ארמון הורדוס בקיסריה
 | |
| הברכה בשונית הסלע, השריד העיקרי של הארמון |
ארמון הורדוס בקיסריה, הידוע גם כארמון שונית הסלע, היה ארמון הקיץ של הורדוס מלך יהודה בקיסריה. הארמון הוקם על ידי הורדוס במהלך בנייתה מחדש של קיסריה בשנת 22 לפנה"ס.
הארמון הוקם על שונית סלע מוקפת מים משלושת רוחותיה.
תיאור
.jpg)
הארמון מוקם בסמוך להיפודרום והתיאטרון, על שונית סלע בולטת לתוך הים. במרכז השונית מצויה ברכה מלבנית, החצובה אל תוך סלע הכורכר. הבריכה זוהתה בידי אלכסנדר פלינדר כבריכת דגים, מעין שוק דגים. במהלך החפירות ארכאולוגיות שבוצעו באתר ב-1976 התגבשה ההנחה כי המבנה נבנה כארמונו של הורדוס, וכי הברכה שבמרכזו הייתה במקורה בריכת שחייה.
שונית הסלע היא כבת מאה מטר על כ-55 מטר, ומרביתה איננה ניתנת לחפירה. את השרידים שטפו ככל הנראה גלי הים, השוטפים את השונית בחורף. רק רצועה צרה ברוחב כעשר מטר שאיננה מושפעת מפעולת גלי הים נותרה לחפירה בקצה המזרחי של השונית. מרבית השרידים הנראים לעין על פני שונית הסלע, רבים מהם חציבות בסלע, שייכים לבניין אחד שעיצב את דמותה הנוכחית של השונית. חלק מהחציבות נועדו לעצב את קומת הקרקע של הבניין וחלקן יצרו את הברכה. קיימות עדויות עקיפות כי הברכה הייתה מוקפת משלושה עברים בסטווים, וניתן לראות בחצר הפתוחה לשמים עם הברכה הגדולה במרכזה חצר מוקפת טורי עמודים.
ברכת השחייה חצובה כמעט כולה בסלע האם. גודלה הוא 18x35 מטר ועומקה המרבי כיום הוא כ-1.2 מ', אך במקור היה גובהה רב יותר. מפלסי הרצפות של החדרים ממזרח וקטע של סלע האם מצפון לברכה, מצביעים על כך שהרצפה סביב הברכה הייתה גבוהה כ-80 ס"מ משפת הברכה במצבה הנוכחי, דבר שמעמיד את עומקה על כשני מטר. נדמה כי לצד החציבה הוגבהו דופנות הבריכה, הגבהה שנעלמה בגלל פעולת גלי הים. בברכה שרדו קטעי טיח הידראולי, דבר המצביע על שימוש במים מתוקים, כיוון שטיח זה חסר תועלת כשמדובר במי ים. מי הבריכה היו כנראה מי תהום שבאו משתי ברכות קטנות שנחשפו ליד הפינה הדרומית-מזרחית של הברכה. במרכז הברכה מצוי בסיס מלבני, יסוד לפסל או מצבה.
הכניסה לארמון הייתה מכיוון צפון-מזרח, אזור שהקרקע בו הייתה גבוהה כגובה קומה אחת מעל שונית הסלע. מן הכניסה ניתן היה לעלות בגרם מדרגות אל הקומה השנייה או להמשיך, תוך כדי פנייה, ישירות אל הרחבה שהקיפה את הברכה, שהייתה לב הבניין. בעקבות חורבן המבנה, ידועה רק תבנית האגף המזרחי של הבניין, שכלל כחמישה חדרים, שניצבו בסימטריה כלפי ציר האורך של הבניין. החדר האמצעי מביניהם היה הגדול מכולם ושימש לקבלת קהל או טרקלין. במרוצת הזמן פורק הקיר הפונה אל הברכה, והחדר שמצפון לטרקלין חולק לשניים, כשבאחד משני החדרים הוכנסו סידורי חימום עם תנור בצדו המזרחי של החדר. לא נחשף כאן במקביל חדר קר, אך דומה כי הברכה שבמרכז הבניין מילאה פונקציה זו. בנוסף נחשפו מצפון-מזרח לבניין, בסמוך לכניסה אליו, שרידי מקווה טהרה אשר ככל הנראה השתייך לבניין המקורי, אף על פי שהיה בצדו.
בשרידי החדרים המערביים נחשפה רצפת פסיפס בדגמים גאומטריים (אהוד נצר הציע לתארכה כהרודיאנית, ויש המאחרים זאת).
