באד בריקנאו
 | |
| בריקנאו, 2010 | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| מדינה |
 בוואריה |
| מחוז | באד קיסינגן |
| שטח | 23.73 קמ"ר |
| גובה | 332 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 6,462 (2012) |
| ‑ צפיפות | 270 נפש לקמ"ר (2012) |
| קואורדינטות | 50°18′34″N 9°47′26″E / 50.30944°N 9.79056°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| www.bad-brueckenau.de | |
באד בריקנאו (בגרמנית: Bad Brückenau) היא עיר מרחצאות במחוז באד קיסינגן שבצפון בוואריה. היא שוכנת בעמק של הנהר זִין, בחלקם המערבי של הרי הרון, כ-30 ק"מ מדרום לפולדה. לעיר חמישה חלקים: העיר המרכזית באד בריקנאו ופרווריה מרחצאות המדינה בריקנאו (Staatsbad Brückenau), ורנארץ (Wernarz), פולקרס (Volkers) ורמרסהאג (Römershag).
היסטוריה
באד בריקנאו
ההיסטוריה המוקדמת של באד בריקנאו אינה מתועדת היטב. בניינים ראשונים הוקמו כנראה בסמוך לגשר על הנהר זין (Sinn), ששימש בתקופתו של קרל הגדול. במאה ה-12 ההתיישבות הפכה לעיר קטנה שנקראה זין-אַאוּ (Sinn-Au). אזכור מוקדם של העיר מופיע במסמך משנת 1249, כאשר פולדה העניקה לעיר הטבות מסוימות. בשנת 1260 בנה הבישוף ארבע טירות מסביב לעיר, והעניק אותן לווסאלים. באותה תקופה גם הוקפה העיר בחומה קטנה.
בשנת 1310 העניק המלך היינריך השביעי מעמד של עיר לזין-אאו. בשנת 1337 הגדילה מועצת העיר את חומתה וחיזקה את שעריה. בשנת 1597 קיבלה העיר את שמה הנוכחי, בריקנאו, כאשר נבנה גשר על הנהר זין. באוגוסט 1876 נהרסה העיר כמעט כליל בשרפה.
המרחצאות
במאה ה-15 ניתן אזכור למעיין מים מרים, ארבעה ק"מ במורד העמק לכיוון דרום-מערב. כבר אז נודעו מים אלה בכוח הריפוי שלהם. בתקופתו של היינריך פון ביברה, מושל פולדה בשנים 1759–1788, נבנו בתי מלון ראשונים, והתגלו עוד שני מעיינות.
בשנת 1816 הפכה בריקנאו לחלק מממלכת בוואריה. היא הייתה למרחצאות המועדפים על לודוויג הראשון, מלך בוואריה, שמימן שיפוץ נרחב של המרחצאות. בניין בולט מתקופה זו הוא "גרוסה קורזאל" (Große Kursaal), שנבנה בסגנון נאו-קלאסי. לאחר אביב העמים בגרמניה בשנת 1848 ופרישתו של לודוויג הראשון, הושכרו המרחצאות ליזמים פרטיים.
בעשור הראשון של המאה ה-20, לאחר שהעיר שוקמה מהשרפה, התגלו גם בה שלושה מעיינות והוקמו שני פארקים. ברפורמה המנהלית של 1970 אוחדו המרחצאות והעיר, ולבריקנאו המאוחדת נוספה רשמית הקידומת "באד".
יהודים
בבאד בריקנאו התקיימה קהילה יהודית קטנה, ופעלו בה מלונות כשרים אחדים. אחת מסמטאות העיר קרויה עד היום "סמטת היהודים" (Judengasse). בשנות שהותו בגרמניה נפש ש"י עגנון בעיר זו פעמים אחדות. הווי הקהילה היהודית בעיר בתקופה זו מתואר בסיפורו "בין שתי ערים", שבו קרויה העיר "קצנאו".
בית הכנסת של העיר נחנך בשנת 1913, ובשנת 1924 הוקם לידו בית ספר יהודי. בית הכנסת נשרף בליל הבדולח, ולאחר מכן נשלחו יהודי המקום למחנות ריכוז ולא שבו. בשנת 2001 נקבע במקום שלט זיכרון שבו נאמר: "במקום הזה עמד פעם בית הכנסת של יהודי באד בריקנאו. אנו זוכרים את השרפה של 9 בנובמבר 1938, וכן את הסבל של בני עירנו היהודים ויתר הקרבנות של הרייך השלישי."
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: באד בריקנאו |
- דן לאור, בין קצנאו לקצנאו הדרך לא ארוכה ויער גדול של ארנים נותן צל, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2012
21659383באד בריקנאו