איליה צ'בצ'בדזה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איליה צ'בצ'בדזה
ილია ჭავჭავაძე
איליה צ'בצ'בדזה
איליה צ'בצ'בדזה
לידה 27 באוקטובר 1837
קווארלי, קאחתי פלך טביליסי
מלכות המשנה של הקווקז
פטירה 30 באוגוסט 1907 (בגיל 69)
ציצאמוּרי, כפר ליד מצחתה
מדינה גאורגיה
מקום קבורה פנתאון מתאצמינדה
מקום מגורים טביליסי גאורגיה
כינויים נוספים הקדוש איליה הצדיק
בת זוג אולגה גוראמישווילי
חתימה Iliasignature1.jpg

ה"קדוש" איליה הצדיק, אשר נולד בשם הדוכס איליה צ'בצ'בדזה, הידוע כאיליה צָ'בצָ'בַדזֶהגאורגית: ილია ჭავჭავაძე;‏ 27 באוקטובר 1837 - 30 באוגוסט 1907) היה סופר, משורר, עיתונאי, משפטן ואיש ציבור גאורגי שעמד בחוד החנית של תחיית התנועה הלאומית הגאורגית במחצית השנייה של המאה ה-19, בתקופת שלטון האימפריה הרוסית בגאורגיה. כיום הוא נחשב אחד מהאבות המייסדים של גאורגיה המודרנית. הוא עבר קאנוניזציה כקדוש איליה הצדיק על ידי הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית. כיום מוכר צ'בצ'בדזה כאבי האומה של גאורגיה [1].

בהשראת התנועות הליברליות באירופה של אותה תקופה, כסופר ואיש ציבור, כיוון צ'צ'בדזה את מאמציו לתחיית החזון הלאומי הגאורגי וליצירת חברה יציבה במולדתו.

יצירתיו הספרותיות החשובות ביותר היו: "המתבודד", "הרוח", "האם הוא אנושי, האדם הזה?"[2], "אלמנת אותר"[3] ו"קאקו השודד"[4]. הוא היה העורך הראשי של כתבי-העת הגאורגיים "סָכַּרתווֶלוֹס מוֹאמבֶּה" (1683-1877) ו"איבֶריה" (1877-1905), וכתב מאמרים רבים בכתבי העת. רוב כתיבתו הוקדשה לשפה הגאורגית.

צ'בצ'בדזה נורה למוות בידי חבורת מתנקשים, שהונהגו על ידי גיגליה בֶּרבּיצ'אשווילי בציצאמוּרי שמחוץ למצחתה. מורשתו זיכתה אותו בהערצה מוחלטת של העם הגאורגי.

חייו

מוצאו וצעירותו

איליה צ'בצ'בדזה נולד בקווארלי, כפר הממוקם בעמק נהר האלזני, במחוז המזרח גאורגי קאחתי, שהיה באותם ימים חלק מהאימפריה הרוסיתפלך טביליסי של מלכות המשנה של הקווקז). הוא נולד למשפחת אצילים גאורגית וקיבל את התואר תאוואדי (נסיך) עם היוולדו. על פי הסברה, משפחת האצולה צ'בצ'בדזה הגיעה מהמחוז ההיסטורי פשאבי-חבסורתי, ובשנת 1726 העניק המלך קונסטנטין השני מעמד של נסיכים והכרה באבירותם כגיבורי האומה. אירוע זה הביא לכך שהמשפחה עברה והתיישבה בעמק נהר האלזני שבקאחתי. בפקודת ארקלה השני קיבל הסבא רבא של איליה, בזפס צ'בצ'בדזה, תואר אצילות, כהוקרה על כך שהביס 20,000 פולשים פרסים שפלשו לקווארלי בשנת 1755.

איליה היה בנם השלישי של גריגול צ'בצ'בדזה ומרים בבורישווילי. לגריגול, כמו לאביו ולסבו המפורסם, היה רקע צבאי. הוא, יחד עם אנשי צבא אחרים, הגן על הכפר מפני הפולשים הדאגסטנים בתקופת הלקיאנובה, כפי שניתן להיווכח מאופן בניית ביתו בבית המוזיאון על שם איליה צ'בצ'בדזה בקווארלי, הכולל טירה בעלת שתי קומות בסגנון ימי הביניים, שתוכננה להגנה על הבית בזמן פלישה.

