אלולה אנגדה
 | |
| ራስ አሉላ እንግዳ | |
| לידה |
1847 מאנווה שבמחוז תמביין שבחבל תיגראי |
|---|---|
| פטירה | 1897 (בגיל 50 בערך) |
| כינוי | אבא נגה |
| תקופת הפעילות | 1871–1897 (כ־26 שנים) |
| דרגה | גנרל (ראס) |
| פעולות ומבצעים | |
|
קרב מיי זולאו :1871 קרב גונדית :1875 קרב גורה :1876 קרב כופית :1885 קרב דוגאלי :1887 קרב מטמה :1889 קרב עדווה :1896 | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מושל מארב מלאש(אריתריאה) | |
| הנצחה | |
| נמל התעופה הבינלאומי ע"ש אלולה אבא נגה במקלה. | |
אָלוּלַה אְנְגְדָה (1847 - 15 בפברואר 1897) הידוע יותר בשם "רָאס אָלוּלַה" ולעיתים כאבא נגה[1] ו"וודי קובי"[2][3]היה איש צבא אתיופי, מושל מחוז והאיש השני בחשיבותו באימפריה האתיופית בתקופת כהונתו של הקיסר יוהנס הרביעי.
ראס אלולה הוביל את הצבאות האתיופים לניצחונותיהם על האיטלקים המצרים, והסודאנים המהדיסטים אלולה בזמנו היה האיש אשר שמר על גבולה הצפוני של אתיופיה. כיום איש זה הוא סמל לאומי באתיופיה בכלל ובמדינת תיגראי בפרט, למרות זאת התגרים באריתריאה רואים בו בוגד אשר שיתף פעולה עם הקיסר מנליק השני ביצירת קולונית אריתריאה ופיצול העם התגרי בין שני צידי הגבול.
קורות חייו
אלולה נולד בכפר מאנווה שבמחוז תמביין שבחבל תיגראי למשפחת איכרים ב-1847. אלולה היה בנו של אנגדה אקובה, למרות היותו בן איכרים אלולה גדל עם בני האצילים והיה אהוב משום שיצג דמות אריסטוקרטית, מלאת חוש הומור וידידותי למרות מוצאו והיה אהוב על ידי האצילים המקומיים.
תחילה שירת בחצרו של הראס אראיה דמצו[4] ולאחר מכן עבר לשרת בחצרו של אחיינו מושל תיגראי הדאג'זמץ' קאסה מרצ'ה ונהפך ליד ימינו[5] , והשתתף גם בקרב נגד וואגשום גובזה (שהיה גיסו של דאג'זמץ' קאסה) בשנת 1871 לאחר הניצחון בקרב זה קאסה הוכתר לקיסר אתיופיה בשם יוהנס הרביעי.
נגד מצרים
במהלך אמצע המאה ה-19 מצרים החלה לפעול באופן עצמאי מהאימפריה העות'מאנית וסיפחה לעצמה את העיר מאסאווה ואזור סודאן של היום, חזונם של המצרים בראשותו של הח'דיו איסמעיל פאשא היה הקמת אימפריה מצרית בצפון מזרח אפריקה כולל אתיופיה ומקורות הנילוס, מצרים החלה את התפשטותה ממאסאווה ומשם דרומה אל עבר תיגראי ומזרחה על עבר סולטנות אוסה.
האתיופים שניסו לסיים את הלחימה באופן דיפלומטי לא הצליחו ולכן הכריזו על מלחמה כנגד מצרים ב-23 באוקטובר 1875. הקיסר האתיופי יוהנס הפקיד את החזית כנגד המצרים בידי יד ימינו, אלולה, בבוקר של ה-16 בנובמבר 1875 פגש הצבא המצרי את צבאו המוכן של יוהנס ואלולה בגונבט האתיופים הערימו על המצרים כאשר הצליחו לגרום לכוחות המצריים לנוע לתוך עמק תלול צר בו ירו האתיופים עליהם מתותחים שהוצבו בגבעות שמסביב. הצבא המצרי איבד כשליש מחייליו, כולל המפקד עצמו. החדשות על המפלה של הכוחות המצרים זרעו זלזול בשלטונו של הח'דיו. המצרים חזרו ארבעה חודשים מאוחר יותר עם צבא מצויד יותר, שמנה בין 15,000 לבין 20,000 חיילים. הקרב בן שלושת הימים במרץ 1876 בגורה הותיר אחריו 500 חיילים מצריים הרוגים, פצועים ושבויים. לידיו של יוהנס נפל גם שלל שהותירו המצרים: 12,000-13,000 רובים, 16 תותחים, תחמושת ושלל אחר. לאחר הניצחון על המצרים יוהנס העניק לאלולה את התואר האצילי טורק באשה (שווה לתואר "פאשה").
