אוליבר פלאנקט
אוליבר פלאנקט (באנגלית: Oliver Plunkett; 1884 – ?) היה שופט בכיר בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי.
ביוגרפיה
ראשית דרכו
אוליבר פלאנקט נולד בשנת 1884 בדבלין בירת אירלנד. בשנת 1907 נישא לקורדיליה, בתו של לוטננט-קולונל סר אדווארד וילר (Wheeler) מהגדוד ה-12, ולימים היו בני הזוג הורים לחמישה בנים. למד בקולג' וימבלדון ובקולג' פמברוק (Pembroke College) של אוניברסיטת אוקספורד. לאחר סיום לימודי המשפטים, התקבל בשנת 1909 ללשכת עורכי הדין של אירלנד (Bar Council of Ireland). במלחמת העולם הראשונה, בשנים 1915–1918, שירת בצבא הבריטי. לחם בחזיתות צרפת ופלנדריה ונפצע פעמיים. לאחר המלחמה המשיך לשרת בצבא שנתיים נוספות והשתחרר בשנת 1920 בדרגת קפטן. משנת 1923 השתייך לאכסניית המשפט הבריטית גריי'ז אין (Gray's Inn). באותה שנה התקבל לשירות הקולוניאלי הבריטי, והחל משנה זאת כיהן כשופט ראשי באי סנט לוצ'יה שבאיים הקריביים. בשנת 1928 עבר לכהן כעורך דין של ממשלת המנדט הבריטי[1][2].
בארץ ישראל
במאי 1929 מונה פלאנקט לנשיא מחליף לבתי משפט מחוזיים בארץ ישראל[3]. ביוני 1929 הוא הוצב ביפו[4] ושם דן במשפטם של פורעים ערבים שהשתתפו במאורעות תרפ"ט ושל יהודים שנקטו צעדי התגוננות. בינואר 1930 הוצב כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה[5]. היה זה כבר לאחר שוך המאורעות, אך עדיין נמשכו משפטיהם של הפורעים הערבים ושל יהודים שהחזיקו בנשק. כדרכו לא הפלה פלאנקט בין הנאשמים והרשיע או זיכה אותם בין אם היו אלה יהודים או ערבים. בשנת 1931 עבר לבית המשפט המחוזי בירושלים. בהמשך עשה גם תפקידים שונים, בין השאר ישב בבית משפט לקרקעות, ובסוף 1933 מונה לשופט מחוזי קבוע בירושלים.
בחודש פברואר 1940 נתמנה לנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב[6]. בראשית חודש דצמבר 1943 נתמנה לשופט בית המשפט העליון המנדטורי וחזר לירושלים. היה זה תפקידו השיפוטי האחרון בארץ ישראל[7]. באפריל 1945 נתמנה לנשיא בתי המשפט המעורבים במצרים (Mixed Courts of Egypt), טריבונלים מיוחדים ששפטו בהם שופטים מצרים וזרים, בעיקר בריטים. מינויו אושר על ידי המלך פארוק. בחודש מאי 1945, בגיל 61, עזב השופט פלאנקט את ארץ ישראל[8] בדרכו למקום כהונתו החדש במצרים. סיים את תפקידו זה כאשר בתי המשפט המעורבים בוטלו בשנת 1949. סיום תפקידו במצרים היה גם סיום הקריירה המשפטית שלו.
במהלך תקופה זו פרצה מלחמת העולם השנייה. עם ראשית התנדבות בני היישוב היהודי לצבא הבריטי התנדב גם הוא לאמן את המתגייסים מתל אביב בנושאו דרגת מייג'ור. בעת המלחמה פקדה את השופט פלאנקט ואשתו קורדיליה טרגדיה כפולה, כאשר שנים מחמשת בניהם נהרגו בקרב. בן אחד, אוליבר פיטר פלאנקט, טייס בחיל האוויר המלכותי, נהרג בשנת 1941 בהיותו בן 26 שנים. הבן האחר, גוואו פלאנקט, קצין בהגנה האנטי אווירית, נהרג בתוניסיה, בשנת 1943 בהיותו בן 25 שנים.
פסקי דין
בתקופת שיפוטו בארץ ישראל הפגין גישה נייטרלית ביחס לסכסוך הישראלי-ערבי ונקט גישה אובייקטיבית לגוף העניין הנדון. לעיתים פסק לטובת צד זה ולעיתים לטובת הצד האחר.
ב-22 באוקטובר 1929 הועמד לדין בפני השופט פלאנקט יהודי משכונת נוה שלום ביפו בשם יצחק אואדיס. הנאשם, סוחר דגים כבן 50, הואשם כי בימי המאורעות, ב-25 באוגוסט 1929, פתח ביריות אקדח מחלון ביתו ופצע מספר ערבים. הנאשם טען טענת אליבי, כי באותו יום סגר את ביתו ופינה את בני משפחתו לתל אביב. ההגנה העלתה על דוכן העדים רופא שהעיד כי הפגיעות בגופם של העדים העידו על זווית ירייה השוללת את האפשרות כי נורו מביתו של הנאשם.
