אלחנן חפץ

אלחנן חפץ (7 בנובמבר 1877 - 9 במאי 1935) היה כורך ספרים, יליד האימפריה הרוסית, מראשוני הכורכים האמנותיים בארץ ישראל.

תיאור

אלחנן חפץ נולד בשנת 1877 באימפריה הרוסית. בשנת 1924 עלה עם משפחתו לארץ-ישראל מווינה והתיישב בירושלים.^[1] בתחילה פעל חפץ במסגרת "בתי בצלאל" של בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות. לאחר מכן הקים בית מלאכה שמוקם ב"בית ניקולה עקל" שבשכונת מוסררה ופעל עד 1930. בנוסף, החזיק חנות ברחוב יפו. הוא עסק בעיקר בכריכת ספרים, לצד עבודות שונות מעור ובהן תיקים, פנקסים ומוצרי עץ זית. הוא השתתף בתערוכה קולוניאלית בפריז (1931), שם קיבל עבור תצוגתו מדליית זהב, ב"תערוכה לאמנות ולמלאכת יד בפלשתינה" (1931) במגדל דוד, וב-"יריד המזרח" (1932), שם הציג כריכות ותיקים שיצר. חפץ נפטר בשנת 1935 בירושלים לאחר מחלה ממושכת.^[2]

בין עבודותיו כריכות הספרים של ברוך אגדתי - "ברוך אגדתי: אמן הרקוד העברי" (1925), שהודפס ב"גרפיקה" ירושלים במהדורה ממוספרת בת 100 עותקים; כריכת ספרו של אברהם סוסקין - "אלבום מראות תל אביב" (1926), שהודפס בדפוס Rotophot A. G, ברלין; כריכה לספר זיכרון (1927) עבור ישיבת סלבודקה בחברון והמהדורה הראשונה של "הגדה של פסח" (1930) באיור נחום גוטמן, שהודפס בהוצאת אמנות, תל אביב ונכרך בכריכה המשלבת עור ועץ זית.

לחפץ ורעייתו שרה היו ארבעה ילדים - אוריאל חפץ, רחל, נחמה וציפורה.