אנדרס ברינג בריוויק

אנדרס ברינג ברייוויק

לידה	13 בפברואר 1979 (גיל: 45)
מדינה	נורווגיה
מקום מגורים	אוסלו, נורווגיה
כינויים נוספים	אנדרו ברוויק
ידוע בשל	מתקפות הטרור בנורווגיה
השכלה	בית הספר למסחר של אוסלו
מקצוע	חקלאי
מפלגה	המפלגה הפרוגרסיבית
השקפה דתית	נוצרי

כתב האישום שהוגש כנגד בריוויק

אנדרס ברינג בריוויק (בנורווגית: Anders Behring Breivik; נולד ב-13 בפברואר 1979) הוא פעיל לאומני קיצוני נורווגי שביצע את מתקפות הדמים בנורווגיה ב-22 ביולי 2011 שכללו את פיצוץ רכב התופת בלב קריית הממשלה באוסלו ואת הטבח באמצעות ירי בבני נוער במחנה הקיץ של מפלגת העבודה הנורווגית באי אוטויה (Utøya). בשתי המתקפות נהרגו 77 בני אדם ועשרות נפצעו.

האידאולוגיה הלוחמנית של בריוויק, המזוהה עם הימין הקיצוני, מתוארת במניפסט מקוון "2083 - הכרזת העצמאות האירופית", שהוא עצמו שלח ביום ביצוע המתקפות, כשעה לפני שיצא מביתו, בשם העט אנדרו ברוויק (Andrew Brewick). במהלך חודש יולי הוא פרס את השקפת העולם שלו באשר לשנאת זרים, שכללה תמיכה בדרגות שונות של שמרנות תרבותית, ימין עממי והתנגדות חריפה להתאסלמותה של אירופה ולמוסלמים באשר הם. הוא הביע בעבר תמיכה גם בציונות ובמאבק הישראלי כנגד הפלסטינים, כמו גם במיליטנטיות הסרבית. הוא טען במניפסט שלו כי יש להשמיד את אלוקי האסלאם, למנוע "מרקסיזם תרבותי", למנוע הפיכת אירופה לאירו ערביה ולשמור את אירופה נוצרית.

לאחר מעצרו, הודיעה המשטרה הנורווגית כי ברייוויק הודה בחקירתו במה שהוא כינה פעולות "נפשעות אך הכרחיות" והכחיש כל אחריות פלילית. בתחילת חקירתו, ב-24 ביולי, טען ברייוויק כי יש לו קשר עם תנועות הימין הקיצוני הנורווגי וטען כי קיימים שני תאי טרור בנורווגיה הפועלים כנגד האסלאמיזם הבינלאומי. המשטרה ומומחים שונים הטילו ספק בטענות אלה אך לא ביטלו אותן לגמרי.

ב-25 ביולי הואשם ברייוויק ב"ערעור/הריסת התפקוד הבסיסי של החברה" וב"יצירת פחד רציני בקרב האוכלוסייה". הוא הואשם בביצוע פעולות טרור על פי החוק הפלילי והוחלט לעצרו בשלב זה למשך שמונה שבועות, כאשר את ארבעת החודשים הראשונים עליו להעביר בצינוק, בהמתנה להמשך ההליכים המשפטיים. התובעים, ממשרד התובע הכללי הנורווגי, שקלו להאשימו בפשעים כנגד האנושות על פי חוק משנת 2008, אשר מהווה את הפשע היחיד בנורווגיה בגינו ניתן לגזור עונש של מאסר עולם.

בריוויק היה עצור במתקן הכליאה אליה, סמוך לאוסלו, ששימש בתקופת מלחמת העולם השנייה את הגסטפו, כשנורווגיה הייתה כבושה על ידי גרמניה הנאצית.

ב-24 באוגוסט 2012 הרשיעו בית המשפט ברצח. בית המשפט קבע שבריוויק היה שפוי בעת המעשה, והוא נידון ל-21 שנות מאסר, העונש המקסימלי במדינה, שבסופן ייקבע מדי חמש שנים אם הוא עדיין מסוכן, ויש להמשיך את מאסרו.

