אלפרד יאנזה
 | |
| יאנזה כגנרל-מיור | |
| לידה |
16 ביולי 1884 סטניסלאו, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
20 בדצמבר 1963 (בגיל 79) וינה, אוסטריה  |
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית הרפובליקה האוסטרית הראשונה אוסטריה הפדרלית |
| השתייכות |
צבא אוסטריה |
| תקופת הפעילות | 1902 – 17 בפברואר 1938 (כ־36 שנים) |
| דרגה |
 פלדמרשל-לויטננט |
| תפקידים בשירות | |
| רמטכ"ל צבא אוסטריה | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם הראשונה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| סוכן מכירות | |
| הנצחה | |
| בניין בבסיס שריון גרוסמיטל | |
אלפרד יאנזה (בגרמנית: Alfred Jansa; 16 ביולי 1884 – 20 בדצמבר 1963) היה קצין צבאי באוסטריה בין מלחמות העולם. הוא הגיע לדרגת פלדמרשל-לויטננט והיה ראש המטה הכללי משנת 1935 ועד פרישתו הכפויה ב-1938.
קצין בצבא האוסטרו-הונגרי
אלפרד יאנזה נולד ב-16 ביולי 1884 בתור אלפרד יוהאן תיאופיל יאנשה אדלר פון טננאו (Alfred Johann Theophil Janša Edler von Tannenau). הוא הצטרף לצבא הקיסרי כלויטננט בשנת 1903 לאחר שסיים את בית הספר לצוערים, ושירת בגדוד חי"ר מס' 72 בפוזסוני/פרסבורג (כיום ברטיסלבה) ולאחר מכן למד בבית הספר למלחמה בשנים 1908 עד 1911. ב-1 בנובמבר 1912, הוא הועלה לדרגת האופטמן ושובץ במטה הכללי של הצבא. יאנזה הוצב בסגל של מפקח הצבא וראש המדינה של בוסניה והרצגובינה, פלדצוגמייסטר אוסקר פוטיורק, בסרייבו, שם היה עד לרצח יורש העצר ולתחילת המלחמה ב-1914.
במהלך מלחמת העולם הראשונה עבד כקצין מטה כמעט בכל חזיתות המלחמה, ואף היה במטות של צבא הקיסרות הגרמנית. מספטמבר 1915 עד פברואר 1916 הוצב בצוות גנרל-פלדמרשל אוגוסט פון מקנזן בבלקן. שם הוא גם פגש את ראש המטה שלו, גנרל הנס פון זקט, שהיה אמור להוביל את הקמת הרייכסווהר הגרמני לאחר 1918. מאוחר יותר, שירת גם במטהו של הגנרל הגרמני אוטו פון בלו במקדוניה. הוא העביר חלק ניכר משנת 1917 בחזית הרוסית. ב-1918 הוצב לבסוף במפקדת הארמייה ה-14 של צבא גרמניה של הגנרל קונרד קראפט פון דלמנזינגן בחזית האיטלקית כקצין קישור.
בין המלחמות
לאחר המלחמה שירת בצבא הרפובליקה הראשונה ועלה לדרגת אוברסט ומונה להיות ראש המטה של הבריגדה השלישית בסנקט פלטן. ב-28 יוני 1930 הוא הועלה לדרגת גנרל-מיור וקיבל את הפיקוד על הבריגדה, עליה פיקד עד 1932. בתחילת 1933 הוא נשלח כנציג אוסטריה לוועידת פירוק הנשק של ז'נבה. לאחר מכן מונה לנספח צבאי בגרמניה הנאצית ובשווייץ. הודות לקשריו מימי מלחמת העולם הראשונה, הוא לא רק קיבל ידע מפורט על חימושו מחדש של הוורמאכט שהחל לאחר 1935, אלא גם הצליח ליצור תמונה מדויקת של המשטר הנאצי. בעקבות זאת, יאנזה נעשה מודע לחלוטין לסכנה הנובעת מגרמניה של היטלר. באותה השנה הוא הוחזר מברלין על ידי הדיקטטורה האוסטרית תחת הקנצלר קורט שושניג ומ-1 ביוני הופקד על ניהול סעיף III של משרד ההגנה הפדרלי: זה הפך אותו דה-פקטו לראש המטה הכללי, אולם הוא קיבל את התואר רשמית רק עם כניסת שירות פדרלי חובה ב-1 באפריל 1936.
יאנזה ראה בהתחמשות המהירה של הצבא את תפקידו העיקרי, על מנת להפוך את אוסטריה לבעלת יכולת הגנה עצמית – במיוחד מול הרייך הגרמני. לפי הערכותיו, בשנת 1939 עלולה להיות מתקפה על אוסטריה מצד היטלר. עם זאת, לא היו מספיק תקציבים לתוכניות מרחיקות הלכת שלו. גובשה תוכנית הגנה ("תוכנית יאנזה"), שבה ניסה בעיקר לזכות בתמיכת איטליה. תוכננה גם מערכת ביצורים, אך זו יושמה רק ב-1938. מבחינה מבצעית, יאנזה הסתמך בתוכניתו על שימוש בנהר הטראון כקו הגנה מפני התוקפים הגרמנים, על מנת להימנע מקרב מכריע וכדי להרוויח זמן עד שמדינות אחרות - בדגש על איטליה - תוכלנה להתערב.
