אליעזר הירשאוגה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אליעזר (לייזר) הירשַאוּגֶה (בכתיב יידי: הירשאַוגע; בכתב לטיני: Eliezer Hirschauge; נודע בשם העט א. גורל (גוראַל); 20 במאי 1911, ורשה – 8 במאי 1954, תל אביב-יפו) היה אנרכיסט יהודי פולני, פובליציסט, מוציא לאור של ספרים ועיתונים, מחבר ספר זיכרונות המתאר את ההיסטוריה של התנועה האנרכיסטית בפולין. מהדמויות החשובות בתנועה האנרכיסטית בקרב יהודי ורשה בשנות ה-30, ומניח היסודות לפעילות האנרכיסטית בישראל.
ביוגרפיה
אליעזר הירשאוגה נולד בשנת 1911 בעיר ורשה למשפחה חסידית מרובת ילדים, לאביו מנחם ואמו גליקה. בגיל חמש נשלח ללמוד בחדר, ובהמשך למד בישיבה עד גיל 16. לאחר שסיים את לימודיו בישיבה, הלך ללמוד סדרות דפוס, בניגוד לרצון הוריו, ובמקביל העשיר את ידיעותיו בצורה אוטודידקטית, והחל לפעול במסגרת התנועה האנרכיסטית.
בשנות ה-30 החל להפיץ את ההגות האנרכיסטית בקרב הנוער היהודי החסידי של ורשה, וביתו הפך למרכז למפגשים ודיונים אנרכיסטיים של אותו נוער.[1] באותה תקופה פעל כאנרכיסט, וכתב מאמרי הגות אנרכיסטיים, שתורגמו והתפרסמו בעיתונים בפולין, גרמניה, אנגליה, צרפת, ארצות הברית ויפן.[1]
ב-1936 נישא לדינה הוזרסקי. באותה תקופה התעניין מאוד במתרחש במחנה האנרכיסטים במלחמת האזרחים בספרד, הוציא עלון בשם "שפאניע אויפן שייד-וועג" (יידיש: ספרד בדרך הצל), תרגם אותו בעצמו לפולנית, והוא ואשתו הפיצו מספר עותקים שלו ברחבי פולין, עד שהם הופקעו על ידי הממשלה הראקציונרית של פולין. באותה עת גם תרגם לאנגלית מספר פרקים של עבודתו הפילוסופית של הרמב"ם, "מורה נבוכים".
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 וההפצצות הכבדות של ורשה על ידי מטוסי גרמניה הנאצית, ברח עם אשתו דינה מפולין, לצד פליטים נוספים, תחילה לעיירה וסאליוב (Vselyub) שבאזור נבהרדק בברית המועצות (כיום בבלארוס), בה העבירו השניים שנה אחת (1940-1939), כשאליעזר עבד כמורה ועסק במתן שיעורים פרטיים לילדי העיירה, ודינה עבדה כאחות בבית החולים המקומי. משלא ניתנה להם אזרחות סובייטית, הם נשלחו ליקטרינבורג שבהרי אורל, שם עבד אליעזר כסייס באורווה מקומית. באוראל סבלו השניים ממחסור ומרעב, ושהו במקום שנה אחת (1941-1940). לאחר מכן נשלחו לאוזבקיסטן, בה עבדו בקולחוז מקומי, ומשם הועברו לקזחסטן, שם עבדה דינה כאחות במתקן אמבולטורי ואליעזר כפועל כללי בבית החולים המקומי, כשעיקר עיסוקו היה בצביעה ובניקיון. זמן לא רב לאחר מכן, גויס הירשאוגה לצבא האדום, והשתתף בקרב סטלינגרד, ועם סיום המלחמה, שבו השניים לוורשה. בוורשה לא מצאו השניים כל זכר למשפחתם, ועברו למחנה עקורים במערב גרמניה. במחנה העקורים עבד כמורה, וכמו כן, כתב והוציא לאור ספר לימוד עברית לילדי המחנה בשם "עדן"[1][2].
בנובמבר 1947 היגרו הוא ואשתו לארץ ישראל. בהגיעם התקבל הירשאוגה לעבודה כסדר דפוס בבית הדפוס "המרכז" בתל אביב-יפו. אולם, זמן קצר לאחר מכן גויס לשורות צה"ל (הימים ימי מלחמת 1948), ושב לעבודתו עם שחרורו.[2] לאחר שחרורו, הפך הירשאוגה אט אט לכוח המניע מאחורי התנועה האנרכיסטית המתעוררת בקרב ניצולי השואה שהגיעו לארץ.[1] החל מסוף שנות ה-40 פרסם באופן קבוע מאמרים בשבועון האנרכיסטי היידי-אמריקאי החשוב ביותר, "פרייע ארבייטער שטימע" (אנ'). הירשאוגה היה מוכר בחוגים האנרכיסטיים של תל אביב-יפו, וב-1950, פרסם שני גיליונות של עלון אנרכיסטי בשם "ספרייה למחשבה חופשית". לאחר כשנתיים, הפך למייסדו, עורכו והמוציא לאור של העיתון האנרכו-סינדיקליסטי "דעות", שגם כן יצא בשני גיליונות בלבד. ב"דעות" פרסם הירשאוגה מאמרים מאת רודולף רוקר, אלברט איינשטיין, ג'ורג' וודקוק, יצחק נחמן שטיינברג, חיבורים סוציו-פוליטיים וטקסטים על ההיסטוריה של האנרכיזם.