ביוגרפיה

ברייוויק נולד בלונדון, ב-13 בפברואר 1979, הוא בנם של וונצ'ה ברינג (Wenche Behring), אחות בבית חולים, ויינס דוד ברייוויק (Jens David Breivik), כלכלן שעבד כדיפלומט עבור השגרירות הנורווגית המלכותית בלונדון ולאחר מכן בשגרירות בפריז. ברייוויק בילה את השנה הראשונה של חייו בלונדון עד שהוריו התגרשו כשהיה בן שנה. אביו, שלימים נישא לדיפלומטית, נלחם על המשמורת שלו, אבל נכשל. ברייוויק חי עם אמו ואחותו למחצה בקצה המערבי של אוסלו והיה מבקר לעיתים קרובות את אביו ואמו החורגת בצרפת, עד שהתגרשו כשהיה בן 12. אמו נישאה בשנית גם היא, לקצין בצבא הנורווגי.

ברייוויק התחנך בבית הספר סמסטאד לדקדוק, בחטיבת הביניים ריס, בתיכון הארטוויג ניסן ובבית הספר למסחר באוסלו. חברו לכיתה לשעבר סיפר כי הוא היה תלמיד חכם, אשר לעיתים קרובות דאג לאנשים שהיו קרבן להתעללויות. כשהגיע לגיל ההתבגרות, התנהגותו הפכה למרדנית וסוררת יותר. הוא וחבורה מחבריו היו מבלים את לילותיהם באוסלו, בריסוס גרפיטי על קירות בניינים. מאוחר יותר הוא כתב כי כשהוא נתפס לאחר ריסוס כתובות גרפיטי על הקירות, החליט אביו לנתק עמו קשר.

ברייוויק ביקר את שני הוריו על כך שתמכו במדיניות מפלגת העבודה הנורווגית, ואמו הייתה פמיניסטית מתונה.

אביו של ברייוויק, פנסיונר המתגורר בצרפת, אישר כי לא שוחח עם בנו מאז 1995. ביתו בדרום צרפת הוקף שוטרים בעקבות הרציחות שביצע בנו. בתחילה אמרו השוטרים שהם מחפשים את אנדרס ברייוויק במקום, אך בהמשך אמר פרקליט המדינה בחבל קרקסון כי השוטרים הגיעו כדי להגן על ברייוויק האב ואשתו. משרדי ראש העיר המקומי אמרו כי ברייוויק ביקש הגנה מפני הטרדה מעיתונאים. לאחר הפיגוע, יינס ברייוויק צוטט כאומר "אני לא מרגיש כמו אבא שלו", ו"איך הוא יכול רק לעמוד שם להרוג אנשים חפים מפשע רבים כל כך, אתם חושבים שמה שהוא עשה היה בסדר? צריך לקחת ממנו גם את חייו. זה מה שצריך לעשות", והוסיף "אצטרך לחיות עם הבושה הזאת למשך שארית חיי". אמו של ברייוויק מסתתרת ומקום הימצאה הנוכחי לא פורסם.

ברייוויק היה פטור מגיוס לצבא הנורווגי ואין לו שום הכשרה צבאית. במניפסט שלו, תיאר ברייוויק איך נמנע משירות החובה שלו בצבא הנורווגי שלוש פעמים, בטענה שלא יקריב את חייו למען מדיניותן של המפלגות הפוליטיות בנורווגיה.

במשך זמן מה עבד ברייוויק בחברה לשירות לקוחות. עמיתו לשעבר בעבודה תיאר אותו כ"עמית יוצא דופן", בעוד חבר קרוב שלו טען כי הוא מצטייר כבעל אגו גדול והיה מתגרה ביוצאי המזרח התיכון ובבעלי מוצא דרום אסייתי. לטענת ברייוויק הוא תכנן את מתקפותיו במשך תשע שנים והחל לחפש מימון כבר בשנת 2002, כשייסד חברה לתכנות מחשבים, עסק שהיה בבעלותו, במקביל לעבודתו בחברת שירות הלקוחות. הוא טען שהחברה שלו גדלה לשישה עובדים ו"מספר חשבונות בנק אוף-שורינג". את המיליון הראשון שלו עשה בגיל 24. מאוחר יותר הוכרזה החברה כפושטת רגל. על מנת לחסוך כסף, הוא חזר לבית אמו. בשנת 2007 היה ברשותו 630,000 קרונות נורווגיות, (כך לפי נתוני רשות המיסים הנורווגית). הוא טען כי עד שנת 2008 הגיע הונו ל-2,000,000 קרונות נורווגיות וברשותו היו תשעה כרטיסי אשראי עם מסגרת אשראי של 26,000 יורו.

