איל בנבנישתי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף איל בנבנשתי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איל בנבנישתי
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סגנון לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סגנון לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

איל בנבנישתי (חותם גם בנבנשתי, נולד ב-18 בפברואר 1959[1]) הוא פרופסור מן המניין באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה. כן מכהן כראש קתדרת Whewell למשפט בינלאומי באוניברסיטה, וכפרופסור ב-Global Law School של אוניברסיטת ניו יורק. עד ל-2019 כיהן כפרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה

איל בנבנישתי נולד וגדל בירושלים, ולמד בגימנסיה העברית רחביה. הוא בנו של הפובליציסט והחוקר ד"ר מירון בנבנשתי ונכדו של חתן פרס ישראל בידיעת הארץ דוד בנבנשתי. למד לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים ולתואר השני והשלישי בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל. מנחהו בדוקטורט היה פרופסור מייקל ריסמן. סיים את עבודת הדוקטורט ב-1990, וקיבל עליה פרס מטעם אוניברסיטת ייל. התמחה בבית המשפט העליון אצל השופטת מרים בן-פורת ואצל עורך הדין דן אבי-יצחק.

בשנת 1990 החל ללמד באוניברסיטה העברית, ובשנת 1992 הוענקה לו מלגת אלון. הוא הגיע לדרגת פרופסור מן המניין ומופקד הקתדרה ע"ש הרש לאוטרפכט. בין השנים 2000 עד 2002 היה המנהל האקדמי של מרכז מינרבה לזכויות האדם באוניברסיטה העברית. בשנת 2002 עבר לאוניברסיטת תל אביב. בין השנים 2002–2005 היה מנהל מרכז-על צגלה למחקר בינתחומי של המשפט, ועורך ראשי של כתב העת Theoretical Inquiries in Law.

שימש כפרופסור אורח באוניברסיטאות הרווארד, קולומביה, ניו יורק, מישיגן ופנסילבניה וכחוקר אורח במכון מקס פלאנק בהיידלברג ובאוניברסיטאות הומבולדט ומינכן. הוא מרצה אורח בתוכניות השתלמות במשפט בינלאומי מטעם האו"ם, המיועדות ליועצים משפטיים ומרצים ממדינות מתפתחות, בנושא דיני המים במשפט הבינלאומי.

הוא עורך משותף של כתב העת האלקטרוני "International Law in Domestic Courts" שיוצא לאור מטעם אוניברסיטת אוקספורד. בנבנישתי חבר מערכת כתב העת American Journal of International Law.

בשנת 2019 פרש מאונ' תל אביב[2].

פעילות ציבורית

איל בנבנישתי היה פעיל באגודה לזכויות האזרח, וכיהן שנים רבות בהנהלתה. התמנה כסגן יושבת ראש האגודה עדנה מרגלית ב-1994 וכיהן כיושב ראש האגודה ב-1995 עד 1996. בתקופה בה ניהל את מרכז מינרבה לזכויות האדם בירושלים יזם קורסים למורים בנושא זכויות אדם בשפות עברית וערבית. בשנת 1998 היה יו"ר המועצה לבתי דין מינהליים על פי חוק בתי-דין מינהליים. בשנת 2009 היה חבר בוועדה לבחירת היועץ המשפטי לממשלה.

בפברואר 2008 היה מועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון[3].

בנבנישתי הוא חבר בפורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה, הפועל נגד שינויי המשטר שהוצעו במערכת המשפט בשנת 2023.[4]

בינואר 2024 היה ממובילי צוות ההגנה הישראלי בבית הדין הבינלאומי בהאג שדן בתביעת דרום אפריקה נגד ישראל בגין טענה לביצוע רצח עם בעזה.[5]

פרסים והוקרה

בנבנישתי הוא זוכה פרס לנדאו למדעים ולמחקר לשנת 2004. [6] בשנת 2004 זכה בפרס צלטנר לחקר המשפט, המוענק מדי שנה על ידי תנועת רוטרי והפקולטה למשפטים שבאוניברסיטת תל אביב. בנבנישתי הוא זוכה פרס על שם הומבולדט לשנת 2006[7]. בשנת תשע"א זכה בפרס חשין לחוקר בכיר. [8] בספטמבר 2011 נבחר לאגודה של מומחים למשפט בינלאומי Institut de Droit International. [9]

ב-2012 זכה במענק מחקר גדול של ה-European Research Council Advanced Grant[10][11] פרויקט המחקר נערך באוניברסיטת תל אביב[12].

