בית הכנסת בניש
 | |
| מבנה בית הכנסת בניש כפי שצולם ב-2016 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בית כנסת |
| כתובת | רחוב דויד 2 פינת שד' קאראג'ורג'ה |
| מיקום | ניש |
| מדינה | סרביה |
| רב בית הכנסת | האחרון לפני השואה: אלברט דניטי, ולצידו חכם משה ברכה |
| נוסח תפילה | נוסח הספרדים |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1924–1925 (כשנה) |
| אדריכל | יאשה אלבלה, ויקטור עזריאל, מילאן קפטאנוביץ' |
| סגנון אדריכלי | אדריכלות מודרנית |
| מידות | |
| גובה | 5 מטר |
| קומות | 2 |
| קואורדינטות | 43°19′16″N 21°53′40″E / 43.32111°N 21.89444°E |
בית הכנסת הספרדי בניש (בסרבית: Синагога у Нишу) היה בית כנסת ספרדי אשר פעל בעיר ניש בסרביה בין השנים 1925–1948.
היסטוריה
ערכים מורחבים – הקהילה היהודית בניש
תיעוד בכתב לנוכחות קהילה יהודית ספרדית בעיר הוא מ-1651 עת שלטו העות'מאנים במקום. ב-1695 נבנה בית הכנסת ולצידו מקווה ומלדארי. במחצית השנייה של המאה ה-19 היו בניש שני בתי כנסת. ב-1879 חרב בית הכנסת המרכזי במהלך דליקה שפרצה בו. ב-1900 מנתה הקהילה 800 נפשות. לאחר מלחמת העולם הראשונה החלה הגירה הדרגתית של יהודים מהעיר ואוכלוסיית הקהילה הצטמצמה בהדרגה. ב-1921 נמנו בעיר 547 יהודים.[1] ב-1925 נבנה בית הכנסת החדש.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה הקהילה היהודית בניש אחת מ-117 הקהילות המאורגנות בממלכת יוגוסלביה ומנתה 430 נפשות. לאחר פרוץ המלחמה הגיעו לניש פליטים יהודים מגרמניה, אוסטריה ופולין ומספר בני הקהילה האמיר לכדי 970 נפשות.[1] העיר ניש נכללה בשטח הכיבוש הגרמני, ובסמוך אליה הוקם מחנה הריכוז צרווני קרסט, ובו נכלאו החל מאוקטובר 1941, בני קהילות יהודיות מדרום סרביה ובכללם קהילת ניש, אך גם פעילים קומוניסטים יוגוסלבים. מתיעוד רישומי המעצרים בניש עולה, כי בעיר נעצרו 738 מבני הקהילה היהודית[2] ורק אחד מבני הקהילה חזר להתגורר בעיר לאחר השואה. בראשית המאה ה-21 התגוררו בניש 36 יהודים, ונערכו עבודות לשיקום בית העלמין היהודי העתיק.[3]
המבנה
עם סיום מלחמת העולם הראשונה החליטו ראשי הקהילה להקים בית כנסת חדש ומודרני, אשר יחליף את המבנה הישן אשר נפגע במהלך המלחמה. את המבנה תכננו בסגנון אדריכלי מודרני האדריכלים: מילאן קפטאנוביץ' (בסרבו-קרואטית: Milan Kapetanović) (צר'), יאשה אלבלה (בסרבו-קרואטית: Jaša Albla), ויקטור עזריאל (בסרבו-קרואטית: Viktor Azriel). עזריאל, בן הקילה היהודית בבלגרד תכנן גם את מבנה בית הכנסת בית ישראל בבלגרד. אולם התפילה היה מרווח ובקומה השנייה שכנה עזרת הנשים בגלריה פתוחה. באפריל 1924 החלו עבודות הבנייה במקום, באביב 1925 הושלם המבנה, ובית הכנסת בניש נחנך רשמית לקראת חגי תשרי. בית הכנסת הישן נהרס.[4]
במהלך מלחמת העולם השנייה הוחרם בית הכנסת על ידי הוורמאכט ושימש את הגרמנים כמחסן.[5] רק בן קהילה אחד, גדליה מאיו מבורך חזר לניש לאחר השואה והוא המשיך לתחזק את מבנה בית הכנסת עד לעלייתו לישראל ב-1948. לאחר מכן נותר המבנה נעול ונתון לפגעי הזמן. ב-1970 נמכר המבנה לעיריית ניש.[6] ב-1986 הוכרז המבנה "אתר מורשת סרבית". ב-2001 עבר המבנה שיקום וחידוש ומשמש מאז כמרכז תרבות, מוזיאון ואולם קונצרטים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 הקהילה היהודית בניש, באתר הספרייה היהודית המקוונת (באנגלית).
- ↑ חיים קשלס, תעודות ומסמכים, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 848. קשלס שייך בטעות את המעצר למשטרה הבולגרית.
- ↑ ניקולאס, וד, קהילת ניש נכחדה, צוענים חיים על קברות היהודים, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2004.
- ↑ הקמת בית הכנסת בניש, באתר arhivnis.co.rs (בסרבית).
- ↑ מנחם שלח, שואת יהודי יוגוסלביה - הקהילות בסרביה וקרואטיה, באתר יד יצחק בן-צבי, אוחזר ב-10 בינואר 2025.
- ↑ בית הכנסת בניש, באתר מוזיאון העיר (בסרבית).
בית הכנסת בניש40301896Q943187