ביבולאר
| מדינה |
 רומניה |
|---|---|
| מחוז | יאש |
| ראש העיר | ליביו תאודורסקו (PSD , משנת 2000) |
| תאריך ייסוד | 1548 (תחת השם Cornișor ,Cornu Negru) - עיירת השוק - 1834–1843 |
| גובה | 55 מטרים |
| קואורדינטות | 47°31′00″N 27°27′00″E / 47.51667°N 27.45000°E |
| מועצת הכפר ביבולאר | |
ביבולאר הוא יישוב כפרי, המרכז המנהלי של הכפר הגדול ("קומונה") בעל אותו השם במחוז יאש בחבל מולדובה ברומניה. בשנים 1843–1944 התקיימה בו עיירת שוק משגשגת ובתוכה מיעוט יהודי חשוב (בשנת 1930 - שליש מאוכלוסיית המקום[1]). היישוב שוכן על גדת הנהר פרוט, בעמק הפרוט., באמצע הדרך בין העיר יאש לשטפנשט, במרחק 45 ק"מ מיאש. מעבר לפרוט, ממזרח נמצא חבל בסרביה בחלק השייך כיום לרפובליקת מולדובה.
השם
שם היישוב "ביבולאר" מקורו במילה הרומנית bivol (מהלטינית - Bubalus) שמשמעותו היא תאו (במקרה הספציפי - תאו המים) . ביבולאר (ביחיד - bivolar, בריבוי - bivolari, מבטאים בצורה די דומה) הוא, ברומנית, העגלון עם תאואים. דרך הכפר באמצע הדרך בין העיר יאש לשטפנשט עבר במאות ה-18-ה-19 מסלול חשוב לסוחרים, חיילים ושליחים לכיוון מבצר חוטין ולכיוון קמנייץ פודולסק. הסוחרים שכרו עגלות עם תאואים להובלת סחורות. הטורקים שכרו 16 זוגות תאואים לגרירת התותחים.[2]
היסטוריה
היישוב קם במאה ה-16 על גדת הנהר פרוט, סמוך ליער. אליו הגיעו רפסודות שהובילו קרשים מעץ אורן מיערות צפון מולדובה. קיום היישוב תועד לראשונה בכתב בעלות משנת 1548 תחת השם הסלאבי "דֶרֶנְיֶה" (Дереньe) שמקורו ב"דֶרֶן" (дерен) - " עץ קרנית ", ברומנית "קורנישור".[2]באותה שנה האחוזה שבה נמצא היישוב הייתה שייכת לשלושה בויארים - שטפאן נגרול, הסטולניק איגנט ויוסיפ ווריצה, פוסטלניק ופרקלאב של חוטין שהוצא להורג ב-1564 בעריפת ראש בפקודת שליט מולדובה אלכסנדרו לפושניאנו. במהלך הזמן שינה היישוב את שמו ל"קורנול לוּי נֶגרוּ" (הקרנית של נגרו - לפי שטפאן נגרול) ואחר כך "קורנול נגרו" (Cornul Negru).[2] בגלל שיטפונות תכופים של הנהר פרוט עבר היישוב דרומה, על טראסה גבוהה יותר, בקרבת מקום נוחות של רועי בקר, שנקראו ברומנית "ביבולר" (bivolari). היישוב במקומו החדש נקרא "סלובוזיה ביבולאר". הוא מוזכר ב-1803 בפנקס המיסים של אוצר הנסיכות (Cronica liuzilor - "פנקס האנשים", כלומר ראשי המשפחות). היישוב הפך עם הזמן לתחנת מעבר של הסוחרים הארמנים ויהודים, של הצבא הטורקי והשליחים הפולנים והרוסים בדרכם אל חוטין (דרך גשר שטפנשט) או אל קמנייץ פודולסק. התאואים שימשו להם למשיכת העגלות. במחצית הראשונה של המאה ה-19 קמה לצד היישוב הכפרי גם עיירת שוק ביבולאר, בה התיישבו יהודים וארמנים.