ב-1953, פרסם ספר על אודות ההיסטוריה של התנועה האנרכיסטית בפולין, בשם "טרוים אין פארווירקלעכונג: זכרונות-פארצייכנונגען און באֵמערקונגען וועגן דער אֵנאֵרכיסטישער באווענגונג אין פוילן" (יידיש: "חזון בהתגשמותו: רישומי זיכרונות והערות על התנועה האנרכיסטית בפולין"), שבו הביא מזיכרונותיו ממאבקי הצעירים האנרכיסטים ומהעבודה הפוליטית המחתרתית של האנרכיסטים בוורשה שלפני מלחמת העולם השנייה. ספר זה נותר כבעל תרומה משמעותית להיסטוריה הכתובה על אודות האנרכיזם בפולין שבין שתי מלחמות העולם, זאת בשל מיעוט בפרסומים אחרים בנושא. במלאת עשר שנים למותו (ב-1964), הופיע הספר במהדורה מחודשת, בתוספת זיכרונותיה של אשתו ומבוא מאת אבא גורדין.[3]
הירשאוגה נפטר ב-8 במאי 1954 בתל אביב-יפו כתוצאה מהתקף לב, בגיל 43. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[4] הותיר אחריו את אשתו, דינה הירשאוגה (1906–1980),[5] ושני ילדים קטנים.
בתו עליזה חיימוביץ' ובנו מנחם שניהם ציירים.
קשריו עם אנרכיסטים נוספים בארץ
הירשאוגה פיתח יחסי חברות עם הפעיל האנרכיסטי, הטריטוריאליסט והיידישיסט יצחק נחמן שטיינברג, ועם המחנך והפסיכולוג חובב רעיון ה"אנרכו-ציונות" ישראל רובין-רבקאי. בגיליון הראשון של כתב העת האנרכיסטי, שערך כתב והוציא לאור הפעיל האנרכיסטי אבא גורדין, פורסמה כתבה אנונימית לזכרו של אליעזר הירשאוגה, במלאת חמש שנים למותו. אשתו המשיכה להיות פעילה אנרכיסטית גם לאחר מותו, ונטלה חלק באיגוד האנרכיסטי שייסד אבא גורדין, "אגודת שוחרי חופש" (אשו"ח).[1]
השקפותיו והשפעתו
הירשאוגה אימץ את ההשקפה האנרכו-סינדיקליסטית, ופעל להפצתה ולהגשמתה במשך כל חייו הבוגרים. הוא ביטא השקפות אלה בפעילות אנרכיסטית, ובכתיבת מאמרים בעיתונות האנרכו-סינדיקליסטית בחו"ל, ובעיתונו "דעות" בישראל. חברו, בעל הסימפתיה לרעיון ה"אנרכו-ציונות", ישראל רובין-רבקאי, טען כי הירשאוגה היה ציוני, אך אין מידע המאשר זאת.[1] הירשאוגה אמנם פרסם בעברית, אך הוא מעולם לא דחה את שפת היידיש, ופרסם בה גם את ספר זיכרונותיו.
למרות השפעתו העצומה על התפתחותה של התנועה האנרכיסטית בישראל, ואף שהירשאוגה הוא מחבר המונוגרפיה היחידה על אודות התנועה האנרכיסטית בפולין בין שתי מלחמות העולם, דמותו נשכחה כמעט לחלוטין בישראל ובפולין, ועבודותיו לא תורגמו לפולנית.
ספרו
- טרוים אין פארווירקלעכונג: זכרונות-פארצייכענונגען און באמערקונגען וועגן דער אנארכיסטישער באוועגונג אין פוילן, תל אביב: (דפוס הזוהר), 1953. (מהדורה שנייה, שהוציאה אלמנתו: 1964)
קישורים חיצוניים
- טרוים אין פארווירקלעכונג (1964): ספרו של אליעזר הירשאוגה, בארכיון האינטרנט
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Моше Гончарок, Пепел наших костров: очерки истории еврейского анархистского движения: (идиш-анархизм), Иерусалим: Изд-во "Проблемен", 2002, 'Анархизм в израиле. "Проблемот/Проблемен"' (גרסת html) (ברוסית).
- ^ 2.0 2.1 טרוים אין פארווירקלעכונג, עמ' 4-7.
- ^ טרוים אין פארווירקלעכונג (1964), בארכיון האינטרנט.
- ^ אליעזר הירשאוגה באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ דינה הירשאוגה באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
27552256אליעזר הירשאוגה