קרן פורד
קרן פורד (באנגלית: Ford Foundation) היא ארגון צדקה שמושבו בניו יורק. הקרן נוסדה במטרה מוצהרת לתמוך בתוכניות המקדמות דמוקרטיה, תורמות להפחתת העוני ותורמות להידברות בין העמים השונים ולשיפור ההישגים האנושיים. הנשיאה הנוכחית של הארגון היא סוזאן ו. ברספורד.
קרן פורד פעלה מאז השקתה בשנת 1936 כארגון עצמאי, מוסד שלא למטרות רווח ושאינו ממשלתי. הקרן נותנת מענקים דרך מטה החברה בניו יורק ותריסר משרדי משנה הפרוסים ברחבי העולם. בשנת הכספים 2005, היא העניקה חמש מאות ושנים עשר מיליוני דולרים כמענקים עבור פרויקטים אשר התמקדו בחיזוק ערכי הדמוקרטיה, פיתוח הקהילה והכלכלה, החינוך, התקשורת, האמנויות והתרבות, וזכויות האדם.
היסטוריה
קרן פורד נוסדה ב-15 בינואר 1936 על ידי הנרי פורד ואדזל פורד ושני מנהלים של חברת פורד "לקבל ולפקח על מענקים עבור מטרות מדעיות, חינוכיות וצדקה, כולם למען רווחת הציבור". בשחר שנותיה הקרן פעלה במישיגן תחת הנהגתם של חברי משפחת פורד ועמיתיהם, ותמכה בין השאר בארגונים כמו בית החולים של הנרי פורד, גרינפילד וילג' ומוזיאון הנרי פורד.
לאחר מותו של אדזל פורד בשנת 1943 ושל הנרי פורד ב-1947, נשיאות קרן פורד עברה לידי בנו הבכור של אדזל, הנרי פורד השני. תחת מנהיגותו, חבר הנאמנים של קרן פורד הגישה דין וחשבון בנוגע להתנהלותה העתידית הרצויה. הוועדה, שבראשה עמד הפרקליט הקליפורני רוואן גייטר, המליצה שהקרן תהיה מחויבת לקידומם של שלום, חופש, וחינוך ברחבי העולם. היא מעניקה מימון לפרויקטים מגוונים, בכללם "הטלוויזיה החינוכית הלאומית", שעלתה לאוויר בשנת 1952. על כל פנים, קרן פורד בעזרת "ההתאחדות לשידורי הציבור" סגרה אותה והחליפה אותה ב"שירותי השידור הציבוריים" באוקטובר 1970. מועצת המנהלים החליטה לגוון את תיק ההשקעות של הקרן ובהדרגה הפרידה אותה ממניות חברת פורד בין השנים 1956 ל-1974. באמצעות צעד זה הפכה חברת פורד לחברה ציבורית בשנת 1956.
מענקי הקרן מבוססים על ההמלצות המותוות בדין וחשבון של גייטר, והחלו לכלול תמיכה בלימודים גבוהים, באמנות, בפיתוח כלכלי, זכויות אזרח ובסביבה, בין תחומי פעילותה השונים.
בשנת 1951 העניקה קרן פורד זו הפעם הראשונה קצבה לפיתוחה של מערכת רשת השידור הלאומית. מענקים אלו המשיכו, ובשנת 1969 העניקה הקרן מיליון דולרים לסמינר החינוכי לילדים על מנת לסייע ביצירתו ובהשקתו של "רחוב סומסום".
בשנת 1952 נפתח משרד השדה הראשון של החברה בניו דלהי שבהודו.
במהלך שנות החמישים סיפקה הקרן סדרת מלגות באמנויות ובמדעי הרוח, לתמיכה באישים כיוזף אלברס, ג'יימס בולדווין, סול בלו, אי. אי. קאמינגס, פלאנרי אוקונור, ג'יקוב לורנס, רוברט לוואל ומרגרט מיד.
