אה"מ אפריקה (1905)
 | |
| אה"מ אפריקה | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת קינג אדוארד השביעי |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 27 בינואר 1904 |
| הושקה | 20 במאי 1905 |
| תקופת הפעילות | 6 בנובמבר 1906 – נובמבר 1918 (כ־12 שנים) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה ב-30 ביוני 1920 |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 15,835–16,140 טון, מקסימלי: 17,282–17,567 טון |
| אורך | 138.3 מטר |
| רוחב | 22.9 מטר |
| שוקע | 7.82 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 18.5 קשרים |
| גודל הצוות | 777 איש |
| טווח שיוט | 12,400 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 16 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 18,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון | שריון עיקרי – 229 מ"מ, שריון סיפון – 25–64 מ"מ, צריחי תותחים ראשיים – 203–305 מ"מ, צריחי תותחים משניים – 127–229 מ"מ, קזמטים – 178 מ"מ, ברבטות – 305 מ"מ, מחיצות הגנה – 203–305 מ"מ, מגדל הניווט – 305 מ"מ |
| חימוש | 4 תותחים 12 אינץ' (305 מ"מ), 4 תותחים 9.2 אינץ' (234 מ"מ), 10 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 14 תותחים 12 ליטראות (3 אינץ', 76 מ"מ), 14 תותחים 3 ליטראות (1.9 אינץ', 47 מ"מ), 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) |
אה"מ אפריקה הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט של הצי המלכותי, והאונייה הלפני אחרונה מסדרת קינג אדוארד השביעי. האונייה נבנתה על ידי מספנת צ'טם בין 1904 ל-1906. חמושה בסוללה של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) וארבעה תותחי 9.2 אינץ' (234 מילימטרים), היא ואחיותיה סימנו התקדמות משמעותית בכוח ההתקפי בהשוואה לתכנונים קודמים של אוניות מערכה בריטיות שלא נשאו את תותחי ה-9.2 אינץ'. כמו כל אוניות הסדרה (מלבד אה"מ קינג אדוארד השביעי), היא נקראה על שם חלק חשוב מהאימפריה הבריטית, כלומר אפריקה.
לאחר כניסתה לשירות בנובמבר 1906, היא שירתה לזמן קצר בצי האטלנטי מאוקטובר עד מרץ 1907 לפני שעברה לצי התעלה. לאחר מכן הצטרפה לצי הבית ב-1909. אפריקה השתתפה בניסויים עם מטוסים על האונייה בינואר 1912, והיא הייתה האונייה הבריטית הראשונה שהשיקה מטוס. בשנת 1912, היא, יחד עם האוניות האחיות שלה, שובצה בשייטת אוניות המערכה השלישית, חלק מצי הבית. באותה שנה יצאה השייטת לים התיכון במהלך מלחמת הבלקן הראשונה כחלק ממצור בינלאומי על מונטנגרו. ב-1913 חזרה האונייה למים הבריטים.
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, אפריקה הועברה בחזרה לשייטת אוניות המערכה השלישית, שהוקצתה לצי הגדול, הצי הבריטי העיקרי במהלך המלחמה. במהלך השנים 1914 ו-1915, האוניות יצאו לעיתים קרובות לים כדי לחפש כלי שיט גרמניים, אך אפריקה לא ראתה כל פעולה בתקופה זו. עד סוף השנה הפסיק הצי הגדול לפעול עם אוניות שייטת אוניות המערכה השלישית, ובאפריל 1916 הועברה שייטת אוניות המערכה השלישית לפיקוד נור. מאוחר יותר באותה שנה, אפריקה צורפה לשייטת המנותקת השנייה, ששירתה אז בים האדריאטי. בשנת 1917, היא נשלחה לשייטת הסיירות ה-9, שבסיסה בסיירה לאון; בזמן שהייתה שם, הצוות שלה הוכה בשפעת ספרדית. אפריקה חזרה לבריטניה באוקטובר 1918, הוצאה משירות בחודש הבא ונמכרה לגרוטאות ב-1920.
