אוניית מעוט אזרחית

אוניית מָעוֹט אזרחית (באנגלית: Catapult Aircraft Merchant Ship, ובראשי תיבות CAM Ship) הייתה טיפוס של אונייה אזרחית נושאת מטוס, ששימשה לצורך ליווי של שיירות אוניות בריטיות באוקיינוס האטלנטי בשנים הראשונות למלחמת העולם השנייה. באוניות אלו הותקן מעוט – כבש שיגור קצר, שממנו הוזנק מטוס קרב בסיוע של ירי רקטות לשם הגברת מהירות ההמראה שלו. משימתו הייתה יירוט של מטוסי אויב שניסו לעקוב אחרי שיירה או לתקוף אותה. אוניות אלו שימשו לליווי עד אשר נבנו נושאות מטוסים ייעודיות לליווי שיירות במספר מספיק.

האוניות

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ונוכח הסכנה של תקיפת אוניות אזרחיות על ידי צוללות גרמניות הוחל בשימוש בשיטה של הפלגת אוניות אל בריטניה וממנה בשיירות שאליהן הצטרפו אוניות מלחמה לליווי.

אחד מאמצעי הלחימה שהופעלו על ידי גרמניה נגד השיירות היה מפציצים ימיים מדגם קונדור, שתקפו את האוניות בלב ים. לאחר נפילת צרפת באביב 1940 גברה הסכנה מצד מטוסים אלו, שפעלו עתה מבסיסים קדמיים בצרפת. למטוס הקונדור היה טווח של 3,700 קילומטר, שאיפשר לו לתקוף אוניות בעומק האוקיינוס האטלנטי ולכוון לעברן צוללות כשהוא מחוץ לטווח של מטוסי קרב מחפים של בעלות הברית שפעלו מבסיסים ביבשה.

מפציץ הקונדור הגרמני היה גדול ואיטי ועל כן קל יחסית ליירוט, אך לצי המלכותי הבריטי חסרו נושאות מטוסים לליווי במספר מספיק לצורך מתן חיפוי אווירי לשיירות. על כן פיתחה האדמירליות יכולת הזנקת מטוסים מסיפונן של אוניות אזרחיות מוסבות, שעליהן הותקן מעוט שיגור למטוסים בסיוען של רקטות. באוניות אלו שירתו מטוסי קרב מותאמים מדגם הוריקן.

כבש השיגור ששימש כמעוט והותקן על סיפוני האוניות היה באורך של 25.9 מטר. המטוס הועלה על גבי משטח נע שהוצב על הכבש ואורך ריצת ההמראה שביצע היה 18.2 מטר, בסיוע של ירי רקטות בקוטר של שלושה אינץ' (7.62 סנטימטר). לקראת ההזנקה הייתה האונייה פונה בכיוון הרוח וטייס המטוס היה מציב את דשי המטוס בזווית של 30 מעלות. שיטה מוגדרת של אותות בתנועות ידיים ונפנוף דגלים שימשה את הטייסים ואנשי הצוות שהשתתפו בהזנקת המטוס. המטוס היה מוזנק מאונייה כאשר אותר מטוס גרמני בקרבת השיירה. המטוסים שהוצבו באוניות היו מטוסים משומשים, שהתקרבו למועד סיום השירות המבצעי שלהם.

שיטה זו של הפעלת מטוסים הייתה בזבזנית וכרוכה בסיכון, שכן גיחה באמצעותה הייתה מסתיימת לרוב באובדן המטוס: לאחר תום משימתו והתרוקנות מיכל הדלק שלו ובהיעדר יכולת לנחות על סיפונה של אונייה (או במסלול טיסה ביבשה) היה טייס מטוס ההוריקן נוטש אותו בלית ברירה וצונח, או מנחית את מטוסו על פני האוקיינוס, והכל בתקווה להיאסף לאחר מכן מהמים. מלבד סכנת הנטישה והצניחה למים או הנחיתה על פניהם ארבה לטייס הסכנה של קפיאה במים הקרים, במיוחד במשימות בשיירות באוקיינוס הארקטי. כמו כן במצב של איתור צוללת אורבת הייתה אפשרות שהאוניות ייאלצו למהר לדרכן מבלי שיוכלו להתעכב לאסוף את הטייס.

