אלברטו פוג'ימורי
 | |||||
| שם מלא | Alberto Kenya Fujimori Inamoto | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 פרו | ||||
| |||||
אלברטו קניה פוג'ימורי אינומוטו (בהגייה ספרדית פוחימורי; 28 ביולי 1938 – 11 בספטמבר 2024) היה נשיא פרו בשנים 1990–2000.
ביוגרפיה
פוג'ימורי נולד בשכונת מיראפלורס שבעיר לימה להורים שהיגרו מיפן. הוריו, אלברטו פוג'ימורי (בלידה: נאואיצ'י מינאמי) ומוצואה אינומוטו, מהעיר קוממוטו שביפן, היגרו לפרו ב-1934. הוריו היו בודהיסטים, אך הוא הוטבל וגדל כנוצרי קתולי[1]. בבית דיבר פוג'ימורי בעיקר יפנית, אך בבית הספר למד גם ספרדית, אותה הוא דובר בשטף. ב-1956 סיים את לימודיו בבית הספר התיכון לה גראן אונידאד אסקולר אלפונסו (La Gran Unidad Escolar Alfonso). ב-1974 נישא לסוסאנה היגוצ'י, יפנית-פרואנית אף היא[2]. נולדו להם ארבעה ילדים, ביניהם בת, קייקו, ובן, קנג'י, שלימים ילכו בעקבות אביהם לפוליטיקה.
קריירה אקדמית
למד לתואר ראשון באוניברסידאד נסיונל אחרירה לה מולינה (Universidad Nacional Agraria La Molina). וסיים את לימודיו ב-1961, ראשון בכיתתו, כמהנדס חקלאי. בשנה שלאחר מכן הרצה על מתמטיקה באוניברסיטה. ב-1964 נסע ללמוד פיזיקה באוניברסיטת שטרסבורג בצרפת, באמצעות מלגה מקרן פורד. פוג'ימורי למד גם באוניברסיטת ויסקונסין-מילווקי בארצות הברית, שם קיבל את התואר השני שלו במתמטיקה ב-1969.
כהוקרה על הישגיו האקדמיים, הפקולטה למדעים של האוניברסיטה האגררית הלאומית הציעה לפוג'ימורי משרה, ובשנת 1984 מינתה אותו לרקטור של האוניברסיטה, תפקיד בו החזיק עד 1989. ב-1987 הפך פוג'ימורי גם לנשיא הנציבות הלאומית של רקטורי האוניברסיטה (Asamblea Nacional de Rectores), תפקיד אותו מילא פעמיים. הוא גם הנחה תוכנית טלוויזיה בשם "קונצרטנדו" מ-1988 עד 1989, ברשת טלוויזיה בבעלות המדינה.
נשיא פרו
לקראת הבחירות לנשיאות בשנת 1990, על רקע תוהו ובוהו כלכלי בפרו הצטרף למירוץ עם מצע כלכלי שמרני[3]. עם התקרבות הבחירות, הוא הצליח לגבור בפופולריות מול מריו ורגס יוסה, ובבחירות עצמן קיבל 1% פחות מיוסה ועלה עימו לסיבוב השני[4]. בסיבוב השני גבר פוג'ימורי באופן מפתיע על יוסה ונבחר לנשיא פרו[5]. מיד עם היבחרו נאלץ להתמודד עם משבר כלכלי קשה ואינפלציה של 3,000%, יחד עם שר הכלכלה וראש הממשלה, חואן הוטאדו, הוחלט שהסובסידיות למוצרי יסוד יבוטלו. מחיר הדלק הוכפל פי 31, מחיר גז הבישול פי 25, ומחיר הלחם פי 3, דבר שגרם לפריצת מהומות[6]. בנוסף בניגוד לקודמו בתפקיד הנשיא, הוא נלחם ביד קשה בארגון הגרילה והטרור המאואיסטי "הנתיב הזוהר", ששלט בחלקים נרחבים של פרו בעת שעלה לשלטון.