מינויו למושל
בשנות ה-30 לחייו אלולה הפך לפוליטיקאי אתיופי בולט.
בזמן זה היו לו שלושה ילדים מאשתו הראשונה וויזרו בטוואטה ממנה התגרש ונשא את וויזרו אמלסו שהייתה בתו של ראס תיגראי אראיה דימצו ודודו של הקיסר יוהנס, נישואים אלו היו למעשה נישואים פוליטיים על מנת לחזק את מעמדו בקרב האצולה, אשתו השנייה מתה זמן קצר לאחר נישואיהם.
ב-1879 הקיסר יוהנס הדיח את מושל מרב מלש, ראס וולדה מיכאל סלומון שהיה קרוב משפחתו בחשד לשיתוף פעולה עם המצרים. לאחר שהדיח את סלומון, מינה הקיסר את אלולה למושל מרב מלש. הדחה זו של וולדה פגעה והרחיבה את הקרע בין הקיסר לשושלת השליטים המקומית. מינוי אלולה למושל האזור הכעיס את האצילים המקומיים שכעסו כאשר מינה את אחד מנאמניו למושל האזור ושהוא אפילו לא הגיע ממשפחת מלוכה או אריסטוקרטית. מיד עם מינויו הוא קבע את מושבו ב-עדי טקלאי אך תוך זמן קצר ייסד עיר בירה מחוזית חדשה, אסמרה והחל לפעול להחזרת בוגוס ומאסאווה לשליטה אתיופית מידי מצרים תוך התמודדות עם אנשי אצולה שהרגישו מקופחים וחברו לאויבי אתיופיה כגון דבבה אראיה (בנו של הראס אראיה דמצו, אחיה של אשת אלולה ובן דודו של הקיסר יוהנס) קיפלה יאסוס ואחרים.
הסכם היוויט
ב-3 ביוני 1884 האתיופים והבריטים חתמו על הסכם היוויט שבו האתיופים עזרו למצרים לפנות את כוחותיהם מסודאן בגלל המרד המהדיסטי, בתמורה המצרים ייסגו מהאזור והוא יסופח לאתיופיה, הפנוי של המצרים הוטל על אלולה והוא הוביל את צבאו לעיר כרן, על מנת להילחם כנגד המהדיסטים המקומיים בראשות עות'מאן דינגה ("Osman Digna"), אלולה הכין את צבאו וחדר אל מחוז בוגוס המהדיסטי בדרכו הוא קיבל אזהרה מדינגה, אלולה לא התייחס לאזהרה ונכנס לכרן בספטמבר 1885 לאחר ששהה כעשרה ימים בעיר הוא המשיך אל עיירה בשליטה מהדיסטית נוספת, כופית. למרות שאלולה היה המפקד האחראי על פינוי המצרים וכיבוש האזור מהמהדיסטים, היה זה הגנרל שלו הפיטוורארי בלטה גאברו שהיה מפקד החיל האתיופי. בכופית שני המחנות נלחמו בהפסד צורם למהדיסטים, למרות זאת שני מפקדי החיל החשובים, בלטה גאברו ואסלפי חגוס נהרגו ואלולה עצמו נפצע קל. הניצחון האתיופי הביא את האזור לשליטה אתיופית, התושבים המקומיים היללו את אלולה והקיסר ושמחו על נפילת המהדיסטים.
למרות זאת הבריטים הפרו את החוזה ונתנו לאיטלקים להשתלט על מאסאווה, כאשר הקיסר שמע על ההשתלטות האיטלקית הוא לא הבין איך בריטניה בגדה בו, יריבו המר מנליק השני, מלך שאווה שהיה ביחסים טובים איתם ניסה לשכנעם לעזור לו להדיח את הקיסר. האדם אשר הכי נפגע מפעולה זו היה אלולה שהיה אמור לקבל את עיר הנמל האסטרטגית, אלולה שכבר נבגד כאשר סולטאן סולטנות אוסה, מוחמד חנפארי מכר את עסב למסיונר האיטלקי ג'וזפה סאפטו (Giuseppe Sapeto) ב-1882, וכך מסיונרים רבים חדרו לשטחו ויותר מאוחר הוא מכר אותו לאיטלקים. אלולה שהחל להבין שהסכנה הנשקפת למחוז שליטתו הייתה האיטלקים שכעת שולטים בשני ערים בצפון האימפריה האתיופית. האיטלקים החלו להתפשט לתוך שטחו של אלולה השתלטו על סחטי וזולה, ההתפשטות של האיטלקים המשיכה דרומה ואלולה פנה לקיסר ודרש שיחזרו מהיכן שהגיעו, הקיסר פנה לאיטלקים אך הם הסבירו שיש להם צורך בערים ברמות הגבוהות. הסברים אלו לא סיפקו את אלולה והוא החליט לשים קץ להתפשטות.
