ביות גזעי כלבים עתיקים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הכלב בוית מן הזאב באזור המזרח התיכון לפני אלפי שנים. כמו הזאב אשר סייע לאדם בתקופת הציידים-לקטים, כך גם הכלב המבוית נשאר משרת מטרה זו. הסלקציה שנעשתה בכלבים מאד מגוונת, פותחו זנים רבים ושונים, אך תמיד נשארו בשירות מטרות האדם. הברירה המכוונת שנעשתה על ידי האדם, יצרה גזעי כלבים אשר מתמחים בתפקידים מסוימים המשרתים את מטרתו.

מבין הכלבים שבויתו נמצאים ארבעה גזעים של כלבים עתיקים, אשר יד האדם בקושי נגעה בהם בתהליך הרבייה. ביותם נעשה באמצעות הסתגלות לסביבה הטבעית והתרבותית בה הם חיו. כלבים אלו נחשבים לזנים הכי קרובים לכלב ה"לא מבוית"הפראי של לפני ימי התנ"ך, והם: כלבי הרוח, הכלב הכנעני, כלבי הפאריה וכלבי המסטיף. גזעים אלו עברו שינויים גנטיים ופיזיים, וכך הותאמו למחיה לצד האדם.

ביות הכלב מן הזאב

הכלב שייך למשפחת הכלביים. משפחה זו היא משפחה של טורפים, רובם ליליים. חלק מבני המשפחה הם ציידים סוליטריים כמו השועל, וחלק צדים במשותף בלהקה, כמו הזאב והתן. התקשורת במשפחה זו נעשית באמצעות הקול: השמעה של קולות, נהמות ויללות, ובנוסף באמצעות תקשורת חזותית: הבעות פנים, תנוחות גוף ותנועות זנב.

ענפי המדע אשר מספקים לנו תשובות בנוגע לביותו של הכלב הם הארכאולוגיה והפליאונטולוגיה (היבטים מורפולוגיים), האתיולוגיה (היבטים התנהגותיים, כולל היבטים קוליים וחברתיים) והגנטיקה (היבטים מולקולריים)[1]

על פי מחקרים מולקלוריים שנעשו, כלבים בויתו לפני אלפי שנים, והייתה להם חשיבות רבה יותר מאשר לכל מין מבוית אחר.[2] אולם, על פי הארכאולוגים, הביות התרחש לפני אלפי שנים. הממצא הראשון שניתן להגדירו "כלב" התגלה בקבר פלאוליתי שבגרמניה, והיה לסת תחתונה של כלב.[1] הממצא שמראה לנו את כניסתו של הכלב לתרבות האנושית הוא מהתקופה הנטופית, הממצא נמצא באתר עינן, ובו ראו אישה שנקברה ולצד ראשה גור כלבים. במהלך השנים התגלו קבורות נוספות של כלבים, כדוגמת טרסת היונים.[3][4]

הכלב הוא בעל החיים המבוית הראשון בעולם. כלבים מבויתים הם מינים אשר בויתו מן הזאב באזור המזרח התיכון, אך ישנם ויכוחים האם הכלב בוית ממין אחד של זאב או ממספר מינים שונים.[5]

גור הזאבים הראשון שהגיע למערות האדם בתקופת הציידים-לקטים, התגלה כבעל חיים שניתן להפיק ממנו תועלת. שמיעתו המפותחת סייעה לאדם בכך שיכול היה להתריע על התקרבות חיה מסוכנת או על התקרבות אויב. בנוסף לכך, סייע לאדם גם בעת הציד- איתר את הטרף ועזר בהכנעתו. השתלבותו של הזאב בחברה האנושית, ומאוחר יותר ביותו, התאפשר הודות לחיים במבנה משפחתי מסודר כמו אצל האדם. בעקבות המהפכה בחיי האנושות, בני האדם עזבו את חיי הנוודות של ציידים-לקטים, והפכו לתושבי קבע החיים במקום אחד. הם החלו לבנות כפרים, ומאוחר יותר ערים, והזאב המשיך ללוות אותם. התנאי המקדים להחזקת הזאבים במגורי האדם ללא חשש, היה שינויים התנהגותיים, פיזיולוגיים ועצביים שחלו בזאבים.[6]