באפריל 1992 פזר את הקונגרס והשעה את החוקה של המדינה, וברחובות לימה הבירה התפרסו טנקים ונגמ״שים. תחנות הרדיו הודיעו כי כוחות צבא הוצבו בקונגרס, בבתי־המשפט ובמערכות עיתונים. פוג׳ימורי הודיע בנאום כי הוא משתמש בסמכותו כמפקד הצבא "למען השמירה על הסדר והדמוקרטיה". הוא האשים את הקונגרס בהכשלת מאמציו להנהיג משק חופשי ובסלחנות כלפי המורדים של ארגון "הנתיב הזוהר". הוא הסביר כי הקונגרס מפוזר עד שיוחלט על מבנה שלטוני חדש במשאל עם, ובינתיים, תשמש הממשלה זרוע מחוקקת. בנוסף הטיל הוטל מעצר בית על מנהיגי הקונגרס, ביניהם נשיא הסנאט, פיליפה אוסטרלינג, ונשיא בית־המחוקקים, רוברטו רמירז דל וילר, שר הפנים לשעבר, אוגוסטין מאנטילה, ושר הכלכלה לשעבר, אבל סאלינאס, נעצרו, אך הנשיא לשעבר, אלן גרסיה, הצליח להימלט מהמדינה[7]. בתקופת כהונתו הראשונה של פוג'ימורי, יותר מ-3,000 פרואנים נהרגו ברציחות פוליטיות[8].
עם זאת בעקבות הצעדים הכלכליים שנקט קרן המטבע הבין-לאומית הבטיחה מימון והלוואות לפרו. האינפלציה החלה לרדת במהירות והשקעות זרות זרמו למדינה. הוא גם יזם מסע ההפרטה שכלל מכירה של מאות מפעלים בבעלות המדינה, והחלפת המטבע הבעייתי של המדינה, החזיר את היציבות המקרו-כלכלית לכלכלה וגרם לצמיחה כלכלית. ב-1994 צמחה כלכלת פרו בשיעור של 13%, מהר יותר מכל כלכלה אחרת בעולם. היא המשיכה לצמוח בקצב של מעל ל-5% בשנה בשנים שלאחר מכן[9].
פוג'ימורי נבחר לכהונה שנייה בבחירות ב-1995, לאחר שיריבו העיקרי אלן גרסיה ברח מהמדינה.
בשנת 1996 החלה תוכנית תחקירים בתחנת הטלוויזיה שבבעלותו של איש העסקים הישראלי ברוך איבצ'ר בחשיפת שחיתויות של פוג'ימורי וראש המשטרה החשאית, בין השאר שידרה כתבה על הברחות סמים במטוסו של הנשיא[10]. בתחילת 1997 ראש המשטרה החשאית הציע לאיבצ'ר שוחד, והצעה לרכישת התחנה לה סרב[10]. בספטמבר 1997 נשללה אזרחותו הפרואנית והוחרמו עסקיו של איבצ'ר[11]. עוד לפני קבלת ההחלטה הוא ומשפחתו עברו למיאמי[12], הוא גם שכר דירה בהרצליה ושהה חלק מהזמן בישראל[13]. במשך שלוש שנים הוא פעל להחזרת אזרחותו ביחד עם קומץ עיתונאים שחברו אליו מערוץ הטלוויזיה כשבסופם מוחזרת לו אזרחותו ורוב רכושו והוא חוזר לפרו בסוף שנת 2000, לאחר הדחת פוג'ימורי[10].
לקראת הבחירות באפריל 2000 דאג פוג'ימורי לשנות את החוקה כדי שיוכל להתמודד בשלישית, בסיבוב הראשון קיבל פחות מ-50% מהקולות אך יותר מיריבו העיקרי אלחנדרו טולדו[14]. אולם במהלך ספירת הקולות עלו חשדות לזיוף התוצאות טולדו קרא לתומכיו לא להשתתף בסיבוב השני ופוג'ימורי ניצח בהפרש ניכר.
הדחתו והרשעתו
באוקטובר 2000 התפרסמה קלטות וידאו בה נראה מקורובו של פוג'ימורי, ולדימירו מונטסינוס ראש שירותי הביטחון, מנסה לשחד חבר קונגרס[15]. מונטסינוס נמלט על רקע שורה ארוכה של האשמות נוספות שעלו נגדו, ביניהן הוראות לביצוע מעשי רצח ועינויים במהלך כהונתו כראש השירותים החשאיים של פרו[13]. בעקבות זאת, בנובמבר 2000 הסכים פוג'ימורי לקבוע בחירות חדשות לנשיאות פרו במאי 2001, בהן הוא התחייב שלא לרוץ[13]. ויתור זה לא סיפק את האופוזיציה, אשר כעבור כמה ימים הדיחה אותו פורמלית מהנשיאות והוא נמלט ליפן, משם שלח את התפטרותו בפקס ומאוחר יותר הגיש רשמית את התפטרותו בשגרירות פרו בטוקיו[16].