מחקריו

תחומי מחקרו

בנבנישתי מנסה לנקז למחקרו שתי מסורות משפטיות: האחת היא המסורת האירופית-קונטיננטלית של ראייה כוללת של המשפט הציבורי ככולל היבטים של משפט חוקתי ומינהלי, וגם של משפט בינלאומי, מתוך הבנה כי הן זכויות האדם והן המגבלות המשפטיות על פעולות רשויות השלטון מושפעות משלוש מערכות הדינים הללו ומיחסי הגומלין ביניהן. כך לדוגמה, הזכות לפרטיות מושפעת גם מההגנה החוקתית הניתנת לה, גם מההגבלה על כוחה של הרשות המבצעת וגם מההגנה המוקנית לזכות הזו במשפט הבינלאומי. מסורת משפטית שנייה שבנבנישתי מנקז לעבודתו היא גישה ביקורתית למשפט שמבוססת על תובנות חיצוניות למשפט כמו תורת המשחקים או הכלכלה הפוליטית. אלו הם תחומי מחקר משיקים, המנתחים מדוע וכיצד נוצרים חוקים. זו גישה שמנסה לזהות את האינטרסים שמניעים את הכוחות הפוליטיים והמשפטיים (לרבות את פעולתם של בתי המשפט). בנבנישתי בוחן את המוטיבציה לחקיקה או לפסיקת בתי המשפט כדי להבחין כיצד החוק משפיע על יחסי הכוחות, וכיצד ניתן לעשות שימוש בחוק כדי לאזן בין הכוחות ולצמצם את פגיעת החזק בחלש. דוגמה לכך הוא מחקרו שמנסה להראות באיזו צורה משתמשות מדינות חזקות בכלים של המשפט הבינלאומי כדי להקטין את היכולת של מדינות חלשות לעשות ביניהן קואליציה נגד המדינות החזקות.

דוגמה למחקר מסוג זה הוא מאמרו משנת 2001 "בלמים ואיזונים בחסות בית המשפט"[13]. המאמר משלב ניתוח של שינויים ביחסי הגומלין בין ממשלת ישראל לכנסת יחד עם ניתוח של מגמות בפסיקת בית המשפט העליון בתחומי המשפט הציבורי. ניתוח זה מראה שבניגוד לטענה הרווחת, שבית המשפט מתערב בפעולת הכנסת ובכך מחליש אותה, בית המשפט העליון דווקא תמך לאורך השנים במגמת חיזוקה של הכנסת מול הממשלה, שהיא הרשות החזקה במדינה. המאמר מצביע על כך כשכאשר מתערב בית המשפט בפעילות הכנסת, אין הוא מתערב בפעולות הכנסת אלא בממשלה הפועלת דרך הכנסת כבתוך שלה, ולמעשה מתקיים שיתוף פעולה בין חברי הכנסת לבית המשפט ביחסם כלפי הממשלה, כשבית המשפט מנסה ליצור איזון כלפי הממשלה. הניתוח המשולב של יחסי הגומלין הפוליטיים ושל פסיקת בג"ץ מדגים את חיוניותם של איזונים ובלמים בין הממשלה לכנסת לקיומו של ממשל תקין המכבד את זכויות האדם. מכאן מסקנה נוספת המובעת במאמר, שמנגנונים כגון פריימריס פתוחים שמונעים מראשי המפלגה לקבוע את רשימת המועמדים לכנסת, או "החוק הנורווגי" המחייב שרים להתפטר מהכנסת, יכולים ליצור כנסת עצמאית ובכך לתרום לביצור הדמוקרטיה בישראל.

מחקריו בתחומי המשפט הבינלאומי עוסקים בנושאים בעלי חשיבות כללית אך גם עם השלכה לישראל.

