אליזבת קרטר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. אליזבת קרטר (באנגלית: Elizabeth Carter;‏ 16 בדצמבר 1717–19 בפברואר 1806) הייתה משוררת, מתרגמת ומחברת אנגלייה, מהבולטות והמלומדות ביותר בדור הראשון של מעגל הבלוסטוקינג. היא החלה לפרסם פואמות בשנת 1734, תחת שם העט אלייזה, וזכתה למוניטין כקלאסיציסטית ובעלת כישרון רב לשפות. עבודתה המוערכת ביותר היא תרגום ראשון לאנגלית של כתבי אפיקטטוס. בני תקופתה החשיבו אותה ל"אישה המלומדת ביותר באנגליה".[1]

ראשית חייה, משפחה והשכלה

קרטר נולדה בעיירה דיל, שבמחוז קנט באנגליה. היא הייתה בתו הבכורה של ניקולס קרטר, איש כנסייה ואחד מששת המטיפים בקתדרלת קנטרברי. אמה, מרגרט, הייתה הבת היחידה והיורשת של ריצ'רד סוויין מדורסט. האם נפטרה כשאליזבת הייתה בת 10. אחיינה של קרטר כתב בזכרונותיו שמצבה של האם הידרדר לאחר שהמשפחה איבדה חלק ניכר מהונה בהתרסקות הכלכלית של חברת הים הדרומי (אנ').[2] לפני שנפטרה האם, נולדו לזוג בת ושלושה בנים נוספים. בשנת 1729 התחתן האב בשנית, עם מרי בין, ומנישואים אלה היו לאליזבת אח ואחות למחצה. אליזבת עזרה בגידול אחיה הצעירים, ומאוחר יותר סייעה להכין את אחיה למחצה, הנרי, ללימודים באוניברסיטת קיימברידג'.[3][4]

אביה של קרטר, שהיה אדם מלומד ובעל ידע בשפות, דאג להשכלה של כל בניו ובנותיו, ועודד את ביתו הבכורה למחשבה עצמאית.[4] בספר האחרון שהוציאה, ספר פואמות משנת 1762, כללה קרטר פואמה לאביה, בה היא הודתה לו על שחינכהּ לעצמאות ולחירות מחשבה:

את כוח האדון על קולך מעולם לא הלבשת
והסכמה לא כפית למה שעקרונותיך מלמדים
רק מרוחי העצמאית להמריא ביקשת
בכל החופש של מחשבה משוחררת מכבלים

המקור באנגלית

Ne'er did thy Voice assume a Master's Pow'r
Nor force Assent to what thy Precepts taught
But bid my independent Spirit soar
In all the Freedom of unfetter'd Thought

— פואמות לאירועים אחדים[5]

אליזבת התקשתה בתחילה בלימודיה והצליחה לרכוש השכלה בזכות עקשנותה והתמדתה. כשבגרה, היא הייתה מתעוררת מוקדם בבוקר, וכדי להתמיד בלימודים עד שעת לילה מאוחרת הייתה לועסת תה ירוק ומריחה טבק, התמכרות שגרמה לכאבי ראש חזקים שליוו אותה כל חייה. בדרך זו הצליחה קרטר ללמוד יוונית ולטינית, המשיכה לעברית, צרפתית, איטלקית וספרדית, ובהמשך למדה גם פורטוגזית, ערבית וגרמנית. מקצועות אחרים - אסטרונומיה, מתמטיקה, גאוגרפיה והיסטוריה של יוון העתיקה - למדה קרטר מחברה, הפילוסוף והאסטרונום תומאס רייט (אנ'), ששימש עבורה כמורה פרטי. אולם, מקצועות אלה לא נחשבו באותה תקופה ל"נשיים", וכדי להשלים את השכלתה בתחומים שנחשבו הולמים לבנות מינה, נשלחה קרטר לשנה בקנטרברי, שם למדה סריגה, ציור ומוזיקה בביתו של גולה הוגנוטי.[3]

קריירה ומעגלים חברתיים

תחילת הקריירה

אביה של קרטר הכיר את אדוארד קייב, המוציא לאור של הירחון The Gentleman's Magazine, ובזכות ידידות זו החלה קרטר לפרסם את יצירותיה הראשונות. הפואמה הראשונה, "חידה על אש", פורסמה תחת הפסבדונים "אלייזה" במגזין, בנובמבר 1734.[6] כחצי שנה לאחר מכן זכתה הפואמה לתגובה משבחת מכותב שחתם בשם העט "סילביוס" (ככל הנראה ג'ון דיואיק) ועודד אותה להמשיך לתרום למגזין. קרטר ענתה לסילביוס שהיא שואפת לכתוב נושאים שברומו של עולם כמו חיים ומוות, אך היא חוששת שאין לה ניסיון מספיק לכך. עם זאת, היא המשיכה לפרסם משיריה בירחון, וככל הנראה פרסמה שם גם תרגום ראשון מיוונית, אודה של אנאקראון.[7][8]