אמו של צ'בצ'בדזה, מרים, נפטרה ב-4 במאי 1848, כאשר איליה היה בן 10, ואביו ביקש מאחותו, מָקרינֶה (მაკრინე), לעזור בגידול הילדים. לדודה מקרינה הייתה השפעה ניכרת על חייו של איליה, כיוון שעם מותו של גריגול, אביו של איליה, הייתה מקרינה המשגיחה היחידה של המשפחה.

איליה צ'בצ'בדזה בגימנסיה מספר 1 בטביליסי, 1848

את חינוכו בגיל היסודי קיבל צ'בצ'בדזה מדיאקון הכפר לפני שעבר לטביליסי, בשנת 1848, בה התכוון ללמוד באקדמיה האצולה היוקרתית. למרות זאת, הושפע איליה מגיל צעיר על ידי הוריו שהיו בעלי השכלה גבוה בלימודים קלאסיים, היסטוריה של גאורגיה ושירה. מהוריו הוא למד את הסיפורים מעוררי ההשראה על ההרואיות הגאורגית כפי שהשתקפה ברומנים ההיסטוריים הקלאסיים. באוטוביוגרפיה שלו מייחס איליה לאימו, הנסיכה מרים צ'בצ'בדזה, שהכירה את רוב בעל פה הנובלות והפואמות הגאורגיות ועודדה את ילדיה ללמוד אותן. איליה אף תיאר את השפעת הסיפורים שסיפר לו הדיאקון של כפר הולדתו, שנתן לו השראה אמנותית, ששימשו אותו מאוחר יותר בכתיבתו.

בשנת 1848, לאחר מות אמו, נשלח איליה לטביליסי על ידי אביו כדי להתחיל את בהשכלה התיכונית שלו. איליה למד בבית ספר פרטי במשך שלוש שנים לפני שהצטרף לאקדמיה מספר 1 של טביליסי בשנת 1851. זמן קצר לאחר מכן נפטר אביו, ודודתו מקרינה החלה להשגיח על המשפחה. תקופת התיכון הייתה מלחיצה עבור איליה, בגלל מות אביו. נוסף לכך, ספגה משפחת צ'בצ'בדזה צער נוסף עקב מות אחיו של איליה, קונסטנטינה, שנהרג במהלך הלקיאנובה, פשיטות ביזה של חבורות דאגסטנים לקאחתי. איליה ביטא את הצער והסבל בפואמה קצרה, הפואמה הראשונה שלו, "יגונו של איש עני". נוסף לבעיותיו האישיות, המצב הפוליטי בגאורגיה הורע תחת שלטונה הנוקשה של האימפריה הרוסית, שמילאה תפקיד הרסני עבור האומה הגאורגית ותרבותה.

חייו כסטודנט

איליה צ'בצ'בדזה בתקופת לימודיו באוניברסיטת סנקט פטרבורג, 1860

לאחר שסיים את חוק לימודיו באקדמיה החליט איליה להמשיך את לימודיו באוניברסיטת סנקט פטרבורג. לפני שעזב לסנקט פטרבורג, ב-15 באפריל 1857, בכפר קרדנחי, חיבר איליה את אחת הפואמות המשובחות שלו, "לעבר הרי קווארלי", בה ביטא את התפעלותו, הנמשכת לכל אורך חייו, מהרי הקווקז הגדול, ואת צערו על עזיבת מולדתו.

באותה שנה, 1857, התקבל איליה ללימודי משפטים באוניברסיטת סנקט פטרבורג. בתקופת חייו כסטודנט אירעו מהפכות רבות באירופה, שאיליה עקב אחריהן בעניין רב. תשומת לבו התמקדה באירועים באיטליה ובמאבקו של ג'וזפה גריבלדי, שאותו העריץ שנים רבות. בתקופת לימודיו הוא פגש את הנסיכה קתרינה צ'בצ'בדזה, שממנה למד על השירה והליריקה של הרומנטיקן הגאורגי ניקולוז ברתשווילי. עקב האקלים הקשה בסנקט פטרבורג, חלה איליה מאוד בשנת 1859, ונאלץ לשוב לגאורגיה למספר חודשים.

בסופו של דבר, בשנת 1861, חזר איליה לגאורגיה, לאחר שהשלים את לימודיו. במסעו חזרה לגאורגיה כתב את אחת מיצירות הפאר הגדולות שלו, "יומני הנוסע", בו הוא מתאר את חשיבות הבנייה הלאומית ומבצע השוואה אלגורית בין הר קזבק ונהר טרק במחוז ההיסטורי חבי בגאורגיה.