האוניות נושאות המעוט היו אזרחיות ושירתו בהן ימאים אזרחים, אך הטייסים ששירתו באוניות המעוט היו אנשי חיל האוויר המלכותי. יחידת חיל האוויר המלכותי שהפעילה את המטוסים (אנ') הוקמה במאי 1941 בקרבת העיר ליברפול, שנמלה היה נקודת מוצא חשובה לשיירות האטלנטיות. לאחר הכשרה ביחידה היו הטייסים מוצבים בנמל ליברפול ובשני נמלי מוצא נוספים. הם היו מסייעים בהעמסת מטוסיהם על האוניות המוסבות. אל הטייסים, שהיו מתנדבים, הצטרפו אנשי צוות נוספים לשם טיפול במטוס והזנקתו. ההזנקה נעשתה גם בסיועם של אנשי צוות אזרחיים של האונייה.

כאשר הגיעה שיירה ליעדה היה המטוס שעל אוניית המעוט משוגר ונוחת בבסיס ביבשה, שם יכול היה טייסו לערוך אימוני ריענון בטיסה בטרם הצטרף לאוניית מעוט שיצאה עם שיירה בדרכה חזרה לבריטניה. הטייסים ששירתו באוניות המעוט הוחלפו לאחר שתי הפלגות הלוך ושוב, כדי למנוע מכישורי הטיסה שלהם להתנוון עקב מחסור באימונים כתוצאה מהשיט.

היסטוריה מבצעית

הניסוי הראשון בהזנקת מטוס הוריקן מאוניית מעוט נעשה בסקוטלנד ב-31 במאי 1941. בחודש יוני הצטרפו לשיירות שש אוניות המעוט הראשונות.

בתחילה הוגבלו משימות אוניות המעוט לשיירות שהפליגו מבריטניה לצפון אמריקה. בהגיע השיירות לשם היה הטיפול במטוסים מתבצע בבסיס של חיל האוויר המלכותי הקנדי בדרטמות' (אנ'). בספטמבר 1941 החלו אוניות המעוט ללוות גם שיירות לגיברלטר, לאחר שהוקמה שם יחידת תחזוקה עבור מטוסיהן. בינואר ופברואר 1942 לא נערכו משימות של אוניות מעוט לאחר שהתברר חוסר היכולת להחזיק את מטוסיהן במצב כשיר לטיסה במהלך החורף באוקיינוס האטלנטי. במרץ 1942 הופעלו האוניות ומטוסיהן מחדש ובאפריל החלו האוניות להצטרף לשיירות לברית המועצות, לאחר שהוקם מתקן תחזוקה למטוסיהן בארכנגלסק.

בסך הכל הופעלו במהלך המלחמה 35 אוניות מעוט אזרחיות מוסבות, ו-12 מתוכן טבעו. על שתי אוניות נוספות הותקנו מעוטי דמה ומטוסי דמה לצורכי הטעייה. מסיפוני האוניות בוצעו תשע הזנקות מבצעיות של מטוסים בתקופה שמאוגוסט 1941 ועד סוף יולי 1943. במשימות אלו הושמדו תשעה מטוסי אויב - ארבעה מפציצי קונדור, ארבעה מפציצי היינקל 111 ומטוס יונקרס 88 אחד. שמונה ממטוסי ההוריקן ננטשו באוקיינוס בסיום הפעולות שבהן השתתפו ואחד נחת ביבשה בברית המועצות. אחד מטייסי המטוסים נספה.

הפעלת אוניות המעוט ומטוסיהן החלה להצטמצם בהדרגה החל מחודש אוגוסט 1942, לאחר שניבנו נושאות מטוסים ייעודיות לליווי במספר מספיק. אז הופסקו משימות האוניות בשיירות לצפון אמריקה ולברית המועצות. יחידת האחזקה בארכנגלסק נסגרה בספטמבר 1942. 16 אוניות בלבד הוסיפו ללוות שיירות לים התיכון ולנמל פריטאון שבאפריקה. ביוני 1943 יצאה הפקודה להפסיק את כל משימות אוניות המעוט, אך ביולי נערכו עוד שתי הזנקות מבצעיות אחרונות של מטוסים מאוניות שליוו שיירות שהיו בדרכן לבריטניה. תוכניות אוניות המעוט נסגרה סופית בספטמבר.