אמאוס
אמאוס (יוונית Ἐμμαούς; לטינית Emmaus) היה יישוב יהודי קדום על הדרך בין ירושלים והשפלה, אשר קיימות גישות שונות לזיהויו כיום.
תושבי העיר נמכרו לעבדות על ידי הלוחם הרומי גאיוס קסיוס לונגינוס, ולפי אחד הזיהויים מדובר במקום בו לאחר דיכוי המרד הגדול יישב הקיסר אספסיאנוס חיילים משוחררים ושינה את שמה ל"ניקופוליס" (-עיר הניצחון). לפי הנצרות פגש אותו האיש שניים משלוחיו ביישוב.
האתרים העיקריים המזוהים עם אמאוס
אמאוס ניקופוליס: התקופה הביזנטית
ערך מורחב – אמאוס ניקופוליס
השם אמאוס הוא צורתו היוונית של השם העברי חמת או השם הארמי חמתא שמצביע על מרחצאות חמים שהיו במקום. הכפר הערבי עמואס, שהתקיים במקום עד 1967, שימר את השם הקדום "אמאוס". אין כיום ספק כי אמאוס שהתפרסמה בקרבות המכבים ושהייתה ידועה כאמאוס ניקופוליס בתקופה הרומית והביזנטית היא אמאוס שבעמק איילון. על יסוד מסורת מהמאה ה-3, זיהו הביזנטיים את אמאוס של כתבי הנצרות עם זו המוזכרת בספר מקבים א' ובכתבי יוסף בן מתתיהו. זיהויה של אמאוס במקום זה החזיק עד תקופת ממלכת ירושלים הצלבנית. המרחק מאמאוס-ניקופוליס לירושלים הוא המכשלה העיקרית לזיהויה עם אמאוס מכתבי הנצרות. הערך של 176 סטדיות קרוב ל-160, אך כאמור המרחק המקובל כיום על החוקרים הוא של 60 סטדיות מאמאוס האוונגלית לירושלים. בתקופה הביזנטית נבנתה במקום כנסייה. לימים נדדה המסורת לאבו גוש, ונראה שהכנסייה הצלבנית שנבנתה באמאוס-ניקופוליס על חורבות הכנסייה הביזנטית קשורה למסורת אחרת, הקושרת את המקום לחשמונאים, משום קרבתו למודיעין. ב-1878 זוהה שוב אמאוס-ניקופוליס עם האירוע המתואר בכתבי הנצרות, וב-1879 קנה מסדר הכרמליתיות את השטח מאנשי הכפר הערבי עמואס, ובאתר החלו חפירות. בהמשך הוקם במקום "בית השלום", המשמש מאז 1993 את "קהילת בני האושר".
אבו גוש: התקופה הצלבנית
- ערך מורחב – המנזר הבנדיקטיני באבו גוש
המסורת של זיהוי אמאוס-ניקופוליס עם אמאוס האוונגלית נמשכה עד הגעת הצלבנים לארץ; הללו חיפשו אתר במרחק 60 סטדיות מירושלים, על פי המסורת המקובלת באירופה. הצלבנים הגיעו במהלך חיפושיהם אחר אמאוס האוונגלית לקריית אל ענב (כיום אבו גוש), הנמצאת על הדרך הראשית מיפו לירושלים. קריית אל ענב נמצאה אכן מרוחקת כ-60 סטדיות מירושלים, לכן נמצאה מתאימה על ידי הצלבנים לזיהוי עם אמאוס האוונגלית. בעקבות הזיהוי נבנה במקום מנזר בנדיקטיני ולימים גם כנסיית גבירתנו של ארון הברית.
אל-קובייבה: ימי הביניים ועד היום
- ערך מורחב – כנסיית אל-קובייבה
מעיון קפדני במסלולי הצליינים הלטיניים, נראה כי הזיהוי של אמאוס בקובייבה לא היה קיים במאה ה-12, אז רווחו שני הזיהויים של אמאוס בניקופוליס ובאבו גוש. הכפר הפרנקי באל-קובייבה היה יישוב הקבע הראשון במקום והוא נבנה בשנות העשרים של המאה ה-12. בתקופה זו נבנתה במקום כנסייה שנראה כי שימשה ככנסייה קהילתית (פרוכיאלית) ולא היה לה קשר למסורות אמאוס. כאשר גורשו הצלבנים מירושלים ומהרי יהודה במחצית המאה ה-13, נאלצו עולי רגל נוצרים לעלות מיפו לירושלים דרך רמלה ונבי סמואל. האיסור לבקר במקומות הקדושים שמסביב לירושלים גרם לנדידת מסורות עתיקות לאתרים נגישים. הימצאותה של קובייבה על הדרך שבה הלכו, שרידי הכנסייה מימי הביניים באתר, וריחוקה של קובייבה כשישים סטדיות מירושלים, התאימו למקורות. מורי הדרך הפרנציסקנים שליוו את הצליינים החלו לגבש בתקופה זו את הזיהוי של אמאוס עם אל-קובייבה. בראשית המאה העשרים נבנתה במקום כנסייה פרנציסקנית שהוקדשה ב-1902.
