בית הקברות הגדול במילאנו
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית בית קברות ריקה. בית הקברות הגדול (האנדרטאי) במילאנו (באיטלקית: Cimitero Monumentale di Milano) הוא אחד משני בתי הקברות הגדולים במילאנו שבאיטליה.[1] מלבד גודלו, הוא יוצא דופן בשפע האמנותי של הקברים והמצבות בו, שחלקם מהווים יצירות פאר. בית הקברות הוא נוצרי. באותו מתחם, אך מגודר ונפרד מבחינה הלכתית, נמצא גם בית הקברות היהודי.
בית הקרבות תוכנן על ידי האדריכל קארלו מאצ'אקיני – (1818-1899). על מנת לאחד מספר בתי קברות שהיו פזורים ברחבי העיר מקום יחיד.
מאז פתיחת בית הקברות באופן רשמי 1866, הוצב בו מגוון רחב ביותר של פסלים ועיצובים איטלקיים, תוך שילוב של הפיסול המודרני ושל הפיסול הקלאסי, של פיסול דמוי המקדש היווני, ובפרט אובליסקים, וכן יצירות יצירות מקוריות כגון גרסאות מוקטנות של עמוד טראיאנוס, של עמוד אנטונינוס פיוס ועוד. רבים מן הקברים שייכים לשושלות עשירות ועוצבו על ידי אמנים גדולי שם כגון ג'ו פונטי, ארתורו מרטיני, לוצ'יו פונטנה, מדארדו רוסו, ג'קומו מנצ'ו, פלוריאן בודיני, ג'ו פומודורו, ואחרים. הקברות ממוספרים על מנת להקל את ההתמצאות.
הכניסה הראשית היא דרך קפלת זיכרון (Famedio) מרשימה, הבנויה בצורת מקדש בסגנון ראשית ימי הביניים. קפלת הזיכרון עשויה משיש ואבן, ומכילה את קבריהם של כמה מתושבי העיר והמדינה, כולל לדוגמה את קברו של הסופר אלסנדרו מנצוני.
במקום הוצב גם קיר זיכרון מפואר שעוצב על ידי האדריכל מריו פלאנטי, ומציין את 800 אזרחי מילאנו מתנגדי הנאציזם, רובם יהודים, שנאסרו, הועברו למאוטהאוזן ונרצחו על ידי הנאצים, ביניהם אמנים ואדריכלים רבים.
בית הקברות הוא נוצרי קתולי. עם זאת הוקצתה חלקה מיוחדת עבור אלה השייכים לדת אחרת, וכן חלקה נפרדת ליהודים. המתחם היהודי הוא חלק מהמקום מבחינה גאוגרפית ועיצובית, אך מוקף חומה מפרידה והכניסה אליו נפרדת, על מנת להתאים להלכה היהודית.
ליד הכניסה נמצאת תערוכה קבועה של הדפסים, תצלומים ומפות, המתארים את התפתחות בית הקברות וההיסטוריה שלו.
החלקה היהודית
החלקה היהודית, שתוכננה על ידי קארלו מאצ'אקיני, נפתחה בשנת 1872 כתחליף לבתי הקברות היהודיים הקודמים באותה תקופה.
מיספור הקברים בחלקה היהודית חוזר על המספרים שבבית הקברות הכללי, מאחר שלאחר שהחל להיבנות הורחב גם שטח בית הקברות הכללי ונבנו קברים נוספים שם עם המשך המיספור הקודם. יש במקום שלוש שורות לקבר ילדים שנקברו בין השנים 1873 עד 1894. בחלק גדול מהקברים היהודיים אין סמל של מגן דוד אלא של המנורה. בניגוד לבית העלמין הנוצרי, העיצוב בחלקה היהודית פחות גרנדיוזי, ויש בו יותר עיצוב גאומטרי ופחות שימוש בפסלים. הפסלים הקיימים הם של מושגים מתחום היהדות (מנורה, ספר) ולא פסלים בדמות אדם. עם זאת, גם בית העלמין היהודי הוא מפואר ביותר.
בבית מונומנטים, נבנה בין 1866 וימינו אנו, ממוקמים לאורך שבילים. יש גבו גם מבנים המוקדשים לקברים משפחתיים, שניים מהם מתוכננים על ידי מקיאצ'יני, columbariums וגלוסקמות על הקירות הצפוני והמערבי לקבורות המרכזי של הבניין. חלק מהמציבות מוקדם לזכרם של אנשים שנהרגו על ידי הנאצים במחנות ריכוז או באגם מאג'ורה (טבח מיינה).
המבנה המרכזי היה מועשר במאי 2015 עם ויטראז' המסמלות את 12 שבטי ישראל על ידי האמן דייגו Pennacchio Ardemagni.[2]
קברים בעלי חשיבות
בין הקבורים בבית העלמין, נמצאים קבריהם של מספר רב של אנשים מפורסמים. ביניהם:
- אלברטו אסקרי (1918–1955)
- אריגו בויטו (1842–1918)
- אלפרדו קאטאלאני (1854–1893)
- פרנקו קורלי (1921–2003)
- אווה פרון (1919–1952)
- פיליפו פיליפי (1830–1887)
- הרמן איינשטיין (1847–1902), אביו של אלברט איינשטיין
- ארטורו טוסקניני (1867–1957)
- ג'וזפה ורדי (1813–1901)
- פרנצ'סקו אייץ (1791–1882)
- ולדימיר הורוביץ (1903–1989)
- אלסנדרו מנצוני
- טמיסטוקלה סולרה
- פרנצ'סקו מריה פיאבה
- פיליפו תומאזו מארינטי
- סלווטורה קווזימודו
- אמילקארה פונקיילי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ השני הוא בית הקברות מג'ורה – cimitero Maggiore
- ^ Inaugurato il nuovo tempietto al Monumentale
