אנטי-מדע

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אנטי-מדע הוא כינוי לעמדות שדוחות את המדע ואת השיטה המדעית.[1] אנשים בעלי השקפות אנטי-מדעיות אינם מקבלים את המדע כשיטה אובייקטיבית שיכולה לייצר ידע אוניברסלי, וטוענים כי הרדוקציוניזם המדעי הוא אמצעי מוגבל לצורך ההבנה של עולם מורכב.

היסטוריה

בתחילת המהפכה המדעית, מדענים מוקדמים כרוברט בויל מצאו עצמם בקונפליקט עם פילוסופים כתומאס הובס, שהטילו ספק בכך שהמדע הוא דרך מספקת להשיג ידע אמיתי על העולם.

עמדתו של הובס נחשבת לעיתים כעמדת אנטי-מדעית:

ב"שישה שיעורים לפרופסורים למתמטיקה" [שפורסם בשנת 1656, הובס] הבחין בין תחומים "ניתנים להדגמה", בהם "בניית הנושא נעשית בכוחו של האמן עצמו", ובין תחומים "שאינם ניתנים להדגמה", בהם "יש לחפש את הגורמים". אנחנו יכולים לדעת רק את הגורמים של מה שאנחנו יוצרים בעצמנו. לפיכך הגאומטריה ניתנת להדגמה, מפני ש"הקווים והספרות שלפיהם אנו טוענים מצוירים ומוגדרים על ידי עצמנו", ו"הפילוסופיה האזרחית ניתנת להדגמה, מכיוון שאנו יוצרים את חבר העמים בעצמנו". אבל לגבי עולם הטבע אנחנו יכולים רק לשער, מכיוון ש"אנחנו לא מכירים את המבנה, אלא מסיקים אותו מהתופעות".[2]

בספרו "רדוקציוניזם: ניתוח ומלאות המציאות", כתב ריצ'רד ה. ג'ונס כי הובס היה גם מי "שהצביע על התפקיד המשמעותי שממלא ה'לא-רציונלי' בהתנהגות האנושית".[3] ג'ונס כלל את הובס בקבוצה של הוגים שהוא הגדיר כ"אנטי-רדוקציוניסטים" ו"אינדיבידואליסטים", ביניהם וילהלם דילתיי, קרל מרקס, ג'רמי בנת'ם וג'ון סטיוארט מיל, ומאוחר יותר הוסיף לרשימה את קרל פופר, ג'ון רולס ואדוארד אוסבורן וילסון.[4]

ז'אן-ז'אק רוסו, טען ב"מאמר על אמנות ומדעים", כי מדע יכול להוביל לחוסר מוסריות, וכי התקדמות המדעים והאמנויות גרמה לשחיתות של המידות והמוסר. ג'פרי בלאק כתב כי "יש לנו הרבה מה ללמוד מהביקורת [של רוסו] על המדע, על הסכנות הכרוכות במחויבותנו הפוליטית לקדמה המדעית, ועל הדרכים להבטיח את האושר העתידי של האנושות".[5] עם זאת, רוסו לא טען במאמר כי המדעים הם בהכרח דבר רע, וקבע כי יש לכבד ולהוקיר דמויות כמו רנה דקארט, פרנסיס בייקון ואייזק ניוטון. בסיכום המאמר הוא אומר כי דמויות שכאלה יכולות לפתח את המדעים לטובה, ואילו השחיתות המוסרית נובעת בעיקר מהשפעתה הרעה של החברה על מדענים.

