הורם סולטאן
| לידה |
בין 1502 ל-1504 רוהאטין, ממלכת פולין | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
15 באפריל 1558 איסטנבול, האימפריה העות'מאנית | ||||||
| מדינה | האימפריה העות'מאנית | ||||||
| מקום קבורה | מסגד סולימאנייה, איסטנבול | ||||||
| עיסוק | האסקי סולטאן | ||||||
| דת | אסלאם סוני | ||||||
| בן זוג |
סולימאן המפואר (נשואים 1558–1531) | ||||||
| שושלת בית עות'מאן | |||||||
| |||||||
| |||||||
הורם סולטאן (בטורקית: Hürrem Sultan; 1500 – 18 באפריל 1558), הידועה גם בשם רוקסלנה (Roxelana), הייתה בת זוגו הראשית ואשתו החוקית של הסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר. היא הפכה לאחת הנשים החזקות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה העות'מאנית ודמות בולטת ושנויה במחלוקת בתקופה המכונה סולטנות הנשים.
נולדה ברוהאטין (אז אזור מזרחי של ממלכת פולין), הורם נחטפה על ידי הטטרים של קרים במהלך מלחמה ונלקחה בסופו של דבר לאיסטנבול, הבירה העות'מאנית. היא נכנסה לארמון הקיסרי, ועלתה בדרגות עד שהפכה למועדפת על הסולטאן סולימאן. סולימאן התחתן עם הורם והפך אותה לאשתו החוקית, דבר שלא היה נהוג במסורת העות'מאנית. היא הייתה בת הזוג הקיסרית הראשונה שקיבלה את התואר האסקי סולטאן. הורם נשארה בארמון הסולטאן למשך שארית חייה ונולדה לה עמו שישה ילדים, כולל הסולטאן העתידי סלים השני. היא הייתה סבתו של מוראט השלישי.
הורם השיגה כוח והשפיעה על הפוליטיקה של האימפריה העות'מאנית באמצעות בעלה, ושיחקה תפקיד פעיל בענייני האימפריה. היא שימשה כיועצת הראשית של הסולטאן, התכתבה בענייני מדינה עם המלך זיגמונט השני אוגוסט מפולין, ומימנה עבודות ציבוריות חשובות (שכללו את מתחם ההאסקי סולטאן ובית המרחץ הורם סולטאן). היא נפטרה בשנת 1558 באיסטנבול ונקברה במאוזוליאום בתוך מתחם מסגד סולימאנייה.
שמותיה
שם הלידה של הורם אינו ידוע. לסלי פ. פירס כתבה שייתכן שמדובר באנסטסיה, או באלכסנדרה ליסובסקה. בקרב העות'מאניים היא נודעה בעיקר בשם האסקי. משמעותם של הורם או חוראם היא "העליזה" בפרסית.
מוצא
מקורות מראים כי הורם סולטאן היה במקור מרוהאטין, שהייתה אז חלק מממלכת פולין. היא נולדה בעיירה רוהאטין 68 ק"מ דרומית-מזרחית ללבוב, עיר מרכזית של פרובינציית רותניה שבממלכת פולין. על פי מקורות של סוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17, כמו המשורר הפולני סמואל טוארדובסקי (נפטר בשנת 1661), שחקר את הנושא בטורקיה, הורם נולדה לכאורה לאדם המכונה ליסובסקי, שהיה כומר אורתודוקסי ממוצא רותני. שפת האם שלה הייתה רותנית.
בשנות ה-1510, הטטרים הקרימיים חטפו אותה במהלך אחת מפשיטות העבדים של קרים במזרח אירופה. ייתכן שהטטרים לקחו אותה לראשונה לעיר קפה, עיר מרכזית בסחר העבדים העות'מאני, לפני שהיא נלקחה לאיסטנבול. באיסטנבול בחרה הוולידה האפסה סולטאן בהורם כמתנה לבנה סולימאן. מאוחר יותר הצליחה הורם להפוך להאסקי סולטאן של הארמון הקיסרי העות'מאני. מיכאלו ליטואנוס כתב במאה ה-16 כי "אשתו האהובה ביותר של הקיסר הטורקי הנוכחי - אמו של הבן אשר ישלוט אחריו, נחטפה מארצנו".