שימושים מאוחרים
החל מהשנה השישית לספירה שימש הבניין כמפקדה (פרטוריום). על פי החפירות שבוצעו באתר, המשיך הבניין לשמש בית מגורים מפואר וארמון במשך התקופה הרומית ועד לשלהי התקופה הביזנטית. אמנם בבניין ובמתחם הסמוך אליו ממזרח נעשו במשך השנים שינויים, אך ככלל המשיך הבניין לפעול כבית מגורים מפואר. שני חלקי עמודים שנמצאו בתחום הארמון, הנושאים כשש כתובות, מציינים שמות של ארבעה נציבים רומים ששלטו באזור עד לתחילת המאה הרביעית לספירה.
הארמון של הורדוס הוסב לשמש כמקום מושבם של המושלים הרומיים ובתקופה זו נוספו לו חדרי משרדים שונים, כמו כן נוסף לארמון בית מרחץ שברצפתו לבנים הטבועים בטביעות חותם של הלגיון העשירי פרטנסיס[1]. מדרום לארמון נפרס שטח שעליו נבנו וילות של אנשים אמידים שהתעשרו מבעלות על אדמות (באזור השרון). מצפון לכל אחת מן הווילות היה רובע של מחסנים אשר שייך היה לבעל הווילה. נמצאו בנוסף אסמי תבואה תת-קרקעיים.
בספר מעשי השליחים בברית החדשה, מוזכר ארמונו של הורדוס כמקום כליאתו של פאולוס במשך שנתייםשגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; להערות שוליים ללא שם חייב להיות תוכן.
שכבות אפר שנמצאו בארמון מראות שהארמון נהרס בקרב מזוין, כנראה במהלך הכיבוש הערבי של ארץ ישראל במאה השביעית.
חפירות
הממצא הבולט באתר, הבריכה המלבנית החצובה במרכז שונית הסלע נזכרת בסקרים הרבים שנעשו בקיסריה בעיקר במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. אחד החוקרים, האדריכל הימי אלכסנדר פלינדר, אף ערך סקר מדוקדק של השרידים הגלויים לעין. הוא הציע לראות בברכת המים בריכת דגים, מעין שוק דגים.
חפירות ארכאולוגיות מסודרות בוצעו באתר לראשונה ב-1976 על ידי אהוד נצר וישראל לוין. בחפירות אלו התגבשה ההנחה כי המבנה נבנה כארמונו של הורדוס, וכי הברכה שבמרכזו הייתה במקורה ברכת שחייה. מיעוט החומר הקרמי הקשה על החופרים לקבוע עובדה זאת בוודאות.
באוגוסט 1990 נערכה עונת חפירות נוספת המתחם, על ידי קטרין גליסון וברברה בורל ובהשתתפות אהוד נצר מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת פנסילבניה, ועונת חפירות נוספת מטעם אוניברסיטת פנסילבניה נערכה ביולי-אוגוסט 1992. בעקבות חפירות אלו נקבע בוודאות שאת הארמון אכן בנה הורדוס, והתבררו פרטים רבים הן על הארמון המקורי הן על השלבים המאוחרים לקיומו[2].
גלריה
קטע
תמונת הארמון, חלק מהפסיפס שברצפה המזרחית נראה
תמונה מהאוויר
קישורים חיצוניים
לקריאה נוספת
- ישראל לוין ואהוד נצר, קיסריה, חדשות ארכאולוגיות נז-נח, תשל"ו-1976
- אהוד נצר, קיסריה – 1979, חדשות ארכאולוגיות עח/עט, ניסן תשמ"ב - אפריל 1982, JSTOR 23471911
- יוסף פורת, יהודה נאמן ורדואן בדחי, קיסריה, חדשות ארכאולוגיות צה, תש"ן-1990
- אהוד נצר, ברברה בורל וקתרין גליסון, קיסריה - ארמון הצוק, חדשות ארכאולוגיות קא/קב, התשנ"ד 1994, JSTOR 23473671
הערות שוליים
- ^ Barbara Burrell, "Palace to Praetorium: The Romanization of Caesarea', in Caesarea Maritima: a retrospective after two millenia, Avner Raban, Kenneth G Holum (eds.), 1996, p.241-247; Kathryn L. Gleason, 'The promontory palace at Caesarea Maritima: Preliminary Evidence for Herod's Praetorium', JRA 11, (1998), pp. 29
- ^ אהוד נצר, ברברה בורל וקתרין גליסון, קיסריה - ארמון הצוק, חדשות ארכאולוגיות קא/קב, התשנ"ד 1994, JSTOR 23473671