עיירת שוק 1944-1843
השליט מיכאיל סטורדזה הקים במחצית הראשונה של המאה ה-19 40 עיירות שוק וירידים בעזרת אוכלוסייה שהוזמנה מחוץ לארץ, בעיקר יהודים מגליציה ואזורים סמוכים אחרים מאוקראינה ופולין שהיו אז חלק מהאימפריה האוסטרית והרוסית. שתיים מהן הוקמו במחוז ההיסטורי יאש:ביבולאר, שהוקמה במקום יישוב נטוש בשם "קוטול בראדולוי", ופויין.[1] ב-13 ביוני 1843 הוציא השליט מיכאיל סטורדזה צו להקמת עיירת-השוק ביבולאר, על אחוזת ההטמאן יורדאקה גיקה שמת לא מכבר. הצו הוצא לפי בקשת נאמני העזבון של המנוח. בהתאם לצו נחתם במאי 1844 הסכם בין בעל החוזה לסוחרים, שכללו זכויות וחובות לשני הצדדים.[2] בהתחלה בראש עיירת השוק עמד רומני בשם וסילה אגאקי ובהמשך היהודי לייבה סין הרשקו. ביבולאר נחשב מכאן ואילך ליישוב כפול: כפר ועיירת שוק או יריד. בעיירת השוק התיישבו גם הרבה איכרים רומנים מאזורי מולדובה שסופחו לאימפריה הרוסית - בעיקר חבל בסרביה וכפריים מיישובי הסביבה. רבים מהם שימשו למשרתים בבתים ובאחוזות של הבויארים. 4 מבעלי בתי המרזח היו רומנים. האיכרים הרוויחו כלכלית מהעיסוק בהובלת הסחורות בעגלותיהם.[2] ב-1865 הוקם בית הספר הציבורי לבנים ביישוב, ב-1871 בית הספר לבנות וב-1875 בתי הספר זכו לביקורו של המשורר מיכאי אמינסקו שהיה מפקח מטעם משרד החינוך.[3] בין הזכויות שנרשמה בחוזה הקמת היריד הייתה הסכמת בעל האחוזה להקצות מגרש להקמת בית חולים. משהתעכב יישום הסעיף הזה, בשנים 1881–1882 בנו רשויות המחוז בית חולים עם 12 מיטות על אדמתו של אחד האיכרים, יון לוקה צ'ובאנו, זה היה בית החולים הכפרי הציבורי הראשון במחוז יאשי.[2] בשלהי המאה ה-19 הכפר הגדול ביבולאר או ביבולאר רבתי כלל, פרט לעיירת השוק והיישוב הכפרי ביבולאר גם את היישובים הכפריים בורויינשט, סולונץ, קיליינשט, טאברה מנסטירי, קורנו נגרו ובדריי. עיירת השוק ביבולאר הייתה בירת נפת טוריה במחוז יאש. ביבולאר רבתי מנה 2873 תושבים, מתוכם שליש היו יהודים. הכפר הגדול מנה ב-1925 4189 תושבים ביישובים ביבולאר, בדריי, בורויינשט, קורנו נגרו, סילינשט, סולונץ, טאברה וביישוב הקטן אדוצו. [4]
מרד האיכרים ב-1907
אחרי פריצת מרד האיכרים ברומניה בשנת 1907 על ידי המהומות בכפר פלמנז נשלחו לביבולאר חיילים על מנת להגן על ביתו של בעל האחוזה, דימיטירה גרצ'אנו, שהיה גם שר המשפטים מפני פרעות אפשריות של איכרים. בסופו של דבר קצין בשם רשקאנו שפיקד על החיילים קרא לאיכרי הסביבה לתקוף את בתי היהודים . ב-3–5 במרץ 1907 איכרים שבאו בעיקר מהיישובים הסובבים שדדו 118 בתים וחנויות של יהודי ביבולאר.[5]
ימי מלחמת העולם הראשונה
בימי מלחמת העולם הראשונה הוקם בשנים 1916–1918 בביבולאר מחנה שבו רוכזו, תושבים לא רומנים, בעיקר בולגרים, אבל גם טורקים ואחרים, שגורשו על ידי השלטון הרומני מחבל דוברוג'ה. כ-1200 משוכני המחנה מתו בשנת 1917 מטיפוס הבהרות.