ויליאם בלייק הגיב בציוריו ובכתביו בחריפות לעבודתו של ניוטון, ונתפס לפעמים בתור הדוגמה הראשונה (או לפחות הבולטת והיציבה ביותר) למה שמוגדר על ידי היסטוריונים כריאקציה אנטי-מדעית אסתטית או רומנטית. לדוגמה, בשירו "סימני התום" משנת 1795, בלייק מתאר את אדום החזה היפה והטבעי כשהוא כלוא בכלוב המטריאליסטי של המתמטיקה והמדע הניוטוני.[6] בלייק אף צייר את ניוטון (אנ') "כגיבור מוטעה שמבטו מופנה רק לתרשימים גאומטריים סטריליים שצוירו על האדמה".[7] בלייק חשב ש"ניוטון, בייקון ולוק, עם הדגש שהם שמו על התבונה, היו לא יותר מ'שלושת המורים הגדולים לאתאיזם, או תורת השטן'... הציור משתנה מהשפע והצבע שבצד שמאל לסטריליות ולחשיכה שבימין. לדעתו של בלייק, ניוטון לא מביא אור, אלא לילה".[8]

אחד הביוגרפים האחרונים של ניוטון[9] רואה בו אלכימאי של הרנסאנס, פילוסוף טבעי וקוסם, יותר מאשר נציג אמיתי של נְאוֹרוּת מדעית כפי שהיא נתפסת כיום, בעקבות וולטייר וניוטוניאנים אחרים.

רעיונות אנטי-מדעיים נתפסים כשלב מהותי במעבר מ"קדם-מדע" או "פרוטו-מדע" (אנ') למדע אמיתי, כדוגמת המעבר מאלכימיה לכימיה. חלק מהתחומים שקדמו לאימוץ הנרחב של השיטה המדעית, כגון גאומטריה ואסטרונומיה, אינם נחשבים לאנטי-מדע, אם כי חלק מהרעיונות הקדומים בתחומים אלה נתפסים כתוצר של עמדה אנטי-מדעית (למשל חלק מהתפיסות האריסטוטליות שנדחו בעקבות תגליות גלילאו גליליי).

פרידריך ניטשה טען במסגרת "המדע העליז" כי "לאמונות מוחלטות אין אזרחות במדע, כפי שנאמר בצדק. רק כאשר הן מחליטות לרדת לצניעות של השערה, של נקודת מבט ניסיונית וזמנית, של פיקציה רגולטיבית, הן עשויות להתקבל ואף לזכות בהערכה מסוימת בתחום הידע – אם כי תמיד תחת ההגבלה שהן נותרות תחת פיקוחה של משטרת חוסר האמון. אך אם נשקול בדייקנות רבה יותר, האם אין פירוש הדבר שאמונה עשויה להתקבל כמדעית רק כאשר היא מפסיקה להיות אמונה? האין יסודה של דיסציפלינת הרוח המדעית בכך שאין עוד להרשות לעצמנו אמונות מוחלטות? נראה שזה אכן כך. אך עדיין יש לשאול: כדי שתוכל הדיסציפלינה הזו להתחיל, הלא כבר הייתה קיימת בוודאי אמונה, ואף אמונה כה מחייבת ובלתי מותנית שהיא הקריבה את כל האמונות האחרות לשמה. ברור שגם מדע נשען על אמונה; אין מדע 'ללא הנחות מראש'. השאלה אם יש צורך ב'אמת' חייבת הייתה להיות מאושרת לא רק מראש, אלא גם באותה מידה בה העיקרון והאמונה באים לידי ביטוי: 'אין דבר נצרך יותר מאשר האמת, וביחס אליה לכל השאר יש רק ערך מדרגה שנייה".[10]

המונח "מדענות" נובע מתוך מחקרים מדעיים והוא מונח שנטבע על ידי סוציולוגים ופילוסופים של המדע, ומשמש אותם כדי לתאר את הדעות, האמונות ודפוסי ההתנהגות של תומכים נלהבים של מדע. הוא משמש בדרך כלל כדי לתאר באופן מזלזל אנשים שנראה כאילו שהם מתייחסים למדע באופן דומה לדת. המונח רדוקציוניזם משמש לעיתים באופן דומה, כהתקפה מעודנת יותר על מדענים. עם זאת, יש מדענים החשים בנוח עם תיוגם כרדוקציוניסטים, תוך הסכמה כי ייתכן שיש ברדוקציוניזם חסרונות רעיוניים ופילוסופיים.[11]