החיים הפוליטיים

העיתון איבריה (איבריה) שיצא לאור על ידי איליה צ'בצ'בדזה בתקופת הפעילות הפוליטית שלו. העיתון התמקד בתנועה הלאומית לשיחרור גאורגיה של סוף המאה ה-19

מטרותיו הפוליטיות והחברתיות העיקריות של איליה התבססו על פטריוטיזם גאורגי. הוא תמך באדיקות בתחייה ובשימוש של השפה הגאורגית, טיפוח הספרות הגאורגית, חידוש מעמד האוטוקפליה[5] הגאורגית לכנסייה הגאורגית הלאומית, שמעמדה בוטל על ידי השלטונות הרוסיים והוכפף לשלטון סינודי[6] (מועצתי) של הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית, ולבסוף, חידוש מעמד המדינה של גאורגיה. ככל שמספר תומכיו גדל, הם החלו לעורר אופוזיציה בין מנהיגי הסוציאל-דמוקרטים והבולשביקים כגון נואה ז'ורדניה; מטרתו העיקרית הייתה להתמקד במלחמה באוטוקרטיה וביישום אידאולוגיה מרקסיסטית בכל רחבי האימפריה הרוסית. בכך לא נכללו תחיית האומה הגאורגית או זהות עצמית גאורגית. איליה הצטייר כבורגני וכאריסטוקרט שנכשל בהבנת חשיבותה של גאות מהפכנית.

בנוסף לחיבורים שחיבר, הוא היה המייסד ויושב ראש של ארגונים ציבוריים, תרבותיים וחינוכיים כמו: "האגודה להפצת אוריינות בקרב הגאורגים", "בנק האצולה", "האגודה הדמוקרטית", "האגודה ההיסטורית-אתנוגרפית של גאורגיה" ועוד. נוסף לזה הוא תרגם ספרות בריטית לגאורגית. רבות מעבודותיו תורגמו ופורסמו בצרפתית, אנגלית, גרמנית, פולנית, אוקראינית, בלארוסית, רוסית ושפות אחרות. בין השנים 1906-1907 הוא היה חבר במועצת הדומה הרוסית. תחומי ההתעניינות המגוונים שלו הובילו אותו להיות חבר, יחד עם אחרים, בוועידה הקווקזית של האגודה הגאוגרפית הרוסית, באגודה האתנוגרפית והאנתרופולוגית של אוניברסיטת מוסקבה, באגודת האוריינטליסטים של רוסיה, ובאגודה האנגלו-רוסית לספרות.

מותו בהתנקשות

הלווית איליה צ'בצ'בדזה בטביליסי

לאחר שכיהן כחבר הבית העליון של הדומה הראשונה, בשנת 1907, החליט איליה לחזור לגאורגיה. ב-28 באוגוסט הוא נרצח על ידי כנופיה של שישה מתנקשים שארבו לו ולאשתו אולגה כשהיו בטיול בדרך מטביליסי לסמגרלו, בכפר ציצאמורי שליד מצחתה. אירוע ההתנקשות באיליה ובאשתו נותר שנוי במחלוקת גם כיום. על סמך הממצאים העדכניים בארכיונים ובמסמכים היסטוריים, הקשר לביצוע ההתנקשות תוכנן על ידי הסוציאל-דמוקרטים והבולשביקים בגאורגיה, כתגובה על כך שאיליה גינה את דרכי הפעולה המהפכניים שלהם ועקב הפופולריות הגדולה שלו בקרב הגאורגים. במהלך מלחמת העולם השנייה התוודה אדם זקן בכך שנשכר על ידי הז'נדרמריה הרוסית להתנקש באיליה. בתקופת השלטון הסובייטי בגאורגיה פתחו השלטונות הסובייטים בגאורגיה בחקירה, והסיקו בתום החקירה כי המשטרה החשאית הצארית הייתה מעורבת בהתנקשות.

מכל מקום, ההתנקשות באיליה הייתה אסון לאומי, והתאבלו עליו כל תושבי המדינה. הנסיך אקקי צרתלי, שסבל מבעיות בריאות כבדות באותם מימים, נשא נאום על קברו.

התרומה העצומה של איליה לתחיית האומה הגאורגית היא דוגמה לדורות הבאים.