ההבחנה בין הזאב לכלב נעשית באמצעות סימנים בשלד ובגולגולת. אחד ההבדלים הבולטים בין כלבים לזאבים הוא היחס בין גודל קופסת המוח לגודל הלסתות, כאשר אצל הכלבים היחס נוטה לטובת קופסת הגולגולת. דבר נוסף הוא הפנים- פניהם של הכלבים פחות מוארכים יחסית לפניהם של הזאבים, וארובות העיניים של הכלבים גדולות ונמצאות במרכז הפנים, בעוד שאצל הזאבים הן קטנות יותר ופונות מעט לצדדים. מחקרים שנעשו מצאו כי לגורי כלבים מתחת לשישה חודשים, ישנם כישורים לתקשר עם האדם כמו לכלבים בוגרים, אולם לא מצאו כישורים אלו אצל גורי זאבים. כמו כן, מצאו כי גורי זאבים אשר גדלים באותם התנאים כמו גורי כלבים, אינם בעלי יכולת זהה לעקוב אחר הוראות האדם.[7] הסלקציה המלאכותית שנעשתה בכלבים מאד מגוונת, זני כלבים השתנו רבות במהלך השנים, התפתחו הרבה זנים ומופעים, אך תמיד נשארו משרתים את מטרת האדם בתחומים שונים. ההנחה שכלבים הם בעלי נטיית לאינטראקציה ויצירת קשר עם האדם,היא הנחה מאד מקובלת בספרות המחקרית.[6] באמצעות ברירה מכוונת שנעשתה, האדם יצר גזעי כלבים שמתמחים בתפקידים מסוימים. על אף רב הצורתיות הגדולה אשר מתבטאת במשקל, גובה, התנהגות וכדומה, עדיין מדובר במין שכל מוצאו מן הזאב.[1]

כלבי הרוח

ערך מורחב – כלב רוח

כלבי רוח הם סוג של כלבי ציד, ייעודים היה ראשית כל למטרה זו. לפעולת הצייד הם משתמשים בחוש הראייה ובמהירותם במקום בחוש הריח. גופם רזה, דק, ושרירי, מה שהופך אותם לזריזים ומותאמים לייעודם ככלבי ציד או ככלבי מרוץ. הם הורבעו אלפי שנים על מנת לזהות תנועה, לרדוף, לתפוס, ולהרוג טרף בעזרת מהירותם. עד היום ניתן לראות כי קיים בהם האינסטינקט לרדוף אחר חיות.

ישנן עדויות לכך שכלבי הרוח עסקו בציד בהיקף משמעותי כבר בשנים מוקדמות מאד. כלבים אלו בעלי עיניים בולטות וצלולות ורצים באופן מהיר ביותר. הם נדרשים לנשימה חופשית בעת הריצה, ולכן מסתמכים על ראייתם ומהירותם בעת פעילות זו. ההנחה שמוצאם של כלבי הרוח היא באסיה, שם נמצאו הגזעים האנרגטיים והגדולים מתוך המין המקורי, ולכן מניחים כי שם המקור הראשוני שלהם.[8] כלב הרוח הוא אחד הגזעים העתיקים ביותר בעולם. ניתן לראות ציורים עתיקים של הגזע מלפני 4,900 שנים במצרים, שם נעזרו בו במלאכת הציד. רק בעלי המעמד העליון הורשו לגדלו. למעשה, אפילו יצאו חוקים נגד אנשים אשר גידלו את הגזע הזה ולא יהיו בעלי מעמד גבוה, ורק במאה ה-16 ביטלה המלכה אליזבת את החוקים האלו. באותה התקופה שימש הגזע לציד ארנבות ונחשבו ככלבי הציד הטובים ביותר הנעזרים בחוש הראייה המפותח שלהם לאתר את הציד, ושלא ניתן להחליף אותם באף גזע אחר בשל מהירותם. הכלב הופץ בכל שאר חלקי העולם ובכל מקום שגשג בתור הכלב המהיר ביותר בעולם. גם כיום הוא נחשב אחד מבעלי החיים מהירים ביותר בעולם שמהירותו יכולה להגיע ל-60 קמ"ש. במאה ה-20 ועד היום הוסב תפקידו של הגזע למרוצים.[9]

כלבי הרוח מתחלקים לשלוש קבוצות בגודלם:

  1. כלבי רוח גדולים- גובהם מעל 70 ס"מ ומשקלם מעל 40 ק"ג. סביבת המגורים הטבעית שלהם היא יערות ואזורים מחוספסים. לכלבים אלו יש מבנה עצמות טוב, רגליים נוקשות, עור עבה ופרווה עבה נגד תנאי אקלים קשים.
  2. כלבי רוח בינוניים- גובהם 51–70 ס"מ ומשקלם בין 20–40 ק"ג. סביבת המגורים הטבעית שלהם היא אקלים חם ויבש, והם אינם מתאימים לתנאי קור. פרוותם קצרה יותר משל כלבי הרוח הגדולים.
  3. כלבי רוח קטנים- גובהם מתחת ל-50 ס"מ ומשקלם נמוך מעט מ-20 ק"ג. סביבת המגורים הטבעית שלהם היא אזור שטוח. מבנה העצמות שלהם הוא רזה.[10]

