קרב מטמה
 | ||||||||||||||
| לוחמים אתיופים (בסביבות 1845) | ||||||||||||||
| מערכה: מלחמת סודאן-אתיופיה | ||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה המהדית | ||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 9 במרץ 1889 – 10 במרץ 1889 (יומיים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב כופית | |||||||||||||
| מקום | גלבט ומטמה | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון פירוס סודאני | |||||||||||||
| ||||||||||||||
קרב מטמה (או קרב גלאבט) התרחש בין ה-9 ל-10 במרץ 1889 בין המהדיסיטים הסודאנים לאימפריה האתיופית. לאירוע חשיבות רבה בהיסטוריה של אתיופיה עקב נפילתו של הקיסר יוהנס בקרב זה.
הקרב התרחש בשטח שבין שני היישובים גלאבט (בתחומי סודאן של ימינו) ומטמה (חלק מאתיופיה), ולכן בשמו של הקרב עשויים להופיע שניהם.
רקע
ב-1881 פרץ בסודאן המרד המהדיסטי שהצליח להפיל את השלטון המצרי שם. בעקבות המרד היו חלק מהכוחות המצריים נצורים בסודאן. ב-1882 נכבשה מצרים עצמה על ידי הבריטים והם החלו לנהל את ענייני החוץ שלה. ביוני 1884 חתמו הבריטים על הסכם היואיט עם קיסר אתיופיה, יוהנס הרביעי, לפיו חיילי מצרים הנצורים במזרח סודאן הורשו להתפנות למאסאווה דרך אתיופיה. מאז האירוע, התייחס מנהיג מדינת המהדי הח'ליפה אבדלהי אבן מוחמד לאתיופיה כאל אויב ושלח את כוחותיו כדי לתקוף אותה.
גם מסעי הניצור בכפייה של האוכלוסייה המוסלמית באתיופיה על ידי יוהנס, תרמו כנראה להתדרדרות היחסים עם מדינת האסלאם הקיצוני.
גלאבט ומטמה שהיו ממוקמות על סחר התוואי בין נהר הנילוס לגונדר (בירת אתיופיה 1632-1855) שימשו את המהדיסטים כבסיסי פשיטה לאתיופיה. בתגובה הוכו המהדיסטים בראשות עות'מאן דיגנה בשנת 1885 על ידי ראס אלולה בקרב כופית.[1]
הביזה של גונדר
כמה שנים מאוחר יותר, הנגוס של גוג'אם, תקלה היימנות, (ואסל של הקיסר יוהנס), תקף את המהדיסטים במטמה בחודש ינואר 1887, ובזז את העיירה. בתגובה, ניהלו המהדיסטים בראשות אבו אינגה, מסע צבאי ממטמה לאתיופיה כשמטרתם העיירה גונדר. תקלה היימנות נלחם נגדם בסאר ווחה, אך הובס[2]. המהדיסטים המשיכו והגיעו עד לגונדר, בזזו את כנסיותיה, העלו אותן באש ולקחו תושבים רבים לשמש כעבדים.
למרות "חילולה" של העיר ההיסטורית, הקיסר יוהנס היה מוטרד יותר מהאיטלקים בצפון שהחלו לחדור ממאסאווה לרמת אריתריאה, והתכוון לצאת בהתקפה נגד מנליק (בזמנו, נגוס (מלך) שוואה) בשל חשדות למרד. הוא רצה לצאת נגד מנליק, אולם הכמורה והקצינים הבכירים לחצו עליו לטפל קודם באיום המהדיסטי. בסופו של דבר, הוא קיבל את עצתם, ועל פי אלקה למלם: "אם אחזור, אלחם נגד שוואה מאוחר יותר כאשר אשוב. ואם אמות במטמה בידי הפראים אני אהיה לגן עדן"[3].
הקרב
בסוף ינואר 1889 גייס יוהנס צבא גדול שכלל 20,000 פרשים ו-130,000 רגלים[4], אשר התכנס בדמביה. לסודאנים היה צבא בן 85,000 חיילים, אשר התבצרו בגלאבאט, והקיפו את העיר בזאריבה ענק (מחסום עשוי בשילוב שיחי כוב, בדומה לחוטים עוקצניים).