[6] בתיעוד מ-1917 נמצאו במחנה 707 אנשים, רובם בולגרים - בני 17–50. בדצמבר 1917 נספרו 683, וב-בפברואר 1918 - 667, מתוכם 470 בולגרים, 188 טורקים וט-9 נתינים אוסטרו-הונגרים. לפי נתונים אחרים של נציגי שווייץ היו בפברואר 1918 703 אסירים, בולגרים מקדרילטר וטורקים.[6]
בתקופה בין מלחמות העולם
אחרי מלחמת העולם הראשונה הייתה אחוזת עיירת השוק ביבולאר בבעלותו של גרצ'אנו ושל המדען אריסטידה קרג'ה. הרפורמה אגררית משנת 1921 העניקה לאיכרים חלקות אדמה מאחוזת עיירת השוק והשאר נמכר על ידי לוצ'יה גרצ'אנו למוריץ שטרן היהודי.
ימי מלחמת העולם השנייה. השואה
בתקופת מלחמת העולם השנייה הופצץ היישוב על ידי חיל האוויר הסובייטי. בשנת 1941 המיעוט היהודי גורש ליאשי, בה רבים מבניו נרצחו, מתו ברכבות המוות ונשלחו למחנות עבודה. ב-1944 סבל מה שנשאר מעיירת השוק ממעשי שוד של חיילים סובייטיים.
בית החולים
בית החולים הקטן שהוקם בשנת 1882 נהרס בדליקה בשנת 1912. הוא נבנה מחדש בשנים 1913–1915 וכלל הפעם 30 חדרים ו-30 מיטות. מאוחר יותר, בשנים 1973–1975 נוסף לו אגף בקומה הראשונה ומספר המיטות עלה ל-121.
בימי המשטר הקומוניסטי
הכפר עבר אחרי הכיבוש הסובייטי למשטר קומוניסטי שכפה על התושבים כניסה לקואופרטיב חקלאי וגביית מכסות חובה. הקואופרטיב החקלאי בביבולאר הגיע במשך הזמן להישגים. ב-1968 הוחלט על מיזוג הכפרים קורנול נגרו וביבולאר.
דמוגרפיה
אוכלוסיית היישוב ביבולאר וקורנול נגרו השתנתה לאורך השנים כדלקמן:
הרכה אתני
בהקמת עיירת השוק רוב תושביה היו יהודים: 59 משפחות בשנת 1845.[7] בשנת 1885 חיו בה 1000 יהודים שהיוו 82.9% מהתושבים. פעילותם של היהודים תרמה להתפתחות העיירה שמשכה עם הזמן תושבים רומנים. ב-1930 היהודים מנו 987 בני אדם, שהיוו -34.3% מהאוכלוסייה. ב-1941 לפני הגירוש ליאש נספרו 862 יהודים - 26.3% ממספר התושבים,[8]
נכון לשנת 2011:[9]
| קבוצה אתנית | מספר תושבים | אחוזים |
|---|---|---|
| רומנים | 2406 | 99,5% |
| צוענים | 11 | 0,5% |
יהודי ביבולאר
השליט מיכאיל סטורדזה הקים בנסיכות מולדובה 40 עיירות שוק בעזרת הבאת סוחרים ובעלי מלאכה יהודים, לפעמים גם ארמנים וממוצא אחר. במחוז ההיסטורי יאש הוא הקים שני עיירות שוק: ביבולאר - במקום היישוב הנטוש "קוטול בראדולוי" - ופויין.[1] היהודים הראשונים הגיעו לביבולאר בשנת 1834. כסוחרים קטנים ובעלי מלאכה, הם אכלסו בהדרגה את עיירת השוק שקמה רשמית בשנת 1843. ב-1838 חיו ביישוב 4 משפחות יהודים, אולם ב-1845 מספרן הגיע ל-59, כולל 21 זקנים ואלמנות, 37 משלמי מס ונתין אוסטרי אחד (שהגיע מבוקובינה)[2] לראשות עיירת השוק ("סטארוסטה") נבחר היהודי לייבה סין הרשקו. בשנת 1880 חיו פה אלף יהודים.