גור כלבים

גור כלבים הוא כלב צעיר. גורי כלבים בגודל ממוצע שוקלים בדרך כלל בין 0.45 ל-1.4 ק"ג, בעוד גורים גדולים יותר שוקלים בין 6.8 ל-10 ק"ג. כל הגורים הבריאים גדלים מהר לאחר לידתם. צבע פרוותו של הגור יכול להשתנות עם גדילתו.

התפתחות - גור כלבים כל הסוגים.

גור נולד אחרי 63 ימי הריון בממוצע, מכוסה בשפיר אשר ננגס ונאכל על ידי אימו. גורים מתחילים לינוק מיד לאחר שנולדו. אם מספר הגורים שנולדו בלידה עולה על שישה, ובמיוחד אם אחד מהם חלש, הזנה מלאכותית של הגורים החזקים על ידי בני אדם הכרחית כדי להבטיח שהגורים החלשים יזכו לתזונה ראויה ולתשומת לב מאמם. כאשר הגורים מגיעים לגיל חודש הם נגמלים בהדרגה מחלב אמם ומתחילים לאכול מזון מוצק. לעיתים האם מקיאה מזון מעוכל חלקית על מנת שגוריה יאכלו אותו ולעיתים היא נותנת להם לאכול ממזונה. בדרך כלל האם אינה מרשה לגוריה לינוק אחרי גיל זה, אך היא עשויה להרשות זאת מפעם לפעם על מנת לנחמם.

גורים מבלים את מרבית זמנם בשינה ובאכילה. הם נערמים לערמה אחת יחד עם שאר הגורים שנולדו באותה לידה, ונכנסים למצוקה אם הם מופרדים משאר הגורים, אפילו למרחק קצר.

גורים נולדים עם חוש ריח מלא ושמיש, אך אינם יכולים לפקוח את עיניהם. במהלך השבועיים הראשונים לחייו, כל חושיו של הגור מתפתחים בצורה מואצת. בשלב זה חוש הריח הוא החוש המרכזי של הגורים והוא משמש אותם כדי למצוא את פטמות אמם וכדי למצוא את מיקומם של שאר הגורים אם הופרדו מהם. הגורים פוקחים את עיניהם כ-9 עד 12 ימים לאחר הלידה. בהתחלה הרשתית שלהם אינה מפותחת וראייתם דלה. גורים אינם יכולים לשמוע היטב ככלבים בוגרים. למעשה, אוזני הגורים נשארות אטומות עד ליום ה-13 עד ה-17 לחייהם, כשהם מתחילים להגיב יותר לצלילים. כשהגורים בני שבועיים עד 4 שבועות הם מתחילים לנהום, לנשוך, לכשכש בזנבם ולנבוח.

גורים מתפתחים במהרה במהלך שלושת חודשיהם הראשונים, במיוחד לאחר שעיניהם ואוזניהם נפתחות והם אינם תלויים עוד לחלוטין באמם. הקואורדינציה והכוח של הגורים גדלים, והם מתחילים לחקור את העולם שמחוץ ל"קנם". הם משחקים במשחקי היאבקות, מרדף, שליטה ו"גרירה למלחמה".

גורים הם חיות חברתיות מאד והם מבלים את מרבית שעות ערנותם בתקשורת עם אמם ואחיהם. חשוב שגורים יתחברו לבני אדם, במיוחד בגילאים שבין 8 ל-12 שבועות, כדי לעודד תקשורת בריאה ולפתח את יכולותיו החברתיות של הגור בחברת אנשים. חשוב שגורים יחשפו למגוון רחב של אנשים חברותיים במהלך תקופה זו. כלבים שלא קיבלו חינוך הולם במהלך תקופה רגישה זו יכולים להציג התנהגות מפוחדת בחברת בני אדם וכלבים אחרים ככלבים בוגרים.

קטיעת זנבות וגזיזת ציפורניים

באופן מסורתי קוטעים זנב אצל גזעים מסוימים, בחלקם חלק קטן ובחלקם כמעט לגמרי. מספר מדינות אוסרות על קטיעת זנבות למטרות יופי. בנוסף, חלק מהמגדלים מעדיפים להסיר את ציפורניהם של כלביהם כדי למנוע פציעות הנגרמות מגירוד, או במקרה של גזיזת ציפורניים, צמיחה פנימה וקריעת אצבעות. קטיעת הזנבות והסרת הציפורניים מבוצעות לרוב בימים הראשונים לאחר הלידה על ידי וטרינר או על ידי מגדל מומחה. העיסוק בקטיעת זנבות החל כאמצעי למניעת פציעות בקרב כלבים שעבדו בסביבות שבהן היה סיכון גבוה לפציעה בזנב.