תכנון
בעקבות הפיתוח של אוניות מערכה מסוג פרה-דרדנוט הנושאות תותחים משניים כבדים בקוטר 8 אינץ' (200 מילימטרים) בצי המלכותי האיטלקי ובצי ארצות הברית, הצי המלכותי החליט לבנות אוניות דומות. הצעות ראשוניות קראו לאוניית מערכה מצוידת בשמונה תותחי 7.5 אינץ' (190 מילימטרים) לתמיכה בסוללה הראשית, אם כי בהנחייתו של ויליאם הנרי וייט, מנהל הבנייה הימית, הוחלפו אלו בארבעה תותחי 9.2 אינץ' (234 מילימטרים). האוניות החדשות, אף שהתבססו על הטיפוס הכללי של סדרת מג'סטיק שהיוו את הבסיס לארבעת תכנוני אוניות המערכה הקודמים, סימנו את השינוי המשמעותי הראשון בסדרה. כמו כל הפרה-דרדנוטים המאוחרות שנכנסו לשירות באמצע שנות ה-1900, גם אפריקה הפכה למיושנת כמעט באופן מיידי עם כניסתה לשירות של אוניית המערכה המהפכנית אה"מ דרדנוט בדצמבר 1906, חמושה בסוללה של עשרה תותחים כבדים בהשוואה לארבעת התותחים הכבדים ברוב הפרה-דרדנוטים.
אוניות הסדרה היו באורך 425 רגל (130 מטרים) בין הניצבים ובאורך כולל של 453 רגל 9 אינץ' (138.30 מטרים). היה להן רוחב של 75 רגל (23 מטרים) ושוקע של 25 רגל 8 אינץ' (7.82 מטרים). אוניות הסדרה היו כבדות יותר מאלף טון מאשר אוניות מערכה מוקדמות יותר והיו בהדחק של 15,585–15,885 טונות ארוכות (15,835–16,140 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 17,009–17,290 טונות ארוכות (17,282–17,567 טונות) במעמס מלא. הצוות שלה מנה 777 קצינים ומלחים. אוניות הסדרה הונעו על ידי זוג מנועי 4 צילינדרים תלת דרגתיים שהניעו שני מדחפים, עם קיטור שסופק על ידי 16 דוודי צינור מים. הדוודים פלטו לשתי ארובות הממוקמות באמצע האונייה. לאוניות הסדרה הייתה מהירות מרבית של 18.5 קשרים (34.3 קמ"ש) מ-18,000 כוחות סוס (13,000 קילוואט). בניסויים של 8 שעות בעוצמה מלאה שנערכו ב-3 ביוני 1906, הגיעה אפריקה למהירות מרבית של 18.95 קשרים (35.10 קמ"ש) מממוצע של 18,671 כוחות סוס (13,923 קילוואט).
לאוניות הסדרה היו ארבעה תותחי Mk IX בקוטר 12 אינץ'/ 40 קליבר שהותקנו בצריחים עם תותחים מקדימה ומאחורה. אלה נתמכו על ידי סוללה משנית כבדה של ארבעה תותחי 9.2 אינץ' (234 מ"מ) בארבעה צריחים בודדים, שניים בכל צד רוחב. האוניות כללו גם עשרה תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ)/ 45 קליבר מותקנים בקזמטים, בנוסף ל-14 תותחי 12 פאונד (3 אינץ' (76 מ"מ)) ו-14 תותחי 3 פאונד (1.9 אינץ' (47 מ"מ) להגנה מפני סירות טורפדו. כמקובל באוניות מערכה של התקופה, הן צוידו גם בחמישה צינורות טורפדו בקוטר 18 אינץ' (457 מ"מ) שקועים בגוף; שניים היו בכל צד רוחב, כשהחמישי בירכתיים.
לאוניות הסדרה הייתה חגורת שריון בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים); המחיצות הרוחביות בקצה האחורי של החגורה היו בעובי 8–12 אינץ' (203–305 מילימטרים). לצריחי הסוללה הראשיים של האוניות היו דפנות בעובי של 8 עד 12 אינץ', מותקנים על גבי ברבטים בעובי 12 אינץ'. התותחים בקוטר 9.2 אינץ' קיבלו הגנת שריון דקה יותר, עם דפנות של 5 עד 9 אינץ'. סוללת הקזמטים הייתה מוגנת עם שריון בעובי 7 אינץ' (178 מילימטרים). למגדל הניווט שלה היו דפנות בעובי 12 אינץ'. היו לה שני סיפונים משוריינים, בעובי 1–2.5 אינץ' (25–64 מילימטרים), בהתאמה.