עם זאת, השקפות לא-רדוקציוניסטיות (ראו אמרגנטיות (אנ')) על המדע גובשו בצורות מגוונות במספר תחומים מדעיים כמו פיזיקה סטטיסטית, תורת הכאוס, מערכת מורכבת, קיברנטיקה, תאוריית המערכות, ביולוגיה מערכתית, אקולוגיה, תורת האינפורמציה וכו'. תחומים אלה נוטים להניח כי אינטראקציה חזקה בין יחידות מייצרת תופעות חדשות ברמות גבוהות יותר שלא ניתנות להסבר באמצעות רדוקציוניזם בלבד. לדוגמה, אין ערך בתיאור משחק שחמט או רשת גנטית באמצעות מכניקת הקוונטים, וכרגע גם אין אפשרות לכך.

פוליטיקה

אליס אמנד ודרין בארני טוענים כי בעוד שהביטוי "אנטי-מדע" יכול לשמש כתווית תיאורית יבשה, הוא משמש לעיתים קרובות כתווית רטורית לצורכי ניגוח והגחכה של מתנגדים פוליטיים, ולכן האשמות באנטי-מדע אינן בהכרח מהימנות.[12]

בשמאל

אנטי-מדע מתבטא לפעמים בהכחשת האוניברסליות (אנ'), במתן לגיטימציה לרעיונות אלטרנטיביים, ובטענה כי תוצאות של ממצאים מדעיים לא תמיד מייצגות מציאות בסיסית כלשהי, ויכולות רק לשקף את האידאולוגיה של קבוצות דומיננטיות בחברה.[13] מנקודת השקפה זו המדע מקושר לימין הפוליטי, ונתפס כמערכת אמונה שמרנית וקונפורמיסטית, המדכאת חדשנות, מתנגדת לשינוי ופועלת באופן דיקטטורי. השקפה זו כוללת למשל את הדעה שלמדע יש "השקפת עולם בורגנית ו/או אירוצנטרית ו/או מסקוליניסטית".[14]

התנועה האנטי-גרעינית (אנ'), הקשורה לרוב בשמאל,[15][16][17] ספגה ביקורת על כך שהציגה הערכת יתר של ההשפעות השליליות של כוח גרעיני,[18][19] והקטינה את הערכת הנזק שנגרם לסביבה בגלל מקורות כוח לא-גרעיניים ושניתן למנוע באמצעות אנרגיה גרעינית.[20] תחומים מדעיים רבים הנעים על הגבול שבין מדעי הביולוגיה והחברה, כגון סוציוביולוגיה,[21] פסיכולוגיה אבולוציונית,[22] וגנטיקה של אוכלוסיות, חוו גם הם התנגדות מצד השמאל.[23] יחס זה נובע מהקשר שנראה שיש בין מדעים אלה לגזענות מדעית[24] ולנאו קולוניאליזם. מבקרים רבים של תחומים אלה, למשל סטיבן ג'יי גולד, הואשמו כי יש להם הטיות פוליטיות חזקות[25] וכי הם עוסקים ב"מדע האספסוף".[26]

בימין

את מקור החשיבה האנטי-מדעית ניתן לייחס לתגובה של הרומנטיקה לעידן הנאורות, תגובה המכונה לעיתים "הנאורות שכנגד". הרומנטיקה מדגישה כי אינטואיציה, תשוקה וקשרים אורגניים לטבע הם ערכים ראשוניים, וכי חשיבה רציונלית אינה אלא תוצר של החיים האנושיים. ישנן דוגמאות רבות ומודרניות לפולמוסים שמרניים בהקשר של אנטי-מדע, ביניהן הפולמוסים העוסקים בתורת האבולוציה,[27] הוראת הקוסמולוגיה המודרנית בבתי ספר תיכוניים וסוגיות סביבתיות הקשורות להתחממות כדור הארץ[28] ולמשברי האנרגיה.