[10] בעקבות דליקה משנת 1899 שפגעה בבתים הבנויים מעץ, בנו התושבים בתים מלבנים עם מרתפים.[11] בימי מרד האיכרים משנת 1907 כפריים מוסתים תקפו ושדדו 118 בתי יהודים. בראש המסיתים עמד המייג'ור יואן רשקאנו (1952-1878),[12] שהגיע למקום במטרה המוצהרת להגן על בתי בעל האחוזה . ב-1930 מנו היהודים 987 תושבים (34,3% מכלל אוכלוסיית הכפר). רוב היהודים גרו ברחוב הראשי של העייריה וחלק ברחוב הצדדי "די קרימע געסל", שבו נמצא גם בית הספר. בשיא פריחתה הפעילה הקהילה 4 בתי כנסת, מקווה, בית מרחץ ובית ספר יסודי ברומנית ובעברית, שבו למדו 300 תלמידים ותלמידות. בבית הספר הוקם סניף של "השומר הצעיר" עם ספרייה.[1] עוד לפני כן ב-1908 קם בביבולאר ארגון ציוני ראשון "דרכי ציון". עם הרבנים הידועים של הקהילה נמנו ב-1908, רבי שמואל אבא (צימרינג) כ"ץ (בנו של רבי דוד צימרינג וחתנו של רבי אברהם שלמה הכהן כ"ץ), הרב חנוך הניך שפרן וחמיו, הרב יהושע רבינוביץ, הרב יוסף בראייר (1979-1893) ששירת בכפר בשנים 1921–1927, הרב נפתלי כהן וכו'. בשנות ה-1930 עלו לארץ ישראל מספר יהודים מביבולאר שהתיישבו בקיבוצים.
בימי השואה
באביב 1941 נעצרו ראשי הקהילה וצעירים יהודים שהואשמו בקומוניזם ונשלחו למאסר או למחנה לעבודות כפייה בגיישט. ב-15 ביוני 1941 נעצרו פעילים ציונים ויהודים נוספים ונשלחו למחנה עבודה במנזר וידלה. עם פריצת מבצע ברברוסה וכניסת רומניה למלחמת העולם השנייה לצד גרמניה הנאצית, גורשו יהודי ביבולאר לעיר יאש ורבים מהם נרצחו, נספו או נפצעו בפרעות יאשי. אחרים נשלחו למחנות עבודה כפויה. בימי המלחמה באישור השלטון הרודני הרומני התחוללה עלייה של מעפילים לארץ ישראל. איתם נמנו גם יהודים מביבולאר.
אחרי 1944
מעטים מיהודי ביבולאר שניצלו בתקופת השואה חזרו ליישוב ורובם עלו לישראל בגלי העלייה עד 1964. שרדו עד למאה ה-21 כמה מהבתים שהשתייכו בעבר ליהודים: בניין בית הספר היהודי ובית העלמין היהודי.[13] בשנים 1962–1964 ההיסטוריון לאון וולוביץ' היה מורה בבית הספר בביבולאר. עם תלמידיו נמנה הילד ז'אן ריבן, לימים הסופר והמשורר הישראלי יותם ראובני. [14]
כלכלה
התושבים עוסקים בעיקר בחקלאות ובגידול בעלי חיים, שירותים בתחום המזון [15]
תשתיות
נכון לשנת 2020 בביבולאר רבתי (ה"קומונה") 20 ק"מ דרכים סלולות, תאורה ציבורית מודרנית בכל היישובים, 17 ק"מ רשת ביוב, 56 ק"מ רשת למים זורמים .[16]
תחבורה
בכפר ביבולאר רבתי נחצה על ידי בדרך הלאומית 24C יאש - שטפנשט- בוטושאן - לאורך 13 ק"מ מדרום לצפון. קיימות גם הדרך המחוזית DJ 282 ביבולאר - שיפוטה והדרך הכפרית DC1 ביבולאר - אדנריישן[15]
חינוך
ביישוב פועלים שני בתי ספר - אחד - בית הפסר גימנסיאלי - בביבולאר[3] והשני ביבולאר ב - בקורנו נגרו, כמו כן גן ילדים בביבולאר.