היסטוריית שירות
קריירה מוקדמת
אפריקה הונחה במספנת צ'טם ב-27 בינואר 1904, הושקה ב-20 במאי 1905, והייתה אמורה להיטבל על ידי מרקיזת סולסברי, אולם עקב מחלה בלתי צפויה, ליידי לונדונדרי תפסה את מקומה. בניית האונייה הושלמה בנובמבר 1906. היא נקראה על שם מושבות האימפריה הבריטית באפריקה, היא הייתה אוניית המערכה האחרונה שנבנתה בצ'טם, מאחר שאוניות המערכה הבאות היו גדולות מדי עבור המספנה. אפריקה נכנסה לשירות ב-6 בנובמבר 1906 במספנת צ'טם לשירות בצי האטלנטי. היא עברה לצי התעלה ב-4 במרץ 1907 והתנגשה בספינת הקיטור SS Ormuz מול פורטלנד ב-23 במרץ 1907, וסבלה מנזק קל בלבד. אפריקה עברה לפלגת נור, צי הבית, ביוני 1908, ובאפריל 1909 הצטרפה לפלגה השנייה, צי הבית. במהלך שירות זה היא הפכה בצ'טם לאוניית הדגל של תת-אדמירל סר ויליאם הנרי מיי, מפקד הפלגות השלישית והרביעית, צי הבית, ב-25 באפריל 1911; אוניית המערכה קינג אדוארד השביעי החליפה אותה בתפקיד זה ב-24 ביולי 1911. בנובמבר 1911, היא שובצה למילואים בנור.
.jpg)
בינואר 1912, אפריקה השתתפה בניסויי מטוסים ב-Sheerness. היא הותאמה להטסת מטוסים עם מסלול נחיתה בשיפוע 100 רגל (30 מטרים) שהותקן על החזית הקדמית שלה, ועבר על הצריח הקדמי שלה של תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) מהגשר הקדמי שלה אל החרטום וצויד במסילות להנחיית המטוס. הצוות של אפריקה בחן את החוזק והיציבות של המסילות על ידי קפיצה מעלה ומטה עליהן, ולאחר מכן החזיקו את המטוס הימי הימי הדחפן שורט S.27 משופר עם מנוע Gnome במקומו בזמן שהלוטננט צ'ארלס סמסון נכנס לתא הטייס שלו כדי לנסות את המטוס הבריטי הראשון שממריא מנושאת מטוסים ב-10 בינואר 1912 בזמן שהאונייה עגנה בנהר מדווי. המטוס נע במהירות במורד המסלול, צלל מעט לאחר שעזב אותו, אך לאחר מכן עצר וטיפס בקלות. סמסון הקיף את אפריקה מספר פעמים לקול תרועות הצוות, אם כי במעבר אחד התקרב באי נוחות לאונייה. לאחר מספר דקות טיפס סמסון לגובה 800 רגל (240 מטרים) וסיים את טיסתו ההיסטורית בנחיתה בבטחה בשדה תעופה על החוף.
אפריקה העבירה את ציוד הטיסה שלה לאוניית האחות שלה היברניה במאי. בהתבסס על ניסויי הטיסה ב-1912 על אפריקה, היברניה ועל אוניית המערכה לונדון, הצי המלכותי הגיע למסקנה שמטוסים על אונייה רצויים לתפקידי איתור ולתפקידי צי אחרים, אך גם שמסלול המראה קבוע על אוניית מערכה הפריע יותר מדי לירי התותחים ושחילוץ מטוסים ימיים שנחתו בנתיב ים היה קשה מכדי להיות מעשי כפעולה שגרתית. אבל תעופה בספינות החלה בצי המלכותי על סיפונה של אפריקה, ועד 1917 תהפוך לחלק חשוב מפעולות הצי הבריטי.