במאי 2001 הוא הואשם שהיה מעורב באופן אישי ברציחתם של 15 בני אדם ב-1991 ושגנב מפרו מיליארד דולר לפני שעזב[17]. אחר כך נחשף שיזם הקמת יחידות חיסול נגד מתנגדיו ובאחריות לכמה מקרי טבח[18], ושאנשי עסקים מישראל סייעו למונטסינוס להבריח כספים מהמדינה[19]. במרץ 2003 הוצא צו מעצר בינלאומי נגדו[20]. באוקטובר 2005 הכריז כי יתמודד שוב על נשיאות פרו ב-2006[21].
בעת נסיעה לצ'ילה הוא נעצר[22]. הוא הוחזק מ-7 בנובמבר 2005 עד 18 במאי 2006, אז שוחרר בתנאי שלא יעזוב את המדינה. ב-3 בינואר 2006 הגישה ממשלת פרו בקשה רשמית להסגרתו. פוג'ימורי הוסגר לבסוף בספטמבר 2007[23].
ב-11 בדצמבר 2007 הועמד לדין על אישום נפרד מהאישום לפגיעה בזכויות האדם, ונשפט ל-6 שנים. בית המשפט העליון הרשיע אותו בניצול לרעה של סמכויותיו כאשר הורה לבצע חיפוש בלתי חוקי בניסיון להעלים ראיות שהיו קושרות אותו לפעילות לא חוקית, בעת שממשלתו קרסה[24].
ב-7 באפריל 2009 נידון ל-25 שנות מאסר לאחר שהורשע בפשעי מלחמה. הוא הורשע בכך שהקים יחידות חיסול צבאיות אשר בשני מקרים פתחו באש על אזרחים שהפגינו נגדו, ובכך גרמו למותם של לפחות 25 אנשים, בהם ילדים[25]. בתחילת ינואר 2010 נדחה ערעורו.
פוג'ימורי נשפט בפרשת עיתוני הצ'יצ'ה. הפרשה עסקה בהסטת יותר מ-40 מיליון דולר מתקציב הביטחון של פרו כדי לשחד את בעלי העיתונים וכמה ערוצי טלוויזיה, בזמן הקמפיין לבחירתו מחדש של פוג'ימורי לנשיאות בסוף שנות ה-90. בתמורה, הגופים שירתו את פוג'ימורי. משפטו החל ב-2013 אבל מעורבים אחרים נשפטו הרבה קודם. ב-2005 הורשעו בפרשה 29 אנשים, ובהם ראש המשטרה החשאית לשעבר מונטסינוס, שר הביטחון לשעבר חוזה ויאנואבה רואסטה, והבעלים של שמונת הצהובונים שקיבלו את השוחד. בינואר 2015 השתכנעו שופטי בית המשפט הפלילי בלימה שפוג'ימורי אכן היה מעורב אישית במעילה ובקניית הסיקור, ודנו אותו לשמונה שנים בכלא. פוג'ימורי ערער על פסק הדין, ובאוגוסט 2016 ההרשעה בוטלה בבית המשפט העליון[26].
בתו הבכורה, קייקו פוג'ימורי (שמה נהגה בספרדית קייקו פוחימורי), מונתה למנהיגת מפלגת הכוח הפופולרי והתמודדה לנשיאות פרו ב-2011[27], ב-2016 התמודדה שוב, ניצחה בסיבוב הראשון[28], אך הפסידה למועמד מפלגת המרכז בסיבוב השני.
ב-24 בדצמבר 2017 (ערב חג המולד), חנן נשיא פרו, פדרו פבלו קוצ'ינסקי, את פוג'ימורי מסיבות הומניטריות והוא שוחרר לחופשי[29]. הוא נאסר שוב שנה אחר כך, אך קיבל חנינה פעם שנייה במרץ 2022[30].
