איתי אנגל
| לידה | 6 באפריל 1968 (גיל: 56) |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1989–הווה (כ־35 שנים) |
| תחקירים בולטים | המלחמה בקרואטיה בין השנים 1992 ו-1995 |
| פרסים והוקרה | צל"ש מוועדת פרס סוקולוב |
איתי אנגל (נולד ב-6 באפריל 1968) הוא עיתונאי ישראלי. אנגל משתתף דרך קבע בצוות תוכנית התחקירים "עובדה" המשודרת בשידורי קשת בערוץ 2, ומרצה באוניברסיטה הפתוחה על סכסוכים בעולם.
חלק ניכר מעבודתו של אנגל הוקדש לסיקור סכסוכים בינלאומיים. בעקבות העובדה שאנגל מחזיק באזרחות אמריקאית בעלת שם שונה לחלוטין מאזרחותו הישראלית (לא חשף את שמו האמריקאי) אותו הוא מראה בביקורות דרכונים, יכול הוא להסתובב ברחבי העולם במקומות עוינים כלפי ישראלים או יהודים ולסקר אותם.
ביוגרפיה
אנגל נולד בארצות הברית בה למדו הוריו. למד בתיכון חדש. לקראת סיום לימודיו התיכוניים חלה אנגל בסרטן. לאחר שהחלים התנדב לשירות צבאי, בתחילה כפקיד מחשוב בגל"צ, לאחר מכן החל את עבודתו העיתונאית ב-1989 כעורך חדשות החוץ בגלי צה"ל. בצד סיקור אירועי החוץ השוטפים הוא ערך והגיש את מגזין החוץ שלימים זכה ב"פרס מפקד גלי צה"ל". ב-1993 עבר לחדשות ערוץ 2, גם שם החל את דרכו כעורך חדשות חוץ. כעבור שנה עבר להכנת כתבות דוקומנטריות עבור "אולפן שישי" של יומן חדשות ערוץ 2. מאוחר יותר עזב את חברת החדשות ועבר ל"עובדה".
ב-1991 יצא לסקר את המלחמה בקרואטיה. בין השנים 1992 ו-1995 נשלח מספר פעמים לבוסניה והרצגובינה משם העביר דיווחים לגלי צה"ל ולעיתון "הארץ". על עבודתו זו זכה מאוחר יותר בצל"ש מוועדת פרס סוקולוב. באותן שנים העביר דיווחים מרוסיה, ליטא, לטביה, גאורגיה ואזרבייג'ן שלאחר התמוטטות ברית המועצות. ב-1994 נשלח אנגל לרואנדה לסקר את מלחמת האזרחים שם. ב-1999 סיקר את המלחמה בקוסובו וב-2000 את נפילת סלובודן מילושביץ' ביוגוסלביה.
בפברואר 2001 עלתה בערוץ 2, במסגרת שידורי קשת תוכנית הריאליטי "החפרפרת" בהנחייתו. בהמשך אותה השנה, לאחר הפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק יצא אנגל לפקיסטן ולאחר מכן תיעד את המלחמה באפגניסטן.
את מבצע חומת מגן ליווה אנגל ברמאללה, שכם וג'נין. בכל אחד מהמוקדים כיסה את האירועים מנקודת המבט של שני הצדדים, הישראלי והפלסטיני. מטעם "עובדה" נשלח אנגל ב-2003 לעיראק כדי להכין סרט על העידן שלאחר נפילת סדאם חוסיין. ב-2004 בעקבות אסון הצונאמי יצא אנגל לחבל אצ'ה באינדונזיה שנפגע בצורה הקשה ביותר[1]. בדצמבר 2005 יצא אנגל שוב לעיראק בשליחות "עובדה" כדי לתעד את ההידרדרות והתוהו ובוהו שהשתלטו על המדינה בשנתיים האחרונות[2].
בקיץ 2006, בשלהי מלחמת לבנון השנייה, יצא עם גדוד 931 של הנח"ל לפעולה לילית בתוך לבנון. הכתבה שהכין מתארת היתקלות של לוחמי הגדוד עם חזבאללה בדרום לבנון. לאחר מכן נסע לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו וחזר עם סדרת כתבות "זעקי ארץ אהובה", המתארת בשלושה פרקים את התופת במדינה. בעקבות ההדים משידור הכתבות, ארגן אנגל עם לירון יוחאי וחברו המוזיקאי עופר קורן ערב התרמה לפליטי קונגו בהשתתפות אמנים רבים. המוזיקאי הקונגולזי ברנרד, שסיפורו הופיע בכתבתו של אנגל, הופיע יחד עם אהוד בנאי.
