ארץ הלבונה
 | |
| עצי לבונה במחוז זופאר בעומאן | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2000, לפי קריטריונים 3, 4 | |
| מדינה |
 עומאן |
|---|---|
  חור רורי אלבאליד פארק הלבונה שיסר  | |
9.jpg)
ארץ הלבונה (אנגלית Land of Frankincense) הוא השם שהעניק ארגון אונסק"ו לחבל ארץ בדרום-מערב מחוז זופאר בעומאן, בעת שהכריז עליו כאתר מורשת עולמית בשנת 2000. ההכרזה כוללת ארבעה אתרים נפרדים - שיסר, ח'ור רורי, אל-בליד ופארק הלבונה בוואדי דאווכּה, השוכנים כולם בדרום-מערבו של מחוז זופאר, בתחילתה של דרך הבשמים ההיסטורית. עצי הלבונה גדלים במספר ואדיות באזור ופארק הלבונה בוואדי דאווקה הוא השמור מבין הוואדיות. בשנת 2005 הכריז ארגון אונסק"ו גם על הקטע הצפוני של דרך הבשמים בתחומיה של ישראל, כאתר מורשת עולמית, תחת השם "דרך הבשמים - ערי מדבר בנגב".
היסטוריה
נוכחות אנושית במקום התחילה לפני כ-5,000 שנים, עם בואם של נוודים דוברי שפות שמיות שהגיעו לדרום ערב מהלוונט. נוודים אלה החלו לסחור בלבונה עם מסופוטמיה ועם הופעת הכתב לפני כ-5,200 שנים, ניתנה לדבר עדות כתובה. בתקופת הברונזה שנמשכה משנת 2200 ועד 1300 לפנה"ס, החל ביות הגמל והופיע סחר ימי לאורך חופי עומאן, ככל הנראה בנחושת. בנוסף החלו התושבים לעסוק בחקלאות באופן אינטנסיווי. בתקופת הברזל שהחלה בשנת 1300 לפנה"ס ונמשכה אלף שנים, המשיך ביות בעלי חיים נוספים כמו בקר ועיזים, וסחר הלבונה נמשך, כשלראשונה החלה להיווצר רשת דרכי סחר שהובילה לבונה ליעדים רחוקים יותר כמו אגן הים התיכון.
בסוף תקופת הברזל, בסוף המאה ה-4 לפנה"ס, היה האתר בשיסר לחלק מרשת דרכי מסחר אלה ושימש כנקודת הצטיידות לפני הכניסה למדבר רבע אלחאלי. הנמל המבוצר בחור רורי הוקם במאה ה-1 לפנה"ס בידי מלך חצרמוות כדי לספק מענה לדרישות הסחר הגובר בין ים סוף לאוקיינוס ההודי. חור רורי שקעה במחצית הראשונה של המאה ה-3 ואז הפכה אלבליד לנמל העיקרי באזור ושמרה על מעמד זה עד לתקופה האיסלאמית המאוחרת. ערי החוף בזופאר סחרו עם הודו וסין במזרח, ועם אפריקה וחופי ים סוף ממערב ומצפון. השגשוג באזור הגיע לשיאו באמצע התקופה האיסלאמית, אך בסביבות שנת 1450 הביאו פלישות האימפריה העות'מאנית והאימפריה הפורטוגזית לשקיעתה של דרך הבשמים ולאובדן חשיבותה.
האתרים
שיסר
שיסר (בערבית: شصر) שוכנת כ-180 ק"מ מצפון לסלאלה שלחוף הים הערבי ומשתרעת על שטח ש 0.36 הקטאר (18°15′18″N 53°38′53″E / 18.25500°N 53.64806°E). האתר נמצא בסמוך למערה ממנה נובע מעיין מקמט גאולוגי. סביב שיסר נמצאו מספר אתרי יישוב מתקופת הברזל, ובמאה ה-2 לפנה"ס קמה בו מצודה. שיסר המשיך והתקיים עד אמצע התקופה האיסלמית אך הוא החל לאבד מחשיבותו באופן הדרגתי החל במאה ה-1 ובמאה ה-3 היה למקום יישוב שולי. קירות המצודה עשויים מאבן גיר בעובי של 90 ס"מ, צורתה כשל מחומש ושרידיהם של שני מגדלי שמירה בצורת פרסה נמצאים בצדדיה הדרום-מערבי והצפון-מזרחי.
ח'ור רורי
נמל ח'ור רורי (בערבית: خور روري) שוכן על גבעה לחופו של מפרצון מים מתוקים ("ח'ור"), כ-40 ק"מ מזרחית לסלאלה (17°01′51″N 54°26′16″E / 17.03083°N 54.43778°E). שטח האתר הוא 3.13 הקטאר ושרידי המצודה משתרעים על חלקת אדמה באורך של 130 מטר וברוחב של 70 מטר. ח'ור רורי קם במאה ה-1 לפנה"ס, ושימש נקודת מפגש עם סוחרים הודיים שהביאו עימם בדים, תירס, ושמן בתמורה לתבלינים. הנמל היה מרכז הסחר בזופאר במאה ה-1 ובמאה ה-2, והסוחרים ההודיים נהגו לשהות בו במשך החורף עד בוא רוחות המונסון שנשאו אותם חזרה למולדתם. עיר הנמל בח'ור רורי הייתה מבוצרת והשתרעה על שטח של הקטאר בודד, אך בסוף המאה ה-3 היא איבדה את חשיבותה לחלוטין.
אל-בליד
אל-בליד (בערבית: البليد) בפאתי העיר סלאלה ממוקם על רמה קטנה לאורך החוף ובסמוך ל"ח'ור" המספק לו מים מתוקים שמקורם בהרים (17°00′21″N 54°08′00″E / 17.00583°N 54.13333°E). שטחו של האתר הוא כ-50 הקטאר, אורכו כ-1,500 מטר ורוחבו כ-400 מטר. במקום נמצאים שרידיו של מסגד גדול בשטח של כ-2,000 מ"ר אשר נבנה סביב חצר מרכזית. אף על פי שבמקום התקיים יישוב כבר בתקופת הברזל, חשיבותו של אל-בליד החלה לאחר שקיעתו של ח'ור רורי, וגברה בתקופה האיסלאמית. היישוב החל לשקוע במאה ה-12 והוא חרב מספר פעמים במשך המאה ה-13, תהליך שהושלם במאה ה-15 עם גוויעתה של דרך הבשמים.
פארק הלבונה בוואדי דאווכּה
שטחו של פארק הלבונה בוואדי דאווכּה (בערבית: وادي دوكة) הוא כ-8 קמ"ר והוא משתרע סביב ואדי דאווקה המוליך מצפון לדרום (17°21′00″N 54°04′00″E / 17.35000°N 54.06667°E). עצי הלבונה נמצאים בבסיסו המוגן יחסית של הוואדי, בעוד שבאזורים החשופים יותר של הפארק גדלים מיני צמחים היכולים להתמודד עם תנאי הסביבה הקשים יותר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
  | |
|---|---|
|
24196686ארץ הלבונה