אווה צייזל

אווה צייזל

לידה	13 בנובמבר 1906 בודפשט, הונגריה
פטירה	30 בדצמבר 2011 (בגיל 105) ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	אווה עמליה סטריקר
תחום יצירה	קרמיקה, עיצוב תעשייתי

אווה צייזל (נולדה אווה עמליה סטריקר, 13 בנובמבר 1906 - 30 בדצמבר 2011) הייתה מעצבת תעשייתית יהודיה אמריקאית ילידת הונגריה, שנודעה בזכות עבודה בקרמיקה, בעיקר לאחר שהיגרה לארצות הברית. צורותיה היו מופשטות ועסקו בעולם הטבע וביחסים בין אנשים. עבודותיה נכללים באוספים במוזיאונים בולטים בעולם.

קורות חיים

צייזל נולדה בבודפשט, הונגריה למשפחה יהודית מתבוללת משכילה ועשירה (משפחת פולאני). אמה, לורה פולני סטיקר, הייתה היסטוריונית. אחיה של לורה היו הסוציולוג והכלכלן קארל פולני והכימאי והפילוסוף מיכאל פולני. על אף הקשר המשפחתי ההדוק לתחום המדע, צייזל נמשכה לתחום האמנות ובגיל 17 נכנסה ללמוד ב"Képzőművészeti Akademia" (האקדמיה המלכותית לאמנויות היפות). תחילה בחרה בציור, אולם כדי לתמוך באהבתה לציור החליטה לבחור במקצוע מעשי יותר והפכה לשוליה של יעקב קרפנצ'יק, שהיה אמן כלי חרס וממנו למדה את יסודות הקרמיקה. עם סיום לימודיה החלה לעבוד עם יצרני כלי חרס גרמניים.

בשנת 1928 הפכה צייזל למעצבת של "Schramberger Majolikafabrik" באזור היער השחור בגרמניה, שם עבדה במשך כשנתיים על יצירת עיצובים גאומטריים משעשעים של כלי אוכל, ערכות תה, קסתות דיו ופריטי קרמיקה אחרים. עיצוביה הושפעו במידה רבה מהאדריכלות המודרנית. בשנת 1930 עברה לברלין, לעצב עבור מפעלי "Carstens".

לאחר כמעט שנתיים בברלין, החליטה בשנת 1932 לבקר ברוסיה ונשארה בה למשך 5 שנים.

בגיל 29, לאחר מספר משרות בתעשיית הקרמיקה הרוסית, נעצרה ב-26 במאי 1936, בעת שהתגוררה במוסקבה. היא הואשמה בטעות בהשתתפות במזימת התנקשות נגד יוסיף סטלין. צייזל הוחזקה בכלא במשך 16 חודשים, כאשר ב-12 מהם הייתה בצינוק. בספטמבר, 1937, גורשה ונשלחה לווינה, אוסטריה. חלק מחוויותיה בכלא מהווים את הבסיס לספרו של ארתור קסטלר, שהיה חבר ילדות שלה, "אפלה בצהריים" .

במהלך שהותה בווינה חידשה את הקשר עם בעלה לעתיד, הנס צייזל, שבמרוצת הזמן הפך למשפטן, סטטיסטיקאי ופרופסור באוניברסיטת שיקגו. מספר חודשים לאחר הגעתה לווינה, הנאצים פלשו והיא עזבה עם הרכבות האחרונות. היא פגשה את הנס באנגליה והם נישאו והפליגו לארצות הברית.

בארצות הברית המשיכה צייזל בעיצוב, עבדה עם מספר חברות ופיתחה ולימדה קורס בקרמיקה תעשייתית במכון פראט בניו יורק. בשנת 1946 זכתה לתערוכת יחיד "אווה צייזל: מעצבת לתעשייה" במוזיאון לאמנות מודרנית במנהטן.

צייזל עשתה הפסקה מעיצוב במהלך שנות ה-60 וה-70 במטרה להתמקד בפרויקטי כתיבה בתחום ההיסטוריה האמריקאית, ושבה לעבודת העיצוב בשנות ה-80.

עיצוביה של צייזל כללו חומרים שונים בהם פורצלן, עץ, מתכת, פלסטיק, קריסטל, הדפסים ועוד. מרבית מעיצוביה נוצרו בהשראת הקימורים בגוף האדם בשילוב של השפעות מהאמנות ההונגרית העממית עליה גדלה. בעיצוביה הרבתה ליצור אוספים של עיצובים מודולריים ופונקציונליים, דבר זה נועד כדי לחסוך במקום.

עבודותיה של צייזל נמצאות באוספי הקבע של מוזיאון המטרופוליטן, מוזיאון ברוקלין, המוזיאון לאמנות מודרנית, המוזיאון הבריטי, מוזיאון ויקטוריה ואלברט ובמוזיאונים בארצות הברית, בדאלאס, שיקגו, אטלנטה, מילווקי ואחרים.

בשנת 2002 יצא סרט דוקומנטרי בשם "Throwing Curves: Eva Zeisel" ובו היא ובני משפחתה מספרים את סיפור חייה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אווה צייזל בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אווה צייזל
• הספד לאווה צייזל, בניו יורק טיימס (באנגלית)
• אווה צייזל, באתר royalstafford (באנגלית)
• ראיון מצולם עם אווה צייזל, באתר TED (באנגלית)
• תערוכה במוזיאון הקרמיקה, באתר New York State College of Ceramics (באנגלית)
• אווה צייזל, באתר New–York Historical Society (באנגלית)
• אווה צייזל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32722730אווה צייזל