סוג זה מותאם למחיה עם בני אדם עקב מתינותו ועדינותו, הוא מסתדר עם ילדים ועם חיות בית אחרות כדוגמת חתולים. כלב זה הוא כלב מהיר, אך לא היפראקטיבי. הוא רגוע ולויאלי.[11]

כלב כנעני

ערך מורחב – כלב כנעני
כלב כנעני

הכלב הכנעני הוא גזע פרימיטיבי, כלב עבודה השייך למשפחת כלבי השפיץ. זהו אחד הגזעים העתיקים ביותר בעולם, ויש תיעודים שלו עוד משנת 2200 לפני הספירה. יש האומרים שלאיזבל (מסיפורי התנ"ך) היו מספר כנענים.[12] גזע זה הוא מהגזעים הראשונים שהתפתחו, וביותו נעשה בישראל. הכלב הכנעני הוא בעל יכולת הסתגלות לתנאי סביבה משתנים, וניתן לראות כי השימוש בהם נע מכלבים בדואים פראיים או חצי פראיים עד לחיות מחמד עירוניות ומפנקות.

פיתוחו של גזע זה בישראל הודות לד"ר מנצל (כלבנית אוסטרית שעלתה ארצה לפני קום המדינה), היא גילתה את הכנעני ותכונותיו האגרסיביות, וניצלה זאת על מנת לפתח כלבי שמירה והגנה מעולים. הכנעני כמו הרבה גזעים עם יצר הגנה מפותח נקשר בדרך כלל לבעלים אחד סמכותי שמכיר את אופי הגזע.[13] בתקופה העתיקה חיו כלבים אלה ככלבי להקה פראיים. במהלך השנים התרחש חיבור בינם לבין נוודי האזור, והם שימשו ככלבי עבודה וככלבי שמירה. הכנעני הוא טריטוריאלי ביותר, ושומר בקנאות על סביבתו, לכן הוא כלב שמירה מעולה. הכנעני הוא כלב חשדן, ולרוב לא ייתן לאף אדם לגעת בו למעט בעליו. בניגוד לרוב כלבי העבודה, הכנעני תמיד עומד על המשמר כשהוא מוכן להסתער.

גודלו של הכלב הכנעני לרוב בינוני, עצמותיו בינוניות, כלב יציב, זריז, קל תנועה ושרירי. צורת ראשו דומה לזו של כלב הפאריה, וכמו כן מזכירה את צורת ראשם של כלבים ממשפחת כלבי השפיץ.[14]

כיום, הוא מיועד בעיקר לשמירה על צאן. כלב זה הוא בעל אומץ רב, וכושר גופני גבוה. יצר השמירה שלו עדיין מפותח ויאהב מאד לשמור על שטחו ובעליו גם ללא אילוף לכך. הכנעני עדיין בשימוש הבדויים ורועי הצאן בארצנו, בעיקר לרעייה ושמירה.[13]

כלבי פאריה

כלב פאריה

פאריה הוא שמם של קבוצת כלבים פרימיטיביים המשתייכים לקבוצת השפיץ. הוויכוח לגביהם נוגע בשאלה האם הם כלבי בית שהתפראו או כלבי בר מבויתים למחצה.[15] כלבי הפאריה הם סוג של כלבי ציד, ייעודים היה ראשית כל למטרה זו, כשותפים של האדם לפעילות הצייד. מוצאם של כלבי הפאריה בדרום אסיה, אירופה ואפריקה. כלבים אלו הם כלבים בינוניים בגודלם, משקלם נע בין 11–16 ק"ג, אך נחשבים לכוחניים יחסית לגודלם. צבעם לרוב חום צהבהב או אדמדם, אך יש גם שחורים עם נקודות. פרוותם באורך בינוני, קשה, עבה ומגנה עליהם מפני מים. האוזניים שלהם זקופות, אך נראה שכיוונן הוא משופע מאשר ישר.[14] לגזע הפאריה יש מחזור רבייה חד שנתי. וכמו גזעי פרא אחרים בגודל דומה, הוא בערך בגיל שנה.[16] ישנם חוקרים אשר טוענים כי על- פי המורפולוגיה, גזע הפאריה הוא בעצם גזע של דינגו מבוית.[17] השוני בין סוגי הפאריה אינו שוני מהותי, אך כן ישנם שינויים בהתאם לתנאים הגאוגרפיים ותנאי האקלים שבו הם נמצאים.[14]

