אלכסין טינה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אלכסנדרין פטרונלה פרנסינה טינה (באנגלית: Alexandrine Tinné; 17 באוקטובר 1835 – 1 באוגוסט 1869) הייתה חוקרת הולנדית באפריקה והאישה האירופית הראשונה שניסתה לחצות את הסהרה. לעיתים קרובות היא השתמשה בשם הפרטי אלכסין.
ראשית החיים
אלכסנדרין הייתה בתם של פיליפ פרדריק טינה והברונית הנרייט ואן קפלן. פיליפ טינה היה סוחר הולנדי שהתיישב באנגליה בזמן מלחמות נפוליאון ומאוחר יותר חזר לארץ הולדתו. הנרייט ואן קפלן, בתו של סגן אדמירל הולנדי מפורסם, תיאודורוס פרדריק ואן קפלן, היא הייתה אשתו השנייה של פיליפ. אלכסנדרין נולדה כשאביה היה בן שישים ושלוש. אלכסנדרין הצעירה חונכה בבית והפגינה בקיאות בפסנתר. אביה העשיר נפטר כשהייתה בת עשר, והותירה אותה האישה העשירה בהולנד.[1] [2]
מסעות בצפון מזרח ומרכז אפריקה
במהלך המסע הנרחב הראשון במרכז אפריקה, עזבה אלכסנדרין טינה את אירופה בקיץ 1861 לאזור הנילוס הלבן. בליווי אמה ודודתה, היא יצאה לדרך ב־9 בינואר 1862. לאחר שהות קצרה בחרטום המשלחת נסעה לנילוס הלבן אל גונדקורו. הן היו הנשים האירופיות הראשונות שהגיעו לשם. אלכסנדרין חלתה והם נאלצו לחזור לחרטום ב־20 בנובמבר. מיד לאחר חזרתם נפגשו עם תיאודור פון הוגלין והרמן סטיודנר והם תכננו לנסוע לבהאר-אל-עזאל, יובל של הנילוס הלבן, כדי להגיע למדינות 'ניאם-ניאם'. (אזנדה).
הוגלין וסטודנר עזבו את חרטום ב־25 בינואר, להכין את המשלחת. אלכסנדרין ומשפחתה עזבו ב -5 בפברואר. הוגלין תכנן גם מחקר גאוגרפי, כשהוא התכוון לסקור את האזור שמעבר לנילוס, ולברר עד כמה משתרע אגן הנילוס מערבה. כמו כן לחקור את הדיווחים על המצאות אגם מים גדול במרכז אפריקה ממזרח לאלה שכבר היו מוכרים, ככל הנראה התכוון להגיע למרכז אגן הקונגו. [3]
במעלה נהר באהר אל גזאל הם הגיעו לגבול המסע ב־10 במרץ. הם המשיכו במסע יבשתי עד ג'בל קוסנגו, על גבול מדינת ניאם-ניאם (הגבול בין סודן הנוכחית ומדינת קונגו). במהלך המסע כל אנשי המשלחת סבלו קשות מחום. סטיודנר נפטר באפריל ואמה של אלכסנדרין ביולי, ואחריה שתי העוזרות ההולנדיות. לאחר עייפות וסכנות רבות, שארית המשלחת הגיעה לחרטום בסוף מרץ 1864, כאשר דודה של אלכסנדרין שנשארה בחרטום, נפטרה גם היא. אלכסנדרין טינה קברה את דודתה ואת עוזרתה האחת והחזירה את גופת אמה ואת העוזרת השנייה לקהיר.