בשנים 1735–1739 ביקרה קרטר בלונדון במספר שהיות ארוכות. החוקרת סילביה הרקסטרק מאיירס שיערה שאביה של קרטר, שפרסם גם כן מספר דרשות אך היה בעל הכנסה מצומצמת, שלח את בתו ללונדון בתקווה שכישרונה ישפר את מעמדם בקרב אנשי החברה בעיר.[9][2] במהלך השנים האלה המשיכה קרטר לפרסם במגזין של קייב, ויצירותיה התקבלו באהדה גוברת. בין השאר, היא פרסמה תרגומים לאודות של הורטיוס, ובשנת 1738 יצא לאור בעילום שם קובץ של פואמות פרי עטה. אחת הפואמות שכתבה, "חידה על החלומות", משכה את תשומת לבו של סמואל ג'ונסון, שהחל גם כן לתרום למגזין מכתביו באותן השנים. באפריל 1738 פרסם ג'ונסון במגזין מכתם המשבח את "אלייזה" ביוונית ולטינית, וקרטר ענתה לו חודש לאחר מכן, גם כן ביוונית ולטינית. ביולי היא פרסמה מכתם בלטינית בהשראת ביקור בגנים של אלכסנדר פופ, אשר הוקדש לג'ונסון וזכה לשלושה תרגומים לאנגלית בגיליון הבא, אחד מהם ככל הנראה של ג'ונסון עצמו.[10] הידידות של קרטר עם ג'ונסון, שבהמשך היה לדמות בולטת בחיי החברה והתרבות בלונדון, נמשכה עד מותו של ג'ונסון, והייתה חשובה להתפתחות היצירה של קרטר.

באוגוסט 1738 קייב הוציא לאור מקבץ של פואמות פרי עיטה, בעילום שם, Poems upon Particular Occasions. שנה לאחר מכן יצאו לאור שני כרכי התרגום של קרטר מצרפתית ל"בחינה של המסה על האדם מאת מר פופ", מאמר ביקורתי של ז'אן-פייר דה קרוסז (אנ') על המסה של אלכסנדר פופ. קרטר הוסיפה ביאורים ומספר הערות ביקורתיות לתרגום. באותה שנה יצא לאור גם תרגומה מאיטלקית לספר לימוד לנשים על הפילוסופיה של אייזק ניוטון מאת פרנצ'סקו אלגרוטי (אנ').[11] על אף שפרסמה גם את העבודה האחרונה בעילום שם, העובדה שהיא המתרגמת הייתה סוד גלוי. לאחר שהספר יצא לאור התפרסמו מספר ביקורות משבחות, שגם זיהו את המתרגמת בשמה. אחת מהן, מאת תומאס בירץ' (אנ'), שמלכתחילה עודד את קרטר לקחת על עצמה את הפרויקט, אף רמזה על אינטימיות בין המתרגמת למבקר, מה שהסב לקרטר מבוכה רבה. בירץ' רמז גם בזכרונותיו על רומן בינו לבין קרטר, אך היסטוריונים מטילים ספק באמיתות הדברים.[12] ג'ודית האוולי משערת שהחיזורים של בירץ' היו הסיבה לעזיבה הנמהרת של קרטר את לונדון.[3]

חזרה לדיל וידידות עם קתרין טלבוט

קרטר חזרה לדיל ביוני 1739. בעשור לאחר מכן היא המשיכה לכתוב פואמות ומכתמים, שמעת לעת התפרסמו במגזין של קייב, אך היא שהתה בעיקר בדיל, שם היא הייתה מבודדת יחסית. ב-1741 היא ביקרה את חברה ומורה תומאס רייט בלונדון, והוא הכיר לה את המחברת קתרין טלבוט (אנ'). בין השתיים התפתחה ידידות רבת שנים וחליפת מכתבים עשירה, שהסתיימה רק עם מותה של טלבוט.[13] לפי ההיסטוריונית ליליאן פדרמן, בין השתיים הייתה אהבה רומנטית,[14] אך חוקרים אחרים לא מסכימים עם פרשנות זו.[15] לבקשתה של טלבוט, קרטר הגיעה ללונדון בין נובמבר 1748 לאפריל 1749. במהלך הביקור קיבלה קרטר הצעת נישואים ממכר בשם ג'ון דלטון, אך אביה השאיר בידה את ההחלטה, והיא החליטה לסרב. בתחילת שנות ה-50 היא הצהירה על כוונתה להישאר רווקה ועצמאית. לפי סילביה הרקסטרק מאיירס, "נראה שהסרוב של קרטר להתחתן והסתמכותה על ידידות עם נשים נבעו מתפיסתה שנישואים מערבים יחסי כוחות שבהם הגבר שולט באישה, בעוד שידידות עם נשים מערבת מערכת יחסים אמינה יותר בין שוות".[16] דרך טלבוט הכירה קרטר את תומאס סקר (אנ'), הבישוף של אוקספורד, ובהמשך הארכיבישוף מקנטרברי.