ההכנות למתקפת הטרור

במאי 2009 ייסד ברייוויק חברה חקלאית תחת השם "Breivik Geofarm" שתוארה כחווה חקלאית בעלת זכויות לטפח ירקות, מלונים, שורשים ופקעות. באותה שנה ביקר בפראג בניסיון לקנות נשק בלתי חוקי. הניסיון נכשל וברייוויק החליט להשיג נשק בערוצים חוקיים במקום.

לא הייתה לו שום הכנסה בשנת 2009 והונו הסתכם ב-390,000 קרונות נורווגיות. בינואר 2010 הוא דיווח לרשות המס כי הכנסתו עלתה בהדרגה. כדי לממן את בניית הפצצה הוא מכר באינטרנט תעודות אקדמיות מזויפות והרוויח מכך יותר מ-600 אלף דולר שאותם הסתיר במספר חשבונות בנק ברחבי העולם. ב-23 ביוני 2011, חודש לפני ביצוע המתקפות, הוא שילם על תשעת כרטיסי האשראי שלו כדי לשמור על מסגרת האשראי בזמן שהמשיך בהכנות למימוש תוכניתו.

בסוף יוני או בתחילת יולי 2011, הוא עבר לשטח כפרי שמדרום לאסטה באמוט, מחוז הדמארק, כ-140 ק"מ צפונית מזרחית לאוסלו, שם מיקם את החווה החקלאית שלו. החברה שימשה ככיסוי כדי להשיג כמויות גדולות של דשנים מלאכותיים וכימיקלים אחרים לייצור חומרי נפץ. הספק החקלאי מכר לחברה של ברייוויק כשש טונות של דשן במאי 2011. ברייוויק תכנן ליצור פצצה שתהיה גדולה מספיק כדי לחולל הרס בקנה מידה ניכר ובנה פצצת דשן במשקל של 950 ק"ג.

העיתון Verdens Gang דיווח כי לאחר שברייוויק רכש בדצמבר 2010 נתרן חנקתי כדי ליצור נפץ לפצצה, מספק כימיקלים פולני (באמצעות חנות מקוונת), אשר היה ברשימת המעקב של "המגן העולמי" (ארגון מכס בינלאומי העוקב אחר המסחר בכימיקלים מסוכנים), שמו הועלה ברשימה של 41 נורווגים שרכשו כימיקלים מסוכנים מפולין. הרשימה הועברה לידי מחלק המודיעין של משטרת נורווגיה (Politiets Sikkerhets- Tjeneste - PST). בשיחה עם העיתון, אמר יון פיטייה (Jon Fitje) משירות הביטחון כי לאחר ששירות הביטחון בחן את המידע שנמסר להם, לא נמצא שום סימן חשוד. למרות זאת, שירות הביטחון החליט להאזין לטלפון שלו ולעקוב אחר הדוא"ל, אך רק למשך 24 שעות. האחראי על התיק במחלק המודיעין יצא לחופשה זמן קצר לאחר מכן וברייוויק לא זומן לחקירה ושמו לא הופיע בשום רשימה מודיעינית. ברייוויק המשיך לרכוש חומרים כימיקלים מסוכנים. החוק הנורווגי דאז, קבע כי אם לא מתקבל מידע נוסף תוך 4 חודשים יש למחוק את המידע הקודם והרכישות של ברייוויק לא הגיעו לידי חקירה.

במניפסט שלו ברייוויק תיאר את הניסויים הראשונים שלו עם חומר נפץ מדשן ניטראט, הניסוי היה מוצלח ונערך במיקום מרוחק ב-13 ביוני 2011. עלות ההכנות להתקפות עלתה לו 317,000 יורו.

ברייוויק סומן כסכנה כאשר ניסה לרכוש נשק: רובה אוטומטי ואקדח גלוק. מאחר שציד הוא פעילות רווחת בנורווגיה, המשמעות היא שהרבה אנשים מחזיקים בבעלותם רובים, אך ציידים אינם זקוקים לאקדח גלוק. כדי לקבל רישיון לקניית נשק כזה היה עליו להתאמן בקביעות במועדון ירי. מנובמבר 2010 ועד ינואר 2011 השתתף ברייוויק ב-15 אימוני ירי במועדון ירי באוסלו. הוא הגיש בקשה לרכישת אקדח גלוק, אך תחילה המשטרה דחתה את הבקשה וביקשה ממנו מידע נוסף. ברייוויק הסביר שהוא מתכונן לתחרות אשר כלליה השתנו והם מתירים שימוש באקדחים בעלי קוטר כזה. מועדון הירי אישר את גירסתו של ברייוויק וההזדמנות האחרונה לעצור אותו לפני ביצוע מתקפות הטרור שתכנן חמקה מידי רשויות הביטחון.

