בג"ץ נח - ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בע"ח נגד היועץ המשפטי לממשלה

בפסק דין בג"ץ 9232/01 "נח" ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בע"ח נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' פ"ד נז (6) 212. נקבע על ידי בית המשפט הגבוה לצדק בשנת 2003 כי פיטום אווזים אסור בישראל. השאלה המשפטית שנדונה הייתה האם פיטום אווזים מותר על פי הדין הישראלי.

רקע

פיטום של אווזים הוא הליך חקלאי שמטרתו ייצור כבד מוגדל ושומני, שממנו מכינים את המאכל המכונה כבד אווז. הליך הפיטום מתחיל כאשר האווז מגיע למשקל של כ- 4 ק"ג, וגילו 8–10 שבועות. במהלך הפיטום ניתן המזון לאווז בצורה כפויה, באמצעות הכנסת צינור לוושט, דחיסה בלחץ של מזון עשיר באנרגיה דרך הצינור, פעולה זו מבוצעת כמה פעמים ביום, כדי להביא לכך שהכבד יהיה שומני במיוחד. כמות המזון הניתנת באופן כפוי עולה בהרבה על הכמות הנדרשת לקיומו הרגיל של האווז. תקופת הפיטום נמשכת מספר שבועות, עד שהכבד מגיע לגודל האופטימלי. בשלב הסופי ממדיו של הכבד עולים במספר מונים על גודלו הטבעי. בשלבי הפיטום ניזון האווז אך ורק בצורה הכפויה, שתיית מים מתבצעת בדרך הטבעית. תהליך הפיטום פוגע אף בכושר התנועה וביציבות של האווזים, התהליך הוא פוגעני, פולשני ואכזרי.

בישראל פעלו בענף גידול האווזים כמאה משקים משפחתיים, ארבעים וחמישה מהם עסקו בפיטום עצמו וכל השאר ברבייה של האווזים. מדי שנה יוצרו בישראל מעל חמש מאות טון של כבד אווז לצריכה מקומית ולייצוא. המחזור השנתיעל בענף הסתכמו בעשרות מיליוני שקלים. נוסף על העוסקים בגידול היו מערכות נלוות של נותני שירותים, מכאן נובע שפרנסתן של מאות משפחות היו תלויות בענף חקלאי זה. הענף פעל בישראל כארבעים שנה. המגדלים השקיעו סכומי כסף גדולים בפיתוח ענף הפיטום. חלק מן ההשקעה מומן על ידי משרד החקלאות שתמך ועודד את פיתוחו של הענף.

קיימות פרקטיקות חקלאיות אחרות המעוררות שאלות דומות למשל גידול עגלים ("עגל חלב"), גידול תרנגולות מטילות ביצים, גידול תרנגולות למאכל, גידול בקר לחלב.

מטרת התקנות שהותקנו על ידי שר החקלאות היא למנוע סבל מהאווזים בתהליך הפיטום לשם ייצור כבד אווז.

חוק צער בעלי חיים אוסר על התעללות והתאכזרות של אדם כלפי בעל חיים בכל דרך.

העובדות בבסיס פסק הדין

הליכים קודמים

"נח" ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בע"ח היא ארגון הגג של הארגונים להגנה על בעלי החיים בישראל. עמותת "נח" הגישה עתירה קודמת בשנת 1999 וביקשה מבית המשפט לצוות על שר החקלאות להתקין תקנות, מכוח סמכותו לפי חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994, לאסור הזנה כפויה של אווזים. בעת שהעתירה הייתה תלויה בבית משפט הותקנו התקנות על ידי שר החקלאות, משכך, חזרה בה עמותת "נח" מעתירתה הקודמת על מנת להגיש עתירה חדשה, היא העתירה הנוכחית.

טענות הצדדים

עמותת "נח" ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בע"ח: מבקשת כי סעיף 2(א) לחוק צער בעלי חיים הקובע איסור כללי שלפיו "לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי" על כן הפרקטיקה של הזנה כפויה או הלעטה (פיטום) אווזים לשם ייצור כבד אווז היא בניגוד לחוק, והתקנות המתירות פרקטיקה חקלאית שאיננה מתיישבת עם הוראותיו של החוק בטלות. ההסדר שבתקנות אינו מעשי, אינו ניתן לאכיפה, ובפועל אינו נאכף.

היועץ המשפטי לממשלה, שר החקלאות, המועצה לענף הלול, החקלאים העוסקים בפיטום אווזים טוענים כי:

1. הפרקטיקה של פיטום האווזים אינה בניגוד לחוק ועל כן אין לאסור אותה.

2. היה ותתקבל העתירה יביא הדבר לחיסולו של הענף החקלאי פיטום אווזים כולו.

3. פרקטיקת פיטום האווזים אינה מהווה התאכזרות לבעלי חיים והיא תואמת את הפרקטיקה הנהוגה במועצת אירופה והאיחוד האירופי.

4. מטרתן של התקנות - לצמצם את סבלם של האווזים במהלך פיטומם.

5. אין מקום שבית המשפט הגבוה לצדק יתערב בעניין זה.