שייח' קוטב אל-דין אל-נחראוולי, דתי ממכה, שביקר באיסטנבול בסוף שנת 1557, ציין בזיכרונותיו כי הורם סולטאן ממוצא רותני. היא הייתה משרתת בביתה של הנג'רלי פאטמה סולטאן, נכדתו של הסולטאן באיזיט השני. היא הוצגה בפני סולימאן כשהיה עוד נסיך.
חייה עם הסולטאן
רוקסלנה, שנקראה על ידי העות'מאניים הורם סולטאן, נכנסה כנראה לארמון בסביבות גיל חמש עשרה. השנה המדויקת בה נכנסה לארמון אינה ידועה, אך החוקרים סבורים שהיא הפכה לפילגשו של סולימאן בסביבות הזמן שבו הפך לסולטאן בשנת 1520.
עלייתה חסרת התקדים של הורם משפחה בארמון לאשתו החוקית של סולימאן ו"מלכת האימפריה העות'מאנית" משכה קנאה וחוסר נחת לא רק מיריבותיה בארמון, אלא גם מהאוכלוסייה הכללית. עד מהרה היא הפכה לאחת מבנות הזוג הבולטות ביותר של סולימאן לצד מאהידווראן סולטאן. אמנם קיימת מחלוקת על התאריכים המדויקים ללידת ילדיה, אך קיימת הסכמה אקדמית כי לידות חמשת ילדיה - שהזאדה מהמט, מיהרימה סולטאן, שהזאדה עבדאללה, הסולטאן סלים השני ושהזאדה באיזיט - התרחשו במהירות בארבע עד חמש השנים הבאות. ילדם האחרון של סולימאן והורם, שהזאדה ג'יהאנגיר, נולד גיבן, אך אלה שלפניו נולדו בריאים וזה הבטיח את עתיד השושלת העות'מאנית.
רוחה העליז ומזגה השובב זיכו אותה בשם חדש, הורם, מחוראם הפרסי, "העליזה". בארמון באיסטנבול, הורם הפכה ליריבה למאהידווראן והשפעתה על הסולטאן הפכה במהרה לאגדית. הורם הורשתה ללדת יותר מבן אחד, דבר שהיווה הפרה מוחלטת של עקרון הארמון הקיסרי הישן, "אם פילגש אחת - בן אחד". היא ילדה את רוב ילדיו של סולימאן. הורם ילדה את בנה הראשון מהמט בשנת 1521 (שנפטר בשנת 1543) ולאחר מכן ארבעה בנים נוספים, והרסה את מעמדה של מאהידווראן כאם לבנו היחיד של הסולטאן. אמו של סולימאן, האפסה סולטאן, דיכאה חלקית את היריבות בין שתי הנשים. על פי הדיווח של ברנרדו נבגרו, כתוצאה מהיריבות המרה פרץ מאבק בין שתי הנשים, כשמאהידווראן הכתה את הורם, מה שהכעיס את סולימאן. לדברי נקדד סאקאוגלו, היסטוריון טורקי, האשמות אלה לא היו אמיתיות.
בשנת 1533 או 1534 (התאריך המדויק אינו ידוע) סולימאן התחתן עם הורם בטקס רשמי ומפואר. מעולם לא הועלתה שפחה לשעבר למעמד של בת זוגו החוקית של הסולטאן, למרבה התדהמה של משקיפים בארמון ובעיר. הורם גם קיבלה את התואר האסקי סולטאן והייתה בת הזוג הראשונה שהחזיקה בתואר זה. תואר זה, ששימש במשך מאה שנים, שיקף את כוחן הגדול של בנות הזוג הקיסריות (רובן שפחות לשעבר) בחצר העות'מאנית, והעלתה את מעמדן לגבוה יותר מהנסיכות העות'מאניות, והפכה אותן לשוות במעמדן לקיסריות השונות באירופה. במקרה זה סולימאן לא רק ששבר את המנהג הישן, אלא יצר מסורת חדשה עבור הסולטאנים העות'מאניים העתידיים להתחתן בטקס רשמי ולהקנות לבנות זוגם השפעה משמעותית על החצר, במיוחד בנושא הירושה. שכרה של הורם עמד על 2,000 אקצ'ה ביום, מה שהפך אותה לאחת ההאסקי בעלות השכר הגבוה ביותר. לנישואיהם היו השלכות שהגבילו את האוטונומיה של סולימאן והוא נשלט על ידי אשתו. יתר על כן, תפקידה בחינוך והדרכת בניה לאורך חייהם בלט יותר.