כל כתבי אפיקטטוס

טלבוט עודדה את קרטר לקחת על עצמה את תרגום יצירותיו של הפילוסוף הסטואי אפיקטטוס, תרגום עליו היא עבדה בשנים 1749–1756. טלבוט וסקר ייעצו לה בנוגע לתרגום. טלבוט הייתה מודאגת בעיקר מהסתירות בין הגישה הסטואית של אפיקטטוס לבין האמונה הנוצרית, במיוחד בנוגע לחיים שלאחר המוות ולערך המוסרי של התאבדות. בעידודה, הוסיפה קרטר הערות והקדמה לתרגום, שהדגישו את עליונות הנצרות על פני הסטואיות.[3] עם זאת, קרטר עצמה לא חששה מסתירות אלה, וטענה ש"הדוקטרינה הסטואית היוותה משמר מצוין מפני הרעה, שעלולה הייתה לבוא מהספקנות של האקדמאים והפירוניסטים, אם לא היו מתנגדים לה".[17]

התרגום יצא לאור בשנת 1758 למנויים, והיה הטקסט הראשון שפרסמה קרטר בשמה. זה היה התרגום הראשון של אפיקטטוס לאנגלית, ופתחה אותו אודה לקרטר ("אודה בלתי רגילה") מאת הסטר צ'אפון (אנ').[18] בהמשך יצא התרגום בשש מהדורות נוספות.

הביקורות שיבחו את התרגום, וחלקן התמקדו בעובדה שהמתרגמת היא אישה. בעיתונו של רלף גריפית'ס (ה-Monthly Review), מהראשונים שתמכו בפומבי בהשכלה שווה לנשים, נכתב שהפרסום הוא סימן לכך ש"אם לנשים הייתה גישה ללימודים ליברליים, אם הן היו מורגלות ללימודים ולשיחה מלומדת - בקצרה, אם הייתה להן הזדמנות לשיפור-עצמי שווה לזו שיש לגברים - אין ספק שהן היו מסוגלות לכל הישג אינטקלטואלי".[19]

פעילות לאחר תרגום אפיקטטוס ומותה

התרגום של אפיקטטוס הפך את קרטר לדמות מוכרת בחיים התרבותיים והאינטלקטואלים בלונדון. אליזבת מונטגיו (אנ') התרשמה מהתרגום ומהליכותיה של קרטר. לאחר הפרסום השתיים הפכו לחברות קרובות, וקרטר הייתה לחלק מהרשת החברתית שטוו מונטגיו ואחרות, מעגל הבלוסטוקינג. בתיווך מונטגיו יצא לאור ספר הפואמות האחרון של קרטר, Poems on Several Occasions ("פואמות לאירועים אחדים"). זה היה הפרסום האחרון מכתביה במהלך חייה.[20]

תרגום כתבי אפיקטטוס הניב הכנסה נאה לקרטר, שבאמצעותה היא קנתה בית בדיל. אשתו השנייה של אביה נפטרה, והוא שכר חלק מהבית שבנתה לעצמו. עם זאת, כאישה רווקה ללא הכנסה קבועה היא חיה חיים צנועים. חבריה סייעו לה לכלכל את ביתה. בשנת 1763 הצטרפה קרטר למסע של אליזבת מונטגיו ובעלה באירופה. לאחר שנפטר חברה, לורד באת', נאמניו העניקו לה מענק שנתי של 100 ליש"ט (מאוחר יותר, 150 ליש"ט). כשבעלה של מונטגיו נפטר היא הייתה למנהלת ובעלת השליטה של עסקי פחם מצליחים, והיא העניקה לקרטר מענק שנתי נוסף של 100 ליש"ט. כשאביה נפטר בשנת 1774, היא קיבלה ממנו ירושה צנועה.

מלבד קשריה עם נשות מעגל הבלוסטוקינג, המשיכה קרטר להיות בקשר עם ג'ונסון עד מותו, ועיסוקיה כללו חברות בחברה למען ביטול סחר העבדים, שהייתה חלק מהתנועה לביטול העבדות בבריטניה.[21] בנוסף, פעלה בעבור ארגוני צדקה ולמען עניים.