בריאות
קיים מרכז לסיוע רפואי-חברתי המטפל ב-55 קשישים. כמו כן פועלת מרפאה עם 3 רופאי משפחה, שלוש אחיות ורופא שיניים.[15]
אתרים חשובים
- הפארק ביבולאר - עם שטח של 23 דונם.
- בית תרבות (נבנה ב-1970 עם אולם מופעים ומוזיאון קטן). ספרייה על שם ניקולאיה לאביש
- הכנסייה האורתודוקסית הפרוכית[17] "עליית מרים" - הוקמה ב-1838 על ידי משפחת גיקה
- כקפלה אורתודוקסית על שם ה"קדושים" דמיאן וקוסמה בבית החולים - נבנתה ב-2009 ונחנכה מחדש בינואר 2022
- גן הילדים - נבנה בשנת 1880
- בתי יהודים לשעבר - במרכז היישוב[15]
- בית עלמין יהודי
לקריאה נוספת
- הערך ביבולאר בפנקס הקהילות - רומניה - כרך א 1969 - עמ' 77 -
- Leon Volovici - De la Iași la Ierusalim și înapoi, Ed. Ideea europeană, 2011 p.57-58
לאון וולוביץ' - "מיאש לירושלים ובחזרה", 2011
קישורים חיצוניים
Vasile D.Huţişoru - "File din istoria comunei Bivolari". "Viaţa creştină", an II, nr. 4, august 2010, p. 10-11
- על תולדות הכפר באתר מועצת ביבולאר - Vasile D.Huțișoru
- International Jewish Cemetery Project
- אתר נר זיכרון ליהודי ביבולאר שנספו בשואה בעריכת יוכבד קלאוסנר
- "עיירתנו ביבולרי" מאת מושקו אברמוביץ' מקיבוץ שריד, 1981, חיפה, באתר הספרייה הציבורית של ניו יורק עם איורים מאת הצייר משה כגן, עזרה בעריכה: מרדכי אמיתי
- עיירות שוק וירידים במחוז יאש מהמחצית השנייה של המאה ה-18 ועד אמצע המאה ה-19 אנדריי מלינטה - עבודת דוקטורט, הפקולטה להיסטוריה, אוניברסיטת יאש, בהדרכת פרופ' לאורנציו רדבן,2018 עמ' 198–204
(Andrei Melinte - Târguri și târgușoare in Ținutul Iași de la jumătatea secolului al XVIII-lea până la jumătatea secolului al XIX-lea)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 "עיירתנו ביבולרי" מאת מ.אברמוביץ'
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 V.D.Huțisoru
- ^ 3.0 3.1 אתר בית הספר הגימנסיאלי בביבולאר
- ^ Comuna Bivolari în Anuarul Socec al României-mari
- ^ ו.הוצישורו - בהתכתבות באתר מועצת ביבולארו
- ^ 6.0 6.1 שבויי מלחמה ואזרחים מגורשים ברומניה 1916–1918 בתחנת הרדיו אירופה חופשית מולדובהDorin Dobrincu 4.03.2020 Prizonierii de război Centrali și Internații Civili în România XXXI
- ^ הוצישורו
- ^ אברמוביץ'
- ^ מפקד האוכלוסין והדירות 2011
- ^ האתר הבינלאומי לבתי קברות יהודים
- ^ כתבה אל אווה מירון - באתר 7est ביאש 9.7.2022
- ^ לימים גנרל ושר הביטחון של רומניה בשנים 1919–1921 וראש העיר בוקרשט בימי השלטון הדיקטטורה הצבאית-פשיסטית בשנים 1944-1942
- ^ הוצישור
- ^ ל.וולוביץ' 2011
- ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 אתר מועצת ביבולאר
- ^ כתבה ב"אינפורמטורול מולדוביי -18 במרץ 2020 ביבולאר -הכפר המפותח ביותר בין יאש למחוז בוטושאן
- ^ תמונות הכנסייה
35167129ביבולאר