אלכסנדרופולי
מדינה | יוון |
---|---|
מחוז | מזרח מקדוניה ותראקיה |
יחידה אזורית | אברוס |
ראש העיר | גאורגיס אלכסנדריס |
תאריך ייסוד | 1875 |
שטח | 642.25 קמ"ר |
גובה | 11 מטרים |
אוכלוסייה | |
‑ צפיפות | 54.2 נפש לקמ"ר (2010) |
אזור זמן | UTC +2 |
http://www.alexpolis.gr | |
אלכסנדרופולי (ביוונית: Αλεξανδρούπολη, בטורקית: Dedeağaç, בבולגרית: Дедеагач) היא עיר הבירה של היחידה האזורית של אברוס שביוון, ובה 66,125 תושבים (נכון ל-2010)[1]. העיר שוכנת 14.5 ק"מ מערבית לדלתה של נהר המריצה, כ-40 ק"מ מגבול טורקיה וכ-380 ק"מ מהעיר סלוניקי. העיר מוקפת בכפרי דייגים וחופים המהווים מקור לתיירות. בעיר אוניברסיטה אחת ורשת בתי ספר ציבוריים.
היסטוריה
באזור העיר נמצאו שרידי התיישבות פזורה של בני אדם, אשר מתוארכים לתקופה הנאוליתית, באלף ה-5 לפנה"ס ושרידי התיישבות צפופה יותר, המתוארכים לתקופת הברונזה, באלף ה-2 לפנה"ס. עוד במקום שרידי יישובים מתקופת האימפריה הרומית ומתקופת האימפריה הביזנטית.
העיר התפתחה מכפר דייגים ליישוב עם מאפיינים עירוניים במאה ה-19, כאשר מהנדסים מטעם האימפריה העות'מאנית עסקו בבניית מסילת הרכבת מאיסטנבול למקדוניה, שעברה דרך העיר דידימוטיכו ובסמיכות לאלכסנדרופולי, אשר נקראה בעת ההיא בטורקית Dedeağaç, דֶדֶאָגַאץ'. בעת המלחמה העות'מאנית-רוסית, נכבשה העיר על ידי הצבא הרוסי וקציניו החלו את תהליך העיור של היישוב, על ידי תכנון אורבני מסודר של הרחבת היישוב בסגנון אירופאי הכולל רחובות רחבים מאוד, בשונה מהארכיטקטורה העות'מאנית. אף על פי שבסיום המלחמה הוחזרה העיר לעות'מאנים, התהליך היה בלתי הפיך. בתקופת מלחמת הבלקן הראשונה הפך היישוב לעיר ובה מרכז מסחרי, אשר נסב סביב הפעילות בתחנת הרכבת והנמל. בתאריך 8 בנובמבר 1912, נכבשה העיר על ידי הצבא הבולגרי בעזרת סיוע מהצי היווני. במלחמת הבלקן השנייה הפכו בולגריה ויוון ליריבות וכך בתאריך 11 ביולי 1913, נכבשה העיר על ידי הצבא היווני. במסגרת הסכם בוקרשט, סוכם כי העיר תועבר לבולגריה יחד עם כל אזור מערב תראקיה.
לאחר תבוסת בולגריה במלחמת העולם הראשונה נחתם חוזה ניי ובמסגרתו הוחזרה העיר ליוונים ב-14 במאי 1920, תוך מתן זכויות שימוש בנמל לבולגרים. במהלך מלחמת יוון–טורקיה הפכו העיר וסביבותיה לאזור קרבות, אך היא נשארה בשליטה יוונית בתום המלחמה. במהלך מלחמת העולם השנייה, תמכה בולגריה בגרמניה הנאצית וקיבלה לחזקתה את חבל תראקיה ובכלל זה את העיר. העיר הייתה בשליטה בולגרית מחודש מאי 1941 ועד ספטמבר 1944 ובתקופה זו סבלה נזקים כבדים ואוכלוסייתה הצטמצמה. לאחר תום מלחמת האזרחים ביוון, עברה אלכסנדרופולי תנופת פיתוח והפכה למוקד תיירות ומסחר, כאשר מסילות רכבת מחברות בינה לבין ערי יוון והמדינות השכנות.
הקהילה היהודית
- ערך מורחב – יהדות יוון
בעיר אלכסנדרופולי התגוררה קהילה יהודית ספרדית קטנה, אשר בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה 165 נפשות[2]. ב-4 במרץ 1943 אחר חצות, נערכה אקציה בכל רחבי תראקיה על ידי חיילים בולגרים אשר עצרו 42[3] מיהודי העיר, הובילו אותם לתוך שטח בולגריה וריכזו אותם במחסני טבק בערים בלגואבגרד ודופניצה[4]. בני הקהילה הוכו בידי החיילים הבולגרים, רכושם נבזז ובחלוף שבועיים הועלו על רכבות משא פתוחות, שיעדן העיר לום שעל גדת הדנובה. בנמל לום הועלו על מעבורת לכיוון העיר וינה, שם הועברו לרכבות משא שיעדן העיר קטוביץ וממנה נשלחו למחנה טרבלינקה. איש מהמגורשים לא ניצל[5]. שאר יהודי העיר נמלטו לשטח שהיה נתון לשליטת האיטלקים וחלקם גורשו מאוחר יותר למחנות ההשמדה. בראשית המאה ה-21 לא התגוררו יהודים בעיר.
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
- אתר האינטרנט הרשמי של אלכסנדרופולי
- גדעון רפאל, "יהדות יוון בשואה", באתר המכון ללימודי השואה ע"ש ח. אייבשיץ.
- אלכסנדרופולי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ נתוני אוכלוסייה ביוון "אוכלוסיית העיר אלכסנדרופולי", באתר משרד הפנים היווני(ביוונית).
- ^ שמחה סיאני, " יהודי יוון ", חוברת "מדי חודש בחודשו"-גיליון 177, עמוד 32, באתר משרד החינוך .
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 86.
- ^ משה מוסק, "כפשע בינם לבין המוות - יהודי בולגריה", באתר "יד ושם"
- ^ נסים יושע, "השועל הבלקני – על חלקה של בולגריה בהשמדת יהודים", באתר "יד ושם"
34037021אלכסנדרופולי