הכרעת בית המשפט

העתירה נתקבלה ברוב דעות כנגד דעתו של השופט אשר גרוניס. ההחלטה בדבר בטלות תקנות צער בעלי חיים, תשס"א-2001 הושעתה והפכה מוחלטת שנים מאוחר יותר. נקבע כי הוראות התקנות לעניין הליך פיטום האווזים בטלות, וכי הפרקטיקה של הלעטת האווזים על פי התקנות אסורה.

השופטת טובה שטרסברג-כהן והשופט אליעזר ריבלין בדעת רוב

החובה להגן על בעלי חיים מושרשת בדת היהודית, ומוטמעת בשיטת המשפט של ימינו מקדמת דנא. הצורך להגן על בעלי חיים מהווה חלק מן התרבות ומהתחושה הפנימית ערכית בדבר החובה והצורך להגן על כל אשר נברא עלי אדמות ורוח חיים באפו. "חברה נאורה נמדדת לא רק ביחסה לבני אדם אלא גם ביחסה לבעלי החיים".

קיימות מספר גישות בהגנה על בעלי חיים  אך הגישה השולטת היא גישת הביניים המחפשת את נקודת האיזון בין ההגנה על בעלי החיים לבין צרכיו של האדם.

העקרונות המנחים את בית המשפט הם איזון בין זכותו של אדם המעוגנת בחוק יסוד לבין זכות אחרת, אם העקרונות והאינטרסים הם בעלי אופי ציבורי העשויים להצדיק פגיעה בזכות זו. מבחני התכלית והמידתיות לא נועדו רק לשם הכרעה בשאלה אם הפגיעה באינטרס ההגנה על בעלי חיים היא מוצדקת ועל-כן חוקית, אלא גם לשם הגדרת היקפו של האינטרס עצמו, נאמר: "סבל וייסורים העשויים לבוא בגדרי התעללות אינם התעללות אם נעשו לתכלית המשקפת ערך חברתי ראוי".

החוק מוציא מתחולתו המתת בעל חיים לצורכי מאכל אדם, כמו גם העובדה כי חיית המשק נדונה להמתה בסיום תהליך הגידול, אך אין הדבר מתיר כי חייה יהיו רצופי סבל. על כן היה צורך בכתיבת התקנות. הגישה הרווחת בישראל ובניו זילנד דומה לחקיקה האירופית בכך שאינה מתעלמת מן הצורך לספק הגנה ורווחה לחיות משק המטופלות בפרקטיקות חקלאיות.

אין מחלוקת כי ענף פיטום האווזים גורם סבל לאווזים, וכי הוא ענף חקלאי שתכליתו ליצור מזון לאדם. קיימות בעולם מדינות אשר נותנות משקל יתר לרווחת האווזים ואוסרות את הפרקטיקה, לעומת מדינות הנותנות משקל יתר לצורכי האדם ומתירות את הפרקטיקה.

פיטום האווזים לא נאסר בתקנות, אך נקבע בתקנות על איסור הפעלת מפטמת אווזים חדשה או הרחבת מפטמה קיימת. במגמה להתחשב ב"צורכי החקלאות" תוך קיום החובה להגן על בעלי החיים מכילות התקנות כללים שנועדו לאפשר פיטום אווזים מבלי שתהווה התעללות, האסורה על-פי סעיף 2(א) בחוק. התקנת התקנות נעשתה אפוא לצורך מציאת האיזון הראוי בין אינטרס ההגנה על בעלי החיים לבין "צורכי החקלאות", הנתפסים כצרכים הראויים להתחשבות.

השופטים סבורים כי נפל פגם מהותי בתקנות שהתקין שר החקלאות ועל כן יש לבטלן. חקיקת משנה של ועדה מוועדות הכנסת, אינה חסינה בפני ביקורת שיפוטית אף אם קיבלה אישור מהכנסת, אם חקיקת משנה סוטה באופן מהותי מהגשמת מטרתו של החוק .

קיימת חובת התייחסות למצב החדש שנוצר בעקבות ביטול התקנות ואיסור הפרקטיקה לפיטום אווזים ויש לתת זמן למשיבים לבחון מחדש את הנושא על כל היבטיו בטרם ייכנס הביטול לתוקפו. יש למנוע מצב שבו ייווצר "חלל חקיקתי" כתוצאה מביטול מידי של התקנות

תורת "הבטלות היחסית" או "התוצאה היחסית" משמשת ככלי של מדיניות משפטית שבו מפעיל בית המשפט "תוך התחשבות בנסיבותיו של המקרה הנתון ובחינת השלכותיהן האפשריות של ההכרעות החלופיות הבאות בחשבון – הכול במטרה להגיע, במידת האפשר, לתוצאה מעשית העושה צדק יחסי עם כלל הגורמים העלולים להיות מושפעים מן ההכרעה". בית-המשפט יכול להצהיר כי ההסדר או ההוראה יהיו בטלים ממועד מסוים בעתיד, כפי שבית המשפט יקבע, ועד אז ההסדר או ההוראה, אף שהם פגומים, יישארו על כנם ובתוקפם. הצהרה עתידית כזאת ניתנת, במקרים שהאיזון בין השיקולים השונים הכרוכים במקרה, ובהם השיקולים של שלטון החוק, טובת הציבור והנזק הצפוי לנוגעים בדבר, מוביל למסקנה כי ראוי שהמצב הקיים, אף שאינו חוקי, יימשך עוד פרק זמן מסוים, עד שיתוקן כנדרש. זהו אחד הביטויים של תורת הבטלות היחסית".