אפריקה עברה שיפוץ בצ'טם בשנת 1912. תחת ארגון מחדש של הצי במאי 1912, אפריקה וכל שבע אחיותיה (בריטניה, קומונוולת', דומיניון, היברניה, הינדוסטן, קינג אדוארד השביעי וזילנדיה) הוקצו להקים את שייטת אוניות המערכה השלישית, שהוקצתה לצי הראשון, צי הבית. השייטת נותקה נותקה לים התיכון בנובמבר 1912 בגלל מלחמת הבלקן הראשונה (אוקטובר 1912 - מאי 1913); היא הגיעה למלטה ב-27 בנובמבר 1912 ולאחר מכן השתתפה, כחלק מכוח בינלאומי, במצור על מונטנגרו ובכיבוש של סקוטארי כדי לאלץ את המקדונים לוותר על העיר לאלבניה החדשה שהוקמה. אפריקה והינדוסטן חזרו לבריטניה ולצי הבית בפברואר 1913 וצורפו זמנית לשייטת אוניות המערכה הרביעית; הם הצטרפו מחדש לשייטת אוניות המערכה השלישית כשחזרה לבריטניה והצטרפו אליה ב-27 ביוני 1913.
מלחמת העולם הראשונה
עם הצי הגדול
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שייטת אוניות המערכה השלישית, בפיקודו של תת-אדמירל אדוארד ברדפורד, הוקצתה לצי הגדול ובסיסה ברוזית'. השייטת תוגברה בחמשת אוניות המערכה מסדרת דאנקן ושימשה כתוספת לסיירות של הצי הגדול בסיורים הצפוניים. ב-6 באוגוסט, למחרת הכרזת בריטניה מלחמה על גרמניה, גורמים מהצי הגדול התייצבו כדי לבדוק את חופי נורווגיה בחיפוש אחר בסיס צי גרמני המפר את הנייטרליות הנורווגית. אפריקה ושאר שייטת אוניות המערכה השלישית סיפקו תמיכה מרוחקת למבצע. בסיס כזה לא נמצא, והאוניות חזרו לנמל למחרת. ב-14 באוגוסט, האוניות של הצי הגדול יצאו לים לאימון קרב לפני שערכו סריקה לים הצפוני מאוחר יותר באותו יום ואל תוך 15 באוגוסט. במהלך סריקות על ידי הצי, היא ואחיותיה הפליגו לעיתים קרובות בראשי הפלגות של הדרדנוטים היקרות בהרבה, שם הם יכלו להגן על הדרדנוטים על ידי מעקב אחר מוקשים או על ידי היותן הראשונות להיפגע מהם. ב-2 בנובמבר נותקה השייטת כדי לתגבר את צי התעלה והתבססה מחדש בפורטלנד. השייטת חזרה לצי הגדול ב-13 בנובמבר.
ב-14 בדצמבר, שייטת סיירות המערכה הראשונה, שייטת אוניות המערכה השנייה והמשחתות הנלוות עזבו את הנמל כדי ליירט את הכוחות הגרמניים המתכוננים לפשוט על סקרבורו, הרטליפול וויטבי. עם הדיווחים הראשונים על מגע עם יחידות גרמניות בבוקר 16 בדצמבר, הורה מפקד הצי הגדול, אדמירל ג'ון ג'ליקו, לברדפורד לקחת את שייטת אוניות המערכה השלישית כדי לתמוך בספינות שהיו במגע בשעה 10:00. ארבע שעות לאחר מכן, הם פגשו את שייטות אוניות המערכה הראשונה והרביעית, בדרך מסקפה פלו, אם כי לא הצליחו להגיע לצי הים הפתוח הגרמני לפני שהאחרון נסוג. הצי הגדול נשאר בים עד סוף 17 בדצמבר, אז הצטוותה שייטת אוניות המערכה השלישית לחזור לרוזית'. אפריקה ושאר השייטת הצטרפו לצי הגדול לסריקה נוספת לים הצפוני ב-25 בדצמבר. הצי חזר לנמליו יומיים לאחר מכן, לאחר שלא הצליח לאתר כלי שיט גרמני.