קישורים חיצוניים
- אלברטו פוג'ימורי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אלברטו פוג'ימורי, ברשת החברתית פייסבוק
אלברטו פוג'ימורי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אלברטו פוג'ימורי, ברשת החברתית טיקטוק
הערות שוליים
- ^ שלמה סלוצקי, אלברטו מי ? פרו: נשיא חדש, חדשות, 13 ביוני 1990
- ^ הארץ, מונטסינוס: נשיא פרו לשעבר הורה לי לרצוח גרושתו, באתר הארץ, 30 ביולי 2001
- ^ איי.פי, מסוקים אבטחו את ההצבעה בבירת פרו, חדשות, 11 ביוני 1990
- ^ העם החליט: יותר יפני מפרואני, מעריב, 13 באפריל 1990
- ^ שלמה סלוצקי, זה עוד יהפוך לרומן, חדשות, 8 באפריל 1990
- ^ שלמה סלוצקי, שבוע עבודה לבקבוק בירה - יותר יפני מפרואני, חדשות, 16 באוגוסט 1990
- ^ סוכנויות הידיעות, נשיא פרו פיזר את הקונגרס; טנקים ברחובות הבירה, חדשות, 7 באפריל 1992
- ^ Heritage, Andrew (בדצמבר 2002). Financial Times World Desk Reference. Dorling Kindersley. pp. 462–465. ISBN 9780789488053.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ מדיניות החיסכון של נשיא פרו מאיטה את הצמיחה, באתר גלובס, 8 בינואר 1997
- ^ 10.0 10.1 10.2 אפרת נוימן וסמי פרץ, "א-לוהים העניש אותי שנכנסתי לתקשורת", באתר הארץ, 12 במרץ 2008
- ^ אורנה רביב, ביהמ"ש בפרו שלל את אזרחותו של ברוך איבצ'ר, באתר גלובס, 18 בספטמבר 1997
- ^ ידיעות אחרונות, איש עסקים ישראלי נאלץ להימלט מפרו, באתר גלובס, 16 ביוני 1997
- ^ 13.0 13.1 13.2 פול קלר, עלייתו ונפילתו של אלברטו, באתר גלובס, 26 בנובמבר 2000
- ^ נשיא פרו היוצא פוג'ימורי ויריבו טולדו יתמודדו בסיבוב בחירות שני, באתר גלובס, 11 באפריל 2000
- ^ חשדות: ולדימירו מונטסינו, היועץ של נשיא פרו המודח, אלברטו פוג'ימורי, מחזיק עשרות מיליוני דולרים בבנקים ישראליים, באתר TheMarker, 5 בפברואר 2001
- ^ רון פז, נשיא פרו התפטר; עשוי לקבל אזרחות יפאנית, באתר גלובס, 21 בנובמבר 2000
- ^ הארץ, נשיא פרו מואשם ברציחתם של 15 בני אדם ב-1991, באתר הארץ, 24 במאי 2001
הארץ, חשד: פוג'ימורי גנב מפרו מיליארד דולר, באתר הארץ, 4 במאי 2001 - ^ סוכנויות הידיעות, פוג'ימורי מואשם באחריות לכמה מקרי טבח בפרו, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2001
עדות: נשיא פרו לשעבר נפגש עם ראשי יחידות חיסול, באתר הארץ, 7 במרץ 2002 - ^ אריה דיין, הרשויות בפרו: חקירת פוג'ימורי מובילה לאנשי עסקים מישראל, באתר הארץ, 4 במרץ 2001
- ^ יוסי מלמן, צו מעצר בינ"ל לנשיא פרו לשעבר, באתר הארץ, 9 במרץ 2003
- ^ פוג'ימורי הכריז: אתמודד שוב על נשיאות פרו ב-2006, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2005
- ^ רויטרס, הנשיא המודח פוג'ימורי נעצר בצ'ילה, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2005
- ^ רויטרס, פוג'ימורי יישפט בפרו, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2007
- ^ איי.פי, נשיא פרו לשעבר הורשע בשחיתות ונשלח למאסר, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2007
- ^ רויטרס, 25 שנות מאסר לנשיא פרו לשעבר פוג'ימורי באשמת חיסול מתנגדים, באתר הארץ, 8 באפריל 2009
- ^ צוות המשרוקית של גלובס, מאוסטרליה ועד פרו: לא רק בישראל חוקרים סיקור חיובי לפוליטיקאים, באתר גלובס, 21 בדצמבר 2019
- ^ שלמה פפירבלט, לימה, פרו, בחירות בפרו: קייקו פוג'ימורי צפויה להפוך למנהיגה הצעירה בעולם, באתר הארץ, 3 ביוני 2011
- ^
איי.פי, פרו: בתו של הרודן לשעבר פוג'ימורי ניצחה בסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות, באתר הארץ, 11 באפריל 2016
- ^ הניו יורק טיימס ואיי.פי, נשיא פרו חנן את הנשיא לשעבר פוג'ימורי, שנאסר על הפעלת חוליות חיסול, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2017
- ^ איי.פי, ביהמ"ש בפרו חנן את הנשיא לשעבר פוג'ימורי, שמרצה מאסר על עבירות רצח ושחיתות, באתר הארץ, 18 במרץ 2022
39616451אלברטו פוג'ימורי