אנשל רייס
אנשל[1] רייס (בלועזית: Anszel Reiss, או: Anselm Reiss) (11 בנובמבר 1886 - 31 ביולי 1984, ב' באב תשמ"ד), ממנהיגיה של יהדות פולין, היה מהנדס בהכשרתו, השתתף כקצין בצבא האוסטרי במלחמת העולם הראשונה, היה חבר בוועד ההצלה ליהודי לבוב, ממקימי האינטרנציונל הסוציאליסטי. לאחר עלייתו ארצה בשנת 1925 יצא לאירופה בשליחות מפלגת פועלי ציון והסוכנות היהודית. השתתף במספר רב של קונגרסים ציוניים ובייסוד הסוכנות היהודית המורחבת, והיה שליח הסוכנות לפגישה עם פליטי השואה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. החל מסוף שנות ה-40: היה דמות מרכזית בחיי התרבות של יהודי פולין בארץ ישראל ובהמשך במדינת ישראל.
ביוגרפיה
רייס נולד וגדל בירוסלב שבגליציה לסלובה[2] לבית ביק ולאברהם אדולף רייס (שעסק בהנהלת חשבונות). היו לו שתי אחיות (שמתו בילדותן) ושלושה אחים (מקס-מוניא-מאיר, יעקב-קובה, ויוסף-יוזק).[3]
עד בר-המצווה למד בחדר ובית ספר יסודי, ובהמשך בבית ספר תיכון בירוסלב. במקביל ללימודיו התיכוניים שימש מורה פרטי של בנות האחוזה בסנוביץ, שם עבד אביו. בתקופת לימודיו בתיכון עסק בפעילויות ציבוריות שונות: סייע בהקמת ועד לעזרת הפליטים, ערך ירחון בלתי-חוקי בשם "מוטודה יודייא" (יהודה הצעיר) במסגרת חוג ציוני של תלמידי בית הספר התיכון, היה ממארגני "נשף מכבי" בחג חנוכה, והשתתף בוועידות ארציות של ארגון ארצי מחתרתי של תלמידי בית הספר התיכון בשם "צעירי ציון".[4]
בשנת 1907 לאחר בחינות הבגרות וסיום בית ספר תיכון, הגיע ללבוב, ששם היו כבר שני אחיו הגדולים, והתחיל ללמוד שם בפוליטכניק (טכניון) של לבוב. הוא הקים את ארגון האקדמאיים של מפלגת "פועלי ציון" עם פעילים נוספים. הם ארגנו אסיפות בבתי הספר הגבוהים, שבהן נדונו בין היתר, שאלה האם קיים לאום יהודי, ומשמעות רישום הלאומיות היהודית בשאלונים. עם סיום לימודיו האקדמיים הוסמך כמהנדס.[5]
בשנת 1910 נבחר כחבר מרכז מפלגת "פועלי ציון" בגליציה ובאוסטריה. באותו זמן שרת בצבא האוסטרי (עד 1911), והתמנה לקצין (בגלל היותו סטודנט).
בשנת 1913 נשלח כנציג גליציה לקונגרס הציוני ה-י"א בווינה.[6]
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא האוסטרי, וועד שנת 1918 שרת כקצין בבלקן, בבוסניה והרצגובינה, סרביה ומונטנגרו, וקיבל עיטור גבורה במהלך השתתפותו בקרבות נגד כוחות גרילה בגבול מונטנגרו.[7], ועם תום המלחמה חזר ללבוב.
באוקטובר 1918 הכריזה אוסטריה על נכונותה להעניק עצמאות לעמים שהתגוררו בתחומי הקיסרות. ב-1 בנובמבר 1918 נתפסה גליציה המזרחית על ידי האוקראינים שהכריזו על מדינתם, ופרצה מלחמה בין פולין לאוקראינה. בלבוב נערך פוגרום ביהודים, ובעקבותיו הוקם "הוועד הלאומי של יהודי לבוב", שבו השתתף רייס יחד עם ד"ר אייזלר, משה וולדמן, ד"ר אמיל פרנס, ד"ר יוסף פרנס, ויקטור חיות, ליאון רייך, מיכל רינגל ועוד. בשל עברו כקצין בצבא, התייחסו אליו הצדדים כמפקד הצבאי של הוועד.[8] בהמשך נסע לווינה כדי לפרסם, בעזרת מסמכים שהיו ברשותו, את הפרעות שנערכו ביהודים.
בשנת 1920 השתתף בוועידה החמישית של פועלי ציון בווינה.
בתחילת שנות ה-20 במקביל לעיסוקיו הציבוריים עבד כמהנדס בניין ומהנדס כבישים בפולין.
ב-8 בנובמבר 1925 עלה לארץ. בשנים 1926–1928 התגורר בשכונת תלפיות בירושלים והיה מנהל מדור טכני במחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית.[9] בתפקידו היה אחראי, בין היתר, על פרויקטים של בנייה בעין חרוד, תל יוסף, גבת ויישובי עמק הקישון.
