ארמון החוריה

ארמון החוריה (בערבית: قصر الحوريه) הוא מרכז תיירותי היסטורי מתקופת השלטון העותמאני אשר נמצא ביישוב הבדואי לקייה שבצפון הנגב. המבנה שייך למשפחת אבו קרן והמרכז מנוהל על ידי אמאל אבו קרן בת המשפחה. המבנה בנוי בסגנון בנייה אקולוגית בעזרת אבנים בוץ ותבן. בשנת 2008 נפתח המבנה מחדש לאחר שננטש בשנת 1990 והוא משמש כעסק תיירותי חברתי וכלכלי אשר תומך בהעצמת האישה הבדואית ושיפור מעמדה.

היסטוריה

תולדות משפחת אבו קרן

בתחילת המאה ה-18 עסק אחד הסבים במכירת תבלינים בעזה. במהלך עבודתו הגיע לאזור לקייה ובאר שבע לאור ההצלחה הכלכלית הוא החליט להשאר שם. כאשר התעשר החליט לבנות בית מפואר למשפחה ומיקם שם חנות. הוא פנה לאומנן נוצרי שתכנן ובנה לו את הבית תמורת כמה קילו של זהב. וכך זה הפך לחאן הראשון באזור הנגב. בתקופת המלחמות שימש כמקלט לרוב תושבי הכפר. בתחילת המאה ה-19 היו כמה ניסיונות השתלטות על המבנה ממשפחות אחרות אך ללא הצלחה. בשנת 1978 ניסתה הממשלה להשתלט על שטחי הארמון אך המשפחה זכתה בבג"ץ.

מקור השם

תחילה שם המבנה היה ארמון החאג' משום שכך נהגו לכנות אותו תושבי הכפר. לאחר מות סבתה של אמאל הוחלט לקרוא לארמון על שמה מכיוון שהיא דאגה לשימור ופיתוח הארמון.

בנייה

ארמון החוריה שנבנה בחלקו לתוך צלע הגבעה כבאיקה מחולק לחללים מופרדים בקשתות שבהם גרו משפחות. באמצע גרו הגמלים החמורים הסוסים והכבשים ובצד כלי מיני דברי מזון מאוחסנים. גג המבנה בנוי משלוש שכבות: שכבה ראשונה גזעים וענפים של עץ אורן, שכבה שנייה מהשיח מתנאן והשכבה השלישית מבוץ ותבן. המבנה חייב תחזוק שנתי. במבנה גם היה חמאם ובאר מים שהיו סמל לעושר ופאר.

האתר כיום

כיום האתר משמש כמרכז מבקרים שניתן לשמוע בו הרצאות על מעמד האישה הבדואית, סיפור הארמון ואת קורות חייה של מנהלת הארמון-אמאל. האתר משתתף בפסטיבלים בדואים שנערכים מדי שנה. במקום ניתן להתארח באירוח בדואי תה, קפה, עוגיות וארוחות כמו מגלובה ומנסף. ישנם סדנאות הכנת תכשיטים, אוכל בדואי ועוד. ניתן לשכור את המקום לאירועים והזמנת קבוצת דבקה.