אלי איל
אלי איל (אליהו פיינגרש) (19 ביולי 1923 – 5 ביוני 2009, י"ג בסיוון תשס"ט) היה מראשוני אנשי מחלקת הטיס של הפלמ"ח וטייסי חיל האוויר, ומפקד טייסת.
ביוגרפיה
אליהו פיינגרש נולד בקיץ 1923 בעיירה צֶלֶה (celle) שברפובליקת ויימאר (במאה ה-21, בסקסוניה התחתונה שבגרמניה), ילד שמיני במשפחה בת שתים-עשרה נפשות. בשנת 1939 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער, והגיע לקיבוץ שריד, שם למד וקיבל את הכשרתו.
הוריו, שלוש אחיותיו ואחיו הצעיר נספו בשואה. יתר אחיו עלו לארץ ישראל ולחמו כחיילים עבריים בצבא הבריטי כנגד הגרמנים.
שירותו בפלמ"ח
בשנת 1941 התגייס לפלמ"ח, ושירת במחלקת הגלבוע בפלוגה א'. כמקלען השתתף בפיצוץ המכ"ם בסידנא עלי. בנוסף עסק בצילומי אוויר של מטרות בריטיות וערביות. כן לקח חלק באבטחת יישובים, בהורדת מעפילים ובעשייה חבלנית – ב"ליל הגשרים". בנוסף שימש נַשָּק. היה מראשוני אנשי מחלקת הטיס של הפלמ"ח. שירת בדרגת מ"כ. באביב 1948 הטיס מטוסי אוסטר במשימות שונות בעיקר לנגב. היה ממקימי טייסת הנגב יחד עם עזר ויצמן וכאשר זה יצא לצ'כוסלובקיה קיבל את הפיקוד על הטייסת. עבר בין יישובי הנגב והקים תשתית ראשונה למנחתים עבור מטוסי האוסטר. בזכות אומץ ליבו תרם רבות לעמידתו של קיבוץ כפר דרום במצור הארוך עליו. במרץ 1948 נחת בתוך קיבוץ יד מרדכי כאשר הביא אליו את גרשון דובנבוים והמריא עם יולדת מאחוריו. ב-19 במאי המריא לטיסת מודיעין מעל לקיבוץ יד מרדכי כאשר מתחתיו עברו מטוסי ספיטפייר מצריים. אחד מהם איתר אותו וניסה להפילו אך כשל. ייסד מחדש את הטייסת במנחת דורות ממנו פעל עד סוף המלחמה.
שירותו בצה"ל
משהוקם צה"ל, שירת כטייס בחיל האוויר. הוא עסק בתפקידים שהיו כרוכים בטיסה, במערך הפיקודי ובמערך ההדרכה, בצבא סדיר ובקבע. במילואים שרת במשך ארבעים שנה.
שימש כמפקד הטייסת הראשון בחיל האוויר. הוא היה מפקד טייסת א' מדצמבר 1947, תפקיד שלו נבחר בבחירות דמוקרטיות על ידי חבריו הטייסים. הוא לחם במסגרת הטייסת במהלך כל מלחמת העצמאות. בשנת 1953 השתחרר מצה"ל ובשנת 1956 חזר לשירות סדיר.
איל פיקד על שבע טייסות בחיל האוויר, במטוסי ספיטפייר, מוסטנג, מוסקיטו ומטאור, על בית הספר לקצינים של החיל וכן על בסיס שדה דב בתל אביב (אוקטובר 1963 - פברואר 1965). לפני מלחמת סיני ביצע טיסות צילום במסגרת טייסת 115 ולחם במלחמה, היה יועץ במחלקת מבצעים של חיל האוויר האתיופי, טס ולחם בטייסת הפוגות במלחמת ששת הימים, כסגן-אלוף במילואים. במלחמה זו פיקד על רביעיית פוגות שתקפו עמדות ומטרות ירדניות בגזרת ירושלים.
עשה שירות מילואים באית"ן – היחידה לאיתור נעדרים, וכן היה מדריך טיסה אזרחי בבית הספר לטיס בחיל האוויר.
פעילותו האזרחית
בין השנים 1972-1974, שימש איל כמזכיר הפדרציה הציונית באירופה וישב בציריך. עבד כעיתונאי ופרשן צבאי, כתב ב"על המשמר" ובבטאון חיל האוויר. בשנותיו האחרונות היה גם חוקר היסטוריה עצמאי בתחומים של לוחמה אווירית ותקופת בית שני.
שיחק טניס יותר מ-50 שנה והיה זקן שחקני הטניס בישראל במשך שנים רבות. השתתף כשחקן טניס בכל משחקי המכביה שנערכו בארץ. לאחר מותו, במכבייה ה-18 ב-2009, הוענקה לו מדליית זהב ותעודת הצטיינות.
סיים את לימודיו לתואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה בגיל 80. בגיל 85, אף על פי שחלה במחלה קשה, סיים ב-2009 בהצטיינות לימודי תואר שני בחוג ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן.
אלי איל, תושב רמת השרון, היה נשוי לפנינה לבית רובינשטיין ואב לשלושה ילדים. נפטר ב-5 ביוני 2009 ונקבר בבית הקברות מורשה ברמת השרון.
קישורים חיצוניים
- אלי איל, באתר הפלמ"ח
- אורי דרומי, מפקד הטייסת נבחר בהצבעה דמוקרטית, באתר הארץ, 19 ביוני 2009
25206798אלי איל