ב-1976 סייעה קרן פורד להשיק את בנק גרמין, שהציע הלוואות קטנות לכפריים עניים מבנגלדש ואשר למייסדה, מוחמד יונוס, הוענק פרס נובל לשלום עבור חלוציותו במיקרו אשראי.
בשנות השמונים המאוחרות החלה הקרן להעניק תרומות שיסייעו למאבק במגפת האיידס, שכללו תמיכה בסך ארבעה וחצי מיליוני דולרים עבור ייסודה של התוכנית לשיפור החינוך והטיפול באיידס ברחבי ארצות הברית.
בשנת 2000 חנכה הקרן את תוכנית המלגות הבינלאומיות במענק של מאתיים ושמונים מיליוני דולרים, תוכנית המענקים הגדולה ביותר בהיסטוריה. התוכנית מספקת מלגות לסטודנטים מקהילות עניות מחוץ לארצות הברית לצורך לימודים לתואר ראשון ולתארים מתקדמים באוניברסיטאות בכל רחבי העולם.
כבר למעלה משלושים שנה שאין לקרן פורד שום קשר פרט לשמה לחברת המכוניות של פורד ולא למשפחת פורד. הנרי פורד השני, חבר המשפחה האחרון בחבר הנאמנים, התפטר מחבר המנהלים של הקרן ב-1976, בעודו מעודד את צוות הקרן להישאר פתוח לרעיונות חדשים ולעבוד למען חיזוקה של שיטתה הכלכלית של המדינה.
במדינת ישראל תורמת קרן פורד למספר ארגונים, ביניהם מרכז אדוה, קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח, בצלם והקליניקות המשפטיות באוניברסיטת תל אביב. קרן פורד ישראל נוסדה בשנת 2003 תחת חסותה של הקרן החדשה לישראל, במסגרת שיתוף הפעולה בין הקרנות העבירה קרן פורד מענקים בסך 40 מיליון דולר לקרן החדשה לישראל, מאז הקמתה העבירה קרן פורד ישראל מענקים ללמעלה מ-40 ארגונים הפועלים, לדעתה של הקרן החדשה לישראל, לקידום "החברה האזרחית, זכויות האדם והשלום".[1]
ביקורת
קרן פורד תומכת במטרות מתקדמות רבות וספגה ביקורת[דרוש מקור] בשל רבות מהתוכניות בהן היא תומכת ממגוון סיבות.
קרן פורד היא נדבן עיקרי של ההוגנות והדיוק בדיווח (FAIR), קבוצה המשמשת ככלי פיקוח על אמצעי התקשורת. קרן פורד בוקרה על ידי תנועות פוליטיות בשל תמיכתה ב"הוגנות והדיוק בדיווח", תכנון ההורות וקבוצות לזכויות ההפלה.[דרוש מקור]
בשנת 1968 החלה הקרן לממן "קליניקות למשפטים" בבתי ספר למשפטים שהיוו חלק מתוכניות הלימודים שלהם. מטרת הקליניקות היו להעניק ניסיון מעשי בעריכת דין בעודם מספקות שירות משפטי ללא תשלום עבור עניים הזקוקים לייעוץ משפטי. מבקרי הקרן טענו כי הקליניקות הפכו בידי סגל בתי הספר למשפטים לכלי לפעילות פוליטית. יתירה מזאת, הם טוענים כי המעורבות הכספית של קרן פורד הייתה נקודת המפנה בה החלו הקליניקות לשנות את מטרתם[דרוש מקור].