שייטת אוניות המערכה השלישית יצאה לים ב-12 בינואר 1915 לאימוני ירי, הפליגה צפונה וחלפה ממערב לאורקני בלילה שבין 13 ל-14 בינואר. לאחר שסיימו את האימונים ב-14, הם חזרו לרוזית' ב-15 בינואר. ב-23 בינואר, שייטות סיירת המערכה ה-1 וה-2 יצאו לפעולה כדי לארוב לקבוצת הסיור הגרמנית I במה שהביא לקרב שרטון דוגר למחרת. מאוחר יותר ב-23, שאר הצי הגדול, כולל אפריקה, התייצב כדי לתמוך בסיירות המערכה. אוניות השייטת השלישית יצאו ראשונות והפליגו במלוא המהירות כדי להגיע לספינות של כוח הארוויץ', שדיווחו על מגע עם כלי שיט גרמניים. סיירות המערכה נכנסו ראשונות לקרב, ואפריקה ואחיותיה הגיעו בסביבות השעה 14:00, עד אז הטביעו סיירות המערכה את הסיירת המשוריינת בליכר והספינות הגרמניות ששרדו נמלטו. שייטת אוניות המערכה השלישית סיירה באזור עם שאר הצי הגדול במהלך הלילה לפני שנותקה בשעה 08:00 ב-25 בינואר כדי להפליג לרוזית'.
אלמנטים של הצי הגדול יצאו לים שוב ושוב במהלך החודשים הבאים. שייטת אוניות המערכה השלישית סיירה במרכז הים הצפוני יחד עם שייטת הסיירות השלישית בין 10–13 במרץ. שתי היחידות יצאו שוב לים כדי לטהר את מרכז הים הצפוני בין 5–8 באפריל. מבצע צי גדול לאחר מכן ב-11 באפריל, כאשר כל הצי הגדול יצא לטהר את הים הצפוני ב-12–13 באפריל. השייטות חזרו לנמליהן ב-14 באפריל כדי למלא את הדלק שלהן. מבצע נוסף כזה התרחש ב-17 באפריל, שגם הוא לא הצליח לאתר ספינות גרמניות. שייטת אוניות המערכה השלישית חזרה לרוזית' מאוחר ב-18 באפריל. הצי יצא שוב לפעולה ב-21 באפריל, וחזר לנמל יומיים לאחר מכן. שייטת אוניות המערכה השלישית, אליה הצטרפה שייטת הסיירות השלישית, סיירה בצפון הים הצפוני בין 5–10 במאי, במהלכו תקפה צוללת את אוניות המערכה אך לא הצליחה להשיג פגיעה.
סריקה נוספת לים הצפוני התרחשה בין 17–19 במאי, ולא נתקלו בכוחות גרמנים. הצי יצא שוב לים ב-29 במאי לסיור דרומה אל שרטון דוגר לפני שחזר לנמל ב-31 במאי, שוב מבלי שאיתרה אף כלי שיט גרמני. הצי הגדול בילה את רוב חודש יוני בנמל בביצוע אימונים, אבל היחידות המודרניות ביותר יצאו לים ב-11 ביוני לאימון ירי בצפון מערב שטלנד. בזמן שהם התאמנו, אפריקה ושאר שייטת אוניות המערכה השלישית, יחד עם שייטת הסיירות השלישית, סיירו במרכז הים הצפוני. פעילות הצי הוגבלה ביולי, עקב איום בשביתה של כורי פחם, שהחלה ב-18 ביולי ואיימה על אספקת הפחם לאוניות הצי. השביתה נמשכה באוגוסט, מה שהוביל את ג'ליקו להמשיך להגביל את פעילות הצי כדי לשמר את מלאי הפחם שלו. הצי ראה פעילות מועטה בספטמבר, ובתקופה זו, הצי הגדול החל לצאת לים ללא שייטת אוניות המערכה השלישית. בדצמבר הפליגה אפריקה לבלפסט לשיפוץ שנמשך עד ינואר 1916. בדרכה חזרה לסקפה פלו, היא עברה ללא פגע דרך אזור ליד קייפ ראת' שמוקש על ידי סיירת העזר הגרמנית SMS מווה; לאחותה קינג אדוארד השביעי לא היה כל כך מזל, כשהיא פגעה באחד המוקשים כמה שעות לאחר מכן וטבעה.