מאוחר יותר הורם הפכה לאישה הראשונה שנשארה בארמון הסולטאן למשך כל חייה. במסורת המשפחתית הקיסרית העות'מאנית, בת זוגו של הסולטאן הייתה אמור להישאר בארמון רק עד שבנה יתבגר (בסביבות 16 או 17), לאחר מכן הוא יישלח מהבירה לשלוט במחוז רחוק (סנג'ק), ואמו תלווה אותו. בנות הזוג לא היו אמורות לחזור לאיסטנבול אלא אם כן בניהן ירשו את הכס. בניגוד למנהג עתיק יומין זה, הורם נשארה בארמון, גם לאחר שבניה הלכו לשלוט בסנג'קים של האימפריה.
יתר על כן, כשהיא נשארה באיסטנבול, היא עברה מהארמון שהיה נמצא ב"ארמון הישן" ועברה לצמיתות לארמון טופקאפי לאחר שריפה שהרסה את הארמון הישן. יש מקורות שאומרים שהיא עברה לטופקאפי, לא בגלל השריפה, אלא כתוצאה מנישואיה לסולימאן. כך או כך, זו הייתה חריגה משמעותית נוספת מהמנהגים הקבועים, מכיוון שהסולטאן מהמט הכובש הוציא במפורש צו על כך שנשים לא יורשו להתגורר באותו בניין בו התנהלו ענייני הממשלה. לאחר שהורם עברה לטופקאפי, הארמון נודע כ"ארמון החדש".
פעילויות צדקה
מלבד העיסוקים הפוליטיים שלה, הייתה הורם מעורבת בהקמת מספר מבניים ציבוריים ברחבי האימפריה, ממכה ועד ירושלים. בין השאר הקימה מסגד, שני בתי ספר לקוראן (מדרסה), מזרקה, ובית חולים לנשים ליד שוק השפחות בקונסטנטינופול. היא הקימה חמאם, בית המרחץ של האסקי הורם סולטאן, על מנת לשרת את קהילת המתפללים בקרבת איה סופיה. בירושלים הקימה בשנת 1552 את בית התמחוי של האסקי סולטאן, בית תמחוי לחלוקת מזון לעניים ונזקקים.
מותה
הורם סולטאן נפטרה ב-18 באפריל 1558 בארמון טופקאפי ונקברה במאוזוליאום בצורת כיפה, המעוטר באריחי איזניק המתארים את גן עדן, כנראה כמחווה לאופייה המחוייך והשמח. המאוזוליאום שלה ניצב בסמוך לזה של סולימאן, במסגד סולימאנייה שבאיסטנבול.
מורשת
הורם האסקי סולטאן או רוקסלנה, מוכרת גם בטורקיה המודרנית ובמערב, והיא מוזכרת במגוון יצירות אמנותיות. היא נתנה השראה לציורים, יצירות מוזיקליות (בהן "סימפוניה מס. 63" של יוזף היידן), אופרה מאת דניס סיצ'ינסקי, בלט, מחזות, ומספר רומנים שנכתבו בעיקר באוקראינית, אך גם באנגלית, צרפתית וגרמנית.
בספרד המודרנית המוקדמת, היא מופיעה או נרמזת בעבודות של פרנציסקו דה קואוודו וסופרים אחרים, ובמספר מחזות של לופה דה וגה. במחזה "The Holy League", טיציאן מופיע על הבמה בסנאט הוונציאני, ציין כי חזר זה עתה מביקור אצל הסולטאן, ומציג את הציור של רוקסלנה.
בשנת 2007, פתחו מוסלמים במריאופול, עיר נמל באוקראינה, מסגד לכבוד הורם סולטאן.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
29730586הורם סולטאן