ארהו
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שמות, ניסוחים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שמות, ניסוחים. |
 | |
| ארהו | |
| סיווג | קורדופוניים |
|---|---|
| קבוצה | כלי קשת מסוג פידל, חלק ממשפחת הכלים "הוג'ין" |
| נגנים | קטגוריה:נגני ארהו |
ארהו (בכתב פין-יין: èrhú, בסינית: 胡琴, בו 二胡 במשמעות "שניים" כלומר שני מיתרים, ו-胡 במשמעות "ברברי", כשהכוונה לכלי קורדופוני "ברברי" עם שני מיתרים) הוא כלי מיתרים מסורתי סיני מסוג "פידל". הוא משתייך למשפחת כלי הוג'ין (胡琴), כלים קורדופוניים ממקור "ברברי", כלומר זר. ארהו הומצא לפני למעלה מאלף שנה וככל הנראה מקורו בכלי נגינה מאסיה המרכזית או ממונגוליה. קיים כלי נגינה מונגולי מקורב לו, המכונה "מורין חור" או בשמו המלא "מורין טולויאי טאי קויור", כלומר "ויולה בעלת ראש של סוס", מילים שתורגמו לסינית כלשונן - "מאטו צ'ין" (马头琴 / 馬头琴). אותו הכלי נמצא בשמות שונים ובגרסאות שונות (במיוחד מבחינת צורת תיבת התהודה) בקוריאה ובכל רחבי אסיה הדרומית: בווייטנאם נקרא "דן ני", בקמבודיה - "טרו", בלאוס - "סו". הוא מוכר גם בתאילנד ובאינדונזיה. ארהו מכונה לפעמים "הכינור הסיני" או "הפידל הסיני".
היסטוריה
יש הרואים את מקורו של ארהו בכלי נגינה בשם "שיצ'ין" (xiqin) שהיה בשימוש השבט המונגולי שי (Xi) בימי שושלת טאנג (618-907). כלי מיתרים זה נפוץ בסין תחת השם "ג'י צ'ין" ("Ji Qin), בימי השושלת סונג (1279-960)[1]. מאוחר יותר בימי השושלות יואן (1206-1368), מינג (1368-1644) וצ'ינג (1644-1911) ידע ארהו שימוש נרחב במופעי האופרות הסיניות. התפתחו מספר אסכולות נגינה בכלי הזה[1]. החל מן המאה ה-20 חלה התפתחות יוצאת דופן בסגונות הנגינה, ביכולות הכלי ותנופה בייצורו. הצטיינו במיוחד שני נגנים ומלחינים - אה בינג (1893-1950) וליו טיאן-הואה (1895-1932). האמן האחרון תרם הרבה להפיכת ארהו לכלי סולן[1]. בשנים הראשונות של השלטון הקומוניסטי בסין אחרי שנת 1949 הולחנו יצירות שלמות לארהו שנועדו לקונצרטים למוזיקה קלאסית לפי הדגם ה"מערבי", כולל עם תזמורות סימפוניות ובהרכבי מוזיקה קאמרית[1].
השם "אר-הו" מורכב משני סימנים. הראשון מובנו "שניים" ויש סבורים שהוא קשור למספר מיתרי הכלי: שניים. לפי הסבר אחר, הוא מבקש לציין כי ארהו הוא הכלי השני מסוג הוג'ין בתזמורות הסיניות המודרניות, אחרי גאוהו, לפי קריטריון הגובה אליו מגיע הרגיסטר שלו. מובן השם "הוג'ין" הוא "כלי של בני הו" (וו הו או "חמשת שבטי הו") ונועד להזכיר כי מקורם של כלים אלה באזורים הצפוניים או המערביים של סין, בהם חיו נוודים בני הו בימי הממלכות הסיניות של פעם.
תיאור
ארהו מורכב מתיבת תהודה, מעץ והנראית כמו תוף קטן. היא עשויה הובנה או מעץ האלמוג. במרבית המקרים יש לה צורת משושה (ליו צ'יאו) הנהוגה באזורים הדרומיים. בצפון בונים אותה בצורת מתומן, לפעמים היא עגולה. אורכה 13 סנטימטר. הפתח האחורי של התיבה נותר פתוח, בעוד הפתח מלפנים מכוסה בעור של נחש פיתון[1]. מתוך התיבה יוצא במאונך צוואר מעץ (אותם החומרים כמו תיבת התהודה), באורך של 81 סנטימטר[1] ומצויד בשני מפתחות כוונון גדולים. שני מיתרים (מכווננים ל"רה" ו"לה" בהתאמה) נמתחים מן המפתחות עד לתחתית התיבה. קיימת גם גרסה קצת יותר גדולה ובעלת רגיסטר נמוך יותר, הקרויה "צונגהו" (中胡). הצמרת של הכלי מקושטת בצורות שונות.
לוח התהודה יכולה להיות עשויה מלוחית עדינה מעץ, בעוד התיבה מיוצרת מ"דלעת בקבוק" מחוררת מאחור או מאגוז קוקוס. הדגמים השכיחים ביותר הם בעלי לוח הרמונית מעור של בעלי חיים המבטיח את ההעברה החזקה ביותר של הצלילים.