השופטים בחנו את ההיבטים הרבים והגיעו למסקנה כי יש לקבל את העתירה, הוראות התקנות לעניין הליך פיטום האווזים בטלות, וכי הפרקטיקה של הלעטת האווזים ע"פ התקנות אסורה, עם זאת ההחלטה בדבר בטלות התקנות ואיסור השימוש בפרקטיקה האמורה תושעה.  

השופטים נתנו תקופת מעבר שבה ידרשו בעלי העניין לבחון את המדיניות הראויה בהתאם להתפתחות הענף בעולם ולעקוב אחרי פעילות הוועדה האירופית. אם הנושא יעלה שוב על הפרק, יאלץ המחוקק להתקין תקנות חדשות אשר יבטיחו שימוש באמצעים באופן שהסבל הנגרם לאווזים יופחת במידה משמעותית, ולגבש כללי פיקוח על תהליך הפיטום.

השופט א' גרוניס בדעת מיעוט

השופט גרוניס אינו מקבל את הטענה שפיטום אווזים הוא עינוי, התאכזרות או התעללות, בניגוד לסעיף 2(א) לחוק ואלו טיעוניו:

• תהליך הפיטום אמנם גורם סבל לאווזים, אך  קיים יחס ראוי בין האמצעי שהוא ההזנה הכפויה ובין התכלית שהיא ייצור מזון לאדם, ואפילו שמדובר במעדן גסטרונומי ולא במזון רגיל.
• בעת חקיקת החוק היה ידוע על ענף פיטום אווזים ובכל זאת לא נקבעה הוראה ספציפית אשר אסרה אותו, לא הגיוני להפוך ענף חקלאי שלם  לבלתי חוקי בקבלת העתירה.
• אי אפשר לקבל שההוראה הכללית בסעיף 2(א) לחוק, האוסרת התעללות בבעלי חיים, כוללת גם איסור על פיטום אווזים כאשר אין בה הוראת מעבר, משום שאותם חקלאים יאלצו להתאים עצמם לדרישה החדשה או למצוא עיסוק אחר לפרנסתם על כן חייבת להיות תקופת מעבר.
• החוק קובע מפורשות כי על שר החקלאות להתקין תקנות בהתאם לצורכי החקלאות. בין צורכי החקלאות נמנים האינטרסים של החקלאים והאינטרסים של כלל הציבור בייצור מזון.

מטיעוניו אלה הסיק השופט כי הפרקטיקה של פיטום האווזים חוקית ויש לדחות את העתירה, והוא אינו מצטרף לדעת חבריו השופטים.  

בעקבות פסק הדין

בעקבות ביטול התקנות ואיסור הפרקטיקה של פיטום אווזים נסגר הענף החקלאי לייצור כבד אווז בישראל.  בתקופת המעבר היה על המחוקק לבחון מחדש את הנושא על כל היבטיו בטרם ייכנס הביטול לתוקפו.  

בשנת 2008 פסק בית משפט השלום בחיפה גזר דין ראשון בישראל בעבירת פיטום אווזים.  

בשנת 2013 אושר בקריאה טרומית בכנסת כי יאסר סחר בכבד שומני של אווזים שעברו פיטום והכוונה להרחיב לא רק את האיסור בפיטום אלה גם את המסחר והיבוא של כבד אווז אף אם פוטם מחוץ לישראל.  

ראו גם

• חקלאות תעשייתית
• צער בעלי חיים (יהדות)
• זכויות בעלי חיים
• התנועה לזכויות בעלי חיים
• צער בעלי חיים (עמותות)

לקריאה נוספת

• (Temple Grandin and Mark Deesing, "Distress in Animals: Is it Fear, Pain or Physical Stress?", American Board of Veterinary Practitioners - Symposium 2002 (Updated September 2003
• גיל יוחננוף, דיני בעלי חיים(3.9.2009)
• יעל שמש, "חמלה כלפי בעלי חיים בספרות חז"ל ובפרשנות המסורתית", ש' ורגון ואחרים (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות (תשס"ח), עמ' 677–699.
• טמפל גרנדין, השפה הסודית של בעלי־החיים, הוצאת אריה ניר, 2006.

קישורים חיצוניים

• אתר PETA (אנשים למען יחס מוסרי לבעלי-חיים), הארגון הגדול בעולם לזכויות בעלי-חיים.
• לילי הלפרין, "גם התורה נגד התעללות בבעלי חיים", באתר mako, 18 בפברואר 2013.
• ד"ר אסף הרדוף "בין אכזריות אנושית לתמימות שיפוטית", באתר mako פורסם 18/03/13 12:59

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0