בת יאור
בת יאור (Bat Ye'or) הוא שם העט של גיזל ליטמן (Gisèle Littman; נולדה ב-1933 בקהיר), היסטוריונית וסופרת בריטית, יהודיה ילידת מצרים. התמחתה בעיקר בנושאי המזרח התיכון, האסלאם ובמעמד הלא-מוסלמים בארצות מוסלמיות.
שנותיה הראשונות
בת יאור נולדה בקהיר, אולם אזרחותה המצרית נשללה בשנת 1955, ובשנת 1957 הגיעה עם הוריה ללונדון כפליטה נטולת אזרחות. בשנת 1958 התחילה ללמוד במכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת לונדון. ב-1959 קיבלה אזרחות בריטית. ב-1960 עברה לשווייץ להמשך הלימודים באוניברסיטת ז'נבה. היא מתארת כיצד השפיע ניסיון חייה על כיוון המחקר שלה במלים אלה ”הייתי עדה להרס, שנגרם תוך מספר שנים מועט, לקהילה יהודית תוססת, שחיה במצרים מעל 2,600 שנה ואשר התקיימה מאז ימי הנביא ירמיהו. ראיתי את ההתפרקות והבריחה של משפחות, שנושלו מרכושן והושפלו, את הרס בתי הכנסת שלהם ...”. והיא מוסיפה: ”התנסיתי אישית בקשיי ההגליה, בצער של העדר נתינות ורציתי להגיע לשורש העניין שגרם לכל זאת. רציתי להבין מדוע כמיליון יהודים מארצות ערב חלקו עמי ניסיון זה.”
מחקר
ספרה הראשון, "היהודים במצרים", יצא לאור בשנת 1971. היא פרסמה אותו יחד עם מחקרה אודות הקופטים במצרים, בפסבדונים "יהודייה מצרייה". מאז התרכזה בת יאור בעיקר בהיסטוריה של הלא-מוסלמים תחת השלטון המוסלמי. היא ידועה בשל קידום השימוש בביטוי ד'ימיות (Dhimmitude), עליו היא דנה באריכות בספרה אסלאם וד'ימיות: היכן שציוויליזציות מתנגשות. היא מזכה את בשיר ג'ומאייל, הנשיא הנבחר של לבנון שנרצח, בטביעת המונח "ד'ימיות".
בת יאור רואה ב"ד'ימיות" "מצב חברתי ייחודי הנובע מן הג'יהאד ומצב של פחד ואי-ביטחון" של ה"כופרים" הנדרשים "לקבל על עצמם מצב של השפלה". היא מאמינה כי "מצב הד'ימי יכול להיות מובן רק בהקשר של ג'יהאד", והיא חוקרת את הקשר בין העיקרים התאולוגיים של האסלאם לבין הסבל של נוצרים ויהודים, אשר, בתקופות שונות בהיסטוריה ובאזורים גאוגרפיים שונים, חיו תחת רוב מוסלמי. היא טוענת כי עקרון הג'יהאד טופח בסביבות המאה השמינית על ידי תאולוגים מוסלמים אחרי מות מוחמד, והביא לכיבוש חלקים גדולים של שלוש יבשות במהלך היסטורי ארוך.
היא אומרת:
ד'ימיות היא תוצאה ישירה של הג'יהאד. היא מגלמת את כל החוקים והמנהגים של האסלאם שיושמו במשך מילניום על האוכלוסייה המשועבדת, יהודים ונוצרים, הגרים בארצות שנכבשו בג'יהאד ולכן אוסלמו. אנו יכולים לצפות, מאז שנות ה-60, חזרה לאידאולוגית הג'יהאד ולכמה ממינהגי הד'ימיות במדינות המוסלמיות, המיישמות את חוקי השריעה, או מקבלות השראה מחוקים אלה. אני מדגישה את חוסר ההתאמה בין הסובלנות (או אולי ה"נסבלות") המשתמעת מן האידאולוגיה של ג'יהאד-ד'ימיות ובין המושג של זכויות אדם המבוסס על שוויון כל בני אנוש ועל זכויותיהם שאינן ניתנות להפקעה.
