בז צוקים
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
 בז צוקים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | בזאים |
| משפחה: | בזיים |
| סוג: | בז |
| מין: | בז צוקים |
| שם מדעי | |
 Falco biarmicus
| |
.jpg){kind=spacer}
בז צוקים (שם מדעי: Falco biarmicus) הוא עוף דורס ממשפחת הבזיים הנפוץ באמריקה הצפונית, בבלקן ובמזרח התיכון. בית הגידול הטבעי של בז הצוקים הוא שטחים פתוחים כולל מדבריות. בז צוקים מקנן בכוכי צוקים, ומכאן שמו.
תיאור
בז צוקים הוא אחד ממיני הבזים הגדולים בישראל. הוא דומה לבז הנודד, אך רוב צבעי גופו בהירים וראשו בהיר בשונה מראשו הכהה של הבז הנודד.
אורך גופו נע בין 34 ל-50 ס"מ, ואורך זנבו בין 15 ל-20 ס"מ. משקלה של הנקבה 850 גרם ומשקלו של הזכר 700 גרם. מוטת כנפי הנקבה 115-124 ס"מ ומוטת כנפי הזכר 103-112 ס"מ. בבסיס המקור עור חשוף ורך, הקרוי דונגית, שצבעו צהוב. ה"שפם" צר וארוך מזה של הבז הנודד.
דו-צורתיות זוויגית מתבטאת בכך שהנקבה גדולה מן הזכר ובעלת צבעים דהויים ממנו. המקור שחור, אנקולי, עבה וחזק. עינו כהה, כשל רוב הבזיים. בסביבת עינו, צבע ראשו של הבז שחור, אך כיפה חומה מכסה את שאר ראשו. הכנפיים כהות, צבען שחור, וסוככותיהם בהירות יותר, בגוון לבן. רגליו ארוכות וחזקות. בסופן, הן מכוסות בטפרים שחורים, מעוקלים וחזקים, שאורכם 1–3 ס"מ. חלקו העליון של הגחון מכוסה בפסים דקים מאד שצבעם חום דהוי, והמשך גחונו מנוקד נקודות שחורות. כנפיים מוארכות וצרות. הגרון לבן. בצידי הלחיים כתמים כתמתמים.
תזונה וציד
בז הצוקים ניזון בעיקר מציפורי שיר ויונקים קטנים, אך יכול לגוון בפרוקי רגליים גדולים כמו נדלים ועקרבים, זוחלים כמו לטאות נחשים וצבים ודו-חיים. יונקים קטנים מהווים 28% מתפריטו, עופות מהווים 17%, פרוקי רגליים מהווים 10% מתפריטו וכך גם זוחלים.
מבין היונקים צד הבז ארנבות, מכרסמים, עטלפים, חדפיים, סמוריים, גיריות וחמוסים. מבין מהעופות צד הבז דררות, זרזיריים, דרוריים, חוחיות, פרושים, סבכיים, קאקים, יונים, חוגלות, בולבוליים, ירגזיים, נחליאליים, סנוניתיים, סיסיים, עפרוניים וקיכליים.
יונקים קטנים נוהג הבז לגלות ממארב על עץ, ולאתרם באמצעות עיניו החדות פי שמונה מעיניו של האדם. לאחר מכן, הוא נוסק לגובה של 105–120 מטרים ולמרחק של 20 מטרים מן הטרף. בשלב זה מגיע הבז בדאייה מהירה אל מעל הטרף (בגובה 200 מטרים, גבוה יותר מהגובה שהיה בו לפני הגעתו אל הטרף), כשסוככות כנפיו הבהירות מסוות אותו, וצולל בחדות אל הקרבן במהירות עד 89 קמ"ש. עופות נוהג הבז לאתר באוויר וליירט אותם בשיטה דומה.
תפוצה ובית גידול
בעולם כולו, מצב שימורו מוגדר "אין חשש" ועל פי כך, תפוצתו רחבה: ממרכז אפריקה עד צפון אפריקה, סביב הים התיכון (עד איטליה בצפון, עיראק במזרח, ישראל במערב ומצרים בדרום), בארצות הבלקן ובדרום אירופה. בית גידולו מגוון: נופים הרריים חסרי צומח, אזורים ערבתיים ושטחים פתוחים (בתנאי שבאלה נמצא מזון מספק, מקומות קינון ועמדות תצפית). כאתרי קינון הוא מעדיף מצוקים גבוהים, אך הוא יכול להסתפק בבניינים ובעצים. נמצא בישראל בסכנת הכחדה ועתידו בסכנה. בישראל חיים כחמישה זוגות יציבים ובעונת הנדידה מזדמנים לעיתים 1–2 פרטים. בשנות ה-80 של המאה ה-20 קיננו בארץ כ-30 זוגות בנגב המערבי, בקניונים, במצוקים ובערבה. היום מספר הזוגות המקננים עומד על חמישה, בעיקר בשל הרעלות מכרסמים. תת-המין אשר מצוי בארץ הוא Falco biarmicus tanypterus.
רבייה
בז הצוקים אינו בונה קן של ממש, בתחילת עונת הרבייה, המתרחשת באביב, אוספים הזכר והנקבה זרדים עדינים כריפוד (13–20 מספרם) ומסדרים אותם על מצוק. לעיתים הוא מקנן גם בבניינים או בעצים. בז הצוקים אינו עוף חברותי, אך בין הזכר והנקבה קשרים מונוגמיים חזקים. גודל התטולה נע בין 3 ל-5 ביצים לבנות המנומרות בכתמים עדינים שצבעם אדמדם. הנקבה דוגרת על הביצים לבדה במשך 32–35 ימים. בתקופת הרבייה בני הזוג משתפים פעולה בציד: אחד מבני הזוג עומד בנקודת תצפית, בעוד השני מאתר קרבנות ומבריחם לעבר האורב, שדורס את הקרבן. הגוזלים פורחים מהקן בגיל 43–47 ימים וכעבור 4–6 חודשים כבר יכולים לצוד בעצמם. הזכרים מגיעים לבגרות בגיל שנה והנקבות בגיל 10 חודשים. תוחלת חייו 3–4 שנים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