בדצמבר 2012 נכנס אנגל לסוריה יחד עם תחקירן "עובדה" אמיר תיבון כדי לסקר את מלחמת האזרחים במדינה. השניים היו לצוות הטלוויזיה הישראלי הראשון שדיווח מתוך מלחמת האזרחים הסורית.
בדצמבר 2014 נכנס אנגל שוב לסוריה, והפעם כדי להביא סיקור של מלחמתם של הכורדים בדאעש. התחקיר שלו שודר בתוכנית "עובדה". שנה לאחר מכן הוא חזר לצפון סוריה, לחבל הכורדי. הוא עקב אחרי הבריחה ההמונית של הכורדים לאירופה בדגש על ברלין, וסיפר כיצד הכורדים הצליחו לנצח את דאעש והתחילו לחזור לצפון סוריה לביתם על מנת לבנות את ביתם מחדש. התחקיר שודר ב"עובדה".
בפברואר 2017 סיקר אנגל את המלחמה במוסול והצטרף ללוחמי צבא עיראק. התחקיר שודר בשני פרקים ב"עובדה"[3]. הכתבה זכתה בקטגוריית כתבה תיעודית בפרס פורום היוצרים הדוקומנטריים לשנת 2017.
ב-2017 זכה אנגל בפרס סוקולוב "על הצטיינות בעבודה עיתונאית והטבעת חותם על התקשורת האלקטרונית, על ההנגשה לצופה הישראלי של אזורי לחימה וסכסוכים בוערים ומרוחקים תוך מידה לא מבוטלת של סיכון אישי. בכשלושים שנות עבודה היטיב איתי אנגל להבליט את הפן האנושי של מלחמות, קורבנות וסבל".
בנובמבר 2020 נסע אנגל לאזור נגורנו קרבאך וסיקר את הלחימה שם, גם בדגש על כלי הנשק שישראל מוכרת לאזרבייג׳ן אשר משמשים אותה במערכה. התחקיר שודר ב"עובדה" במרץ 2021.
חיים אישיים
ב-2017 התארס אנגל עם בת זוגו, עורכת הדין היימנות רדאיי[4]. ב-13 בספטמבר 2017 נישאו השניים, וב-13 בספטמבר 2018 נולד לזוג בן[5].
אחיו הוא השחקן עמרי אנגל.
קישורים חיצוניים
איתי אנגל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- איתי אנגל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- "כמה עובדות על איתי אנגל", באתר mako
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם איתי אנגל, באתר iCast, 18 ביולי 2010- איתי אנגל, "עובדה מגשימה לי חלום- אני מגיע למקום וחווה אותו עד הסוף", באתר מאקו, 5 בדצמבר 2010
- זיו ביילין, העיתונאי הישראלי שמסקר מהמקומות המסוכנים בעולם, באתר גלובס, 5 במרץ 2014
- עינת פישביין, אותי אף פעם לא עצרו, באתר המקום הכי חם בגיהנום, 17 באפריל 2014
דורון חלוץ, איתי אנגל ממשיך לפלרטט עם המוות – הפעם בארץ דאעש, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2014- רוני קובן, פגישה עם איתי אנגל, כאן_11 - תאגיד השידור הישראלי, 16 בנובמבר 2017
- מאיר תורג'מן, העיתונאי שלא נותן להשתיקו, באתר "ידיעות אחרונות", 11 דצמבר 2017
- אביב פרץ, ״אנחנו נותנים לשואות להתרחש, בפירוש כך״, בבלוג זוטי דברים, 3 במאי 2019
- רז שכניק, “בזמן שהתנשקנו הסתכלתי בעיניים של אשתי לעתיד ושאלתי באמהרית, ‘על מה את חושבת'? חשבתי שאני הכי רומנטי. אבל היא התפוצצה מצחוק, באתר "ידיעות אחרונות", 13 במאי 2020
- פרק 18: הנמרים של הבלקן באתר תאגיד השידור הישראלי
הערות שוליים
- ^ מערכת, אסון הצונאמי - תיעוד מיוחד של איתי אנגל, באתר מאקו, 24 באוקטובר 2017
- ^ איתי אנגל, האמריקנים חיים בסרט, באתר ynet, 21 בדצמבר 2005
- ^ איתי אנגל, "הקרב האחרון של מוסול, חלק 1 | עובדה". mako. 2017-02-21. נבדק ב-2017-08-17.
- ^ הרווק הנצחי מתחתן! העיתונאי איתי אנגל התארס, באתר וואלה!, 17 באוגוסט 2017
- ^ יוני פרוים, בגיל 50 איתי אנגל הפך לאבא, במדור "פנאי פלוס" באתר ynet, 14 בספטמבר 2018
