אווה פרון
| מדינה |
 ארגנטינה |
|---|---|
מריה אווה דוארטה דה פרון (בספרדית: María Eva Duarte de Perón, ידועה בכינוי אוויטה; 7 במאי 1919 – 26 ביולי 1952) הייתה רעייתו השנייה של נשיא ארגנטינה חואן פרון. היא הייתה דמות כריזמטית ושאפתנית ביותר, ונודעה כדומיננטית ומשפיעה בתקופת נשיאותו הראשונה של בעלה, עד למותה מסרטן בגיל 33 בלבד. היא זכתה להערצת המוני העם בארגנטינה, בני מעמד הפועלים ממנו העפילה לצמרת, אך גם לבוז ולאיבה מצד האליטות.
תחילת דרכה
דוארטה נולדה במאי 1919 בעיירה לוס טולדוס שבפמפס וגדלה בעיירה חונין הסמוכה. מוצאה הנחות והתנכרות משפחת אביה אליה טיפחו בה כבר מילדות שאיפה עזה לטפס בסולם החברתי, וטינה יוקדת לבורגנות ולמעמד הביניים, שלימים תרמו לעיצוב חייה והשקפת עולמה. בגיל 15 עזבה את העיירה והגיעה לבואנוס איירס כבת לווייתו של מוזיקאי נודד. בעיר הבירה של ארגנטינה קשרה קשרים ופיתחה קריירה של שחקנית בינונית על הבמה ובאופרות סבון רדיופוניות. היא טיפסה במעלה הסולם החברתי והפכה להיות שחקנית מוכרת ומנהלת תחנת רדיו.
את הקולונל חואן פרון, קצין מבטיח בצבא שמונה לשר העבודה והרווחה, פגשה באירוע צדקה לגיוס תרומות למען נפגעי רעידת אדמה. הם נישאו בשנת 1945, כאשר היא הייתה בת 26 והוא היה בן 50. כרעייתו של חואן פרון טיפחה את שאיפותיו הפוליטיות של בעלה, ותוך שימוש במוצאה ממעמד הפועלים גייסה עבורו תמיכה רחבה מבין שורות חסרי החולצות – ארגון הפועלים. במערכת הבחירות של 1946 היא נשאה נאומים נלהבים בתחנת הרדיו שלה, בהם פנתה לעניי מעמד הפועלים, בניסיון לשכנעם לראות בפרון את נציגם הנאמן ביותר. פעילותה הנמרצת תרמה רבות לניצחונו של חואן פרון באותה מערכת בחירות, והוא נבחר לנשיא ארגנטינה.
רעיית הנשיא
לאווה היה תפקיד מרכזי בקביעת מדיניות בעלה לאחר שנבחר לנשיא ארגנטינה. היא סייעה לבעלה בתפקידו כנשיא והייתה כצל וכממלאת מקומו, ומתוקף כך גם נהגה לקיים נאומים ולחתום על הסכמים בשמו של פרון. היא התגייסה לפעילות ציבורית נמרצת, מעל ומעבר למקובל ל"גברת הראשונה" ולמורת רוחם של רבים מהמעמד השולט. היא הייתה מעורבת בניהול ענייני המדינה, במיוחד בתחומי רווחה וחברה. אווה הקימה וניהלה את "קרן אווה פרון", לסיוע לעניים, קרן שגייסה נמרצות כספים, והשתמשה בהם לקידום מטרות חברתיות, שימוש שהעלה את קרנה בעיני הציבור בארגנטינה.[1] רמיזות על אי-סדרים כספיים בניהול הקרן טושטשו ונדחקו לקרן זווית, ואווה פרון הייתה לדמות הפופולרית והמשפיעה בארגנטינה. סגנון חייה נודע כראוותני ומנקר עיניים, דבר שלא פגע בהערצת ההמונים כלפיה - היא הייתה מושא פולחן אישיות להמוני העם ותמונתה נישאה בכל מקום בארגנטינה. למרות זאת, נזהרה שלא להאפיל יתר על המידה על דמותו של בעלה, והקפידה לציין בכל הזדמנות שהוא ההשראה האמיתית לפעילויות הצדקה שלה.
חייהם האישיים היו פחות חשופים וידועים. ניכרה ההערצה ההדדית ביניהם אך לזוג לא היו ילדים.
להערצת ההמונים לא הייתה שותפה האליטה הארגנטינית, אשר בזה למוצאה הנחות, וסברה שמעורבותה בניהול המדינה מופרזת. אווה פרון, מצידה, התייחסה למבקרים אלה בביטול, כינתה אותם "האוליגרכים", והמשיכה לפעול למען המוני העם המעריצים.
