באקה א-שרקייה
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | טולכרם |
| ראש העיר | מואיד עבד אלרחמן חוסיין |
| שטח | 4.2 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 4,101 (2007) |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת צפון השומרון רגילה)   באקה א-שרקייה | |
באקה א־שרקייה (בערבית: باقة الشرقية, משמעות השם: "באקה המזרחית") הוא כפר פלסטיני בצפון השומרון. 9 ק"מ צפון־מזרחית לטולכרם. לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה (PCBS), בשנת 2007 היו בכפר 4,101 תושבים[1]. פליטים פלסטינים היוו 20.4% מהאוכלוסייה ביישוב בשנת 1997[2].
כ־3 קילומטרים למערב, בצד השני של הקו הירוק, שוכנת באקה אל-גרבייה (תעתיק מדויק: "באקה אלע'רביה", פירוש: "באקה המערבית") הנמצאת בתחום השיפוט הישראלי. שני היישובים הוקמו במאה ה-17 כשני כפרים נפרדים. עם קביעת הקו הירוק לאחר מלחמת העצמאות, הפריד הגבול בין שני היישובים: באקה אל-גרבייה בצד הישראלי של הגבול ובאקה א-שרקייה בצד הירדני של הגבול.
לאחר מלחמת ששת הימים נוצרו מחדש קשרים בין שתי ה"באקות", המזרחית והמערבית, אולם אלו התערערו עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, כיוון שתושבי באקה א-שרקייה השתתפו באינתיפאדה, בשעה שתושבי באקה אל-גרבייה, שהם אזרחים ישראלים, נמנעו מכך. לאחר חתימת הסכמי אוסלו הוכפפה באקה א-שרקייה לרשות הפלסטינית. כיום מפרידה גדר ההפרדה בין שתי ה"באקות", ולפיכך שוב קיים ביניהן מחסום פיזי.
לפני האינתיפאדה השנייה שטחה של באקה א־שרקייה היה כ-4,000 דונמים. ישראל הפקיעה כ־2,000 דונם כדי לבנות את גדר ההפרדה[3].
היסטוריה
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו למכלול ועזרו לערוך אותו. הסיבה היא: המידע בערך מוצג באופן שונה מהסימוכין.במהלך שלטון האימפריה העות'מאנית, בשנת 1596, הייתה באקה א־שרקייה ממוקמת בנפת קאקון, אשר בסנג'ק שכם.
באקה א־שרקייה שוכנת באתר עתיק. על היישוב מסופר בספר "The Survey of Western Palestine" כך: ”כפר קטן מאוד על קרקע גבוהה, עם זיתים. יש באר בדרומו ומקאם בצפונו, זיתים מפוזרים מקיפים אותו; ויש גם שניים או שלושה דקלים בסביבה.”[4] אבן עם כתובות בערבית הנמצאות בכניסה למסגד ישן עשויות להיות ההתחלה של הענקת טקסט וקף[5].
על פי הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות נכללה באקה אל־גרבייה בשטח שהועבר עם ואדי עארה לידי ישראל, בעוד באקה א-שרקייה נותרה תחת שלטון ממלכת ירדן, עד מלחמת ששת הימים ב-1967.
כיום נמצאת באקה א-שרקייה בשטחי A ו-B[6] של הרשות הפלסטינית, מעבר למכשול ההפרדה.
אירועים מיוחדים
ב-22 בפברואר 1988, בזמן האינתיפדה הראשונה, אזרחים ישראלים שנתקלו ככל הנראה במחסום אבנים, פתחו בירי שממנו נפגעה נערה[7]. הנערה, ראודה מחמד לוטפי בת 15, שעמדה בפתח ביתה, פונתה לבית החולים הלל יפה בחדרה, שם נקבע מותה. מתנחל תושב חרמש נעצר בחשד שביצע את הירי[8][9].
לקריאה נוספת
- Sharon, Moshe (1999). Corpus Inscriptionum Arabicarum Palaestinae, Vol. II, B-C. BRILL. ISBN 90-04-11083-6.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ דוח הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, עמוד 107
- ↑ דו״ח הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה לגבי פליטים (עותק מארכיון האינטרנט).
- ↑ Baqa Al Sharqia: A Palestinian village isolated by the Segregation Wall Land Research Center. 13 August 2003.
- ↑ SWP, 1881, vol 2, p.152
- ↑ Sharon, 1999, p.88.
- ↑ מפת הרשות הפלסטינית
- ↑ כל הרוגי המתנחלים, כותרת ראשית, 11 במאי 1988
- ↑ אהוד רבינוביץ, רצח הנערה - נקמת דם בין יהודים וערבים, מעריב, 24 בפברואר 1988
- ↑ הישיבה הארבע-מאות-ושלושים-ושבע של הכנסת האחת-עשרה יום רביעי, ט' בסיוון התשמ"ח (25 במאי 1988) ירושלים, הכנסת,
 | ||
|---|---|---|
| ערים | טולכרם (מכילה את השכונות: שוויכה, אירתח) | 
|
| מועצות מקומיות | ענבתא • עתיל • בלעא • באקה א-שרקייה • בית ליד • דיר אל-ע'וסון • קפין | |
| כפרים | פרעון • איכתאבא • עילאר • עזבת שופה • אל-ג'ארושיה • כפר עבוש • כפר ג'מאל • כפר א-לבד • כפר רמאן • כפר סור • כפר זיבאד • ח'ירבת חורייש • כור • א-נזלה אל-ע'רביה • א-נזלה א-שרקיה • נזלה אל-ווסטא • נזלת אבו נאר • נזלת עיסא • רמל זיתא • רמין • א-ראס • ספארין • סידא • שופא • סיר • זיתא | |
| מחנות פליטים | נור שמס | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
באקה א-שרקייה38320518Q4857765