פעולות מאוחרות יותר
ב-29 באפריל 1916, שייטת אוניות המערכה השלישית הוצבה מחדש בשירנס (לשם הגיעה אפריקה ב-2 במאי 1916), וב-3 במאי היא הופרדה מהצי הגדול והועברה לפיקוד נור. אפריקה נשארה שם עם השייטת עד אוגוסט 1916. אפריקה החלה בשיפוץ במספנת פורטסמות' באוגוסט 1916. עם השלמתו בספטמבר 1916, היא עזבה את שייטת אוניות המערכה השלישית ועברה לים האדריאטי, שם חיזקה שייטת בריטית את הצי האיטלקי נגד הצי האוסטרו-הונגרי מאז כניסתה של איטליה למלחמה ב-1915. אדמירל פאולו ת'און די רבל, ראש המטה של הצי האיטלקי, האמין שהאיום מצוללות אוסטרו-הונגריות וממוקשים ימיים במימי הים הצרים של הים האדריאטי חמור מכדי שישתמש בצי לפעילות אקטיבית. במקום זאת, רבל החליט ליישם מצור בקצה הדרומי הבטוח יחסית של הים האדריאטי עם הצי הראשי, בעוד ספינות קטנות יותר, כמו ספינות MAS, ערכו פשיטות על ספינות ומתקנים אוסטרו-הונגריים. כתוצאה מכך, היא ראתה פעילות מועטה בזמן שהוצבה שם. היא עזבה את הים האדריאטי בינואר 1917 לשיפוץ בגיברלטר, שבמהלכו הוחלפו תותחי ה-6 אינץ' על הסיפון הראשי שלה בארבעה תותחי 6 אינץ' בסיפון גבוה יותר מכיוון שהתותחים המקוריים נשטפו במים אפילו במזג אוויר מעט סוער.
כשהסתיים השיפוץ שלה במרץ 1917, צורפה אפריקה לשייטת הסיירת התשיעית לשירות בסיורים האטלנטיים ולתפקידי ליווי שיירות. היא התבססה בעיקר בסיירה לאון וליוותה שיירות בין סיירה לאון לקייפטאון, דרום אפריקה. היא עברה שיפוץ בריו דה ז'ניירו, ברזיל, מדצמבר 1917 עד ינואר 1918. בספטמבר 1918, בזמן שאפריקה הייתה מבוססת בסיירה לאון, חלק מהצוות שלה חלה במהלך מגפת השפעת שפרצה באותה שנה. מספרם כמעט הוכפל בכל יום מפחות מקומץ בתחילת החודש עד 9 בספטמבר, אז דווח על 476 אנשי צוות חולים. באותו יום דווח על מותו של איש צוות מדלקת ריאות בעקבות מקרה של שפעת. חמישה אנשי צוות נוספים מתו ב-12 בספטמבר. למחרת נספו עוד שמונה. ב-14 בספטמבר מתו עשרה אנשי צוות נוספים. אפריקה שלחה פלוגות קבורה לחוף מדי יום, והאונייה הוכנסה להסגר. עד שאפריקה הורידה את דגל ההסגר שלה ב-30 בספטמבר 1918, 52 אנשי צוות מתו ממחלה מתוך סך של פחות מ-800.
באוקטובר 1918 חזרה אפריקה לבריטניה; היא יצאה למילואים בפורטסמות' בנובמבר 1918. לאחר מלחמת העולם הראשונה, אפריקה הייתה לזמן קצר ספינת הבסיס של שייטת הסיירות ה-9 והועסקה כספינת לינה. בדצמבר 1919 היא נבחרה להחליף את הסיירת הממוגנת דיאדם כספינת אימונים של מסיקים בפורטסמות', אך זו בוטלה. אפריקה הוכנסה לרשימת הפירוק במרץ 1920, ונמכרה לגריטה לאליס אנד קומפני מניוקאסל על הטיין, אנגליה ב-30 ביוני 1920. היא נגרטה בניוקאסל.
קישורים חיצוניים
38035709אה"מ אפריקה (1905)