בשנת 1987 הוא עבר קאנוניזציה כקדוש איליה הצדיק על ידי הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית.

מורשת

אנדרטה לזכר צ'בצ'בדזה (שמאל) וצרתלי (ימין) בחזית הגימנסיום בטביליסי

כתוצאה ממותו של איליה התגברו פעולות הטרור הבולשביקיות והסוציאל-דמוקרטים החלו לזכות בכוח ניכר ותמיכה נרחבת בקרב האוכלוסייה. בסופו של דבר, כשהבינו את ההבדלים בינם לבולשביקים, החליטו הסוציאל-דמוקרטים של גאורגיה לפעול לחידוש מעמד המדינה, וב-26 במאי 1918 הכריזו על עצמאות גאורגיה.

לאחר פלישת הצבא האדום לגאורגיה ושילובה בתוך ברית המועצות, הפך איליה לסמל לאומי לעצמאות גאורגיה ולשחרור לאומי. בשנת 1989, במהלך ההפגנות האנטי-סובייטיות בטביליסי, הפכו הפואמות, הנובלות וחייו הפוליטיים של איליה צ'בצ'בדזה לכוח המניע מאחורי המאבק הגאורגי לעצמאות. רעיון התחייה הלאומית שאיליה תמך בה והטיף לה וותמיכתו במגוון אגודות במהלך חייו הביא לתנופה במאבק בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20.

בשנת 2002 ייסד מיכאיל סאקשווילי, פוליטיקאי גאורגי צעיר שרכש את השכלתו בארצות הברית, תנועה שחידשה מפלגה קודמת של איליה צ'בצ'בדזה, שהייתה ידועה בשם "התנועה הלאומית המאוחדת". מפלגתו של סאקשווילי מילאה תפקיד חשוב במהפכה ללא שפיכות דמים של 2003, מהפכת הוורדים שהדיחה את הנשיא המכהן אדוארד שוורדנדזה.

על שמו נקראים רחובות ומקומות רבים בגאורגיה וכן אוניברסיטה ממלכתית וספריית הפרלמנט הלאומית של גאורגיה.

פרסומים חשובים

  • "משוררים גאורגים" (1887), תורגם על ידי ארתור לייסט - פואמות של איליה צ'בצ'בדזה ומשוררים גאורגים אחרים בגרמנית
  • "המתבודד". בשנת 1894 נשלח לאיליה מכתב בקשה לאישור תרגום האגדה לאנגלית. המכתב פורסם בעיתונו, "איבריה", ב-8 בספטמבר של אותה שנה. פרסום המכתב הביא להגברת העניין של הדור הצעיר בשפה הגאורגית [8]
  • "החלפת הכלה" (1995), מסת"ב 3376050201, גרמנית

מקורות

תמונתו של צ'בצ'בדזה על שטר של 20 לארי גאורגי

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ סטפן ג'ונס (2005), סוציאליזם בצבעים גאורגיים: הדרך האירופאית לסוציאל-דמוקרטיה, 1883-1917, מסת"ב 0674019024, (באנגלית)
  2. ^ בשנת 1979 יצא לאקרנים קומדיה מוזיקלית המבוססת על הנובלה. IMDB Logo 2016.svg "קאציה אדטמיאני", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית).
  3. ^ בשנת 1958 יצא לאקרנים סרט דרמה באותו שם המבוסס על הנובלה של צ'בצ'בדזה, בהשתתפות וריקו אנג'פרידזה ובבימויו של מיכאיל צ'יארולי. IMDB Logo 2016.svg "אלמנת אותר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית).
  4. ^ בשנת 1960 יצא לאקרנים סרט דרמה המבוסס על הנובלה. IMDB Logo 2016.svg "קאקו ק'אצ'אר'י", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית).
  5. ^ אוטוקפליה - כנסייה היררכית עצמאית, במיוחד בכנסייה המזרחית. בראש ההיררכיה הכנסייתית עומד בישוף.
  6. ^ סינוד או סינודה (Synod) - כינוס מועצתי בדרגה פחותה מזו של ועידה אקומנית.
  7. ^ דויד מרשל לאנג (1962), "ההיסטוריה המודרנית של גאורגיה, (באנגלית)
  8. ^ עוטה עור הנמר, תורגם על ידי מרג'ורי סקוט וארדרופ, עמ' 12, מסת"ב 1605060615, (באנגלית)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0