אחד המאפיינים של אנטי-מדע שנקשר לימין הוא הפנייה לתיאוריות קונספירציה כדי להסביר מדוע מדענים מאמינים במה שהם מאמינים,[29] בניסיון לערער את הביטחון או הכוח המיוחסים בדרך כלל למדע (למשל בתיאוריות קונספירציה בענייו התחממות כדור הארץ (אנ')).

בעידן המודרני נטען כי הפוליטיקה של הימין נושאת נטייה אנטי-מדעית. בעוד שחלק מהחוקרים טענו שנטייה זו היא אינהרנטית לאנשי ימין או לאמונותיהם, אחרים טענו שזו "מוזרות" שהופיעה בהקשר היסטורי ופוליטי, שבו הממצאים המדעיים מאתגרים במקרה דווקא את השקפות העולם של הימין ולא של השמאל.[30][31]

בדת

בהקשר זה, אנטי-מדע יכול להיחשב כתלוי בטיעונים דתיים, מוסריים ותרבותיים. סוג זה של פילוסופיית אנטי-מדע דתית רואה במדע כוח אנטי-רוחני ומטריאליסטי, שמערער על ערכים מסורתיים, זהות אתנית וחכמה שנצברה במשך ההיסטוריה, לטובת התבונה והקוסמופוליטיות. הדגשת הערכים המסורתיים והאתניים דומה בעיקר להשקפה של תנועת העליונות הלבנה, אך השקפות ימניות דומות פותחו בזרמים שמרניים במיוחד של האסלאם, היהדות, ההינדואיזם והבודהיזם. תנועות דתיות חדשות, כמו תנועת הניו-אייג', מבקרות גם הן את השקפת העולם המדעית ככזו שמעדיפה פילוסופיה רדוקציוניסטית, אתאיסטית או מטריאליסטית.

בסיס נפוץ לרגשות אנטי-מדעיים הוא תאיזם דתי עם פרשנות מילולית לטקסט המקודש. כאן, תיאוריות מדעיות המתנגשות עם מה שנחשב לידע בהשראה אלוהית נחשבות לקויות. מוסדות דת היססו במשך מאות שנים לאמץ רעיונות כמו הליוצנטריות ותנועה פלנטרית, מכיוון שהם סתרו את ההבנה הדומיננטית של קטעי כתובים ופסוקים שונים. בעשורים האחרונים, גוף התאולוגיות של הבריאה, הנקרא באופן קולקטיבי בריאתנות וכולל את התיאוריה הטלאולוגית של תכנון תבוני, קודם על ידי תאיסטים דתיים בתגובה לרעיון של אבולוציה באמצעות ברירה טבעית.[32]

היות שניסיונות רבים להתגבר על רגשות אנטי-מדעיים נכשלו, יש הטוענים כי נדרשת גישה שונה להנגשת המדע. לפי אחת מהגישות חשוב לפתח הבנה מדויקת יותר של אלו המכחישים את המדע (הימנעות מהסטריאוטיפ של פרימיטיבים ובלתי משכילים), וגם לנסות להגיע (אנ') אליהם דרך אלו החולקים איתם ערכים תרבותיים - למשל מדענים המחזיקים באמונה דתית.[33]

תחומים נוספים

מבחינה היסטורית, אנטי-מדע הופיע כתגובת נגד למטריאליזם המדעי. ההשכלה של המאה ה-18 חתרה לאידיאל של מערכת מאוחדת של כל המדעים, אך היו מי שחששו מרעיון זה, וחשבו כי הגישה הצרה של התבונה והמדע כלפי מערכת יחידה הכוללת את הכל, היא מצמצמת "ומהווה מכשול בפני ראייתם את העולם, שלשלאות לדמיונם או לתחושתם". אנטי-מדע, אם כך, הוא דחייה של הפרדיגמה המדעית וקריאת תיגר על הנחת היסוד שלה, שרק מה שניתן לכימות או למדידה הוא אמיתי. במובן זה הוא מהווה "התקפה ביקורתית על היומרה הטוטאלית של השיטה המדעית החדשה לשלוט בכל תחום הידע האנושי".