בספרו "International Law of Occupation" שראה אור בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון בשנת 1993, מנתח בנבנישתי את המגבלות המשפטיות על צבא בשטח מוחזק תוך סקירה השוואתית של מצבי שליטה על שטח זר במהלך המאה העשרים, ממלחמת העולם הראשונה ועד לתאריך יציאת הספר. ספרו "Sharing transboundary resources: International law and optimal resource use") שראה אור ב-2002 בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג', מנתח בנבנישתי את הצורך של מדינות לשתף ביניהן פעולה בניצול מקורות מים ושאר משאבי טבע משותפים ובוחן כיצד יכול המשפט הבינלאומי לקדם שיתוף פעולה כזה. הספר מדגיש את חשיבותם של מוסדות משותפים לניהול משאבי הטבע המשותפים ומתאר את דרכי פעולתם ואילוציהם. בכתיבתו עם פרופסור איל זמיר חקר בנבנישתי את נושא תביעות הרכוש במסגרת הסכם שלום ישראלי-פלסטיני ובכלל זה תביעות הפליטים הפלסטינים. בשנים 2002–2005 כיהן כמנהל מרכז צגלה ללימוד בינתחומי של המשפט באוניברסיטת תל אביב, ובמסגרת זאת הקים קבוצות מחקר רב-תחומית בנושא הסדרת התביעות של הפליטים הפלסטינים.

בעוד שבעבר טען בנבנישתי כי כל בתי המשפט במדינות דמוקרטיות ניסו לצמצם ככל האפשר את תחולת המשפט הבינלאומי במשפט מדינותיהן ("Judicial Misgivings regarding the Application of International Norms: An Analysis of Attitudes of National Courts, 4 European Journal of International Law" 159 (1993). ), הרי שבמחקרו הנוכחי "Reclaiming democracy: The strategic uses of foreign and international law by national courts" הוא מצביע על שינויים משמעותיים במגמה זו מאז אמצע שנות התשעים. בתי המשפט מסתמכים כיום יותר ויותר על המשפט הבינלאומי. נוצר דיאלוג בין שופטים בכל העולם, שיוצרים חזית אחידה ושפה משותפת, שהיא השפה של המשפט הבינלאומי. במיוחד בולט המאמץ ליצור שפה משותפת בנושאי ההגנה על זכויות אדם, בהקשר של ההגנה על הסביבה, בהקשר של זכויות פליטים ואפילו בהקשר של הלוחמה בטרור. כלומר, בתי משפט מגינים על זכויות אדם בהקשר של מלחמה בטרור יותר מאשר ממשלות היו רוצות. בצורה דומה מגינים בתי משפט על זכויות פליטים ומהגרים, לא רק יותר ממה שהממשלות היו רוצות, אלא יותר ממה שהציבור היה מוכן לקבל. גם במדינות מתפתחות כמו הודו ופקיסטן ובאמריקה הלטינית משתמשים בתי משפט במשפט הבינלאומי, במסגרת ההגנה על הסביבה במדינות הללו וזה הרבה יותר ממה שהממשלות רוצות ומוכנות לעשות. ההסבר שבנבנישתי נותן לתופעה הזו הוא שבתי המשפט מגיבים כגוף אחד לחוסר תפקודן של ממשלות (כמו בנושא איכות הסביבה) או ללחצים חיצוניים שמופעלים על ממשלות מצד כוחות וארגונים בינלאומיים שמנסים ליצור למעשה עובדה מוגמרת לבתי המשפט ולמחוקקים המקומיים. למשל, כשמדינות חזקות דורשות מממשלות להסכים להגבלות על זכויות אדם בנושא הלחימה בטרור, קשה לממשלה הבודדת להתנגד. אך שיתוף פעולה בין בתי משפט של מדינות רבות יכול להוות גרעין התנגדות שיפעיל לחץ נגדי וישמור על האיזון הראוי בין ביטחון לזכויות אדם.

מחקר זה טוען כי בתי המשפט הלאומיים, שהם הדבר הכי מדינתי שיש, משתתפים אף הם בתהליך הגלובליזציה על ידי יצירת שיתוף פעולה בינם לבין עצמם ופיתוח כללי משפט משותפים. כשמתבוננים בתהליך הגלובליזציה ומערכות קבלת ההחלטות במדינות ומחוץ למדינות, לפי דעתו של בנבנישתי אם בעבר היו בכל מדינה דמוקרטית רשות מבצעת, רשות מחוקקת ורשות שופטת וביניהן התקיימו בלמים ואיזונים, הרי שהיום ישנם בלמים ואיזונים חוצי גבולות. ממשלה אינה פועלת לבדה, אלא כקבוצת ממשלות, שלעומתה בתי המשפט מתארגנים אף הם כקבוצה.

איל בנבנישתי חיבר חוות דעת לעותרים בנושא "נוהל אזהרה מוקדמת" (או בגרסתו המוקדמת, "נוהל שכן") שאומצה בידי בג"ץ בפסק דין שעורר ויכוח ציבורי. חוות הדעת התבססה על המשפט הבינלאומי, שלפיה חל איסור להשתמש באזרחים כמגן אנושי, ושיש לבחון ולנקוט אמצעים חלופיים לשימוש באנשים כמתווכים אם רוצים להזהיר את מי שמתבצר בתוך מבנה.