הבעייתיות בזיהוי האתר
זיהוי על פי כתבי יוסף בן-מתתיהו
אמאוס נזכרת אצל יוסף בן מתתיהו, לפיו היא הייתה בתקופת המאה ה-1 לפנה"ס עיר קטנה, שתושביה נמכרו לעבדות על ידי גאיוס קסיוס לונגינוס. עוד ציין יוסף בן-מתתיהו, כי לאחר דיכוי המרד יישב אספסיאנוס באמאוס שמונה מאות חיילים משוחררים "הנפטרים מעבודות הצבא"[1], ושינה את שמה לניקופוליס - "עיר הניצחון". ברם, בכתבי יד שונים מספרו של יוסף בן-מתתיהו, צוינו ערכים שונים לגבי מרחק הקולוניה של אספסיאנוס מירושלים. לעיתים מופיע המספר 60 סטדיות (11 ק"מ) ולעיתים 30 (5.5 ק"מ), ונראה כי מדובר בשני מקומות שונים: האתר הראשון הוא עיירה בגבול עמק איילון שנודעה לאחר דיכוי המרד הגדול בשם ניקופוליס. האתר השני, ככל הנראה "קולוניה אמוסה", שכן בקרבת מוצא הנקראת בתנ"ך "המצה". במקום זה יישב אספסיאנוס חיילים משוחררים, ושם האתר השתמר בשמו של הכפר הערבי קאלוניה:
"הוא החזיק באדמת הארץ כברכושו הפרטי, למעט השטח שנתן לשמונה מאות חיילים למושב לאחר שסיימו את שירותם הצבאי; אדמות אלה היו באמאוס, מרחק שלושים ריס מירושלים."[2]
זיהוי על פי כתבי הנצרות
ישנם שתי גרסאות למרחקה של אמאוס מירושלים: בחלק מכתבי היד מוזכרת אמאוס במרחק 60 סטדיות מירושלים ובחלקם במרחק 160 סטדיות. כתבי היד המזכירים את המספר 60 רבים בהרבה מאלו המזכירים את המספר 160 (מתוך כ-3,000 כתבי יד שנמצאו רק כעשרים מזכירים את המספר 160 סטדיות). יחד עם זאת, הקודקסים המועטים המזכירים את המספר 160 סטדיות אמינים ועתיקים יותר. לדוגמה, אחד מכתבי היד המגדילים את המרחק בין אמאוס לירושלים ל-160 סטדיות הוא קודקס סינאיטיקוס, כתב יד מהמאה ה-4.
בסביבות המאה ה-4 קבע אוסביוס מקיסריה באונומסטיקון כי אמאוס שבכתבי הנצרות היא ניקופוליס שבעמק איילון, ובכך קיבל את האומדן של 160 סטדיות. בעקבות אוסביוס אימץ הירונימוס אותו זיהוי מקום בתרגומו ללטינית של האונומסטיקון, אף שבתרגומו לוולגטה השאיר את הערך 60. על סמך אנלוגיה מעורפלת של שמות ומרחקים, זוהו מקומות שונים בארץ ישראל, בתקופות שונות, כאמאוס שבכתבי הנצרות: הקסטל, קאלוניה, אבו גוש, עמואס, אל-קובייבה, בית גוברין, חירבת חמסה דרומית מערבית לבתיר, ארטאס הסמוכה לבריכות שלמה, ועוד. הוויכוח סביב הזיהוי המדויק טרם הוכרע, ועד היום מנסים אנשים שונים בכנסייה להגן על הזיהוי המקובל עליהם. נראה כי חשיבות הזיהוי של האתר המקורי נובעת בין השאר מכך שלרבים מהצליינים המבקרים במקומות הקדושים חשיבות המקום הקדוש אינה טמונה רק בזיכרון המסורת ובתפילה, אלא בידיעה כי המקום הוא אותנטי.
לקריאה נוספת
- יוחנן מנור, "המסורות השונות על מקומה של אמאוס", קרדום, 6,(1979), עמודים 26-21.
- Bagatti Bellarmino, Emmaus-Qubeibeh, Franciscan printing press, Jerusalem 1993
- Michel Vincent, Le Complexe Ecclésiatique d’Emmaüs-Nicopolis, Université de Paris Sorbonne, Paris IV, Paris, 1996-1997, Library of Beatitudes in Emmaus Nicopolis
- Sabino de Sandoli, The sanctuary of Emmaus and Nearby Biblical Sites, Franciscan printing press, Jerusalem1966
- Vincent L H et Abel F. M, Emmaus sa Basilique et son Histoire, Pairs 1932
- אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 181 - 182, מסת"ב 978-965-566-137-8
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים דוד רפ, ב"קבלת שבת" הם קוראים מהסידור, באתר הארץ - על קהילת בני האושר באמאוס שליד לטרון- הסבר על אמאוס במקורות יהודיים וגאוגרפיה במשנה
הערות שוליים
34133403אמאוס