עם זאת, קיים פוזיטיביזם מדעי (פוזיטיביזם לוגי), אשר אינו מכחיש את קיומן של תופעות שאינן ניתנות למדידה, אך טוען שתופעות אלה אינן הולמות חקירה מדעית. הפוזיטיביזם, כבסיס פילוסופי לשיטה המדעית, לא נחשב לקונצנזוס ואף אינו דומיננטי בקהילה המדעית (ראו פילוסופיה של המדע).

ניתן לראות שלושה תחומים עיקריים של אנטי-מדע בפילוסופיה, סוציולוגיה ואקולוגיה.

פילוסופיה

התנגדויות פילוסופיות נגד מדע הן לרוב התנגדויות לגבי תפקידו של הרדוקציוניזם. לדוגמה, בתחום הפסיכולוגיה "גם רדוקציוניסטים וגם אנטי-רדוקציוניסטים מקבלים שלא ניתן לשפר, לתקן או לבסס הסברים לא-מולקולריים בהסברים מולקולריים".[34] יתר על כן, "אנטי-רדוקציוניזם אפיסטמולוגי גורס כי בהתחשב ביכולותינו הנפשיות הסופיות, לא נוכל לתפוס את ההסבר הפיזיקלי האולטימטיבי של תופעות מורכבות רבות, גם אם היינו מכירים את החוקים המסדירים את מרכיביהן".[35] יש הרואים אנטי-מדע כ"שכיח ... במסגרות אקדמיות ... אנשים רבים רואים שיש בעיות בתיחום בין מדע, מדענות ופסאודו-מדע, ומפתחים בתגובה עמדה אנטי-מדעית. יש הטוענים כי לא ניתן לדעת שום דבר בוודאות".

פילוסופים רבים חלוקים בשאלה האם צמצום צריך להיות אסטרטגיה מרכזית להבנת העולם, ועם זאת רבים מסכימים כי "בכל זאת יש סיבות לכך שאנו רוצים שהמדע יגלה תכונות והסברים מלבד אלה הפיזיים הרדוקטיביים". סוגיות כאלה נובעות "מדאגה אנטי-רדוקציוניסטית כי לא קיימת תפיסה מוחלטת של המציאות, כלומר אפיון של מציאות כמו ש... המדע מתיימר לספק", וקרובות לתפיסה הקנטיאנית כי המציאות בסופו של דבר אינה ניתנת להבנה, וכי כל המודלים אינם אלא קירובים לא מושלמים אליה.

סוציולוגיה

הסוציולוג תומאס גיירין מתייחס לכמה סוציולוגים שעשויים להיראות כאנטי-מדעיים. חלק מ"הפילוסופים והטיפוסים האנטי-מדעיים", לטענתו, עשויים להציג "דימויים לא אמיתיים של מדע, שמאיימים על אמינות הידע המדעי", או שהם ככל הנראה "הלכו רחוק מדי עם הדקונסטרוקציה האנטי-מדעית שלהם". לעיתים קרובות נשאלת השאלה עד כמה מדענים אכן פועלים לפי האידיאלים המוצהרים של השיטה המדעית: קהילתיות, אוניברסליזם, חוסר פניות, מקוריות וספקנות. במציאות מדענים לא תמיד פועלים לפי העקרונות של השיטה המדעית, ולפעמים הם מתלהבים מתיאוריות-מחמד, מסתמכים על מוניטין בשיפוט עבודתו של מדען אחר, או רודפים תהילה ורווחים באמצעות מחקר. לפיכך, עשויות להתגלות הטיות מובנות בעבודתם. "מדענים [רבים] אינם רציונליים והגיוניים כפי שגורסת האגדה, והם גם לא אי-רציונליים או לא הגיוניים כפי שיגידו כמה רלטיביסטים".

