בית הספר אוולינה דה רוטשילד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

בית הספר לבנות על שם אוולינה דה רוטשילד הוא בית ספר אשר פועל בירושלים החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19. בית הספר הוא מראשוני בתי הספר בירושלים לבנות דתיות של התקופה החדשה. בתקופת הזוהר שלו בראשית המאה ה-20, היה מבתי הספר החשובים בעיר והראשון שבו נערכו לימודים בשפה העברית, אך במקביל לימדו בו בעבר גם שיעורים רבים בשפה האנגלית.

היסטוריה

הקמה ופעילות בעיר העתיקה

בית הספר נוסד על ידי הרב אלברט כהן בשנת 1854 בתמיכתו של ג'יימס מאיר רוטשילד, מהענף הצרפתי של משפחת רוטשילד. בית הספר שכן בתחילתו ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, בסמוך לבית החולים מאיר רוטשילד. בית הספר נוהל רשמית על ידי מנהלי בית החולים (בתחילה על ידי הד"ר לונדון והחל משנת 1874 על ידי הד"ר שוורץ) ובפועל ניהלו אותו נשותיהם.

בשנת 1868 בית הספר עבר לידיהם של הענף האנגלי של משפחת רוטשילד, ושמו הוסב לאוולינה דה רוטשילד, על שם בתו של הברון ליונל דה רוטשילד, ואשת הברון פרדיננד דה רוטשילד אשר נפטרה בעת לידה בדצמבר 1866.

בית הספר נתמך בשנים אלו בסכום של כ-120 ליש"ט בשנה, ובנוסף הוענקו לבנות בגדים בחינם. מספר התלמידות בבית הספר הלך וגדל עם השנים ונע בין 80 לבין 236, אשר רובן ילידות ירושלים מבנות העדה הספרדית. ואולם רמת הלימוד בבית הספר, על פי דוחות של תיירים אשר ביקרו בעיר לא הייתה גבוהה ולא השתוותה לרמת הלימוד בבית הספר לבנים כי"ח, או לזה של בית הספר של מסדר האחיות ציון. בין הסיבות לרמת הלימודים הנמוכה מציינים מבקרים את ההעדרויות הרבות מהלימודים של הבנות עקב מחלות שונות, ואת כך שמבנה בית הספר לא התאים לייעודו. סיבה נוספת שאותה מציין אברהם משה לונץ הייתה נעוצה בהנהלת המוסד:

"קדמה גדולה לטוב לא נראה בבית הספר (אף על פי שהחלו ללמד בו שפת צרפת ומעט מזעיר מהמדעים היסודיים) מפני כי ההנהגה הייתה בידי הרופאים שלא דאגו כ"כ לחנוך הבנות".

אברהם משה לונץ, לוח א"י עמ' 195

היציאה מהחומות ותקופת הזוהר

בשנת 1884 עבר בית הספר אל בית מחניים אשר ברחוב הנביאים, ובכך הפך למוסד עצמאי - נפרד מבית החולים. בשנת 1888 הנהלת בית הספר עברה לידיה של הגברת פורטונה בכר[1] (אחותו של נסים בכר, מנהל בית הספר לבנים ליונל דה רוטשילד (כי"ח)), שפעילותה הנמרצת תרמה להעלאת קרנו של בית הספר. תחת שרביטה נוספו לבית הספר מקצועות לימוד רבים: התווספו לשיעורי הדת, התפירה ומלאכת היד גם המקצועות חשבון, היסטוריה, גאוגרפיה וטבע.

בשנת 1899 התמנתה חנה יהודית לנדאו, הידועה כ'מיס לנדאו' כמנהלת בית הספר, וסגניתה הייתה הגברת אתל לוי. מיס לנדאו נודעה כבעלת השכלה מרשימה, כאשת חינוך מהדרגה הראשונה וכאשת חברה אשר הייתה מקורבת לחוגי השלטון בעיר. מיס לנדאו פעלה רבות גם לאחד את הקרע שנוצר בין בית הספר לבין הממסד האשכנזי בעיר שראה בבית הספר 'איום'.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה גורשה המנהלת, חנה יהודית לנדאו מארץ ישראל בשל האזרחות הבריטית שבה היא החזיקה (ובשל סרובה להתעת'מן), ומבנה בית הספר הוחרם ושימש מגורים לקצינים הטורקיים. בית הספר עבר לארמון המלכה החבשית שברחוב מליסנדרה (היום רחוב הלני המלכה). לאחר המלחמה בית מחניים שימש כמגוריו של מנחם אוסישקין, ולאחר מכן למגוריו של הנציב הבריטי. לאחר הקמת ארמון הנציב בשנות ה-30 התפנה הבניין ובית הספר חזר אליו. במהלך מלחמת העצמאות, בשל קרבתו של בית הספר לשכונות ערביות, ומאוחר יותר לגבול עם ירדן, ביצעה אגודת האחים חילופי מבנים עם הקולג' לבנות שפעל בשכונת רחביה (רחוב אוסישקין 38), סמוך לבניין הגמנסיה העברית.

בית הספר והשפה העברית

החל ממינויה של חנה לנדאו למנהלת בית הספר, היא קבעה שהלימודים בגן הילדים של בית הספר ייערכו על טהרת השפה העברית. מנגד בבית הספר נערכו הלימודים בשפות עברית ואנגלית, מכיוון שהמנהלת סברה שלא ניתן ללמד מקצועות מדעיים מתקדמים בשפה העברית. בין היתר, אליעזר בן יהודה שלח את בנו בן ציון (שלימים עתיד לשנות את שמו לאיתמר בן אב"י) ללמוד בבית ספר זה, על אף שהיה זה בית ספר לבנות, משום שבית הספר היה היחיד שלימד בשפה העברית. למרות זאת בן יהודה ואיתמר בן אב"י תקפו את בית הספר רבות, בעיתוני התקופה על המשך הלימודים בו בשפה האנגלית.

בית הספר לאחר קום המדינה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0