככזה שפת-האם שלו היא ספרדית, בנוסף לשפות עברית, אנגלית וצרפתית. בגיל 7 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. התגורר עם שני אחיו אצל אמו הגרושה והוריה באשקלון. שם למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון העיוני "תגר"(שעם השנים נסגר). בהיותו בעל מחלת עצמות מולדת ונדירה שוחרר מן השירות הצבאי. בגיל 20 עבר לחיות בבאר-שבע כדי ללמוד ולסיים את לימודי תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון. ב-1987 חזר להתגורר עם אביו בקריית ים, שם חי עד 2012. במקביל עבד כמורה, תחילה מטעם משרד החינוך ומאוחר יותר במגזר הפרטי. בשנים 1996–1999 השלים את השכלתו האקדמית, סיים תואר שני בספרות השוואתית באוניברסיטת חיפה. ב-2012, בהיותו כמעט בן 51, נישא להילה, צעירה ממנו ב-13 שנה, אף היא מורה. אז עברו להתגורר בשכונת נוה שאנן שבחיפה.

את ספר השירה הראשון שלו הוציא אלקובי לאור בשנת 1983, בהיותו בסך-הכול בן 22. מאז ועד 2016 הוציא לאור עוד 8 ספרי שירה. ב-1999 התקבל כחבר באגודת הסופרים העבריים, ומאז הפך לחלק מקהילת הספר בכלל, ומקהילת הספר בחיפה בפרט. את ספרו הראשון, "קם מאפרו", ערך איתמר יעוז-קסט, שממנו אלקובי למד את דרכי השירה. משורר נוסף שאלקובי התקרב אליו והפך לרבו היה נתן יונתן, שאף ערך את ספרו השני "ארכיאובסקורה". הכיר מקרוב את המשורר נתן זך, שהיה אף מורו בלימודי התואר השני. בעיני אלקובי זך הוא מקור ההשפעה העיקרי של שירתו.

משנת 2000 אלקובי הוא חבר אקו"ם, ומ-2006 חבר באיגוד כללי של סופרים בישראל. היה חבר בוועד אגודת הסופרים העברים בסניף חיפה והצפון. ב-2002 זכה בפרס "קרן תרבות חיפה" על ספרו הרביעי "באמצע החיים". שימש כעורך לשוני וכמגיה בכתב העת "צפון" שבעריכת פרופ' אבידוב ליפסקר (2004). ערך ספרי משוררים מקומיים ופרסומי שירה בחוצות; זכה לביקורת אוהדת מאת יצחק לאור, פרופ' אדיר כהן והמשורר והמבקר אילן ברקוביץ'. ב-2010 הופק סרט עליו ועל יצירתו.

בתחילת יולי 2002 עורר אלקובי מהומה רבה, כשהתפרץ מיציע הקהל אל הצגה שהוצגה בתיאטרון חיפה, והביע מחאה קולנית כנגד השתתפותו של השחקן השנוי במחלוקת ג'וליאנו מר. לאחר שנים הסביר אלקובי בשירו את התנהגותו הפרובוקטיבית כדחף תת-מודע ולא רצוני מצדו, שבא להתריע ולמנוע מראש כביכול את מותו הטרגי של מר כעבור מספר שנים. אלקובי פרסם משיריו ומסיפוריו בבמות ספרותיות רבות, מהן: בכתבי העת אפיריון, עכשיו, קשת החדשה, עיתון 77, במדור התרבות של ידיעות אחרונות, ובתחנת הרדיו של קול ישראל.

על שירתו

שירת אלקובי היא שירה מתבוננת, מחשבתית, אקזיסטנציאליסטית, נוגעת בחריפות הקיום ובסכסוך הנפש, שואפת אל המימד הרוחני, אל התובנה הפילוסופית של פני הדברים. הוא חוקר ללא הרף את סביבתו, את זולתו ואת עצמו; משליך מן העולם אל עצמו ולהפך. רובדי השפה והתרבות בשירי אלקובי מגיעים מן העברית העתיקה, התלמודית וזו של ימי הביניים ועד השירה העברית החדשה ואף החדישה מצד אחד, ומצד שני אלקובי מתכתב עם סופריה והוגיה של התרבות המערבית, כגון: ז'אן-פול סארטר, סרן קירקגור, סמואל בקט, פרנץ קפקא, נתן זך ודוד אבידן.

זו שירה הגותית, דיבורית, שאיננה פוסחת על המיזוג העדין שבין רגש ושכל; שירה אירונית ודיאלקטית, ששואפת לבנות את השלמות הרעיונית, דווקא מתוך הסתירה המתמדת. הרעיון המרכזי בשירת אלקובי הוא כי מתוך הדקונסטרוקציה והמבוכה ניתן לחתור אל איזושהי אמת, וכפי שהתבטא רבי נחמן מברסלב: רק דרך השבר ניתן לנסות ולהגיע אל השלם.

מספריו

• קם מאפרו, טרקלין-עקד, 1983
• ארכיאובסקורה, ספריית פועלים, 1995
• רעש אדמה?..מה, איזה רעש?, תג - הוצאה לאור, 1998
• באמצע החיים, הוצאת ירון גולן, 2003
• מסע ספר המתכונים, הוצאת פרדס, 2006
• ביום השישי באלף השישי, פרדס, 2008
• פרחים מותרים, פרדס, 2010
• סליחה על שאני קיים, פרדס, 2012
• שער תשיעי, הוצאת נתוש, 2016

לקריאה נוספת

• נטע דרורי-וילף, שיר השרירים, זמן קריות, גיליון 204, 19.7.2002, עמ' 24 -27.
• עמיקם יסעור, "מן האמצע ומכל מקום – התבוננות בשירתו של בנימין אלקובי בעקבות ספרו 'באמצע החיים'", אפיריון, גיליון 83(2003) ,עמ' 40 – 43.
• יצחק לאור, "דיבור גדול זה של גוף חושב", מוסף הארץ, 19.9.2008.
• לקסיקון היסטורי של הסופרים העברים מאז תש"ח, עורך: ד"ר משה גרנות, אגודת הסופרים העברים, דני ספרים 2009.
• "שירי חיפה", עורכים: שונית כהן, אילנה שחף ועוזי שביט, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012.
• דליה טרניו, "לראות פניהם ולשמוע שיריהם" – סרטי משוררים.
• אבישי גולן ויהודה סורוג'ון, "פגישה עם המשורר בנימין אלקובי" – סרטון ביוטיוב.
• הערך:" בנימין אלקובי", לקסיקון הספרות העברית החדשה, עורכים:חבר ספרנים, אינטרנט.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30032424בנימין אלקובי