ז'ק אלול מנסה לסכם את השקפותיה בהקדמה לספרה "השקיעה". הוא אומר שבת יאור "מתמקדת ב"ג'יהאד וד'ימיות ... כבשני נוהגים משלימים", "יש הרבה אינטרפרטציות של הג'יהאד" אומר אלול, "לעיתים הדגש העיקרי מושם לאופי הרוחני של 'מאבק' זה ... ולמאבק שעל המאמין לנהל כנגד הנטיות המושחתות שלו עצמו ... אינטרפרטציה זו אינה מכסה, בשום פנים, את מלוא המשמעות של הג'יהאד. בזמנים אחרים, מעדיפים להסתיר את העובדות ולשימן בסוגריים. התפשטות האסלאם ... נעשית במלחמה!" למרות שבת יאור מכירה בכך שלא כל המוסלמים תומכים במה שקרוי "תאוריות ג'יהאד מיליטנטיות של החברה", היא טוענת שמקום השריעה ב"הצהרת קהיר מ-1990 על זכויות האדם באסלאם" מוכיח ש"מלחמה מתמדת כנגד אותם כופרים המסרבים להיכנע" היא עדיין דוֹגמה תקפה בארצות מוסלמיות.
בת יאור מתמקדת בהמרה המהירה של ארצות הנצרות המזרחית לאסלאם, ומסיקה שייתכן כי שחיתות ופילוג בקרב הנוצרים תרמו לשליטה של האסלאם על האוכלוסיות המשועבדות ואף סיפקו מודלים משפטיים לצורך זה. היא טוענת שיוגוסלביה, שבה היו הנוצרים נתונים תחת שלטון מוסלמי במשך מאות שנים, היא דוגמה לצלקות שהותירה הד'ימיות.
השימוש במונח "ד'ימיות" נעשה רווח יותר בשנים האחרונות. מלומדים משתמשים בו הן כשלעצמו והן בקורסים אוניברסיטאיים העוסקים בקשרים שקיימו המוסלמים במשך ההיסטוריה עם עמים אחרים.
נושאים אחרים שעליהם כתבה בת יאור הם:
- קיום או אי-קיום פלורליזם בתרבות האסלאמית, המתמקדת באירופה המזרחית.
- פגיעה בזכויות אדם בארצות מוסלמיות.
- החוקים התאולוגיים השולטים באסלאם.
- כיצד מפרשים המוסלמים את ההיסטוריה של עמי הד'ימי.
- כיצד משפיע הפירוש המוסלמי של כתבי קודש על הפירוש האסלאמי של ההיסטוריה ושל האירועים בתקופה המודרנית.
- ה"דיאלוג בין ציוויליזציות" ו"שלילת האחר".
"אירוערביה"
ערך מורחב – אירוערביה: הציר האירופי-ערבי
בספרה האחרון של בת יאור אירוערביה : הציר האירופי-ערבי (2005), היא חושפת את דו השיח בין האיחוד האירופי (אז - הקהילה הכלכלית האירופית) והמדינות הערביות שהחל בשנות ה-70 ועוקבת אחר "הקשרים בין ערבים ומוסלמים רדיקלים, מצד אחד, ובין פשיסטים ונאצים, מצד שני" כדי להגיע להשפעה של האסלאם על אירופה, על תרבותה ועל המערכת הפוליטית שלה.
העיתונאית והסופרת האיטלקייה אוריאנה פלאצ'י היא זו שטבעה את המושג "אירוערביה". בת יאור מדגישה זאת בספרה הנושא שם זה, שאכן היא קיבלה השראה מאותו ביטוי שטבעה העיתונאית והסופרת האיטלקיה המפורסמת.
הופעות ציבוריות וביקורת
בת יאור הופיעה מספר פעמים בפני ועדות וגופים שונים (כגון: ועדת הסנאט לענייני חוץ, ועדת הקונגרס לזכויות האדם) ובטלוויזיה האמריקנית.
בת יאור מזוהה על ידי רבים כמייצגת גישה ימנית, והיא מקבלת פרסום באתרים אמריקניים הנוטים לכיוון זה. יש אף החולקים על הערך המדעי של עבודתה וסבורים שיחס המוסלמים אל "עמי הספר" (נוצרים ויהודים) לא היה כה גרוע כמצטייר מעבודותיה. נראה, שיחס האסלאם לדתות מונותאיסטיות אחרות לא היה אחיד בכל התקופות, וחוקרים שונים עשויים לקבל רושם בנושא גם על פי התקופה שאותה הם חוקרים.
ספריה שתורגמו לעברית
- יהודי מצרים, תל אביב: ספרית מעריב והקונגרס היהודי העולמי, 1974.
- הד’ימים-בני חסות: יהודים ונוצרים בצל האסלאם (תרגום: אהרן אמיר, עריכה מדעית: משה שרון, ירושלים: כנה, 1986.
- אירוערביה: הציר האירופי-ערבי (מאנגלית: אריה חשביה) ירושלים: שוקן, תשס"ח-2008.
קישורים חיצוניים
- עדי שורץ, הפרוטוקולים של זקני בריסל, באתר הארץ, 19 ביוני 2006
- בת יאור, מעֵבר למינכן – אירופה הערבית (אֵירביה), נתיב 100, ספטמבר 2004