התקפות הטרור

מראה חלונות בניין הממשלה באוסלו לאחר פיצוץ מכונית התופת

ערך מורחב – מתקפת הטרור בנורווגיה (2011)

ב-22 ביולי 2011, בריוויק הגיע בסירה אל האי אוטויה, לא הרחק מאוסלו, היכן שהתמקם מחנה הקיץ לנוער של מפלגת השלטון. כשהוא מחופש לקצין משטרה, הוא פתח באש כלפי בני הנוער ששהו במקום והרג 69 מהם. כאשר נלכד על ידי יחידת ימ"מ מקומית, המשטרה קישרה אותו גם למכונית התופת שהתפוצצה כשעתיים קודם לכן בחזית בניין הממשלה באוסלו, פיצוץ שהביא למותם של שמונה אנשים.

בריוויק לא הכחיש את חלקו בפיצוץ המכונית, הוא התוודה והודה במעשים והוסיף כי עשה זאת "על מנת להציל את נורווגיה ומערב אירופה מהשתלטות המוסלמים", וכי "את המחיר לכך הם היו צריכים לשלם אתמול", במהלך חקירותיו הוא השתמש במילים גבוהות והיה אגרסיבי מאד בהתבטאויותיו. לדעת מומחים ופסיכולוגים קלינים לבריוויק היה מושג טוב מאד מה הוא עושה וכי הוא אינו פסיכופת, אך אדם מרושע ושפוי בדעתו.

עורך דינו של בריוויק טען כי אנדרס ברינג בריוויק אינו שפוי בדעתו. בתגובה לכך טענה מפקדת שירות הביטחון של משטרת נורווגיה, יאנֶה כריסטיאנסן (Janne Kristiansen), כי עורך הדין אינו פסיכולוג ואף היא, ולכן אין בידיהם האפשרות לאבחן אותו. אך הוסיפה כי, "בעברי הייתי פרקליטה ואני הייתי מסווגת אותו כאדם חולה, אך אין זה כך כיוון שהוא היה ממוקד מאד בעת ביצוע מעשיו".

בריוויק התוודה כי ימים לפני שיצא לבצע את הירי הוא השתמש בטסטוסטרון, על מנת להתגבר על פחדים שעלולים היו לצוץ בעת ביצוע הפעולות, וכי זה מה שגרם לו להיות אגרסיבי.

פרסומיו

פורומים

יאנה כריסטיאנסן (Janne Kristiansen), מפכ"ל שירות הביטחון של המשטרה הנורווגית (PST), הצהירה כי בריוויק "חדל במכוון מן התוכחות האלימות ברשת וכבר פחות או יותר הפך למתון בדעותיו, והוא לא חלק מרשת של קיצוניים". בריוויק כתב דברים רבים על האסלאם הקיצוני שפורסמו באתר document.no. הוא גם השתתף בפורומים המזוהים עם האתר. דבריו של בריוויק פורסמו באתר document.no בין ספטמבר 2009 לבין יוני 2010.

בכתביו בריוויק מציג הערצה לליגת ההגנה האנגלית (English Defence League), ארגון ימני, מביע עניין גם בארגון דומה בנורווגיה וכתב שהוא יעץ להם להמשיך באסטרטגיה של תגובה מוגזמת ומעוררת להתפשטות "הג'יהאד האסלאמי", שעשוי למשוך יותר אנשים להצטרף לארגון. ב-25 ביולי 2011, הודיע ראש ממשלת בריטניה, דייוויד קמרון על הגברת האבטחה בבריטניה בעקבות הפיגועים, זאת כיוון שליגת ההגנה האנגלית פרסמה הצהרה המגנה את הטרור ככלי להשגת מטרות. העיתון Dagens Næringsliv כתב כי בריוויק ביקש להתחיל בגרסה נורווגית של תנועת מסיבת התה בשיתוף עם בעלי אתר document.no, אלא שהם, לאחר הבעת עניין ראשונית, בסופו של דבר דחו את הצעתו כי לא היו לו הקשרים שהבטיח. הוא גם הביע את הערצתו לראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין, וטען כי מצא אותו "מנהיג תקיף והוגן", אף על פי שהיה "לא בטוח בשלב זה אם יש לו את הפוטנציאל להיות החבר הכי טוב שלנו או האויב הגרוע ביותר שלנו". דוברו של פוטין, דמיטרי פסקוב, גינה את פעולותיו של בריוויק ותיארם כ"הזיות של מטורף".

