אהרן אבני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אהרן אבני
לאום ישראלי

אהרן אבני (קמֶינקוביץ) (27 בנובמבר 1906 - 23 במרץ 1951)[1] היה צייר ישראלי, יליד רוסיה, חבר קבוצת "מסד" וממייסדי "מכון אבני".

תולדות חייו

לוחית זיכרון על ביתו של אהרון אבני ברח' חיסין 21 בתל אביב

נולד בשנת 1906 ביקטרינוסלב, רוסיה. אביו מיכאל-דוד היה מהנדס בעל מכרות ובעל הון שאגדות נקשרו בשמו והיה גם חובב ציון נלהב, שהיה חתנו של הרב חיים ברלין[2] ואמו אסתר בת יעקב פחמוצקי הייתה ציירת ומשוררת. בנעוריו למד אבני ב"חדר" וב"ישיבה" ואף קיבל סמיכה להוראה. אבני התייתם בגיל 12 מאמו, הוא למד בגימנסיה העברית בעיר מולדתו אצל המחנך והוגה הדעות פנחס שיפמן (בן-סירה)[3] והעשיר את ידיעותיו בשפה אצל אברהם שלונסקי.

בשנת 1923 החל אבני ללמוד באקדמיה לאמנות במוסקבה, שם הצטרף לקבוצת "החלוץ" ועלה לארץ ישראל בשנת 1925. אבני הצטרף ל"הגנה" והיה אחד ממייסדי "הבחרות הסוציאליסטית", "הנוער העובד" וה"פועל".

את לימודי האמנות המשיך אבני ב"בצלאל", ירושלים, שם למד בין השנים 1925-1928, ובשנת 1929 התיישב בתל אביב. בשנת 1930 נשא לאישה את חיה לבית סנדלרמן, ילידת אוקראינה. בשנה זו ערך תערוכת יחיד ראשונה בתל אביב ב"גמנסיה הרצליה" וב"בית קסלמן".

בין השנים 1930-1932 שהה אבני בפריז, שם השתלם באקדמיה "גראנד שומייר". לאחר שובו, בשנת 1932, החל לעבוד כאדריכל בעיריית יפו, נתן הרצאות באדריכלות בטכניקום והיה למורה למתמטיקה בבית הספר של הקיבוץ גבעת השלושה. בשנת 1938 החל ללמד ציור ותולדות האמנות בבית ספר "תיכון חדש" בתל אביב.

תערוכות

בין השנים 1929-1930 אבני הציג בפעם הראשונה עם קבוצת אמנים צעירים בשם "מסד". הקבוצה, בה היו שותפים אמנים כגון אביגדור סטימצקי, אריה ארוך, צבי שור, יוסף קוסונוגי, דוד הנדלר, מרדכי לבנון, וישראל פלדי, ראתה עצמה כמייצגת הדור הצעיר של האמנים הארץ-ישראלים, והתנגדותם לקבוצת "אגד" הוותיקה בה היו חברים אמנים כגון נחום גוטמן, ראובן רובין, ציונה תג'ר ואחרים. לאורך השנים נערכו לאבני מספר תערוכות במוזיאון תל אביב ובגלריות ומוזיאונים אחרים ברחבי הארץ. בשנת 1936 נערכה לו תערוכת יחיד ראשונה במוזיאון תל אביב, ובשנת 1940 בגלריה לאמנות כ"ץ. הוא זכה בפרס דיזנגוף פעמיים, בשנים 1937 ו-1948.

חינוך

בשנת 1936 ייסד את ה"סטודיה" - האולפן לציור ופיסול של ההסתדרות, ביחד עם יחזקאל שטרייכמן ומשה שטרנשוס וניהל אותו עד מותו. עם מותו, בשנת 1951, שונה שמו של המוסד ל"מכון אבני"). אבני לימד ציור ותולדות האמנות של תקופת הרנסאנס והעת החדשה. ה"סטודיה" הייתה ממוקמת במרתף במעונות עובדים ברחוב פרישמן פינת רחוב דב הוז. המרתף היה קטן מאוד והמחלקה לציור עברה לרחוב דב הוז פינת רחוב גורדון. בין המורים הראשונים היו: משה שטרנשוס- פיסול, יעקב שטיינהרדט – תחריט, שכטר – גרפיקה, פרופ' י. שור – היסטוריה של האמנות, יחזקאל שטרייכמן הצטרף ב-1944 (אך פרש ב-1946 וחבר לאביגדור סטימצקי בהקמתה "הסטודיה" המודרנית). בשנת 1946 ייסד אבני בתל אביב ביחד עם המחנך הנודע אליהו בילס גם את המדרשה למורים לציור (שיותר מאוחר פעלה ברמת השרון), שם התכוון ללמד ציור ופדגוגיה אך נפטר זמן קצר לאחר-מכן כתוצאה ממחלת הסרטן ונקבר בבית הקברות בנחלת יצחק[4]

אמנים רבים וטובים עברו תחת ידיו המחנכות: מיכאל ארגוב, אסתר פרץ ארד, בוקי שוורץ, דני קרוון, דן קידר, עמוס אריכא, רות צרפתי ועוד. אבני היה יותר מצייר ישראלי, הוא היה דמות של מחנך אמנותי, שהחינוך עמד בראש מעייניו.

סגנונו של אבני

במשך כל שנות יצירתו הוא תמיד נשאר נאמן לציור הפיגורטיבי. אבני שאב השראה ממגמות באמנות הצרפתית. בהתחלה הושפע מקורו וגוסטב קורבה, ומאוחר יותר ניכרו בעבודותיו השפעות של ציירי אסכולת פריז היהודיים. ציוריו משנות ה-30 של המאה ה-20 מתאפיינים בצבעים כהים ברוח האסכולה היהודית, ואילו בשלהי שנות ה-40 צבעיו מתחילים להתבהר ומשיכות מכחולו נעשות עזות ואקספרסיביות.

מספריו

  • פרקים בתולדות האמנות הצרפתית במאה הי"א, מוציא לאור : סטודיה לציור ופיסול ליד ועדת התרבות של מועצת פועלי תל אביב, תל אביב, תש"א, 1940.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הצייר א. אבני, דבר, 23 במרץ 1951
  2. ^ לפי ספר האישים, להלן "לקריאה נוספת". כנראה היה חתנו של הרב ברלין בנישואין קודמים
  3. ^ דוד תדהר (עורך), "פנחס שיפמן ((בן-סירה))", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 499
  4. ^ הצייר א. אבני למנוחת-עולם, דבר, 25 במרץ 1951
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30067988אהרן אבני