ביומו השלישי של המשפט, ב-25 באוקטובר 1929, נשמעו עדי התביעה. ניכר היה כי העדים הם עדי שקר. עדויותיהם במשפט לא תאמו את עדויותיהם המוקדמות בפני השופט החוקר ואף לא יצרו גרסה אחידה של האירוע. לאחר חקירתם הראשית על ידי התובע וחקירתם הנגדית על ידי הסנגור, החליט השופט פלאנקט לזכות את הנאשם, וזאת ללא השמעת דברי סיכום מצד התובע ומצד הסנגור, באומרו:
כאן נאשם איש באשמה רצינית מאד; אף בית-משפט אחד לא היה מקבל את עדותם של עדי ההאשמה, המספרים מעשיות שלא יאמנו והסותרים כל אחד את דברי עצמו ואת דברי השני. נתברר לי, כי גם הזיהוי לא נערך כדין. הפצעים עצמם מעידים נגד ההאשמה. איני יודע, אם ירו מבית זה או מבית סמוך לו, דבר זה יתכן, אולם ברור, כי לא הנאשם עשה זאת והוא זכאי[9]
בתחילת נובמבר 1929 הרשיע השופט פלאנקט את העורך של העיתון בערבית "פלסטין" על הוצאת דיבה, על אשר נכתב בעיתון כי מכונית יהודית מירושלים מפזרת ממתקים ודבלים מורעלים כדי שילדי הערבים יאכלו אותם. השופט פלאנקט דן את העורך לחודשיים מאסר או לתשלום קנס של 30 לירות ארץ ישראליות, סכום נכבד באותם ימים.
בשכונת "אופק הים", שכונה יהודית מבודדת ליד מנשייה, שהוקמה בשנות ה-20 ביוזמת בנק אנגלו-פלשתינה, נרצח במאורעות אברך בשם ברוך רוזין על ידי המון משולהב שיצא ממסגד חסן בק, רוצץ את גולגולתו במוטות ברזל ופצע את שני בניו. אחד מן המשתתפים בהמון נתפס והועמד לדין בפני השופט פלאנקט על חלקו באירוע. אף על פי שהנאשם לא הואשם ברצח, דחה השופט פלאנקט את טענות הסנגור הערבי שאמר בבית המשפט על יום המאורעות: "זהו יום גדול בחיי האומה; ימים ושנים ינקופו והיום יזכר וראוי שיזכר", והוסיף: "היהודים ירו בעצמם על רוזין, כדי להראות לממשלה, כי יש לערבים נשק". ב-12 בנובמבר 1929 הרשיע השופט פלאנקט את הנאשם ודן אותו לשבע שנות מאסר ולתשלום קנס בסכום עתק של 250 לא"י.[10]
ב-12 ביוני 1930 דן השופט פלאנקט לשבע שנות עבודת פרך ערבי שנאשם כי בינואר אותה שנה ירה ברובה לעבר מנהל המחצבה היהודי של עתלית.
פלאנקט ישב בדין במשפט רצח ארלוזורוב, בו הורשע אברהם סטבסקי ברצח ארלוזורוב ונגזר עליו עונש מוות, וצבי רוזנבלט זוכה, מאחר שבית המשפט לא מצא ראיה מהותית נוספת, כעדות מסייעת לזיהויו על ידי רעייתו של ארלוזורוב. בערעור בבית המשפט העליון המנדטורי זוכה גם סטבסקי, בהיעדר עדות מסייעת לעדותה של סימה ארלוזורוב.
למרות שממשלת המנדט קבעה עונש מינימום של חמש שנות מאסר על עבירות מסוימות כמו הצתה ונשיאת נשק, גזר השופט פלאנקט בחלק מהמקרים, בהתאם להנחית זקן השופטים מייקל מקדונל, שלא היה כפוף לרשות המבצעת, עונשים פחותים. ב-30 ביוני 1936 דן ערבי בשם עוסמאן אל כורדי, שהובא בפניו כנאשם בנשיאת נשק לשנתיים מאסר, בפוסקו כי אין הוא רואה את הוראות הממשלה כמחייבות אותו. ב-2 ביולי דן השופט פלאנקט ערבי אחר בשם מוחמד חסן עבדול-חלים לארבע שנות מאסר על נשיאת נשק. לעומת זאת גזר השופט פלאנקט ב-31 ביולי 1936 את דינם של שני צעירים יהודים, אהרון נחמה וחיים די-האן, ששמרו על מחצבה ליד ירושלים כשהם נושאים נשק, לשש ולשבע שנות מאסר[11].
לקריאה נוספת
- שבתי טבת, רצח ארלוזורוב, הוצאת שוקן, 1982.
- אב"א אחימאיר, המשפט, בהוצאת הוועד להנצחת כתביו, 1968.
- "Plunkett, Oliver", in: The Catholic who's who and yearbook, Burns & Oats, 1952, p. 369. (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Report by His Britannic Majesty's Government to the Council of the League of Nations on the administration of the British sphere of Togoland, Issue 154, Great Britain Government 1938, page 37
- ^ משפט האות העברית, דבר, 15 במרץ 1929
- ^ Palestine from day to day - Appointments, פלסטיין בולטין, 19 במאי 1929
- ^ Palestine from day to day - Acting Appointments, פלסטיין בולטין, 18 ביולי 1929
- ^ נדחה, דבר, 29 בינואר 1930
- ^ מע"כ השופט פלאנקט -נשיא בית הדין בתל אביב, הצופה, 14 בפברואר 1940
- ^ בבית הדין העליון, דבר, 1 בדצמבר 1943
- ^ חילופי גברא בבתי הדין, המשקיף, 8 במאי 1945
- ^ גמר משפטו של יצחק אואדיס, דבר, 27 באוקטובר 1929
- ^ גמר משפט הרצח של ברוך רוזין, דבר, 13 בנובמבר 1929
- ^ מ.ד., דבר היום - השופט פלאנקט, דבר, 3 באוגוסט 1936
28878782אוליבר פלאנקט