בית מצפה
 | |
| החזית הצפונית (הפונה לרחוב יפו) והחזית המזרחית (רחוב הסורג) של בית מצפה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בניין ומשרדים ומסחר |
| על שם | דפוס "מצפה" |
| כתובת | רחוב יפו פינת רחוב הסורג |
| מיקום | ירושלים |
| מדינה | ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תאריך פתיחה רשמי | 1939 |
| אדריכל | ראובן אברם (אברמוביץ') |
| סגנון אדריכלי | הסגנון הבינלאומי |
בית מצפה הוא בניין משרדים ברחוב יפו פינת רחוב הסורג בירושלים, נקרא על שם דפוס "מצפה" שהפעיל שלמה פיינגולד בסמוך. בין השנים 1955–1981 שימש הבניין כמטה בנק ישראל.
היסטוריה
הבניין הוקם של ידי שני יזמים בשם יצחק פרץ ואברהם חסידוף. במקום עמד קודם בניין שהוקם ב-1898, ושהיה חלק ממתחם בתי פיינגולד הסמוך. שלמה פיינגולד שהקים את המתחם, מכר אותו לנוצרייה אמריקאית עשירה, בת לכת המדע הנוצרי, בשם ויניפרד ווטרס גטלינג. פרץ וחסידוף שכנעו אותה למכור להם את הבניין, ששימש במקור כבית המגורים של פיינגולד, במטרה לבנות במקום בניין מסחר ומשרדים, בגלל מיקומו המרכזי של המגרש[1].
על תכנון הבניין הופקד האדריכל ראובן אברם (אברמוביץ'), שתכנן גם את בית פרומין ברחוב המלך ג'ורג' (ששימש כמשכנה הזמני של הכנסת בשנים 1950–1966), והוא בנה אותו בהשראת הסגנון הבינלאומי של שנות ה-30 עם חזית מעוגלת. סימן ההיכר של האדריכל הוא נדבך אבן בולט בין הקומות. כיוון שהמגרש שעליו נבנה הבניין הוא על מדרון, בחזית הפונה לרחוב יפו היו שתי קומות משרדים, מעל קומת מסחר בקומת הקרקע, ובצד הפונה לרחוב בן שטח ארבע קומות. בשנת 1959 נוספה קומה לבניין, לשימוש בנק ישראל[2].
בנקו די רומא, בנק איטלקי שפעל בירושלים בתקופת המנדט הבריטי, הצטרף כשותף למיזם ופתח בבית מצפה סניף בקומת הקרקע וחדר כספות במרתף[3]. עקב כך היה ידוע הבניין באותן השנים גם כ"בניין בנקו די רומא"[4]. סניפיו הארץ–ישראליים של בנק נסגרו עקב כניסת איטליה למלחמת העולם השנייה, ביוני 1940. רוב הפקידים של סניפי "בנקו די רומא" בארץ ישראל, נאסרו על ידי ממשלת המנדט אך שוחררו, לאחר שכל אחד נתן ערבות כספית. המשוחררים שבו לעבודתם תחת מנהל בריטי, שהוטל עליו לנחל את הרכוש של האויב[5]. אחר כך החל הליך של החזרת פיקדונות ללקוחות הבנק, חיסול עסקיו וסגירת הסניפים במהלך 1941[6]. לאחר שנסגר סניף "בנקו די רומא" נפתחו במקומו המשרדים של "המפקח על רכוש האויב" של ממשלת המנדט, שעסק בניהול נכסים של גרמנים ואיטלקים שהוחרמו[7]. בקומה השנייה פעלו משרדי הצנזורה של ממשלת המנדט[8][9].
בעקבות הקמת מתחם "בווינגרד", אזור הביטחון שהוקם במרכז ירושלים על ידי ממשלת המנדט בקיץ 1946 (במגרש הרוסים והאזור ברחוב יפו הצמוד אליו), פונה בניין בנק לאומי (אז בנק אפ"ק) מרחוב יפו 21 והבנק עבר לפעול מבית מצפה[10].
בראשית 1948, בזמן מלחמת העצמאות שימש "בית מצפה" את ההגנה כבסיס תצפית, לקראת פינוי מתחם "בווינגרד" על דיד הבריטים[11]. וב14- במאי, בצאת הבריטים את העיר, פשטו פלוגות ההגנה והאצ"ל מ"בית מצפה" וכבשו את המתחם[9]. אחרי המלחמה חזר הבניין לידי בעליו ולבעלי המשרדים שבו. אך עם הכרזת ירושלים כבירת ישראל והעברת משרדי הממשלה אליה, החליט שד האוצר, אליעזר קפלן למקם בו את משרד האוצר, בתחילת 1950[12]. עם הקמתו של בנק ישראל הוא השתכן בשכירות בבניין[13]. ואילו משרד האוצר עבר למשכנו החדש בקריית הממשלה באמצע 1955[14]. בשנת 1959 נוספה קומה לבניין מצפה[2].
בשנת 1981 עזב בנק ישראל את הבניין והוא הועמד למכירה[15]. עם תחילת הפעילות של חברת בזק ב-1984, היא שכרה אותו עובר לשכת ההנהלה שלה, והשקיעה סכום ניכר בשיפוצו[16]. אולם ב-1989 חתמה עם הסכם עם חברת הבנייה חפציבה של הקבלן מרדעי יונה להקמת מבנה חדש, שימש מטה החברה[17]. "בזק" עזבה את "בית מצפה" לטובת הבניין החדש שהוקם עבורה ב-1994[18]. אחר כך עברה הבעלות על הבניין לחברת "ברנוביץ ובניו" והוא נמכר שוב במסגרת הליך כינוס הנכסים של החברה[19].