ג'ון טינה, אחיה למחצה מליברפול, הגיע לקהיר, בראשית 1865, מתוך כוונה לדבר איתה שתחזור אתו הביתה. אבל הוא לא הצליח לשכנע אותה, ג'ון עזב עם שתי הגופות וחלק גדול מהאוסף האתנוגרפי שהיא אספה. גופת אמה נקברה מאוחר יותר בבית העלמין בהאג. האוסף האתנוגרפי של אלכסנדרין נתרם על ידי ג'ון למוזיאון ציבורי - המוזיאון העולמי של ליברפול.[4] התוצאות הגאוגרפיות והמדעיות של המשלחת היו חשובות ביותר, כפי שניתן לראות בדיווחים של המשלחת שכתב הוגלין. כמה מהצמחים שהתגלו על ידי המשלחת פורסמו בווינה בשנת 1867 תחת הכותרת Plantae Tinneanae והוא הציג 24 מינים חדשים למדע, בהם 19 מינים במשפחת הנענע.[5]
בקהיר התגוררה אלכסנדרין בסגנון מזרחי בארבע השנים הבאות, תוך כדי כך ביקרה באלג'יריה, בתוניסיה ובאזורים אחרים שבים התיכון. בשנת 1868 היא עשתה ניסיון להגיע מאלג'יר לשבט הטוארג' במערב הסהרה אבל הניסיון נכשל.[6]
משלחת בסהרה ומוות
בינואר 1869 היא שוב ניסתה להגיע לשבט הטוארג'. היא התחילה את המסע מטריפולי עם שיירה, והתכוונה להמשיך לאגם צ'אד, ומשם דרך דארפור וקורדופן לנילוס העליון. במורזוק פגשה את החוקר הגרמני גוסטב נכטיגל, עמו התכוונה לחצות את המדבר. מכיוון שנכטיגל רצה לנסוע קודם להרי טיבסטי, היא יצאה לדרכה לבדה. השיירה שלה התקדמה לאט. בגלל מחלותיה (דלקת בעיניים) היא לא הצליחה לשמור על המשמעת והסדר בקבוצה שלה.[7]
בשעות הבוקר המוקדמות של ה -1 באוגוסט במסלול ממורזוק לג'ת היא נרצחה יחד עם שני הולנדים ממשלחתה. על פי החשד על ידי אנשי הטוארג' שהיו בקבוצת הליווי שלה. על פי ההצהרות בבית המשפט בטריפולי בדצמבר 1869, היא נרצחה בשתי מכות חרב (אחת בצווארה, אחת על אחת מידיה) גרמו לה להתמוטט. הם השאירו אותה לדמם למוות. ישנן מספר תאוריות לגבי המניע, אף אחת מהן לא הוכחה. האחת היא שהמלווים שלה האמינו שמיכלי הברזל שלה היו מלאים בזהב. אבל סביר גם שמותה נבע כתוצאה מסכסוך פוליטי פנימי בין ראשי טוארג' המקומיים. חוקר אחר, ארווין פון בארי, שביקר באותו אזור בשנות ה -70 של המאה ה -19, פגש את משתתפי ההתקפה ולמד שמדובר בפעולה נגד המנהיג הזקן של הטוארגים הצפוניים, במטרה להרחיק אותו מהשלטון על ידי הריגת אנשי המשלחת הנוצריים. ברצח זה הם רצו להוכיח שהמנהיג הזקן, חלש מכדי להגן על החוקרים האירופאיים. בהתחשב במאבקים הפנימיים בקרב הטוארג'ים הצפוניים שנמשכו עד לכיבוש העות'מאני של מחוז פזאן (דרום לוב), גרסה זו היא ההסבר הסביר ביותר לטבח שלא היה לו כנראה מוטיבציה אחרת.
במשך שנים האמינו כי הממצאים האתנוגרפיים שלה במוזיאון בליברפול, אנגליה נהרסו בשנת 1941 במהלך ההפצצות של מלחמת העולם השנייה. הכנסייה שנבנתה לזכרה בהאג נהרסה באופן דומה. בדיקות שנעשו גילו כי כ 75% (יותר ממאה חפצים) מהאוסף האתנוגרפי שלה שרדו את הפצצה האווירית. מלבד ערכם כמסמך נדיר של שני מסעותיה בסודן בשנים 1862–1864, האוסף שלה, יחד עם האוסף של הוגלין בשטוטגרט (מוזיאון לינדן), מייצגים דוגמאות נדירות של מוצגים מוקדמים השייכים לתרבויות חומריות בסודן.
שלט קטן ליד ג'ובה בסודן המנציח את חוקרי הנילוס הגדולים של המאה ה -19 נושא את שמה, כמו גם לוח בטנג'יר. רבים מהמסמכים שנותרו, כולל מרבית מכתביה מאפריקה, מאוחסנים בארכיון הלאומי בהאג. תצלומיה נמצאים בארכיון הלאומי והארכיון העירוני של האג.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Harry Johnston (17 November 2011). The Nile Quest: A Record of the Exploration of the Nile and Its Basin. Cambridge University Press. pp. 192–194.
- ^ McLoone, Margo, Women explorers in Africa: Christina Dodwell, Delia Akeley, Mary Kingsley, Florence von Sass Baker, and Alexandrine Tinne (Capstone Press, 1997)
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Tinné, Alexandrine Petronella Francina". Encyclopædia Britannica. 26 (11th ed.). Cambridge University Press.
- ^ John A Tinné, 1864, Geographical Notes of an Expedition in Central Africa by three Dutch Ladies, (Liverpool,)
- ^ ie Tuareg. Herren der Sahara. Ausstellung der Heinrich-Barth-Gesellschaft (in German only), Cornelius Trebbin & Peter Kremer (Düsseldorf 1986)
- ^ The Fateful Journey'. The Expedition of Alexine Tinne and Theodor von Heuglin in Sudan (1863-1864). A Study of their travel accounts and ethnographic collections, Robert Joost Willink (Amsterdam, 2011)
- ^ Alexandrine Tinne (1835-1869) - Afrikareisende des 19. Jahrhunderts. Zur Geschichte des Reisens, Antje Köhlerschmidt (Magdeburg 1994; Ph. D. thesis.
26071700אלכסין טינה