אסתר ארדיטי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אסתר ארדיטי
לידה 1935
בולגריה בולגריה (1879-1946)בולגריה (1879-1946)
פטירה 20 בפברואר 2003 (בגיל 68 בערך)
איטליה איטליהאיטליה
תאריך עלייה 1951
השתייכות צבא הגנה לישראל
תפקידים בשירות
חובשת
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימיםמלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפוריםמלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור המופתעיטור המופת
אות מצטיין הנשיאאות מצטיין הנשיא
תפקידים אזרחיים
מדריכת תיירים

אסתר אַרדיטי (זלינגר-בורנשטיין; 193520 בפברואר 2003) הייתה חובשת צבאית בחיל האוויר הישראלי, שקיבלה את עיטור המופת על חילוץ יוצא דופן של טייס ונווט ממטוס מוסקיטו שהתרסק בבסיס החיל בחצור, ב-29 בנובמבר 1954.

ביוגרפיה

ארדיטי נולדה ב-1935 בסופיה בירת בולגריה. במלחמת העולם השנייה גורשה משפחתה לאיטליה. אמה נהרגה במהלך המלחמה ממשאית של חיילים איטלקים שפגעה בה בעודה נוסעת על אופניה. אחיה נפטר ממחלה כשמלאה לו שנה. לאחר המלחמה השתקמה בהדרכת אריה אבישר במחנה בפירנצה.[1] למדה בבית ספר איטלקי. בשנת 1951 (בגיל 16) סיימה את לימודי בית הספר התיכון, והחליטה לעלות לישראל, למרות התנגדותו של אביה. היא עלתה עם אחיה ניסים ולאה אשתו במסגרת גרעין עלייה (קבוצת עולים), ונקלטה בקיבוץ עמיר שבגליל. אחרי זמן קצר התפרקה קבוצת הצעירים שהרכיבה את הגרעין, ואחיה של ארדיטי חזר לאיטליה. ארדיטי החליטה להתגייס לצה"ל. היא הוצבה בחיל האוויר ונשלחה לקורס חובשים, אותו סיימה בהצלחה ב-22 בנובמבר 1954.

ליל ההתרסקות

בליל 29 בנובמבר 1954, שבוע בלבד לאחר שהוסמכה כחובשת, מילאה תורנות לילה בבסיס חיל האוויר חצור. למרות מזג האוויר הקשה והגשום, טייסת מטוסי המוסקיטו של הבסיס, בפיקוד רב-סרן יעקב שלמון (סלומון), המריאה לאימוני לילה. זמן קצר לפני נחיתת המטוסים, נפגעה מערכת החשמל של הבסיס כתוצאה מפגעי מזג האוויר, ותאורת מסלול הנחיתה כבתה. מפקד הטייסת, רב-סרן שלמון, הפנה את המטוסים ליעד אחר. אך הוא איבד שליטה במטוסו, ניסה לנחות על המסלול החשוך והחטיא אותו, והתרסק בשדה חקלאי סמוך. המטוס החל לבעור במהירות, והתחמושת שבו החלה להתפוצץ.

צוותי החירום של הבסיס מיהרו למקום, וטוראית ארדיטי הצטרפה אליהם. לאחר ששמעה את זעקות הנווט הפצוע לעזרה, מיהרה להיכנס לתוך המטוס הבוער, אף שאנשי צוות ההצלה הורו לה להתרחק. היא איתרה את הנווט הפצוע, וחילצה אותו בכוחות עצמה למקום מבטחים - תעלה סמוכה. הנווט שלמה הרצמן, שהיה פצוע קל ובהכרה מלאה, סיפר לה שהטייס יעקב שלמון פצוע קשה ומחוסר הכרה. היא חזרה בריצה למטוס הבוער, חילצה את הטייס ממושבו, והצליחה לגלגל אותו לתעלה הבטוחה, בה שכב הנווט. כמה שניות לאחר מכן הגיעה האש למכלי הדלק, והמטוס התפוצץ. הטייס והנווט פונו לבית חולים. הנווט הרצמן נפטר באופן מפתיע מסיבוך, והטייס שלמון החלים. הרמטכ"ל, משה דיין, החליט להעניק לחובשת ארדיטי את צל"ש הרמטכ"ל על תפקודה;[2] באפריל 1973, לאחר חקיקת חוק העיטורים, הוסב הצל"ש לעיטור המופת. ביום העצמאות אותה שנה קיבלה את אות מצטיין הנשיא.[3]

משפחתו של שלמון אימצה לחיק משפחתה את ארדיטי (ששהתה בארץ לבדה) והתייחסה אליה כבת.[4]

קריירה

לאחר שסיימה את שירותה הצבאי, למדה בבית הספר לאחיות שבבית החולים כרמל בחיפה. היא עבדה כאחות וכנהגת אמבולנס במד"א ירושלים. משנת 1967 עבדה כמדריכת טיולים.

במלחמת ששת הימים (יוני 1967) התנדבה לשרת כחובשת בתחנת איסוף נפגעים של חטיבת הצנחנים בירושלים, ובהמשך ליוותה את הצנחנים כחובשת קרבית, עד כיבוש הכותל המערבי. בעקבות זאת קראו לה "המלאך של הצנחנים" או "המלאך בלבן" כיוון שהייתה בחלוק לבן כחובשת וליוותה את הצנחנים כל המלחמה עד להגעתם לכותל. במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973) התנדבה לשרת כחובשת בבית חולים שדה, ליד תעלת סואץ.

בשנת 1975 קיבלה אות התנדבות מיוחד מנשיא המדינה אפרים קציר. בהמשך עבדה במשרד התיירות כמדריכת תיירים (בעיקר תיירים מאיטליה). בשנים האחרונות לחייה הביעה התנגדות נחרצת לחלוקה אפשרית של העיר ירושלים.

בדצמבר 1956 נישאה לצבי זלינגר,[5] והייתה אם לשניים, אילן ונורית. לאחר גירושיה נישאה בינואר 1969 לאליעזר בורנשטיין.[6]

ארדיטי נפטרה ב-20 בפברואר 2003, בגיל 68, בעת ביקור קרובים באיטליה, ונקברה בעיר ליבורנו.

על שמה נקרא רחוב "המלאך בלבן" בשכונת גבעת חנניה בירושלים ולזכרה הוקם מצפור בגשר הישנה על גדות נהר הירדן.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24942485אסתר ארדיטי