2083: הכרזת העצמאות האירופית

בריוויק כתב מניפסט בן 1,516 עמודים שכותרתו "2083: הכרזת העצמאות האירופית" (תוך התייחסות למצור הכושל שהאימפריה העות'מאנית הטילה על וינה ב-1683), תחת שם העט "אנדרו ברוויק", שבו הוא נשלח בדואר אלקטרוני ל-1,003 כתובות דואר וזאת שעה וחצי לפני פיצוץ רכב התופת באוסלו. במניפסט, המהווה חלק בדיון פוליטי, חלק וידוי, וחלק מסוים תוכנית פעולה, בריוויק טוען כי מעשיו יסייעו להצית מלחמת אזרחים באירופה שתימשך במשך עשרות שנים, ושתתקדם דרך שלושה שלבים ברורים ותסתיים בשנת 2083 עם השמדת המרקסיסטים האירופיים וגירוש המוסלמים מאירופה.

פרק המבוא של המניפסט שכותרתו "המרקסיזם התרבותי" הוא העתק של החוברת "התקינות הפוליטית: קיצור תולדות האידאולוגיה" מאת קרן הקונגרס החופשית. החלקים העיקריים של המניפסט מיוחסים בשם בדוי לבלוגר פיורדמן (Fjordman). הטקסט כולל עותקים מקטעי המנשר של היונבומבר, ללא מתן קרדיט, כאשר המילים "שמאלנים" מוחלפות ב"מרקסיסטים תרבותיים" או במקום "שחורים" - "מוסלמים". הניו יורק טיימס תיאר את ההשפעות האמריקאיות בכתביו של בריוויק וציין כי המניפסט שלו מזכיר את האנטי-איסלמיסט האמריקאי רוברט ספנסר 64 פעמים ומצטט יצירות של ספנסר באריכות רבה. עבודתה של הסופרת היהודייה, ילידת מצרים, בת יאור מצוטטת לעיתים קרובות והסופר הנאו-פגני קונראד אלסט (Koenraad Elst), הבלוגרית פמלה גלר, והסופר הניאו קונסרבטיבי דניאל פייפס מוזכרים כמקורות השראה. החוברת מצטטת מתוך כתבי תומאס ג'פרסון וג'ורג' אורוול, כמו גם את כותב הטור של הסאנדיי טיימס ג'רמי קלארקסון, וכותבת הטור של הדיילי מייל מלאני פיליפס. כמו כן, מוזכרים בה בהערצה אייאן חירסי עלי, ברוס באואר, סרדה טריפקוביץ, הנריק מ. ברודר, חרט וילדרס ואחרים, ובריוויק עצמו הצהיר על הערצתו לוינסטון צ'רצ'יל וטארו אסו.

במניפסט, בריוויק מחשיב עצמו כ"גיבור אירופי אמיתי", "מושיע הנצרות" ו"המגן הגדול ביותר של שמרנות תרבותית באירופה מאז 1950". בריוויק משתוקק לראות באירופה מדיניות לגבי רב תרבותיות הדומה יותר למדיניותן של יפן וקוריאה הדרומית, שלדבריו הם "שמרנות לאומיות תרבותית במיטבה". הוא הביע הערכה ל"חד-תרבותיות" של שתי מדינות אלה המתבטאת בין השאר בסירובן לקבל אליהן פליטים ממדינות זרות.

ראו גם

• הפרעת אישיות אנטיסוציאלית
• אירו ערביה

קישורים חיצוניים

• עדי ערמון, אנדרס ברינג בריוויק, מהילדות באוסלו לרצח המוני, באתר הארץ, 29 ביולי 2011
• אמיר שילה ואוריה כנף‏, יש בעולם אנשים רעים, והם מדברים שטויות, באתר וואלה!‏, 20 באפריל 2012
• שנת 2083: הכרזת העצמאות האירופית, המניפסט של אנדרס ברינג בריוויק
• אי-פי, בית משפט בנורווגיה: זכויות האדם של רוצח ההמונים ברייוויק הופרו בכלא, באתר הארץ, 20 באפריל 2016

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25954299אנדרס ברינג בריוויק