אקולוגיה ובריאות

בתחומים האקולוגיים והבריאותיים, ריצ'רד לוינס מזהה קונפליקט "לא בין מדע ואנטי-מדע, אלא בין מסדרונות שונים למדע ולטכנולוגיה; בין מדע למטרת רווח משוכלל ומדע למטרות אנושיות; בין מדעי הפרטים הקטנים ומדעים של שלמויות דינמיות ... [הוא] מציע הצעות לגישה הוליסטית ואינטגרלית יותר להבנת סוגיות סביבתיות ולטיפול בהן".[36] גישות דומות נפוצות בקהילה המדעית, לדוגמה כאשר מדענים מובילים קמפיינים סביבתיים המזהירים מפני סכנות סביבתיות כמו הידלדלות שכבת האוזון ואפקט החממה. גרסה דומה של אנטי-מדע נמצאת בתחום הרפואי, שם מטופלים ומטפלים עשויים לדחות את המדע ולאמץ גישה פסאודו-מדע לבעיות בריאותיות. שינוי זה בגישה, שהוא גם מעשי וֿגם רעיוני, ספג ביקורת חריפה: "מגע טיפולי, טכניקת ריפוי המבוססת על הנחת הידיים, זוכה להסכמה רחבה במקצוע הסיעוד למרות חוסר הסבירות המדעית שלה. קבלתו מעידה על מגמה אנטי-מדעית רחבה בתחום הסיעוד".[37]

שרה גלזר מותחת ביקורת על המטפלים ועל המטופלים כאחד, "על נטישת התשתית הביולוגית של הטיפול ועל קריאה שגויה של פילוסופיה בשירות השקפת עולם אנטי-מדעית".[37] לעומת זאת, בריאן מרטין מתח ביקורת על גרוס ולויט באומרו כי "הגישה הבסיסית שלהם היא לתקוף קונסטרוקטיביסטים על כך שהם לא פוזיטיביסטים",[38] וכי המדע "מוצג כאובייקט אחיד, המזוהה בדרך כלל עם ידע מדעי. הוא מוצג כנייטרלי ואובייקטיבי. שנית, נטען כי המדע מותקף על ידי 'אנטי-מדע' המורכב בעיקרו מאידאולוגים המאיימים על הנייטרליות והאובייקטיביות שהם בסיסיים למדע. שלישית, מתקפה סלקטיבית ביותר נעשית על טיעוני 'אנטי-מדע'". לכאורה, אנשים כאלה, "משווים באופן שגרתי את הביקורת על הידע המדעי עם העוינות למדע, קפיצה שאינה ניתנת לתמיכה מבחינה הגיונית ומפוקפקת מבחינה אמפירית". לאחר שבנו "שתי ישויות מלאכותיות, 'מדע' ו'שמאל אקדמי', שכל אחת מהן הצטמצמה לתמציות אפיסטמולוגיות, גרוס ולויט ממשיכים לתקוף. הם בוחרים דמויות בכל אחד מהתחומים - מחקרי מדע, פוסט-מודרניזם, פמיניזם, סביבתיות, אקטיביזם באיידס - ומבקרים את ביקורתם על המדע".

כתביו של רוברט מ. יאנג משמשים להמחשת השקפות אנטי-מדעיות יותר: "כוחם של תנועת האנטי-מדע ושל הטכנולוגיה האלטרנטיבית הוא בכך שדובריהם הצליחו לשמר את החזון האוטופי בעודם מנסים ליצור התגלמויות קונקרטיות שלו".[39] "הכוחות החברתיים, האידאולוגיים והכלכליים האמיתיים המעצבים את המדע ... התנגדו ברובם לגישות אלה. מרבית המדענים שונאים אותן ומכנים אותן 'אנטי-מדע'. אבל הן נחוצות בדחיפות, מכיוון שהן הופכות את המדע למודע לעצמו, ובתקווה גם ליותר ביקורתי כלפי עצמו וליותר אחראי ביחס לכוחות המעצבים סדרי עדיפויות, קריטריונים, יעדים".