ב-1947 יצאה אווה פרון לסיור יחסי ציבור באירופה, שנודע בכינויו "סיור הקשת בענן". היא ביקרה בספרד ונפגשה עם הרודן הפשיסט פרנסיסקו פרנקו, ועם ראשי מדינות נוספים באיטליה ובצרפת. בקריית הוותיקן נפגשה עם האפיפיור. המלך ג'ורג' השישי סירב לפגוש אותה, בניגוד לעצת משרד החוץ הבריטי, וקבע שלא יתייחס לביקורה כביקור רשמי, והיא ביטלה את ביקורה בבריטניה בתגובה. הודעתה הרשמית לעיתונות הייתה כי ביטלה את ביקורה בבריטניה עקב תשישות. ביקורה בשווייץ היה בלתי מוצלח גם כן, ובמהלך נסיעתה ברחוב הושלכו על מכוניתה אבנים אשר שברו את שמשת הרכב. בהמשך הביקור בשווייץ השליכו מפגינים עגבניות עליה ועל שר החוץ במחאה. לאחר חודשיים של סיור שבה אווה לארגנטינה.
אווה פרון הייתה פעילה מאוד בנושאים פמיניסטיים. היא התגייסה למאבק למען הענקת זכות בחירה לנשים, ופעלה להקמת מפלגת נשים פרוניסטית. במקביל, ניהלה יחד עם בעלה את ענייני המדינה ביד ברזל, תוך השתקת מתנגדים ומבקרים, לעיתים מאסרם, וסגירת עיתונים שביקרו את התנהלותם.
ב-1951 סברה שהגיעה השעה לממש פורמלית את מעמדה השלטוני, ופעלה לקבל מינוי של סגנית-נשיא, לצד בעלה. אליטת הצבא סברה שבזאת הגדישה את הסאה, והפעילה לחץ תקיף על פרון לביטול מועמדותה לתפקיד.
זמן קצר אחרי-כן חלתה בסרטן צוואר הרחם. מצבה התדרדר במהירות והיא נפטרה ביולי 1952, בגיל 33.[2]
אחרי מותה
בעקבות מותה הוכרז אבל לאומי בארגנטינה, והמוני העם געו בבכי ברחובות ובכנסיות ברחבי המדינה.
מותה של אווה פרון לא קטע את הביוגרפיה הסוערת שלה: גופתה נחנטה והוצגה לראווה, והייתה מוקד עלייה לרגל עד נפילתו של חואן פרון בהפיכה צבאית ב-1955, והגלייתו. אז הוברחה הגופה מחוץ לגבולות המדינה, אל מילאנו שבאיטליה, שם נקברה בבית הקברות הגדול במילאנו. ב-1971, לאחר 16 שנה, הוצאה מקברה והועברה לקבורה במדריד. בינתיים שב חואן פרון מהגלות לארגנטינה, לקדנציה נוספת כנשיא. הוא נפטר ב-1974, ואז הוחזרה גופת אווה פרון לארגנטינה והוצגה לצד גופתו במעון הנשיאותי. השלטון החדש במדינה החליט למנוע את הפיכת המקום למקדש לבני הזוג, וגופת אווה פרון הופרדה מגופת בעלה ונקברה סופית באחוזת הקבר של משפחת דוארטה, בבית הקברות לה רקולטה בבואנוס איירס. אתר קברה משמש עד היום מוקד עלייה לרגל למעריציה, ותיירים. כדי למנוע את גנבת הגופה, היא קבורה במעין כספת בטון בעומק האדמה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
"אווה פרון", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אווה פרון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מידע על אווה פרון בקטלוג הספרייה הלאומית
- אווה פרון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Navarro, Marysa. 1977. The Case of Eva Perón. Women and National Development: The Complexities of Change 3(1). pp. 229-240
- ^ מתה אווה פרון, מעריב, 27 ביולי 1952
34386268אווה פרון
- מנהיגים שעל שמם כוכב לכת מינורי
- פוליטיקאיות ארגנטינאיות
- הגברות והאדונים הראשונים של ארגנטינה
- אישים הקבורים בבית הקברות לה רקולטה
- מעוטרי מסדר אומיה
- "קדושים" עממיים
- פעילות למען זכויות עובדים
- פעילים למען זכויות עובדים
- סוציאליסטיות
- סוציאליסטים
- סופרג'יסטיות
- פמיניסטיות ארגנטינאיות
- שחקניות קולנוע וטלוויזיה ארגנטינאיות
- שחקניות תיאטרון ארגנטינאיות
- ארגנטינאים ממוצא ספרדי
- נשים שהונצחו בשטרות כסף
- ילידות 1919
- נפטרות ב-1952