מבקרים אחדים כמו נשיא אוניברסיטת בינגהמפטון לשעבר ג'יימס פטראס, ביקרו את הקרן בשל קשרים לכאורה עם ה-CIA. פטראס האשים את הקרן ככסות ל-CIA, בצטטו את מערכת היחסים של הנשיא הקודם של הקרן ריצ'רד ביסל עם מנהל ה-CIA אלן דאלס והמעורבות בתוכנית מרשל במהלך שנות החמישים. פטראס הוקיע את קרן פורד בשל מה שהוא כינה קבוצות זכויות אדם "אנטי-שמאלית" ש: "...לא משתתפות בפעולות המוניות של אנטי גלובליזציה ובאנטי נאוליברליזם".[דרוש מקור]
אשת אקדמיה אמריקאית אחרת, ג'ואן רולף ב-Foundations and Public Policy: The Mask of Pluralism. State University of New York Press, 2003 טוענת כי פורד וקרנות דומות משחקות תפקיד מפתח בהשתלטות על תנועות התנגדות: "בעוד שהתנגדות מרעיונות המעמד השליט מכונה 'קיצוניות' והיא מבודדת, מקבלים את פניהם של מתנגדים אינדיבידואלים. אכן, הגמונית המעמד השולט היא יותר בת קיימא אם היא אינה נוקשה וצרה, אולם היא יכולה באופן דינמי להצמיח כיוונים חדשים". היא מדווחת שג'ון ג. מקלוי, בעודו מכהן כיושב ראש של חבר הנאמנים של הקרן "...חשוב על הקרן כעל שלוחה לכאורה של ממשלת ארצות הברית. זה היה ההרגל שלו, למשל, לעצור ליד המועצה לביטחון לאומי (NSC) בוושינגטון כל כמה חודשים ובאופן מקרי לשאול אם יש אילושהם פרויקטים מעבר לים שהמועצה לביטחון לאומי מעוניינת שהם יממנו". רולף אף מאשימה את קרן פורד במימון תוכניות להתקוממות נגד באינדונזיה ובארצות אחרות.
בשנת 2003 קרן פורד בוקרה[דרוש מקור] בין השאר על ידי סוכנות החדשות הסוכנות הטלגרפית היהודית, בשל תמיכתה בארגונים לא ממשלתיים שלפי דעתה לקחו חלק בפעילויות אנטישמיות ואנטי-ציוניות בוועידה העולמית נגד גזענות שנערכה בשנת 2001. תחת לחץ משמעותי על ידי מספר חברים של הקונגרס, הראשי שבהם הדמוקרטי ג'רולד נאדלר, התנצלה הקרן ואז אסרה את קידומם של: "אלימות, טרוריזם, קנאות עיוורת או השמדת המדינה" כחלק ממענקיה, ועוררה מחאה בקרבם של ראשי אוניברסיטאות וקבוצות שונות שאינן למטרות רווח לגבי סוגיות של חופש הדיבור.[דרוש מקור]
לקריאה נוספת
- Frances Stonor Saunders (2001), The Cultural Cold War. The CIA and the World of Arts and Letters, New Press Aka, Who Paid the Piper:? The CIA and the Cultural War 1999, Granta (UK edition)]
- Edward H. Berman. The Ideology of Philantropy: The Influence of the Carnegie, Ford, and Rockefeller Foundations on American Foreign Policy. State University of New York Press, 1983
- David Rnasom. The Trojan Horse: A Radical Look at Foreign Aid, pub. 1975, pp. 93-116 "Ford Foundation: Building an Elite for Indonesia:.
- "Alaternative Media Censorship Sponsored by CIA's Ford Foundation?" מאת בוב פלדמן
- "Target Ford" סקוט שרמן, "The Nation", 2006.
קישורים חיצוניים
- קרן פורד והסי. איי.אי. מחקר בידי ג'יימס פטרס
- קרן פורד: היבט פילנתרופי עבור הסי. איי.אי, רשת וולטר, 5.4.2004.
- Time for Ford & CFR to Divest? שיתוף הקרנות פורד, רוקפלד וקארנגי בצוותא עם המועצה ליחסי חוץ
- רשימת מקבלי מענקים מקרן פורד grant database
הערות שוליים
25793695קרן פורד