מזונות ששונו גנטית מביאים גם הם לרגשות אנטי-מדעיים. לאחרונה גברה המודעות של הציבור הרחב לסכנות שבתזונה לקויה, מכיוון שמחקרים רבים הראו כי השניים קשורים זה בזה באופן בלתי נפרד.[40] אנטי-מדע מכתיב כי המדע אינו מהימן, מכיוון שהוא לעולם אינו שלם ותמיד מתוקן, דבר שיכול להיות גורם סביר לחשש שיש לציבור הרחב ממזונות מהונדסים גנטית למרות ההבטחה המדעית שמזונות כאלה בטוחים.

אנשים שמתנגדים לחיסונים מסתמכים על כל מה שמגיע לידם ומציגים חלק מהטיעונים שלהם כמדעיים, אולם נימה של אנטי-מדע היא חלק מגישתם.[41]

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ Gerald Holton (1993). Science and Anti-science. Harvard University Press. ISBN 9780674792982.
  2. ^ Ian Shapiro, "Reflections on Skinner and Pettit," Hobbes Studies, 22 (2009), pp. 185–91, citation from pp. 190–91
  3. ^ Richard H Jones, "Reductionism: Analysis and the Fullness of Reality," Lewisburg, Pa: Bucknell University Press, 2000, p. 199
  4. ^ Jones, p. 213
  5. ^ "Jeffrey J S Black, "Rousseau's critique of science: A commentary on the Discourse on the Sciences and the Arts", Boston College, 2005". אורכב מ-המקור ב-25 בספטמבר 2008. נבדק ב-13 בספטמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ William Blake, Auguries of Innocence
  7. ^ Notes to Blake's "Newton", at Princeton University
  8. ^ "Newton: Personification of Man Limited by Reason", Tate Gallery, London (אורכב 02.08.2011 בארכיון Wayback Machine)
  9. ^ Stephen D Snobelen, "Writings on Newton", 2007 (ארכיון)
  10. ^ Nietzsche, Friedrich (1977). The Portable Nietzsche. Penguin Publishing Group. p. 278. ISBN 978-1-4406-7419-8.
  11. ^ George J. Klir, "Facets of Systems Science", New York: Springer, 1991, pp. 263–65
  12. ^ Amend, Elyse, and Darin Barney. "Getting It Right: Canadian Conservatives and the “War on Science”[Preliminary Edition]." Canadian Journal of Communication 41, no. 1a (2015), pp.13-14
  13. ^ Andrew C. Wicks and R. Edward Freeman, "Organization Studies and the New Pragmatism: Positivism, Anti-Positivism, and the Search for Ethics," Organization Science, 9.2, Mar–Apr. 1998, pp. 123–40
  14. ^ Alan D Sokal, "What the Social Text Affair Does and Does not Prove," Critical Quarterly, 40.2, July 1998, pp. 3–18
  15. ^ Victoria Daubert, Sue Ellen Moran, "Origins, goals, and tactics of the U.S. anti-nuclear protest movement," Rand, 1985, p. 16
  16. ^ Jeffrey Broadbent, Vicky Brockman, "East Asian Social Movements: Power Protest and Change in a Dynamic," Springer, 2009, p. 69
  17. ^ "Anti-nuclear Campaigners and the Qwerty Keyboard," Marbury, 31 March 2011
  18. ^ James Lovelock (2004-05-24). "Nuclear power is the only green solution". The Independent.
  19. ^ Patrick Moore (2006-04-16). "Going Nuclear". The Washington Post.
  20. ^ Samuel MacCracken, "The War Against the Atom", 1982, Basic Books, pp. 60–61
  21. ^ Wilson, Edward O. (1995). Naturalist. ISBN 978-0-446-67199-6.
  22. ^ Hamilton, W.D. (2000). "A review of Dysgenics: Genetic Deterioration in Modern Populations". Ann. Hum. Genet. 64 (4): 363–74. doi:10.1046/j.1469-1809.2000.6440363.x.