קרב דוגאלי ומטמה
לאחר שהדף את הפלישה המהדיסטית לכיוון כרן בקרב כופית, אלולה גייס כ-5,000 חיילים והודיע לקיסר על הפלישות האיטלקיות לאזור. ראס אלולה הוביל את חייליו לעיירה סחטי על מנת לתקוף את האיטלקים ב-דצמבר 1886, כאשר הגיעו הצבא האיטלקי ירה מטחי ארטילריה על בכוח האתיופי ורבים נהרגו ונפצעו, מטחים אלו גרמו לאתיופים לסגת אך לא לפני שירו מטחים והצליחו לפצוע ארבעה איטלקים. ב-24 בינואר 1887 האיטלקים שלחו גדוד שייתגבר את העיירה דוגאלי, בדרכם לעיירה הכוח האתיופי שארב להם הצליח להרוג כמעט את כל הכוח שמנה כ-500 חיילים מהגדוד שרדו רק 80 חיילים שהצליחו לברוח. לאחר מכן כוחותיו של אלולה המשיכו צפונה אל עבר סחטי, שני המחנות היו במצב של תיקו בעיירה הזו אך כאשר המצב הורע לצד האתיופי, כוח אתיופי גדול בראשות הקיסר הגיע אל מקום הקרב והצליח להשמיד את החיל האיטלקי שבאזור, העיירה סחטי כעת בידי אתיופיה.
זאת הייתה השפלה קשה לאיטלקים והם שלחו צבא רב-נגד יוהנס וכרתו ברית עם מנליק ששוב מרד בקיסר. יוהנס שכל באותה עת את בנו ויורשו המיועד הראס אראיה סלאסי ושקע במצבי רוח משתנים. מוקף באיטליה-הקולוניאליסטית, במנליק -יריבו מבית על הכתר ובמהדיסטים הסודאנים- שפלשו לאתיופיה ושרפו את גונדר, בחר יוהנס לצאת נגד האחרונים. הוא הוליך את צבאותיו אל אזור הספר הסודאני וב-2 במרץ 1889 בקרב מטמה הוא נפצע פצעים אנושים. בצאתו למלחמה במהדיסטים כפה יוהנס על אלולה לנטוש את אסמרה ולבוא למחנהו כך הופקר קו החזית מול האיטלקים בצפון. בעידודו של מנליק ובסיועם אויבי אלולה שהסגירו לידיהם את אסמרה, האיטלקים ניצלו את שעת הכושר והישתלטו על כל האזור. וב-1 בינואר 1890 הכריזו על הקמתה של מושבת אריתריאה.
על ערש דווי יוהנס הכריז על אחיינו, מנגשה יוהנס שהיה למעשה בנו הביולוגי ליורשו, והפקיד את אלולה לסייע לו. ואולם לנוכח ההרס הרב שהמגננה מול האיטלקים ומול המהדייה המיטה על צפון אתיופיה התגרי ולאחר שמחצית דוברי התגרית - תושבי מרב מלש נפלו תחת הכיבוש האיטלקי והבצורת שהכתה בתקופה זו בצפון אתיופיה(קפו קאן),לא הצליח ראס מנגשה לעמוד מול מלך שאווה מנליק. מנליק ששמע על מות יוהנס הכריז על עצמו כקיסר החדש וחתם על הסכם עם האיטלקים, הסכם אוצ'ילי.
הסכם אוצ'ילי וקרב אדווה
הסכם אוצ'ילי שנחתם בין איטליה לאתיופיה קבע את הגבולות של הקולוניה החדשה של האיטלקים. בהסכם מנליק נתן לאיטלקים את המחוזות בגוס, חמסיאן, אקלה גוזאי וסאריה וחלקים מתיגראי ובכך החליש את יריבו על הכתר הראס מנגשה יוהנס, בתמורה מנליק האיטלקים הכירו כקיסר אתיופיה. האיטלקים הכריזו על קולונית אריתריאה ובהסכם הם רימו את האתיופים והכריזו שאתיופיה מדינת חסות, המתיחות בין הצדדים המשיכה כאשר האיטלקים לא הסתפקו במה שניתן להם והמשיכו להתפשט דרומה אל עבר תיגראי. הרמאות בהסכם וההתפשטות הכעיסו את הקיסר והוא גייס צבא גדול שכלל כמעט את כל שליטי המחוזות ובהם מתנגדיו בצפון.