לאחר שהבניין עמד מוזנח וחלקו נטוש במשך כ-15 שנים, נפתחה ב-2019 בחלק מבית מצפה אכסניית "הפונדק", בה 46 מיטות בשלוש מקומות הבניין[3]. בנוסף פתחה האכסניה בקומת המרתף אולם הופעות ובר[20].
בחזית המסחרית הפונה לרחוב יפו בקומת הקרקע, פעלה בשנות ה-80 של המאה ה-20 חנות של רשת שטיחי כרמל[21]. במאי 1989 נפתח במקומה סניף של רשת הריהוט ועיצוב הבית ביתילי[22]. אחר כך פעל במקום במשך שנים רבות סניף של בנק מזרחי טפחות. נכון לשנת 2024 פועל במקום סניף של רשת סופר-פארם.
הערות שוליים
- ^ שאול צדקיה, האומנם קם לתחיה ביתו של המשומד?, כל העיר, 9 בינואר 1981
- ^ 2.0 2.1 נ. בר אוריין, הבית והשומר, מעריב, 6 במרץ 1959
- ^ 3.0 3.1 מיכאל יעקובסון, כשאיורים ממלאים מבנים היסטוריים: ביקור בפסטיבל "אאוטליין" בבירה, באתר Xnet, 8 ביולי 2019
- ^ חרוש היגיאני בירושלים, הארץ, 15 בדצמבר 1939
- ^ חיסול בנקו־די־רומא הפקידים בעבודתם, הבוקר, 18 ביוני 1940
- ^ חיסול עסקי "בנקו די רומא", הבוקר, 1 באוגוסט 1940
סניף משרד בנקו די רומא בככר בית הממשלה יפו, יפגר החל מיום 25 בינואר 1941, הלקוחות יוכלו לפנות אל האפוטרופוס על רכוש האויב, הארץ, 20 בינואר 1941
הסניף ההיפואי של בנקו די רומא יפסיק את עסקיו ביום 31 למאי 1941, ההשבונות שלא יחוסלו עד אז יועברו למשרד הירושלמי, הארץ, 5 במאי 1941 - ^ הפקידים היהודים במחלקת ירכוש האויב' "(קאסטודיאן)" בירושלים, הצופה, 28 באוגוסט 1946
- ^ משרדי הצנזורה בידושלים יועברו מהשבוע הבא לבניני" בנקו די רומא", המשקיף, 17 באוגוסט 1944
- ^ 9.0 9.1 נתן טירה, גלגולו של בית בירושלים, מעריב, 20 ביוני 1955
- ^ שוכני בנין ג'נראלי בירושלים נצטוו לפנותו במשך היום, הארץ, 22 באוגוסט 1946
באנק א"פק עבר לבנין החדש, הארץ, 27 באוגוסט 1946 - ^ משנערכו הבריטים לפינוי בראשית 1948, נבחרו בית מצפה על ידי ההגנה ובית פיינגולד על ידי האצ״ל להיות בסיסי תצפית, כל העיר, 9 בינואר 1981
- ^ הושגה פשרה בקשר להפקעת בניין "מצפה" כרחוב יפו בירושלים ע"י הממשלה, על המשמר, 3 בפברואר 1950
- ^ רמה זוטא, בנק ישראל ובנינו בחיפה, מעריב, 14 באפריל 1970
- ^ משרד האוצר עובר לבנינו החדש בקריה בירושלים, דבר, 16 ביוני 1955
- ^ שלמה מעוז, ירושלים שר כסף -מחפשים קונה לבית מצפה, כל העיר, 10 בספטמבר 1982
- ^ יוסי ריבלין, שווה לא שווה - שיפוצים - בזק חוגגת בפאר והדר, כל העיר, 22 בפברואר 1985
- ^ בליליוס נגד יונה (א), כל העיר, 25 באוגוסט 1989
- ^ גולן פרידנפלד, הסודות שלא תמצאו בתשקיף חפציבה ג'רוזלם: בניין בזק שועבד להבטחת חובות פרטיים של מרדכי יונה; אחותו של בועז יונה לוותה מהחברה הציבורית 3 מ' ש', באתר גלובס, 7 באוגוסט 2007
- ^ אלעזר לוין, חברה פרטית מכרה את בית מצפה בירושלים, באתר גלובס, 12 בינואר 2003
אלעזר לוין, התערערו ביסודות, באתר גלובס, 13 בפברואר 2003
אלעזר לוין ויצחק דנון, שותף חלקי לרכישת ברנוביץ: בן-דוד מעוניין לרכוש רק את בית מצפה בי-ם, באתר גלובס, 28 ביולי 2004 - ^ נועם שרפלר, פונדק הוסטל בר: סצנה חדשה של הופעות בירושלים, באתר כל העיר, 28 בספטמבר 2019
- ^ בלי עין הרע, כל העיר, 20 בינואר 1989
- ^ קובי רייטר, ביתילי ירושלמי, כל העיר, 12 במאי 1989
38854588בית מצפה