  23. ^ Mitchell Leslie. "The History of Everyone and Everything". Stanford Alumni Magazine.
  24. ^ David Dugan (writer, producer, director) (במאי 2008). Lord of the Ants (Documentary). NOVA. נבדק ב-2008-01-25. {{cite AV media}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  25. ^ Pinker, Steven (2002), The Blank Slate: The Modern Denial of Human Nature, New York: Penguin Books, ISBN 978-0-14-200334-3
  26. ^ Gottfredson, Linda S. (2012). "Resolute ignorance on race and Rushton". Personality and Individual Differences. 55 (3): 218–23. doi:10.1016/j.paid.2012.10.021.
  27. ^ William D. Anderson Jr. (בספטמבר 2003). "Denying Evolution: Creationism, Scientism, and the Nature of Science". Copeia. 2003 (3): 675–77. doi:10.1643/ot-03-047. {{cite journal}}: (עזרה)
  28. ^ Chris Mooney (2005). The Republican War on Science. Basic Books.
  29. ^ Pascal Diethelm; Martin McKee (2009). "Denialism: what is it and how should scientists respond?". European Journal of Public Health. 19 (1): 2–4. doi:10.1093/eurpub/ckn139. PMID 19158101.
  30. ^ Kerr, John Richard. "Why do we argue about science? Exploring the psychological antecedents of rejection of science." (2020), p.26
  31. ^ Lewandowsky, Stephan, and Klaus Oberauer. "Motivated rejection of science." Current Directions in Psychological Science 25, no. 4 (2016): 217-222, p.220
  32. ^ Jon D. Miller, Eugenie C. Scott, Shinji Okamoto "Public Acceptance of Evolution" Science 11 August 2006: Vol. 313. no. 5788, pp. 765–66
  33. ^ Davidson, Gregg; Hill, Carol; Wolgemuth, Ken (2018). "We Need a Paradigm Shift in Science Advocacy". Skeptical Inquirer. 42 (5): 16–17.
  34. ^ Rosenberg, Alex; Kaplan, D. M. (2005). "How to Reconcile Physicalism and Antireductionism about Biology*". Philosophy of Science. 72 (1): 43–68. doi:10.1086/428389. ISSN 1539-767X. JSTOR 10.1086/428389.
  35. ^ Nagel T. "Reductionism and antireductionism". Novartis Found Symp. 1998; 213:3–10; discussion 10-4, 73–75.
  36. ^ Richard Levins, Whose Scientific Method? Scientific Methods for a Complex World, New Solutions: "A Journal of Environmental and Occupational Health Policy", Vol.13,3, 2003, 261–74
  37. ^ 37.0 37.1 Sarah Glazer, "Therapeutic touch and postmodernism in nursing", Nursing Philosophy (2001) 2(3), 196–212.
  38. ^ Brian Martin, Social Construction of an 'Attack on Science', "Social Studies of Science", Vol. 26, No. 1, February 1996, pp. 161–73. (אורכב 05.09.2008 בארכיון Wayback Machine)
  39. ^ Robert M. Young, Science is Social Relations
  40. ^ Carol Tucker Foreman, Genetic Modification of Foods: The Public's Mistrust of Science and Science's Misunderstanding of the Public, "Consumer Choice"
  41. ^ Poland, G. A; Jacobson, R. M (אוג' 2012). "The clinician's guide to the anti-vaccinationists' galaxy". Human Immunology. 73 (8): 859–66. doi:10.1016/j.humimm.2012.03.014. PMID 22504410. {{cite journal}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30240676אנטי-מדע

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אנטי-מדע&oldid=1993913"