כלבי המסטיף

כלב המסטיף שייך למשפחת כלבי השמירה הגדולים, הוא נחשב כלב עבודה. מקורו של המאסטיף במצרים העתיקה. בתקופה שבה בני האדם החלו לגור במושבות, הם התחילו לצבור רכוש והיה צורך במישהו שישמור עליו. חיילים ושומרים יכולים לעזור, אבל רק בטווח הראיה המצומצם ובלילה קשה מאד לשומרים לאתר גנבים. כתוצאה מצורך זה נוצר גזע המסטיף. כלבים אלה אינם תוקפים מיד, ראשית כל הם ינבחו על הגנב, נביחותיו קשות לפספוס. גנב אשר ימשיך להתקדם לטריטוריה של הכלב עלול לאבד את חייו.[18] הכלב גדול בגודלו, גובהו נע בין 69–80 ס"מ ומשקלו נע בין 90–95 ק"ג.[19] כלבים אלה גדולים וחזקים במיוחד, מבנה הגוף מרובע והראש שחור ומרובע, הרגלים ארוכות וחזקות והזנב ארוך. הפרווה קצרה ומגיעה בצבעים שחור לבן חום.[18] כלב המסטיף מסתדר עם חיות אחרות ועם ילדים. נחשב לכלב שמירה מצוין עם יכולת אילוף בינונית ואגרסיביות בינונית עד גבוהה.[19]


ראו גם

לקריאה נוספת

  • י, דקל, ביות הכלב. חיות וחברה 21, 2003, עמ' 80–95.
  • מ, קוסטה, "ביותם של בעלי חיים". טבע וארץ: כתב-עת לטבע ולידיעת הארץ 6 (א), 1959, עמ' 212–218.
  • (Shiboleth, M. (2012). The Israel Canaan Dog (paperback

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 י, דקל. (2003). ביות הכלב. חיות וחברה 21, 80-95.
  2. ^ Vila`, C., Savolainen, P., Maldonado, J. E., Amorim, I. R., Rice, J. E., Honeycutt, R. L., et al. (1997). Multiple and ancient origins of the domestic dog. Science 276, 1687–1689.
  3. ^ Serpell, J. (1995). The domestic dog: its evolution, behaviour, and interactions with people, pp 10-12. Cambridge University Press.
  4. ^ Davis, S.J.M & Valla, F.R. (1978). Evidence for domestication of the dog 12,000 years ago in the Natufian of Israel. Nature 276, pp 608-610.
  5. ^ Clutton-Brock, J. (1995). In J. Serpell (Ed.), The Domestic Dog, Its Evolution, Behaviour and Interactions with People (pp.7-20). Cambridge Univ Press, Cambridge.
  6. ^ 6.0 6.1 Miklo´si, A., Polga´rdi, R., Topa´l, J., & Csa´nyi, V. (1998). Use of experimenter-given cues in dogs. Animal Cognition 1, pp 113–122.
  7. ^ Miklo´si, A., Ga´csi, M., Kubinyi, E., Vira´nyi, Z., & Csa´nyi V. (2002). Comprehension of the human pointing gesture in young socialized wolves and dogs. Manuscript in preparation.
  8. ^ אנסמינגר, ג'. (2012). לו רק המומיות יכלו לדבר האם היו כלבי רוח במצרים העתיקה? חיות הבית 17, 4-11.
  9. ^ www.dogsm.co.il
  10. ^ Yılmaz, O. & Ertuğrul, M. (2011). Some Morphological Characteristics Of TURKISH TAZI (SIGHT HOUND). The Journal of Animal & Plant Sciences 21(4), pp 794-799
  11. ^ Serpell, J. A. (1996). The Origins of the domestic dog. In, Tekinsen, C. & Tepeli C. (Ed): International Symposium on Turkish Shepherd Dogs. First ed. pp. 7-18, University of Seljuk, Faculty of Veterinary Print Unit, Konya.
  12. ^ אילוף כלבים ופתרון בעיות התנהגות
  13. ^ 13.0 13.1 טל ינקו- המועדון לקידום הכלב
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 Shiboleth, M. (2012). The Israel Canaan Dog (paperback).
  15. ^ מ, קוסטה. (1959). ביותם של בעלי חיים. טבע וארץ: כתב-עת לטבע ולידיעת הארץ 6 (א), 212-218.
  16. ^ Ginsberg, J. R. & D. W. Macdonald. (1990). Foxes, wolves, jackals, and dogs: an action plan for the conservation of canids. IUCN/SSC Canid Specialist Group/Wolf Specialist Group, Oxford.
  17. ^ Corbett, L. (1995). The dingo in Australia and Asia. Cornell Univ: Press, NY.
  18. ^ 18.0 18.1 אתר עולמם של כלבים
  19. ^ 19.0 19.1 זיהוי גזעים על פי DNA
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23923070ביות גזעי כלבים עתיקים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ביות_גזעי_כלבים_עתיקים&oldid=1716141"