ב-1928 נסע לוורשה כשליח של מפלגת פועלי ציון, ובהמשך היה גם יו"ר המשרד הארצישראלי של הסוכנות היהודית בפולין, ושהה שם כעשר שנים עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. בתקופת שליחותו בפולין "עשה נפשות" לציונות הסוציאליסטית ונאבק מאבק רעיוני הן בקומוניסטים והן ב"בונד".[10] בתקופה זאת (1928–1939) היה מהנציגים הבכירים של היישוב הארצישראלי בקרב יהדות פולין, ויצא משם למספר שליחויות בארצות הברית ובמדינות אירופה. בשנת 1929 נבחר לוועד הפועל הציוני. בשנת 1935 ניהל בוורשה את ההכנות לקראת הקונגרס הציוני העולמי ולקראת הוועדה המייסדת בז'נבה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, היה בשליחות בקונגרס הציוני בז'נבה, ועבר לפריז, בזמן שאשתו וילדיו שהו בוורשה. הוא היה אמור לטוס מפריז לפולין ב-1 בספטמבר 1939, אך יום קודם בוטלה הטיסה בגלל פרוץ המלחמה. לאחר מסע ברכבת דרך תחנות שונות, ובהן רומניה, הצליח להתאחד עם בני משפחתו, ולחזור עמם לארץ באוניה שהפליגה מהעיר טריאסטה.[11], ועם שובם התגוררו בתל אביב.
במהלך מלחמת העולם היה שותף ליוזמות שונות וניסיונות עזרה ליהודי פולין,[12] ובין היתר נסע לאנגליה לדיונים עם הממשלה הפולנית הגולה על מצב יהודי פולין.[13]
לאחר סיום המלחמה היה פעיל בהתארגנויות שונות למען שארית הפליטה, והיה בין הנציגים הארץ-ישראלים הראשונים שנפגשו באירופה עם שארית הפליטה. בסוף שנות ה-40 השתתף בכינוסים יהודיים בינלאומיים למען ניצולי השואה וביקר, בין היתר, שלושה ביקורים בפולין (ב-1946, ב-1947, וב-1949).
היה ציר בקונגרסים הציוניים החל משנת 1913, ובשנת 1979 היה ותיק צירי הקונגרס הציוני ה-כ"ט, והתכבד לשאת את דברי הפתיחה.[14]
בשנת 1983 קיבל את עיטור יקיר העיר תל אביב-יפו.
היה שותף ליוזמה להקמת "המרכז ללימוד יהודי פולין" במסגרת אוניברסיטת תל אביב.
פרסם במהלך חייו מאמרים רבים בעיתונות הציונית-סוציאליסטית.
לאחר מותו נתרמו הספרים מספרייתו לספריית מהלמן באוניברסיטת תל אביב.
משפחתו
היה נשוי לברטה (בתיה) לבית מנקס, ילידת העיר צ'צ'נוב, משנת 1916 ועד למותה. אב לשניים: רות לברון-ליברוביץ (נולדה 1921, עורכת דין) ורפאל (רפי) רייס (נולד 1927, פרופסור לרפואה).
התגורר משך שנים רבות בתל אביב. בסוף ימיו חי בכפר סבא, וגם נקבר בבית הקברות בכפר סבא.
ספריו
- אנשל רייס, בסערות התקופה (אוטוביוגרפיה), תל אביב, עם עובד, 1982
- אנשל רייס, בראשית תנועת הפועלים היהודים בגליציה, הפדרציה העולמית של יהודי פולין, 1973
לקריאה נוספת
- רפי (רפאל) רייס, בדרכי שלי, הוצאה עצמית, תשס"? (אוטוביוגרפיה שכתב בנו, פרופ' רפי רייס)
- אנשל רייס, שלמה קפלנסקי, תל אביב: הקונגרס היהודי העולמי - ההנהלה הישראלית, תשל"ב 1972. ('אישים בעם היהודי', 10)
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "אנשל (אנזלד) רייס", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 2003
- דוד תדהר (עורך), "אנשל (אנזלד) רייס - המשך הערך", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 2004
- דוד תדהר (עורך), "אנשל (אנזלד) רייס - סוף הערך", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 2005
הערות שוליים
- ^ שמו מופיע בעברית בכמה כיתובים שונים: אנשל, אנז'ל, אנזלד, אנסלם, אנזלם.
- ^ שם אמו מופיע בעברית בכמה כיתובים שונים: סלווה אדלה, סלווה אדילה, או סלובה אדל.
- ^ אנשל רייס, בית אבא, בסערות התקופה, תל אביב: עם עובד, 1982, עמ' 9-12
- ^ אנשל רייס, עיירתי יארוסלב, בסערות התקופה, תל אביב: עם עובד, 1982, עמ' 13-23
- ^ אנשל רייס, בטכניון ובמפלגה, בסערות התקופה, תל אביב: עם עובד, 1982, עמ' 24-32
- ^ אנשל רייס, ציר לקונגרס הציוני הי"א (1913), בסערות התקופה, תל אביב: עם עובד, 1982, עמ' 42-43
- ^ אנשל רייס, שירות בצבא האוסטרי, בסערות התקופה, תל אביב: עם עובד, 1982, עמ' 33-36
- ^ אנשל רייס, המלחמה הפולנית-אוקראינית והפוגרום בלבוב, ו-"ועד ההצלה", בסערות התקופה, תל אביב: עם עובד, 1982, עמ' 52-68
- ^ אנשל רייס, העלייה לארץ, בסערות התקופה, תל אביב: עם עובד, 1982, עמ' 80-90
- ^ אנשל רייס, שליחות לחוץ לארץ, בסערות התקופה, תל אביב: עם עובד, 1982, עמ' 91-99
- ^ אנשל רייס, שליחות ברומניה בדרך לארץ-ישראל, בסערות התקופה, תל אביב: עם עובד, 1982, עמ' 193-199
- ^ אנשל רייס, התגייסות למען העזרה וההצלה, בסערות התקופה, תל אביב: עם עובד, 1982, עמ' 200-238
- ^ אנשל רייס, שליחות באנגליה, בסערות התקופה, תל אביב: עם עובד, 1982, עמ' 239-279
- ^ אנשל רייס, אחרית דבר, בסערות התקופה, תל אביב: עם עובד, 1982, עמ' 315
36092948אנשל רייס