ההנהגה הגרמנית הייתה מודעת היטב לסלידתו הברורה של יאנשה מגרמניה הנאצית ולתוכניות ההגנתיות הנמרצות שלו. לכן, בין דרישותיו של היטלר בהסכם ברכטסגאדן עם שושניג ב-12 בפברואר 1938, נדרש בסעיף השמיני שפלדמרשל-לויטננט יאנזה יתפטר מתפקידו, לטובת גנרל-מיור גנרל פרנץ במה. שושניג נענה לדרישה זו כדי לא להתגרות בגרמניה למרות הקו הנוקשה נגדה, ותירץ את הפיטורין בכך שיאנזה הגיע לגיל פרישה גם ככה. עם זאת, הרמטכ"ל לא קיבל הודעה רשמית על החלטה זו ולמד עליה מהתקשורת, והגיש מיד את התפטרותו.
ב-16 בפברואר 1938, ערך יאנזה את ביקור הפרידה שלו אצל הנשיא והמפקד העליון וילהלם מיקלס, שאמר לו בצער ששושניג אינו מתכנן התנגדות צבאית נגד גרמניה. למחרת, הוצג בפניו צו הפרישה שלו. עם פרישתו הכפויה של יאנזה, נאבד אלמנט אנטי-נאצי נוסף באוסטריה והסתמן עוד צעד אל עבר האנשלוס.
תחת השלטון הנאצי
ב-28 בספטמבר 1938, חצי שנה לאחר האנשלוס, יאנזה קיבל מהגסטפו בווינה שני צווים שנשלחו מהיידריך: גירוש "מכל מחוזות אוסטריה", ומגורים בכפייה בארפורט מ-30 בספטמבר 1938. יאנזה נאלץ לשמור את שתי הגזירות בסוד תחת איום להשלח למחנה ריכוז, ועזב את אוסטמארק (אוסטריה תחת שלטון הרייך השלישי). כאשר הפנסייה הצבאית שלו הופחתה בשליש ב-1939 מפני שהתנגד לנאציזם טרם האנשלוס, הוא הגדיל את ההכנסה שלו על ידי עבודה כמוכר ביטוח עבור קבוצת גרלינג כדי שיוכל לממן את לימודי בנותיו שנותרו בווינה. ב-1943 נאסר עליו לנסוע כנציג, והוא החל לעבוד אצל מפיץ חלקי רכב.
לאחר מלחמת העולם השנייה
בשנת 1945 ביקרו אותו אסירים אוסטרים ממחנה הריכוז בוכנוולד ליד ארפורט והודו לו על תמיכתו המוסרית. הוא עצמו נשאר לעת עתה בארפורט גם לאחר העברת השליטה מהצבא האמריקני לצבא האדום, אך עד מהרה נאלץ לעבור לגראץ באביב 1946. משם חזר לווינה בתחילת 1947.
ב-15 בינואר 1947, יאנזה הוזמן לשיחות עם הקנצלר לאופולד פיגלעל הקמת הצבא האוסטרי מחדש. במקביל, שרים ממפלגת העם ניסו לזרז את סיום הכיבוש ולחתום על הסכם המדינה עם ארבע בעלות הברית, ותכננו למנות את יאנזה לראש הצבא החדש, אולם תוכנית זו לא התממשה. עד פרישתו ב-1954, עת היה בן 70, יאנזה עבד בשלוחה הווינאית של חברת חלפים לרכב, שעבורה כבר עבד בארפורט.
הצבא הפדרלי של הרפובליקה השנייה, שהוקם רק ב-1955 עם קבלת העצמאות של אוסטריה, הוקם על פי תפיסתו של יאנזה שנוסחה ב-1947. על שם יאנזה נקרא בניין בבסיס שריון בגרוסמיטל שעל יד וינר נוישטאשדט.
עיטורים צבאיים (נכון לשנת 1933)
- סהר הברזל העות'מאני.
- צלב ברזל מדרגה ראשונה.
- מסדר ההצטיינות הצבאי הבווארי מדרגה שלישית עם עיטור המלחמה והחרבות.
- אות כבוד מדרגה שנייה.
- מדליית הצטיינות צבאית ברונזה עם סרט אדום.
- מדליית הצטיינות צבאית ברונזה עם סרט הצלב הצבאי.
- מדליית הצטיינות צבאית כסף עם סרט הצלב הצבאי.
- צלב הכשרון הצבאי מדרגה שלישית עם עיטור המלחמה.
- מסדר כתר הברזל מדרגה שלישית עם עיטור המלחמה והחרבות.
- עיטור הכסף הגדול לשירות רפובליקת אוסטריה
לקריאה נוספת
- Alexander N. Lassner, Ein österreichischer General gegen Hitler: Feldmarschalleutnant Alfred Jansa; Erinnerungen, ed. Peter Broucek (Vienna: Böhlau, 2011), Contemporary Austrian Studies, Vol. 21, University of New Orleans Press, 2012, pp. 436-446 (באנגלית).
- עמוד האינטרנט אודות יאנזה והבניין שעל שמו באתר צבא אוסטריה (בגרמנית).
קישורים חיצוניים
34147272אלפרד יאנזה