ההתנגשות בין שני הכוחות האיטלקי והאתיופי החלה ב-7 בדצמבר 1895, בקרבות הראשונים האתיופים הביסו את האיטלקים ובהם שאלולה השתתף ב-אמבה אלגזי, מקלה ותיגראי, לפני קרב אדווה כאשר הצבא האתיופי הגיע לאזור, הקיסר מנליק חילק את צבאו למספר מחנות. במחנה של אלולה נכללו הכוח של אלולה, מנגשה ועוד שני ראסים, המחנה שלהם היה במיקום גבוה שבו האיטלקים לא יכלו לראות אותם אך הם יכלו לראות אותם. אלולה שלח מרגלים אשר הודיעו על התקדמות הכוח אל עבר הצבא האתיופי, מרגלים אלו הודיעו לאלולה ולאחר מכן לקיסר. ההנחיה הגיע לידי ראס אלולה והקיסר שלח גם את ראס מיכאל יחד עם פרשי האורומו שלו על מנת לתחזק את מערך הפרשים, כוח זה תקף את האיטלקים בהפתעה וכך החלה קרב אדווה כאשר האיטלקים ברחו מפני ראס אלולה הם פגשו את צבא הקיסר, אלולה אשר חשש לתוצאות הקרב שלח את פרשי האורומו לתיגבור כוח הקיסר ואכן האתיופים נצחו במלחמה והאיטלקים ברחו מהאזור. מלחמה זו הייתה הניצחון לא רק של ראס אלולה אלא של כל האתיופים ונחשבת בעיני האתיופים למלחמה המלכדת.
לאחר קרב אדווה ראס אלולה נהפך שוב לגנרל חשוב בעני מנליק השני ובעיני הראסים של תיגראי והיה נאמן למושל תיגראי מנגשה יוהנס. לאחר מכן ראס אלולה נלחם כנגד ראס חגוס מתמביין והביסו בקרב, ואולם הוא עצמו נפצע בקרב וניפטר מסיבוכי הפציעה ב-פברואר 1897.
הנצחתו
- בהיותו "בן איכרים" מן השורה שהגיע לגדולה וכן בגלל שנלחם למען השלמות הטרטוריאלית של הארץ ראס אלולה היה מוערץ על ידי הרודן מנגיסטו היילה מריאם (שבאותה תקופה נלחם בבדלנים האריתריאים ותגרים) ובעצמו הניח את אבן הפינה לבניית האנדרטה לזכרו ולזכר חייליו שנהרגו בדוגאלי.
- הדיוויזיה של האיחדג מהחזית העממית לשחרור תיגראי שפרצה לאדיס אבבה והפילה את שלטון הדרג נקראת על שמו "חטיבת ראס אלולה".
- נמל תעופה בינלאומי חדש בעיר מקלה נקרא על שמו "נמל תעופה הבינלאומי ע"ש אלולה אבא נגה".
- בנו של החוקר הבריטי ריצ'רד פנקהרסט, מגדולי המומחים להיסטוריה האתיופית, נקרא על שמו - אלולה פנקהרסט.
- לכבודו ולזכרו נכתבו בעם שירים ובלדות רבים.
הסופר מאמו וודנה כתב גם מחזה עליו.
לקריאה נוספת
- חגי ארליך, ראס אלולה והמירוץ לאפריקה, מסת"ב 1569020280 (באנגלית).
- בהרו זאוודה, ההיסטוריה המודרנית של אתיופיה, מסת"ב 0821414402 (באנגלית)
- חגי ארליך, ניצחונה של אתיופיה : ראס אלולה הגיבור הלאומי, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2016,(237 עמודים).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ נגה הוא שם סוסו המועדף ומכאן הכינוי "אבא נגה" בדומה לקיסר יוהנס שהיה מכונה "אבא בזבז" ,וליג' אייאסו "אבא טנה" .
- ^ Shinn, p. 25
- ^ תיגרינית:'וודי'-בן, 'קובי'-כינוי לשיער של אריה .
- ^ ידוע גם בכינוי בעלה-גדה אראייה.
- ^ http://query.nytimes.com/mem/archive-free/pdf?_r=1&res=950CE6DF143CE433A25754C2A9649C94669ED7CF New York Times- Feb 27, 1897
| הקודם: וולדה מיכאל |
מושל מרב מלש 1879–1890 |
הבא: - |
אלולה אנגדה25529762