ב-8 במרץ 1889 הגיע צבא אתיופיה לטווח ראייה מגאלאבט, אולם ההתקפה החלה רק למחרת. אחייניו של הקיסר פיקדו על האגפים, ראס היילה מרים גוגסה פיקד על האגף השמאלי וראס מנגשה על הימני[5]. האתיופים הצליחו לחדור את הזאריבה, וכן, על ידי ריכוז התקפה נגד חלק מההגנה הצליחו לפרוץ דרך קווי המהדיסטים לתוך העיר. המגינים סבלו אבידות כבדות ועמדו בפני התמוטטות מוחלטת, כאשר באופן בלתי צפוי התחולל מפנה בקרב לטובתם.
הקיסר יוהנס, אשר רכב בראש הצבא, נפגע מכדור בכתפו ונפצע קל, אבל כדור שני פגע בחזהו ופצע אותו אנושות. הוא נלקח לאוהלו ומת באותו הלילה. לפני מותו, ציווה על האצילים להכיר בבנו, ראס מנגשה, כיורשו[6]. מוראל הצבא האתיופי נפגע בעקבות מותו של הקיסר והמהדיסטים הצליחו לפזר את הצבא האתיופי ולנצח בקרב.
לדברי דוד ל. לואיס, לא היו המהדיסטים מודעים למותו של הקיסר עד ש”צחנת גופת הקיסר הנרקבת במהירות התריעה מרגל והסודאנים שכמעט הפסידו יצאו ברעם גדול מתוך הזאריבה שלהם ופיזרו את האתיופים המדוכאים כמו זרזירים”. כמה ימים לאחר מכן (ב-12 במרץ) השיג המפקד המהדיסטי, זאקי טומאל את הראסים אלולה ומנגשה ואת כוחותיהם ליד נחל אטברה, התפתח קרב על הגופה, ובמהלכו נפלו בין היתר הראס אראיה דמצו (דודו של הקיסר). המהדיסטים כרתו את ראשו של יוהנס ושלחוהו כפרס לבירת הח'ליפה אומדורמן[7].
השלכות
מותו של הקיסר גרמה למהומה פוליטית באתיופיה. אף על פי שיוהנס ציווה על ערש דוי שבנו ראס מנגשה יוכתר כיורשו, והתחנן לראס אלולה ואצילים אחרים לתמוך בו, הוכרז בתוך כמה שבועות יריבו לכתר, מנליק השני, כקיסר החדש ברחבי אתיופיה[8].
עבור המהדיסטים היו לקרב תוצאות קשות. הם אמנם ניצחו בקרב, אך איבדו רבים מחייליהם הטובים. הח'ליפה החליט להפסיק את פעולות האיבה נגד אתיופיה והסכסוך הצטמצם לפשיטות גבול קטנות[9].
הערות שוליים
- ^ Erlich, Haggai ethiopia & eritrea during the Scramble for Africa:a political biograpi of Ras Alula and 1975-1897,pp 68 .
- ^ Bahru Zewde (2001). A History of Modern Ethiopia (second ed.). Oxford: James Currey
- ^ Erlich, Haggai (1996). Ras Alula and the Scramble for Africa. Lawrenceville: Red Sea
- ^ למעשה הייתה מטרת הגיוס להילחם באיטלקים, אולם בעקבות הפלישה המהדיסטית הופנה כלפי המהדיסטים הסודאנים
- ^ Erlich, Ras Alula, p. 134
- ^ Erlich (Ras Alula, p. 134), חגי ארליך מציין שעד הכרזתו של יוהנס לפני מותו ראס מנגשה היה מוכר בתור אחיינו, ולא בנו
- ^ Erlich, Ras Alula, p. 135f
- ^ Henze, Paul B. (2000). Layers of Time, A History of Ethiopia. New York: Palgrave
- ^ Churchill Winston, The river war (London, Eyre and Spottiswoode, 1952) p. 83