אורך הקשת הוא 76 סנטימטר. הוא מיוצר מקנה שהתעקל בעת בישול[1]. החלק הסיבי של הקשת, העשוי משערות של סוס, משולשל בין שני המיתרים. לא ניתן להפריד את הקשת מהכלי אלא אם שוברים או מסירים אחד או שניים מן המיתרים. התחזקות הצלילים נוצרת על ידי הרחקת המיתרים בעזרת ארבע אצבעות ממשטח תיבת התהודה, בעוד האגודל נשען על קצה הקשת. השינויים בגובה הצלילים מושגים בעזרת נגיעת המיתרים באצבעות היד השנייה במקומות שונים לאורך צוואר הכלי.
לארהו כמה אפיונים יוצאי דופן: אין לו שריגים (להבדיל מהלאוטה) ואין לו שחיף (להבדיל מהכינור). הרעדת עור הפיתון בעזרת הקשת יוצרת צליל מיוחד. הנגן לוחץ על המיתרים בעזרת קצות אצבעותיו מבלי שהמיתרים יגעו בצוואר הכלי. המיתרים הם קרובים מאוד זה לזה והיד השמאלית של האמן מנגנת עליהם כאילו על מיתר אחד. המיתר הפנימי, הקרוב יותר לנגן, הוא מדרך כלל מכוונן ל D4 והמיתר החיצוני - ל-4A. המנעד המרבי של ארהו הוא שלוש וחצי אוקטבות - מ D4 עד A7. הנגינה הממוצעת משתמשת משתיים וחצי אוקטבות. המיתרים נעשו בעבר ממשי או ניילון אך בימינו משתמשים בעיקר במיתרי מתכת.
בבניית ארהו משתמשים בעצים כבדים וצפופים. למשל, ב"זי טאן" (紫檀 ("דלעת הבקבוק האדומה") וסוגי עץ אחרים מן מן הגנוס "פטרוקרפוס", כמו פדאוק,"לאו הונג מו" (老红木 - "עץ אדום מזדקן"), "וו מו" (乌木 - עץ שחור) והונג מו (红木 - "עץ אדום") ארהו איכותיים במיוחד מיוצרים מחלקי רהיטים ישנים.
חלקי הארהו הם:
- תיבת התהודה "צ'ין טונג" (琴筒 - Qín tong), הסוג הדרומי - בצורת משושה (ליו ז'יאו) או, פחות שכיח, בצורת מתומן (בה ז'יאו) בסוג הצפוני, נדיר יותר - עגולה. הצליל המיוחד נוצר הודות לעור הנחש פיתון (צ'ין פי/שה פי) (琴皮/蛇皮 Qín pí/She pí )
- הצוואר (琴杆 Qín gan)
- צמרת הצוואר, צ'ין טואו - (Qín tou 琴头), עקומה, עשויה עצם או בימינו פלסטיק, לפעמים מקושטת בראש דרקון
- מפתחות כוונון צ'ין ז'ואו ( Qín zhou 琴轴), עשויים עץ או בימינו גם ממתכת
- סיפית צ'יאן ז'ין (Qiān jin 千斤), עשויה חוט או, נדיר יותר וו ממתכת.
- מיתר פנימי - ניי שיאן (Nèi xián 内弦) מכוונן ל D4 (רה) קרוב יותר לנגן
- מיתר חיצוני וואי שיאן ( Wai xián (外弦), בדרך כלל מכוון ל A4 (לה)
- גשר צ'ין מה (Qín ma 琴码 ), עשוי עץ
- קשת - גונג (Gong 弓), עם מנגנון הברגה לשינוי מתח השערות
- מקל הקשת, עשוי במבמוק - גונג גן (Gong gan 弓杆)
- שערות הקשת, בדרך כלל משערות סוס לבן גונג מאו (Gong máo 弓毛)
- כרית צ'ין דיאן (Qín diàn 琴垫) מספוג, לבד או בד, היושבת בין המיתרים ולעור שמתחת לגשר, ונועדת לשפר את הצליל
- משענת צ'ין טואו (Qín tuō 琴托), חתיכת עץ נצמדת לקצה התחתון של תיבת התהודה, ויוצרת משטח חלק העשוי להישען על הרגל של הנגן
נגינה
בדרך כלל נגן הארהו מנגן בישיבה. צלילי ארהו מזכירים את הקול האנושי ויכולים לחקות גם צלילים מן הטבע כמו קולות של צפורים או סוסים[1]. הכלי נודע בנגינתו המלנכולית אך יכול לנגן גם מנגינות עליזות[1]. בתזמורות הלאומיות הסיניות ארהו משחק תכופות את התפקיד של הכינור שבתזמורות המערביות. בתזמורות סיניות קטנות יש בדרך כלל 2-6 נגני ארהו בעוד שבתזמורות גדולות 10 עד 12[1].
קישורים חיצוניים
- Erhu - Chinese violin or fiddle Chinese two-stringed bowed instrument
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארהו |
32646874ארהו