בשנת 1796 היא חלתה, ומעולם לא הבריאה לחלוטין. לאחר עשור שבמהלכו מצבה הבריאותי ושמיעתה הידרדרו, נפטרה קרטר בשנת 1806 בלונדון. אחרי מותה ירש אחיינה את כתביה. הוא פרסם קבצים של מכתביה, כולל ההתכתבות בינה לבין מונטגיו, ומהדורה מתוקנת של קובץ הפואמות האחרון שפרסמה, לה הוא הוסיף פואמות שלא התפרסמו קודם לכן.

ראו גם

לקריאה נוספת

כתבים של קרטר
תרגומים של קרטר
עליה
  • Montagu Pennington, Memoirs of the life of Mrs. Elizabeth Carter (F.C. and J. Rivington: 1808), Vol. 1 and Vol. 2

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליזבת קרטר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Priscilla Dorr, "Elizabeth Carter (1717-1806)", Tulsa Studies in Women's Literature 5(1) (1986), pp. 138
  2. ^ 2.0 2.1 E.J. Cley, The Feminization Debate in Eighteenth-Century England: D Literature, Commerce and Luxury (Palgrave: 2004), pp. 76
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Judith Hawley "Carter, Elizabeth", Oxford Dictionary of National Biography
  4. ^ 4.0 4.1 Sylvia Harcstark Myers, The bluestocking circle: women, friendship, and the life of the mind in eighteenth-century England, (Oxford, Clarendon Press: 1990), pp. 45-46
  5. ^ Elizabeth Carter, Poems on Several Occasions, (John, Francis and Charles Rivington: 1762), pp. 63
  6. ^ Gentleman's Magazine, November 1734, pp. 623
  7. ^ Sylvia Harcstark Myers, The bluestocking circle: women, friendship, and the life of the mind in eighteenth-century England, (Oxford, Clarendon Press: 1990), pp. 48
  8. ^ Anthony W. Lee, Mentoring in Eighteenth-Century British Literature and Culture (Routledge: 2016), pp. 197
  9. ^ Sylvia Harcstark Myers, The bluestocking circle: women, friendship, and the life of the mind in eighteenth-century England, (Oxford, Clarendon Press: 1990), pp. 47
  10. ^ Sylvia Harcstark Myers, The bluestocking circle: women, friendship, and the life of the mind in eighteenth-century England, (Oxford, Clarendon Press: 1990), pp. 48-51
  11. ^ Sir Isaac Newton's Philosophy Explain'd for the Use of the Ladies: In Six Dialogues on Light and Colours. From the Italian of Sig. Algarotti., 1739
  12. ^ Sylvia Harcstark Myers, The bluestocking circle: women, friendship, and the life of the mind in eighteenth-century England, (Oxford, Clarendon Press: 1990), pp. 54-56
  13. ^ Elizabeth Carter and Thomas Wright
  14. ^ Lillian Faderman, Surpassing the Love of Men: Romantic Friendship and Love Between Women from the Renaissance to the Present (Morrow: 1981), pp.129
  15. ^ Sylvia Harcstark Myers, The bluestocking circle: women, friendship, and the life of the mind in eighteenth-century England, (Oxford, Clarendon Press: 1990), pp. 75-76
  16. ^ Sylvia Harcstark Myers, The bluestocking circle: women, friendship, and the life of the mind in eighteenth-century England, (Oxford, Clarendon Press: 1990), pp. 111
  17. ^ Sylvia Harcstark Myers, The bluestocking circle: women, friendship, and the life of the mind in eighteenth-century England, (Oxford, Clarendon Press: 1990), pp. 165-167
  18. ^ "An Irregular Ode", in All the Works of Epictetus: Which are Now Extant; Consisting of His Discourses, Preserved by Arrian, in Four Books, the Enchiridion, and Fragments, Second edition (Samuel Richardson: 1759)
  19. ^ Sylvia Harcstark Myers, The bluestocking circle: women, friendship, and the life of the mind in eighteenth-century England, (Oxford, Clarendon Press: 1990), pp. 169-170
  20. ^ Sylvia Harcstark Myers, The bluestocking circle: women, friendship, and the life of the mind in eighteenth-century England, (Oxford, Clarendon Press: 1990), pp. 171
  21. ^ G. M. Ditchfield, "Society for the Purpose of Effecting the Abolition of the Slave Trade", Oxford Dictionary of National Biography, 2007
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31286738אליזבת קרטר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אליזבת_קרטר&oldid=2021413"