פרסומים

ספרים שכתב

  • Legal dualism: The absorption of the occupied territories into Israel (Westview Press, 1989).
  • The international law of occupation (Princeton University Press, 1993) (paperback edition with a new preface, 2004)
  • Sharing Transboundary Resources: International Law and Optimal Resource Use, (Cambridge University Press, 2002).
  • The International Law of Occupation, Second Edition, Oxford University Press, February 2012[14].

ספרים שערך

  • Challenges to the welfare state in an era of globalization, (Edited book, with Georg Nolte) (Springer Verlag, 2000)
  • The impact of international law on international cooperation Edited book, with Moshe Hirsch) Cambridge University Press, (2004).

מאמרים נבחרים

  • Harnessing international law to determine Israeli-Palestinian water rights, 33 Natural resources journal 543-67 (1993). (עם חיים גבירצמן).
  • Judicial misgivings regarding the application of international norms: An analysis of attitudes of national courts, 4 European journal of international law 159-83 (1993).
  • Private claims for property rights in the future Israeli-Palestinian settlement, 89 American journal of international law 295-341 (1995) (עם איל זמיר).
  • Collective action in the utilization of shared freshwater: The challenges of international water resources law, 90 American journal of international law 384-415 (1996).
  • Freedom of Speech in a Divided Society: Reflections after the Assassination of Prime-Minister Rabin 57 ZEITSCHRIFT FUER AUSLAENDISCHES OEFFENTLICHES RECHT UND VOELKERRECHT (Heidelberg J. of Int’l L.) 806 (1997)
  • The Role of National Courts in Preventing Torture of Suspected Terrorists, 8 European journal of international law 596 (1997).
  • Exit and Voice in the Age of Globalization 98(1) Michigan law review 167 (1999).
  • Margin of Appreciation, Consensus and Universal Standards, 31 NYU journal of international law amd politics 843 (1999). Domestic Politics and International Resources: What Role for International Law? in The role of law in international politics 109 (Michael Byers Ed., Oxford University Press, 2000)
  • The US and the Use of Force: Double-Edged Hegemony and the Management of Global Emergencies, invited for a symposium on "The United States and International Law" 15 European Journal of International Law 677 (2004).
  • The Interplay between Actors as a Determinant of the Evolution of Administrative Law in International Institutions, 68 Law & Contemp. Propbs. 319 (2005)
  • Human Dignity in Combat: The Duty to Spare Enemy Civilians 39(2) The Israel law review 2006).
  • United We Stand: National Courts Reviewing Counterterrorism Measures, in Andrea Bianchi and Alexis Keller (eds.), Counterterrorism: Democracy's Challenge (Oxford: Hart Publishing, 2008).
  • The Empire’s New Clothes: Political Economy and the Fragmentation of International Law, 60 Stanford Law Review (2007) (with George W. Downs).

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ http://www.venice.coe.int/site/members/cv/cv_isr_ben_eya_e.asp(הקישור אינו פעיל, 12.10.2019)
  2. ^ דבר הדיקן, דה יורה, ראש השנה תש"ף
  3. ^ הודעת הנהלת בתי המשפט
  4. ^ "מי אנחנו", פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה.
  5. ^ גוטמן, ד"ר מתן (2024-01-11). "שתי מהמורות בתיאטרון הצביעות בהאג". Ynet. נבדק ב-2024-01-11.
  6. ^ רשימת הזוכים בפרס לנדאו למדעים ולמחקר בשנים 2008-2003
  7. ^ פרס הומבולדט
  8. ^ פרס השופט שניאור זלמן חשין למצוינות אקדמית במשפט(הקישור אינו פעיל, 12.10.2019)
  9. ^ רשימת החברים בInstitut de Droit International(הקישור אינו פעיל, 12.10.2019)
  10. ^ מענק המחקר European Research Council Advanced Grant
  11. ^ ההודעה על הזוכים(הקישור אינו פעיל, 12.10.2019)
  12. ^ תיאור פרויקט המחקר
  13. ^ "בלמים ואיזונים בחסות בית המשפט" (משפטים לא (תשס"א) 797)
  14. ^ The Book "The International Law of Occupation" in catalogue of Oxford University Press
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37844730איל בנבנישתי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=איל_בנבנישתי&oldid=2465787"